מאורי אש קי

דמחזי כעבודה בקדשים וא"כ קרא אתא לאוסרן בסמיכה כמ"ש. ע"כ ואם אמנם שגם בדעתי עלה מתחילה לתרץ כן מ"מ אחרי העיון אי אפשר לתרץ כן דהא בפ' ד' דר"ה דף ל"ג פריך המקשה מדייקא דמתניתין אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבות והתניא אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע בי"ט אמר אביי לא קשי' הא ר' יוסי דתניא דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות דברי ר"י כו' וא"כ יקשה מנ"ל לאוקמי מתני' כר' יהודה דלמא גבי סמיכה גלי רחמנא קרא אבל בשאר מצות עשה שהזמן גרמא מנ"ל ודוחק לומר דגלי רחמנא גבי סמיכה וילפינן כל מצות עשה שהזמן גרמא שאין רשאין לעשות דלמא שאני סמיכה דמחזי כעבודה בקדשים אע"כ צריכין אנו לומר דס"ל לר' יהודה דבכל המצוה שפטרה התורה לאדם אסור לעשות דעובר על בל תוסיף ולכך לא לא רצו התוס' לתרץ תירוץ זה וראיתי שכתב הברכת הזבח עוד תירוץ אחר על קושית התוס' וז"ל אי נמי לפי שמצינו לעיל דנשים יכולות להמיר והוי סד"א דנילוף סוף הקדש ר"ל סמיכה מתחילת הקדש ר"ל תמורה דיכולים לסמוך קמ"ל קרא דאין סומכין עכ"ל ומיהו למ"ש התוס' לעיל סוף ד"ה לפי שכל נדחה תירוץ זה עכ"ל ואני אומר דנראה לפע"ד דנראה ונדחה חוזר ונראה דהתוס' הקשו לעיל וז"ל ועוד קשה דבעי התם בתמורה נכרי מה שימור נילוף מסמיכה דאין הנכרי סומך וי"ל דדוקא גבי יורש גמרי מהדדי דאי חשיב קרבנו לגבי האי חשיב נמי לגבי האי אבל בעלמא לא ילפי מהדדי כלל עכ"ל מזה אין כאן דחי' דאם לא נכתוב מיעוטא דנשים מסמיכה הייתי אומר כמו ביורש דילפינן סוף הקדש מתחילת הקדש הייתי יליף בכל מקום סוף הקדש מתחילת הקדש אבל עכשיו דגלי לן קרא בנשים דפטירי ש"מ דלא ילפינן סוף הקדש אלא ביורש דוקא וע"פ תירוץ זה אמרתי סמך לדברי רבינו שלאחר שסתם הכל סומכין תני וסתם וסמיכה שירי מצוה כו' דבריש פ"ק דערכין אמרי' הכל סומכין לאתויי מאי ומשני לאתויי יורש ודלא כר' יהודה דתניא יורש סומך יורש מימר ר' יהודה אומר יורש אינו סומך ואינו מימר מ"ט דר"י קרבנו ולא קרבן אביו ורבנן סברי המר ימיר לרבות את היורש וילפינן סוף הקדש שהוא סמיכה מתחילת הקדש מתמורה מה תחילת הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך כו'

ובזה יבואר דסתים רבי תחילה הכל סומכין וע"כ אתי לרבות יורש דלא כר' יהודה אלא כרבנן דסבירי להו דיורש סומך משום דילפינן סוף הקדש מתחילת הקדש א"כ אי לא כתבה רחמנא מיעוטי' גבי נשים מסמיכה הייתי ג"כ יליף סוף הקדש סמיכה מתחילת הקדש מתמורה ולפ"ז שפיר תני וסתם וסמיכה שירי מצוה וסומכין על הראש ובמקום שסומכין שוחטין בלא זה הייתי אומר דהם תרי מילי דסתרי אהדדי דאם סמיכה אינו מעכבת ותיכף לסמיכה שחיטה הוי מצות עשה שהז"ג א"כ יקשה לישתוק ממעוטא דאין הנשים סומכות אבל עכשיו דסתים כרבנן דהכל אתי לרבויי יורש דיורש סומך וע"כ ילפינן סוף הקדש מתחילת הקדש א"כ איצטרך למעט נשים מסמיכה דס"ד דילפינן סוף הקדש מתחילת הקדש כתירוץ הברכת הזבח ושפיר נוכל לומר דסמיכה שירי מצוה וסומכין על הראש ובמקום שסומכין שוחטין וק"ל ובמהדורא קמא הארכתי שהוא דרך פלפול וכאן קצרתי

ובריטב"א בפ"ק דקדושין מצאתי בד"ה מתניתין הסמיכות והתנופות כו' גמרינן לה בגמ' בכל חד מנייהו מיעוטא דנשים וכ"ת ותיפוק לי' דהוי להו ביום ולא בלילה וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ואיכא למימר דכי אמרינן מ"ע שהזמן גרמא במצות שבחובה לגמרי כו' אבל הנהו אינן בחוביה לגמרי אלא שבאין להכשיר קרבן אם ירצה שיעלה לו לרצון והוה אמינא דאחד אנשים וא' נשים שוין קמ"ל עכ"ל

ובזה י"ל דזה כוונת הפסוקים דבר אל בני ישראל וסמך ידו דבני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ולא יקשה לך דלשתוק קרא מיני' וממילא ידעינן דהא הוי מ"ע שהז"ג ומתרץ הפסוק ונרצה לו לכפר עליו שאינו בא אלא להכשיר קרבנו וה"א שיורש ואשה שוין כיון שאינו בא אלא לרצון להכשיר קרבנו וכתירוץ הריטב"א ולכך איצטרך מיעוטא ועוד ושחט את בן הבקר וס"ד די דילפינן סמיכה בנשים מדאיתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשירה בנשים אף סמיכה כן כמו שתירצו התוס' שכתבנו לעיל וק"ל ומה שדרשו רז"ל אדם כי יקריב מכם בכם חלקתי ולא בא"ה עי' במה שכתבתי בתשובת חלק ב' סימן קל"ט ותמצא נחת שמקום הניחו לו אבותי להתגדר בזה

ועוד נ"ל לישב המשך הפסוקים דאי' בפ' חזקת הבתים דף מ"ח ע"א יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בע"כ ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ופריך דלמא שאני התם דניחא ליה דתהוי ליה כפרה ומסיק אלא סברא הוא אגב אונסי' גמר ומקני ובתו' בד"ה אלא סברא וא"ת כיון דמסברא ידעינן דאגב אונסא גמיר ומקני אמאי איצטרך קרא גבי קרבן למכתיב דכופין אותו וי"ל דאי לאו קרא הוי אמינא אע"ג דגמיר ומקני כיון דאינו מתרצה אלא ע"י כפיה פסול הוא לגבי מזבח קמ"ל שהקרבן נרצה עכ"ל. ובזה יתישבו הפסוקים אם עולה קרבנו כו' יקריב אותו לרצונו וע"כ בא ללמד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני וקשה קושי' התוס' דלישתוק מיניה ואנא ידענו מסברא דאגב אונסא גמיר ומקנה ומתרץ הפסוק וסמוך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו דאשמועינן קרא שהקרבן נרצה לו לכפר עליו אבל אי לאו קרא אע"ג דגמר ומקנה כיון דאינו מתרצה אלא בע"כ פסול הוא לגבי מזבח קמ"ל שהקרבן נרצה לו כמו שתירצו התוס' וק"ל: ואגב אורחא נ"ל לישב מה שכתב הגהות אשרי בפ"ק דבבא בתרא וז"ל שאלתי למורי מוהר"ר אברהם מ"ט לא מקבלינן צדקה מן הנכרי אדרבה נסמוך אדאורייתא כמה שמקבלין נדרים ונדבות מנכרים כך נקבל צדקה מן הנכרים ותירץ לי מורי מהר"א דנדרים ונדבות לא אתי לכפרה אבל צדקה אתי לכפרה ולא ניחא ליה שיהיה להם כפרה עכ"ל וקשה לי על תירץ זה דהא כתבו התוס' בפ' חזקת הבתים דף מ"ח ד"ה יקריב אותו מלמד שכופין אותו לא דמי להא דאמרי' בפ' שור שנגח ד' וה' חייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין אותם משום דלכפרה אתי לא בעי משכונה אבל הני נדר ונדבה אינם מכפרים והא דקאמר הכי ניחא ליה דלהוי כפרה היינו ממה שנדר שאם לא ישלם נדרו עונו ישא עכ"ל ולפי תירץ מהר"א שצדקה בא לכפרה יקשה אמאי ממשכנין על הצדקה דהא מידי דבעי לכפרה לא בעי משכונה וה' האיר עיני שמצאתי תירוץ נכון לזה שכתבו התוס' בר"ה דף ו' ד"ה יקריב אותו וא"ת הא דתנן חייבי חטאת ואשמו' אין ממשכנין אותו חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותו היכי דמי אי קמיה דאתי לידי בל תאחר אפי' עולות ושלמים נמי לא אי עבר על בל תאחר אפי' חטאת ואשמות נמי ותירצו דלעולם דלא עבר בבל תאחר אלא שאנו רואין שמתעצל ומאבד מעותיו עכ"ל נמצא אם עבר בבל תאחר אפי' חטאת ואשמות שבאים לכפרה ממשכנין ואי' שם בגמ' בפיך זו צדקה ואמר רבא וצדקה עליה לאלתר בבל תאחר מ"ט דהא קיימא עניים ולפ"ז בצדקה כיון דעבר בבל תאחר מיד ממשכנין אפי' שצדקה מכפרת ממשכנין כמו חטאת ואשמות אף שבאו לכפר כיון שעבר על ב"ת ממשכנין אותו וק"ל: אור פרשת ויקרא חדש

גרסינן במס' ערכין דף כ"א ע"א במשנה חייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם. וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני עכ"ל המשנה ואיכא למידק איך תלוי האי דינא דגיטי נשים אצל קדשים ומקדם נבאר כמה דברים תמוהים ונפלאים אשר בו אזרו אנשי חיל ידיהם. ובכמה תמיהות אקוה שמקום הניחו לי להתגדר. אשר יאמר כי הוא זה ראשית במס' חגיגה דף ט"ז ע"ב מיתביה דבר אל בני ישראל וסמך. בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות כו' תוספות ד"ה דבר אל בני ישראל וסמך. אבל בשחיטה ליכא למעט נשים מהאי טעמא. דהא בריש כל הפסולין מרבינן נשים לשחיטה וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה. דהאי היקש לא הוה אלא דרבנן עכ"ל התוס'. וצריך נגר ובר נגר לפרש דברי התוס' הללו מחמת כמה וכמה תמיהות אשר קשה להבין דבריהם, הראשונים ישמיענו במה שכתבו דכבר מרבינן בריש כל הפסולים נשים לשחיטה. המעיין שם יראה כי אין לנו שום ריבוי על נשים שמותרת לשחוט בקדשי'. רק דהתנא כוללן בהדי זרים דנתרבו שם לשחיטה וכוונת התנא דמה לי זרים מה לי נשים וכיון שנתרבו זרים ה"ה נשים דאין