מאורי אש קז

לו משה ואמר בצל אל היית וידעת אך כל זה אם למדין מבריאת עולם שנברא בעולם אור תחילה אבל דילמא עולם נברא תחילה, לכך אמר רב יהודה א"ר יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ וידע בבירור שאור נברא תחילה ולכך התחיל ג"כ בארון תחילה וק"ל: ובד"א נ"ל לישב דהא איכא למידק מאי קשי' ליה לבצלאל כלים שאני עושה להיכן אכניסם הלא אף שעשה תחילה המשכן מ"מ לא הקים המשכן תחילה עד שגמר כל כליו ואח"כ הקים המשכן והכניס ארון ומזבח ומנורה והיו הכלים הללו עומדים בבית האומן עד שהקים המשכן והכניסן א"כ אף אם היו עושים כלים תחילה הי' להם לעמוד בבית אומן א"כ מאי קשי' לי' כלים שאני עושה להיכן אכניסן ולדעתי קושי' גדולה היא זו ולא הרגיש בזה שום מפורש ונ"ל לומר דכל מעשה המשכן היה כנגד מעשה בראשית כמו דאי' במדרשות ובזוהר פקודי דף רכ"ב ע"ב וז"ל תא חזי בשעתא דכולהו אומנין שארו למעבד אומנתא ההוא עובדא ממש דשראן איהו אשתלמית מגרמה אינון שראן ואיהי אשלמית עבידתא איהי ממש מנא לן דכתיב ותכל כל עבודת המשכן אוהל מועד כגוונא דא ויכולו השמים ובזוהר פקודי דף רל"ד ע"ב כתב וז"ל כל עבידת דמשכנא הוה בצלאל עביד להון ברזא דגלופא דאתוון דאיתגרו בהון שמיא וארעא ועל דא איקרי בצלאל בגין דהוי ידע גלותן דאתוון דאיתבריאו בהו שמים וארץ עכ"ל הרי לפנינו כשם שבריאת שמים וארץ ע"י צירופי אותיות כן נעשה המשכן עם כליו וכשם שבריאת שמים וארץ נעשו כסדר ולא היה באפשרי להקדים אחד לחבירו משום דצירוף האותיות היה על דבר אחד בצירוף ואח"כ נולד צירוף אחר וא"א להקדימו עד שנעשה צירוף ראשון וכן במשכן ולפ"ז לא הי' יכול לצרף אותיות לעשות שאר כלים תחילה כיון שלא נגמור הצירוף של משכן שהוא כנגד העולם אבל ארון הי' כנגד האור שנברא תחילה הי' יכול לצרף תחילה ולעשות ארון אף קודם עשיות המשכן ולכך הקשה לו כלים שאני עושה ע"י צירוף שמותיו לה להיכן אכניסי' דאי אפשר לו לצרף אלא לאחר גמר וצירוף אותיות המשכן אבל ארון הי' יכול לעשות תחילה דבשעת בריאת עולם ג"כ אורה נברא תחילה ע"י צירוף שמותיו ולכך מסיים אר"י אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ וידע הדבר על מכונו הדבר אשר עשה תחילה וק"ל

וע"פ הדברים הנ"ל נוכל לומר דזה כוונת הפסוק אלה פקודי המשכן משכן עדות ובצלאל בן אורי עשה את כל אשר צוה ה' את משה אפי' דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו כו' ונראה לומר הכתוב רמז בזה משכן העדות למה כתיב כאן משכו העדות משום דרש"י מפרש בפ' תרומה הא דכתיב ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אלך ופרש"י התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובים בה עכ"ל. וכבר הקדמנו ששאל בצלאל מה המשכן הזה והשיב לו משה שישרה הקב"ה שכינתו ומלמד תורה לישראל ועי"ז הבין בצלאל לעשות ארון תחילה להתחיל באורה תחלה ומצינו לומר דלכך נקרא משכן עדות בשביל התורה שנקרא עדות. וזה פי' הפסוק אלה פקודי המשכן משכן עדות שעיקר המשכן בשביל העדות שהיא התורה שילמוד הקב"ה תורה לישראל שנקראת עדות ועי"ז הבין בצלאל לעשות ארון תחילה מה שלא צוה לו משה הסכימה דעתו למה שאמר לו הקב"ה וק"ל: ועוד נ"ל לומר דא' בפ"ק דיומא דף ט' ע"ב שאלו את ר' אליעזר ראשונים גדולים או אחרונים גדולים אמר להם תנו עיניכם בבירה איכא דאמרי א"ל עידכם בירה ופרש"י עידכם בירה בנין בית עד לכם בדבר שלא חזר לנו וחזר לראשונים עכ"ל הרי לפנינו שמקדש שני הוא עדות שראשונים גדולים ולזה רמזה לנו התורה משכן משכן עדות ר"ל מקדש שני שנתמשכן עדות הוא לנו שראשונים גדולים שחזר לראשונים ולא חזר לאחרונים וק"ל

מדרש רבה שאל ר"ש בן יהוצדק את ר' שמואל ב"ר נחמן אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת אורה ונראה דמדייק מפני ששמעתי שאתה בעל אגדה יש לי לשאל לך מהיכן נברא דאי' במדרש רבה בראשית פ' י"ב הכל היה מן העפר ר' נחמן אמר אפי' גלגל חמה שנאמר האומר לחרס לא יזרח כו' ולפ"ז מוכרחים אנו לומר דעולם נברא תחילה ואח"כ גלגל החמה נברא מן הארץ ופי' רש"י על פסוק יהי מאור ברקיע השמים ביום הראשון נברא וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע א"כ השמש נברא מן הארץ שנבראת קודם אבל למ"ד האור נברא תחילה קודם בריאת שמים וארץ א"כ יש להקשות מהיכן נברא אורה ונראה דהאי ר' שמואל בר נחמן הוא ר"ש בר נחמני שדרש בצלאל ע"ש חכמתו נקרא ולמד מהקב"ה שברא תחילה האור ואח"כ העולם כן התחיל הוא לעשות ארון תחילה וזה שאמר במדרש שאל ר"ש בן יהוצדק לר"ש בר נחמן בשביל ששמעתי שאתה בעל הגדה ודרשת שבצלאל ע"ש חכמתו נקרא שלמד מהקב"ה והתחיל באורה תחילה ש"מ דסבירי לך שאור נברא תחילה קודם בריאת שמים וארץ א"כ מהיכן נברא בשלמא למ"ד שמים וארץ נבראו תחילה נוכל לומר דגל חמה נמי מן העפר נברא אבל לדידך שאור הי' קודם א"כ מהיכן נברא אור והשיב לו נתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק העולם מזיו ראשו וק"ל: אור פרשת פקודי חדש

במס' שבת דף פ"ז ע"ב ת"ש ויהי ביום הראשון באחד לחודש הוקם המשכן תנא עשרה עטרות נטלו בו ביום כו' ראשון למעשה בראשית כו' ומדריש ירחא דניסן דהא שתא בחד בשבת. דאשתקד הוה בד' בשבת כו' וריש ירחא דסיון בשבת כו' ומשני לר"י עבדי ז' חסרי' ולרבנן עבדו ח' חסרים ופרש"י דלית הו דאחרים יע"ש ולכאורה יפלא איך סוברים האחרים דהא רבא אמר לעיל דכ"ע בר"ח אתו למדבר סיני ודכ"ע בשבת ניתן תורה לישראל. משמע מלשון דכ"ע שאין חולק בדבר וההכרח לומר משום דרבא יליף בג"ש דהחודש הזה להורות דבאו בער"ח סמוך לערב כמ"ש ריא"ף ומש"ה לא יליף מג"ש דבמדבר דמשם משמע דבאו ממש ביום ר"ח יעויין לעיל וע"כ הא דאמרינן ביומא קמא לא אמר להו משום חולשי' דאורחי' היינו מחמת חולשא דאורחי' מן יום אתמול כמ"ש הזע"ב ושארי המפרשים וא"כ י"ל דהאחרים דורשים הג"ש דבמדבר דבאו בר"ח ממש למדבר סיני לפי החשבון דחל ר"ח בשבת והוה ממש כר' יוסי והא דלא מוקי רבא הכי אליבא דר' יוסי ג"כ דס"ל בשבת איקבע ירחא וילפי' בג"ש דבמדבר. משום דקשי' ליה ברייתא דשלישי בשבת שלישי בחודש וכן ברייתא דששי בחודש ששי בשבת כמאן וזה ברור ולפ"ז מיושב מה שמקשי' מנ"ל לרבא דאתחומי' לא איפקד במרה. דהא שמעי' לאחרים דסברו דהלכו בשבת שהיה ר"ח ממש וסתם אחרים הם ר"מ ושמעי' לי' לר"מ דאומר תחומים דאורייתא כר"ע בפ' בכל מערבין ואיך חיללו שבת בהליכתם בשלמא במשא שלהם אפשר כמ"ש הפ"ו שנשאו על חמוריהם ע"ש אבל על ההילוך קשה וצ"ל דעל תחומין לא איפקדו במרה. ואחר שבררנו הפלוגתא בין ר' יוסי ובין אחרים דר"י יליף בג"ש דזה זה ואחרים ילפינן בג"ש דבמדבר ממדבר יתיישב דברי רש"י בחומש בפרשת יתרו שכתבו שם בחודש:

השלישי ביום הזה באו למדבר סיני בר"ח לא היה צריך לומר בחדש הזה אלא ביום ההוא כו' דשיטת רש"י אזלי לאחרים דילפי' בג"ש דבמדבר ודו"ק היטיב:

ובזה יתורץ מדרש תנחומא בפ' יתרו בחודש השלישי לצאת ב"י מארץ מצרים כו' ילמדנו רבינו החושש בפיו בשבת מהו לעשות לו רפואה כך שנו רבותינו החושש בפיו מטילין לו סם של רפואה לתוך פיו בשבת. ק"ו ממילה ומה מילה שהיא אחת מאברי' ש"א אמרה תורה חלל עליו את השבת. פיקוח נפש שהוא כל אבריו ש"א לכ"ש כו' ויפלא הדבר איך מקושר שאלה זו בפסוק הנ"ל וכבר הערנו מזה לעיל בפ' יתרו באריכת וכאן באתי לאהבת הקיצור דאי במס' יומא דף פ"ה ע"א מנ"ל דפיקוח נפש דוחה את השבת נענה ר"א ואמר מה מילה שהיא אחת מרמ"ח איברים דוחה שבת כו' ר' יוסי ב"י אומר את שבתותי תשמרו יכול לכל ת"ל אך חלק יע"ש ואי' ברש"י בחומש בפ' כי תשא אך את שבתותי תשמורו כל אכין ורקי' מיעוטים הם למעט מלאכת המשכן שאינו דוחה שבת יע"ש וא"כ קשה מנ"ל לר"י ב"י למידרש מיניה דפיקוח נפש דוחה שבת. אולם י"ל לפמ"ש רש"י, בפ' ויקהל הקדים משה אזהרות שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת יע"ש והקשו מפרשי התורה א"כ הו"ל להש"י ב"ה ג"כ להקדים שבת למלאכת המשכן ולא הוה צריך לומר אך. ומזה הי' הוכחה לר"י ב"י דאך אתי למדרש נמי פ"נ דוחה את השבת. רק אם באנו לומר ולדון דבר חדש שגם משה הורה לישראל שאין מלאכת משכן דוחת שבת מיתורא דקרא ולא