מאורי אש קט

נראה לר"י דהיינו דוקא בהנך דברים דאי' בהו לאו הבא מכלל עשה אבל שאר דברים לא עכ"ל נמצא לר' יהודה כ"מ דאית בהו לאו הבא מכלל עשה דרשינן לאמר לאו אמור והנה הכא לגבי סמיכה דרשינן בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות הוי לאו הבא מכלל עשה וכן בפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר מן הצאן תקריבו את קרבנכם ילפינן המקריב איברי חיה טהורה עובר בעשה ואינו לוקה וכתב הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח דין ו' מנין שהוא בעשה שנאמר מן הבהמה מן, הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם הא מן החיה לא תקריבו ולאו הבא מכלל עשה עשה הרי לפניך שיש בפסוק זה שני דברים דילפינן לאו הבא מכלל עשה נמצא אליבא דר' יהודה רמזה לנו התורה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר לאו אמור ראשון אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות הוי לאו הבא מכלל עשה שנית מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו קרבנכם אבל מן החיה לא תקריבו הוי לאו הבא מכלל עשה ודרשינן בהו לאמר לאו אמור בהו וק"ל

גמרא דמנחות דף צ"ג ע"א הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי העבד והשליח והאשה וסמיכה שירי מצוה על הראש בשתי ידים במקום שסומכין שוחטין ותיכף לסמיכה שחיטה עכ"ל המשנה וצריכין אנו לדקדק למה סתם רבי כאן וסמיכה שירי מצוה לעיל גבי כל הקרבנות יחיד טעונין סמיכה הוי לי' למיתני וסמיכה שירי מצוה ולמה נטר רבי לסתומי לאחר שתני הכל סומכין כו' וסמיכה שירי מצוה

ואגב אורחן נישב במאי דקאמר הש"ס בפיסקא שם ובמקום שסומכין שוחטין תיכף לסמיכה שחיטה מאי קאמר ה"ק במקום שסומכין שוחטין שתיכף לסמיכה שחיטה ונדחק רש"י בפי' קושי' הש"ס וכתב וז"ל ענין אחר מאי קאמר דמשמע לי' דבאותו מקום בבהמה שסומכין שם שוחטין והלא אין סמיכה בצואר נ"ל עכ"ל ונ"ל דברים כפשטן דאיתא בזבחים ריש פ' כל הפסולין וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים כו' ופריך ומ"ש סמיכה דכתיב לפני ה' שחיטה נמי כתיב לפני ה' ופרש"י דהיינו מדכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' וכיון דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה אין סמיכה מבחוץ ושחיטה מבפנים אלא אף סמיכה מבפנים ואין טמא נכנס לעזרה עכ"ל והתוס' כתבו דאי' בת"כ דילפינן מדכתיב וסמך ושחט גבי עולה דכתיב יקריב אותו לרצונו לפני ה' וסמך ידו על ראש העולה ומדכתיב וסמך אצל לפני ה' דריש דסמיכה לפני ה' עכ"ל ונפקא מזה דאם אנו לומדים שאין סמיכה בחוץ מדכתיב לפני ה' בשחיטה א"כ עיקר הלימוד בשחיטה כתיב ומלמד על הסמיכה ואם נימא דבסמיכה גופא כתיב לפני ה' אין אנו צריכין ללמוד סמיכה משחיטה וזה שפריך המקשה דקתני במתני' במקום שסומכין שוחטין תיכף לסמיכה שחיטה וס"ד דמקשה שאתי תחילה לארויי על מקום שחיטה שיהיה בעזרה ופריך מאי קאמר דעיקר קרא בשחיטה כתיב ואיפכא הוי ליה למימר ואף אם נימא דבסמיכה נמי כתיב לפני ה' לא הי' צריך למתלי שחיטה בסמיכה כיון דבשחיטה גופא כתיב בפי' לפני ה' ומתרץ הכי קאמר דלא בעי לארויי מקום שחיטה שיהי' בפנים דזה פשיטא דבתרווייהו כתיב לפני ה' אלא בעי לארויי דאפילו בעזרה גופי' צריכין לשחוט מיד במקום סמיכה משום שתיכף לסמיכה שחיטה וק"ל: ובזה נבוא אל הביאור לחבר סדר המשנה במה שסידר רבינו הקדוש אחר הכל סומכין וסמיכה שירי מצוה וצריכין אנו להקדים מה שכתבו התוס' במנחות דף צ"ג ע"ב בד"ה ידו ולא יד אשתו וז"ל וא"ת ולמה לי קרא למעוטי נשים מסמיכה תיפוק לי' דמצות עשה שהזמן גרמא אם תיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא כדאמר בפ' כל הפסולין דאפי' סמוך בסוף הלילה תכף לעמוד השחר צריך לשחוט עדיין את התמיד תחילה שלא יהי' דבר קודם לתמיד עכ"ל ולא תירצו כאן כלום אבל בקדושין דף ל"ו ע"א ד"ה הקבלות הקשו ג"כ קושיא זו וז"ל וא"ת אמאי איצטרך קרא בגמ' למעוטי נשים תיפוק לי' דכולהו מצות עשה שהזמן גרמא הוא שהרי אינן נוהגות אלא ביום כדכתיב ביום צוותו להקריב קרבניהם וי"ל דמ"מ איצטרך קרא למעוטינהו ולמיפסל קרבן בנשים דאי לאו קרא לא הוי ידעינן שהעבודה פסולה בהן כו' מיהו מסמיכה קשה אמאי איצטרך קרא למעטינהו דהא עבודה לא מיתחלי בהכי כלומר בלא סמיכה נמי אין הקרבן פסול בכך וא"כ נעשה סמיכה בנשים לא מיפסל הקרבן בכך ותירצו וי"ל דמ"מ איצטרך קרא למעוטי דסד"א משום דכתיב וסמך ושחט איתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשירה בנשים אף סמיכה כשירה בנשים עכ"ל הרי לפנינו דאם הי' הקרבן פסול אם לא נסמוך לא הי' קשה כלל קושית התוס' למאי איצטרך קרא בסמיכה די"ל דאיצטרך שהקרבן נפסל ע"י נשים כמו שתירצו באינך דחשיב במתני' וק"ל

ולפ"ז נוכל לומר דאשמועינן רבי דסתם המשנה דקתני הכל סומכין חוץ מחש"ו ואשה דאשה אינה סומכת ואינו למטעי לומר תירוץ על קושיות התוס' דלמה לי קרא בנשים דפטורות תיפוק ליה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וסד"א דאם לא עשו סמיכה קרבן פסול וס"ד דאם נעשה ע"י סמיכת נשים קרבן פסול ולכך קתני תיכף וסמיכה שירי מצוה שאין הקרבן נפסל בכך וגם לא תטעה לומר תירוץ על קושיות התוס' דלעיל דסמיכה על הצואר ועל החזה קמ"ל דוקא על הראש וגם שלא תטעה לומר תירוץ על קושית התוס' דאין צריך תיכף לסמיכה שחיטה לכך קמ"ל במקום שסומכין שוחטין ותיכף לסמיכה שחיטה ונקדים שם בגמ' ת"ר ידו על הראש ולא ידו על הצואר ידו על הראש ולא ידו על החזה ידו על הראש ולא ידו על הצדדים כלומר על לחיים ובחגיגה בפ' אין דורשין דף ט"ז ע"ב איתא א"ר יוחנן לעולם אל תהי' שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינו אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור אמר ר"פ ש"מ צדדים אסורים דאי ס"ד צדדים מותרים לסמוך לצדדים ופרש"י ופליגי אמוראי בהא מילתא במס' שבת פ' בתרא א"כ על הצדדים דהא ראש בהמה כצדדים דמי אלא ש"מ דצדדים אסורים רב אשי אמר אפי' תימא צדדים מותרים כל דבהדי גבה כגבה דמי ופרש"י שהראש שוה בגובה לגבה של בהמה עכ"ל נשמע מזה דאי הי' שרי לסמוך על הצואר או על החזה או על הלחיים שאינם שוים לגבה של בהמה שזה קרוים צדדים בודאי א"כ הייתי אומר דכ"ע סבירי להו דלא בעינן תיכף לסמיכה שחיטה אלא דב"ש וב"ה פליגי בצדדים דב"ש סבר צדדים אסורים והוי שבות גמור ולכך אינו דוחה י"ט דהי' להם לסמוך מבעוד יום ולכך מביאין שלמים ואין סומכין עליהם וב"ה סבירי להו צדדי' מותרים ולכך מביאין שלמים וסומכין עליהם ואין כאן משום שבות דצדדים מותרים אבל אם צריך לסמוך על הראש דוקא וע"כ כל דבהדי גבה כגבה דמי וא"כ ליכא למימר דפליגי בצדדים וע"כ פליגי בשבות וא"כ קשה מ"ט דב"ה וע"כ צריכין אנו לומר דס"ל תיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא

ולפ"ז נוכל לומר תירוץ על קושית התוס' דלמאי איצטרך לאשמעי' דנשים פטורות מסמיכה תיפוק לי' דהוי מצות עשה שהז"ג מפני שמוכרח להיות הסמיכה דוקא ביום כמ"ש התוס' במנחות די"ל דלא סבירא לן דתיכף לסמיכה שחיטה א"כ הוי סמיכה מצות עשה שלא הז"ג והא דפליגי ב"ש וב"ה בסמיכה בשלמים בי"ט די"ל דפליגי בצדדים כדאמרן אבל אי סמיכה דוקא על הראש א"כ ע"כ לא הוי צדדים דכל בהדי גבה כגבה דמי וע"כ פליגי בצריך שחיטה סמוך לסמיכה ולכך סתם רבינו הקדוש אחר שתני דהאשה לאו בת סמיכה היא וקשה קושי' התוס' דל"ל קרא דנשים אין סומכין תיפוק לי' דהוי מצות עשה שהז"ג ושלא תאמר דסמיכה מעכב ואיצטרך לאשמועינן דבנשים פסול הקרבן כמו שתירצו התוס' בקידושין ולכך סתים וסמיכה שירי מצוה ולא תטעה בזה ושלא תטעה לומר תירוץ על קושי' תוס' דלא הוי סמיכה מצות עשה שהז"ג דלא סבירי לן תיכף לסמיכה שחיטה והא דפליגי ב"ש וב"ה בצדדים פליגי כדאמרן לכך קאמר על הראש צריך לסמוך דווקא א"כ ע"כ פליגי בתיכף לסמיכה שחיטה וס"ל לב"ה תיכף לסמיכה שחיטה לכך אשמועינן ע"כ במקום שסומכין שוחטין שתיכף לסמיכה שחיטה משום דילפינן בהקישא ולפ"ז לא קשה קושי' התוס' דס"ד כיון דאיתקש סמיכה לשחיטה ה"א כשם ששחיטה כשירה בנשים כך סמיכה כשירה בנשים ולכך איצטרך קרא למעוטי וק"ל: ומצאתי עוד תירוץ אחר על קושית התוס' בברכת הזבח במנחות דף צ"ג בתוס' בד"ה ידו וכתב הברכת הזבח והתירוץ מקושי' זו חסר בספרינו והנראה לפע"ד דלא קשה מידי דכבר הוכיחו התוס' בכמה דוכתי' דכל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות ומיהו אם רצו להחמיר על עצמן רשאים ומברכין עליהם וצונו וקמ"ל קרא דאין הנשים סומכות ואיסורא איכא דסמיכה בכח בעינן והוי כעובד עבודה כיון דפטור לר"מ ור"י ודוק עכ"ל: וכן מצאתי תירוץ זה בספר קרבן אהרן בפ' ב' וז"ל ול"נ דהאי דאיצטרך קרא אינו לפוטרן מסמיכה לחוד אלא למנוע מהם הסמיכה שאין רשות בידה לסמוך מטעם זה כתב רש"י ז"ל במס' עירובין דף צ"ו שעוברת בבל תוסיף והוא הטעם לכל מצות עשה שהז"ג למה אין רשות לעשותן אבל הטעם בסמיכה הוא מפני