מאורי אש קיא

מקום לחלק ביניהם. משא"כ לסברת התוס' דנתמעטו להדיא נשים מבני ישראל ולא בנות ישראל. לא מצינו שום ריבוי לרבות נשים ולהוציאם מכלל המיעוט דבני ישראל ולא בנות ישראל. וגם מה שכתבו התוס' וכן ליכא לאילופי שחיטה בבעלים מהיקש דסמיכה אין לו שחר והבנה כלל דהיקש דסמיכה מאן דכר שמיה. והלשון וכן תמוה ביותר דאינו דומה לדבריהם הראשונים הן בהקושי' דהלא קושי' ראשונה הי' למעט נשים מבני ישראל וקושי' אחרונה אינה מזה הסוג כלל כ"א מהקישא אחרינא. וכן בהתירוצי' איננם שוים בשוה ענין מספק השלישי יצא ללמד בדבר חדש אשר הרגיש בו מורי זקני הגאון האמיתי בעל כתנות אור ז"ל. דלכאורה נעלם מתוס' דמכילתן ש"ס ערוך דמס' מנחות דף י"ט ע"א דפריך לר' שמעון דאמר וי"ו מוסיף על ענין הראשון אלא מעתה דכתיב ושחט את בן הבקר והקריבו. מקבלה ואילך מצות כהונה אי לר"ש נימא וי"ו מוסיף על ענין ראשון ושחיטה ה"נ בזר תהא פסולה. ומשני שאני התם דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזר אף שחיטה בזר. ופריך אי מה סמיכה בבעלים ף שחיטה בבעלים ומשני גלי רחמנא ביה"כ ושחט את הפר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעינן בעלים. הרי דנעלם מתו' דהכא סוגיא דהתם דכבר פריך שם בש"ס פירכא זו להקיש שחיטה לסמיכה להיות בבעלים וכבר רמי' נהלי' ושני דמוכח מפר של אהרן דלא בעי בעלים גבי שחיטה ולמה להתוס' דזה היקש הוא דרבנן. וזה תמוה מאד וראיתי להרב בעל זרע ברוך הרגיש ג"כ בתמיהות הללו בפרשה זו בספרו על התורה ורוצה ליישב קושי' הראשונה דע"כ מוכרח דאפי' נשים שוחטות. דאם נאמר דמה שאמר רחמנא ושחט קאי על ריש הפרשה במה שהתחיל דבר אל בני ישראל. ולומר דע"ז קאי ושחט דוקא בני ישראל ולא בנות ישראל א"כ קרא ל"ל בריש כל הפסולים והקריבו מקבלה ואילך מצות כהונה דשחיטה כשירה בזרים הלא בלא"ה מוכח זה מדכתב רחמנא בני ישראל ולא בנות ישראל שוחטות הרי מקרא מלא דיבר הכתוב דבני ישראל שהם זרים שוחטים שפיר אע"כ דבני ישראל לא קאי כלל על ושחט ומש"ה צריך לימודא אחרינא דכשירה שחיטה בזרים א"כ ה"ה בנשים דמה"ת למעט יע"ש. ובאמת בהשקפה ראשונה רציתי ג"כ לפרש בדרך זה אך שדחוק לפרש כן בדברי התוס' שכתבו בריש כל הפסולים מרבינן נשים לשחיטה ובודאי שאין לשונם סובל פירוש זה. ותו דהלא שם הקשו בתוס' למה לי והקריבו דשחיטה כשירה בזר תיפוק ליה מהיקש ושחט וסמך ותירצו דה"א דואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם מורה דוקא כהנים ישחטו ודלא להקיש יע"ש א"כ הרי עינינו רואים דלא סגי בהיקש דה"א תשמרו כהונתכם ממעט ההיקש ה"ה הכא נימא לעולם במסקנא דבני ישראל קאי על ושחט למעט נשים ואי לא הוה כתיב והקריבו דשחיטה כשירה בזר באמת ה"א מכח קרא דתשמרו את כהונתכם דבני ישראל לא קאי על שחיטה דשם בעי דוקא כהן כמו שתירצו תו' דה"א דתשמרו את כהונתכם ממעט ההיקש. אבל אחר דכתיב והקריבו לעולם אימא לך דבני ישראל קאי על ושחט ג"כ ונימא דוקא ב"י ולא בנות ישראל ואולם י"ל אי זו סברת טובה דבני ישראל אכולא ענינא קאי לא מיסתבר דתשמרו כהונתכם ממעט מזה והא דכתבו תו' דהיקש על וסמך ושחט ה"א דנסתר מכח תשמרו כהונתכם היינו דזה ההיקש בלא"ה דרבנן כמ"ש התוס' בסוף הדיבור והי' בזה מקום ליישב כל הספיקות שהערנו בתו' זה ודחוק הוא איברא יש לי מקום לנוס ולהצדיק דברי בעל זרע ברוך ז"ל. והוא ע"פ מ"ש התוס' במס' קידושין דף ל"ו ע"א ד"ה הקבלות כו' שהקשו למה לי קרא דאין נשים סומכות תיפוק ליה דהוה מ"ע שהז"ג דאינו נוהג אלא ביום ותירצו דה"א להיקש לשחיטה דכשירה בנשים ה"ה סמיכה ולפ"ז יאמר כך דאי בני ישראל קאי למעט נשים משחיטה קשה ל"ל והקריבו לרבות זרים הוה ליה למיכתב בני ישראל אצל ושחט להורות דאין נשים שוחטות וממילא משתמע דזרים שוחטים והא דאין בנות ישראל סומכי' ממילא ידענו דהוה מ"ע שהז"ג וא"ל דיש להיקש לשחיטה ז"א דעתה קיימי' דבאמת אין נשים שוחטות. ועדיין יש לפקפק בזה וכל דברי התוס' הנ"ל נשארים בתימא כנ"ל ובכדי שנבוא ליישב ולבאר כל הספיקות וקושי' שזכרנו. באנו לעורר עוד איזה קושי' ופליאה נשגבה במה שנעלם סוגיא זו דמנחות הנ"ל עוד הפעם מתוס' דקידושין ובהוסיף מיא אוסף קימחי. לבאר וליישב הכל לפי קט שכלי. בעזר צורי וגאלי. גרסי' בפ"ב דקידושי' שליחות בגירושין מנ"ל א"ק ושילח מלמד שהוא עושה שליח ושילחה מלמד שהיא עושה שליח ושילח ושילחה מלמד ששליח עושה שליח. ופריך שם בקידושין מנ"ל דעושי' שליח וכ"ת דנילוף מגירושין מה לגירושין שכן הוא בע"כ ומשני א"ק ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי' שליח אף הוי' משוי' שליח. וכרין בתרומה מנ"ל דמשוי שליח וכ"ת דנילוף מגירושין וקדושין מה להני שישנו חול ומשני א"ק אתם גם אתם לרבות את השליח ופריך בקדשי' מנ"ל דעושי' שליח ומשני מדר"י בן קרחא דתניא ריב"ק אומר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכי כל הקהל שוחטים אלא מלמד דשליח של אדם כמותו ועביד שם צריכותא דמתרומה ליכא למילף שישנו במחשבה מן קדשים ליכא למילף שכן רוב מעשיהם ע"י שליח ומתרומה וקדשים במה הצד ליכא למילף שתרווייהו ישנו במחשבה ומגירושין ותרומה ליכא למילף שישנו חול גבי קדשים רק קשה לא לכתוב בתרומה ותיתי במה הצד מגירושי' ותרומה ומשני אין ה"נ ואתם גם אתם בא ללמדנו מה אתם בני ברית אף שלוחכם בעינן בני ברית דוקא ושוב פריך הניחא לריב"ק דמוקי לקרא ושחטו כל קהל עדת ישראל על שליחות אלא לר' יונתן דמפיק ליה להאי קרא על דרשא אחריתא מא"ל דתניא ר' יונתן אמר מנין שכל ישראל יוצאים בפסח אחד ת"ל ושחטו כל קהל ישראל וכי כל קהל כולם שוחטים אלא מלמד שכל ישראל יוצאים בפסח אחד כו' א"כ מנ"ל שליח של אדם כמותו בקדשים ומשני מיני' כלומר הא מיניה גופי' מוכח שליחות דבודאי אם כל ישראל מביאים פסח אחד הרי כולם בעלים ואיך אפשר שישחטו כולם וע"כ ע"י שליחות ומדחי שם ודלמא שאני התם דאית להו שותפי' בגווי' אלא מהכא ויקחו להם איש שה לבית אבות מלמד ששליח ש"א כמותו ואם אין ענין על היכא דאית ליה שותפות בגוי' דכבר מוכח מיני' ע"כ תנהו ענין אף היכא דל"ל שותפות ופריך האי מבע"ל דשוחטין את הפסח על היחיד ומשני סבר לה כמ"ד אין שוחטים הפסח על היחיד עכ"ד הסוגיא בקצרה ויעויין היטיב הדק בסוגי' זו ובפרש"י

טרם בואו העירנו תוספות ד"ה נפקי' ליה מדר"י בן קרחא. וא"ת אמאי לא יליף מפרו של אהרן מדגלי בפר של אהרן דבעי' בעלים ע"כ דבעלמא יכול לעשות שליח ותירצו דיש לחלק בין חטאת לעולה דה"א דוקא בחטאת דומי' דפרו של אהרן הוא דמצי משוי שליח דהוא בע"כ אבל גבי עולה עדיין ה"א דלא מצי משוי שליח כו' יע"ש ומוהרש"א הגיה דברי תוספות להיפך דהלא איפכא תנינא דחייבי חטאת ועירוכין אין ממשכנין וחייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם הרי דעולה הוה בע"כ וחטאת ואשמות אינם בע"כ כ"א מדעתו אלא דכך הוא הגירסא בתוספות דמפרו של אהרן לא מוכח כ"א גבי חטאת דהוה מדעתו הוא דמצי משוי שליח אבל עולה שהוא בע"כ לא מצי משוי שליח וא"ל הלא בגמ' אמרינן דמה שהוא בע"כ היא המעלה לענין שליחות כדפרכינן גבי גירושין ז"א דכאן בעולה הוה בע"כ שכופין אותו ע"ז דממשכנין אותם ולאו בדידיה תליא מלתא לכך ה"א דממשכנין אותם יעש"ה בדברי מהרש"א ז"ל. ואיך שיהי' נעלמו מתו' סוגיא ערוכה דמנחות שזכרנו דהלא ושחט וסמך גבי עולה הוא דכתיב והדרא פירכת הש"ס דשם לדוכתיה נימא מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלי' והיינו גבי עולה דמדגלי בפר של אהרן לא מוכח כ"א חטאת כסברת התו' ה"ל לחלק בזה והרגישו בו מ"ז הגאון ז"ל והגאון בעפ"י ז"ל. גם הקשו דלכאורה גם הסוגי' שבש"ס סותרות זה את זה דבקידושי' מסקי' ילפותא אליבא דכ"ע שעושים שליחות בקדשים ובמנחות פריך אי מה סמיכה בבעלים כו' יע"ש שהאריכו בזה ליישב בדוחק. (ואגב אכתוב עוד מה שאיכא למידק לכאורה בדברי מהרש"א ז"ל בדברי התוס' הנ"ל שהקשה שם מאי הקשו תוס' דנילוף מדאיצטריך בפר של אהרן שעושי' שליח דלמא ה"א להיפוך דילפינן מה מצינו בפר של אהרן דבעינן בעלים ה"ה בשארי קדשים בעי' בעלי' ותי' דאל"כ ל"ל גם בפר של אהרן דבעי' בעלים יעש"ה. ולכאורה הקושי' מעיקרא ליתא לפי מה שהקשו תו' במס' יבמות פ' מצות חליצה ובריש מס' עירוכין למה לא ילפינן מסמיכה דבעי' בעלים ותירצו דסמיכה וחליצה ונדרים הוה ג' כתובי' הבאים כאחד אין למדין ממנם יעש"ה א"כ לא מקשה מידי מהרש"א דליכא למילף מפר של אהרן דבעינן בעלים דוקא דהא איכא ג' כתובים דבעינן בעלים ואין למדין מהם כמ"ש תו' אבל אחר העיון נראה לי דצדקו דברי פה הקדוש ז"ל דהנה הקשו עוד שם בתו' ל"ל קרא שעושים שליחות בפסח ואמאי לא ילפינן מדאיצטריך בסמיכה וש"ד כנ"ל שבעינן בעלים דוקא ותירצו דאי לאו קרא דקידושין שעושי' שליחות הוה מוקמי' כל הני דרשי' בסמיכה וש"ד אדרשי אחריתא יעש"ה ויש לדקדק לפ"ז הדרא קושיא הראשונה בתוס' לדוכתא נילוף מסמיכה דבעי' בעלים דוקא וא"ל דהוה ג' כתובים קשה באמת נוקמי הני דרשות על דרשא אחריתא כמ"ש