מאורי אש קח

מכח מה שהקים אזהרות שבת למלאכת המשכן דזו אינה ראיי' מכח מה שהקדים באזהרה כמ"ש מוהרא"ם באריכות. א"כ מה שאמר השם אך הי' ג"כ מן ההכרח לומר שאין מלאכת משכן דוחה שבת דבהקדימה לא מוכח מידי א"כ הדרא קושי' לדוכתי' מנ"ל לר"י ב"י לדרוש מיניה זה דפ"נ דוחה שבת והנה מורי זקיני הגאון האמיתי בספרו כתנות אור כתב ליישב קושי' המפרשים על הפסוק ששת ימים תעשה מלאכתך. למה הוצרך התורה לצוות ע"ז. ותירץ הוא ז"ל דקרא מרמז על מלאכת המשכן דלא תעשה כ"א ששת ימים יע"ש הרי להדיא שמשה הורה לנו בקרא יתירא דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת ולא מכח הקדימה והדרא קושי' לדוכתא מנ"ל לר"י ב"י למידרש מאך דפ"נ דוחה שבת. אך דהנה החכם האלגזי ז"ל בספרו שמע שלמה מתרץ דבאמת מכח ההקדימה אזהרת שבת למלאכת המשכן נשמע דאין מלאכת המשכן דוחה שבת. וקרא דששת ימים מורה להיפוך למידרש מיניה דכל ששת ימים תעשה מלאכת המשכן וא"צ להוסיף מחול על קודש יעש"ה ובהיות כן שפיר דריש ריב"י מיניה לפיקוח נפש דדוחה שבת דאי על מלאכת משכן לחוד אתי דאינה דוחה שבת ה"ל להשם להקדים ג"כ אזהרת שבת כנ"ל. אך יש דעות מחולקות אם תוספת שבת וי"ט מדאורייתא או לא. ובהיות כן יהי' לנו הוכחה דתו' שבת דרבנן נסתר תירוץ של בעל שמע שלמה שזכרנו דא"ל דששת ימים מורה דגם בתוספת שבת מותר לעשות מלאכת המשכן קשה הא גם בשבת דעלמא התוס' לאו דאורייתא אע"כ יהי' מוכרח כתירוצו של זקיני הגאון הנ"ל דששת ימים מורה רק על מלאכת המשכן שאינו דוחה שבת וא"כ מוכרח דבהקדימה אזהרת שבת לא תלי' מידי א"כ הוצרך לכתוב אך דמלאכת משכן אינה דוחה שבת וקשי' שפיר מנ"ל לר"י ב"י למידרש מיני' דפ"נ דוחה שבת כמ"ש לעיל דלמא נכתב רק משום זה דלא דחי שבת מלאכת משכן ובזה מכוון התנחומא הנ"ל דבל"ז לא הי' מקום לשאול מנ"ל דפיקוח נפש דוחה שבת ה"א כר"י ב"י דאך חלק. וא"ל דלמא אתי לארוי' דבמלאכת המשכן אינה דוחה שבת. י"ל דמשום זה סגי בהיפוך הדברות של שבת קודם וראי' ממשה דהורה לנו דמלאכת משכן אינה דוחה שבת מהיפוך האזהרות שבת קודם למלאכת המשכן. וא"ל הא הוצרך לכתוב ג"כ ששת ימים תעשה מלאכתך כדי להורות דאין מלאכת משכן דוחה שבת י"ל כסברת שמע שלמה דבא להורות בזה דמותר לעבוד במלאכת המשכן גם בהוספת שבת דתוספת שבת דאורייתא. לכך מציין בקרא דבחודש הזה באו מדבר סיני והיינו שבת בין השמשות דספיקו לקולא כאשר הארכנו לעיל בפ' ויקהל מזה וקשה לו יהי' דבין השמשות מותר מכח ספק הלא עכ"פ אסור מדאורייתא מטעם תוספת שבת ועכ"ל דתוספת שבת לאו דאורייתא וא"כ הא דאמר משה ששת ימים תעשה מלאכה לאו לענין תוספת נאמרה כ"א בשביל איסור מלאכת משכן בשבת לחוד. וע"כ משום דהקדים אזהרת שבת למלאכת משכן לא מוכח מידי וא"כ גם אך דאמר השם למשה צריך ג"כ על מלאכת משכן דנאסר בשבת לחוד ועדיין לא שמענו דפיקוח נפש דוחה שבת וע"ז שואל ילמדנו רבינו החושש בפיו בשבת מהו לעשותו רפואה בשבת והשיב דנלמוד מלימוד אחר דהיינו בק"ו ממילה כו' וק"ל ויש לעיין בזה:

כתנות פרשת ויקרא אור

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר כו' ליישב המשך הפסוקים בפרשה ניישב תחילה מדרש רבה וז"ל ר' אבין בשם ר' ברכי' סבא פתח אז דברתי בחזון אל חסידך מדבר במשה שנדבר עמו בדיבור ובחזיון כו' ואיכא למידק מאי קשי' לי' לר' אבין בהאי קרא עד שפתח בקרא אז דברת בחזון אל חסידך ונ"ל לומר דאי' במדרש והובא ברש"י מאהל מועד לאמר צא ואמור להם דברי כבושים בשבילכם מדבר עמי שכן מצינו שכל ל"ח שנה במדבר לא נתיחד הדיבור עם משה שנא' ויהי כאשר תמו אנשי המלחמה וידבר ה' אלי. אלי הי' הדיבור אבל לא מקודם לכן כשהי' ישראל כמנודים ממרגלים ודבר זה איתא בסוף מסכת תענית והקשה רש"י וז"ל אע"ג דמקמי הכי כתיבי קראי בהו וידבר איכא דאמרי לא הי' פה אל פה אלא בחזיון

ובזה יובן המדרש הנ"ל דקשיא לי' איך אמר צא ואמור להם דברי כבושים שבשבילכם כם מדבר עמי שכל ל"ח שנה שהי' נזופים לא נתיחד הדיבור עם משה הלא קראי טובי כתיבי וידבר וצ"ל כתירוץ רש"י שלא הי' פא"פ אלא בחזיון וא"כ צריכין אנו לומר שדיבר הקב"ה עם משה בדיבור ובחזיון לכך פתח שפיר אז דברת בחזון אל חסדיך מדבר במשה שדבר עימו בדיבור ובחזיון וק"ל:

בפסוק אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה' וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר ונ"ל לומר דהכתוב בא לנו לרמז למצוה מן המובחר איך שיקדיש עולתו דרש"י פי' אל פתח אהל מועד מטפל בהבאתו עד עזרה ופי' המזרחי יקריבנו מענין קורבה כאלו אמר יביאנו אל פתח אהל מועד עכ"ל ובמדרש זכר תמים יקריבנו יקדישנו ונ"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי רק נקדים גמרא דנדרים דף ט' ע"א דתנן כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן ופריך מאן תנא דשני ליה בין נדר לנדבה לימא לא ר' מאיר ולא ר' יהודה דתניא טוב אשר לא תדור כו' טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר"מ ר' יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם ומשני אפי' תימא ר"מ כי קאמר ר"מ בנדר בנדבה לא קאמר ופריך מ"ש נדר דלא דילמא אתי לידי תקלה נדבה נמי לא דילמא אתי לידי תקלה ופרש"י לידי תקלה גיזה ועבודה ומשני כהילל הזקן דתניא אמרו על הילל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו מביאה כשהיא חולין בעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה ופי' הר"ן חולין בעזרה לאו בעזרה ממש שאסור להביא חולין לעזרה אלא בפתח העזרה עכ"ל נמצא מצוה מן המובחר בעולה בין אמר בלשון נדבה בין אמר בלשון נדר איכא למיחש לתקלה ואם מביא חולין לפתח עזרה ומקדישה שם וסומך תיכף ידו ושחטה ליכא למיחוש למידי וזה שרמזה לנו התורה אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד ר"ל שמטפל בהבאתו עד עזרה. ר"ל שאינו מקדישה מקודם שיש לחוש לתקלה אלא שמטפל בהבאתו עד פתח עזרה ושם יקדישנו וזה שפי' המדרש יקריבנו יקדישנו ר"ל שם יקדישנו ולא מקודם וזה לרצונו לפני ה' כי באלה חפץ ה' לעשות שלא יבא לידי מעילה:

ובד"א נראה ליישב המשך פסוקי' ואיכא למידק דכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר כו' והנה בכל מקום שכתוב לאמר פירש"י בסוטה בפ' כשם בו ביום דרש ר"ע אז ישיר משה ויאמר לאמר פרש"י שאינו דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדבר למשה לאמר הדיבור לישראל וא"כ בכאן קשה הא הוי כמילת כפולות לאמר דבר אל בני ישראל ונ"ל ליישב ונקדים גמרא דר"ה דף ל"ג ע"א בפיסקא אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין והתניא אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות אמר אביי לא קשיא הא ר' יהודה הא ר' יוסי ור"ש דתני' דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות דר"י ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות ופרש"י הא נשים מעכבין ופטורות לגמרי דמצות עשה שהזמן גרמא היא וכי תקעי איכא בל תוסיף בני ישראל סומכין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וכתיב בהאי ענין וסמך ידו ור"ש ס"ל נשים סומכות רשות אלמא אע"ג דפטרינהו קרא ליכא איסורא והוא הדין למצות עשה שהזמן גרמא עכ"ל ואיכא למידק במאי קמפלגי ר' יהודה ור' יוסי דלר"י אסור לנשים לסמוך ור' יוסי ס"ל דנשים סומכות רשות ונ"ל דפליגי בסבר דפליגי ר' יהודה ורבנן בדוכתא אחרינא בסוף פ' כל שעה אי' שם ת"ר אכל צלי מבעוד יום חייב וכזית נא משחשיכה חייב קתני צלי דומי' דנא מה נא בלאו אף צלי בלאו בשלמא נא כתיב אל תאכלו ממנו נא אלא צלי מנ"ל דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא ופריך האי לאו הבא מכלל עשה הוא א"ר חסדא הא מני ר' יהודה היא דתניא ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו אתה מתפיס לבדק הבית ואי אתה מתפיס לבדק הבית תמימים מכאן אמרו כל המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין ת"ל וידבר ה' אל משה לאמר לימוד על כל הפרשה כולה שיהי' בלא תעשה דברי ר' יהודה א"ל רבי לבר קפרא מאי משמע א"ל דכתיב לאמר לא נאמר בדברים בי רב אמרו לאמר לאו אמור ופרש"י לאו אמור אמור להם שיש איסור לאו בדברי' והכי גבי פסח נמי כתיב בתחילת הפרשה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר וכתבו התוס'