מאורי אש קו

נ"ל דבאמת גבי תרומה הוה מחשבה גריעותי' שהרי התורה חייבו להפריש תרומה והרי הוא מוזהר ועומד ע"ז והי' בדין שדווקא בפועל מחויב לקיים המצוה ואפ"ה מועיל מחשבה הרי הוא אשתני לגריעותי' ובשביל זה הדין נותן דגם ע"י שליח יוכל לתקן זה. וכמו כן בקדשים מה שהוא מחויב להביא על חטאתו אשר חטא להקריב עולה או חטאת הוא שיתפיסנו בפה מלא ומה דחזינן דמהני מחשבה נחשב גבי לגריעותא משא"כ בנודר להביא קרבן או נודב במחשבה. ואמרה התורה אם חישב בהרי זו או בהרי עלי סגי וצריך להביא מה שלא הי' עליו שום חיוב מקודם זולת המחשבה זה ודאי אשתני למעליותא ומעלה עשו בקודש דמהני מחשבה להתחייב בה דבר וכמו כן בתרומת המשכן דמי שהי' נודב בלבו הי' צריך לקיימו הרי הוא נחשב למעליותא דמחויב ע"פ מחשבה בעלמא ובהיות כן לפי מה דפריך הכא ונגמור מיני' דבחולין סגי מחשבה היינו ג"כ בדבר חדש שלא הי' מוזהר ע"ז מעולם וע"כ דלא פריך ניליף מחיוב תרומה דסגי במחשבה דשאני התם כיון דבלא"ה מוזהר ועומד סגי גילוי מלתא בעלמא משא"כ להתפיס דבר חדש מה שלא הי' מחויב מקודם מנ"ל וע"כ דרוצה לילף מתרומות המשכן או מנודר להביא קרבן דמתפיס במחשבה בעלמא ג"כ מה שלא הי' חייב מעולם וע"ז אמר שפיר דחולין מקדשי' לא גמרי' דלהתפיס דבר חדש במחשבה בודאי למעלה יחשב ומוכח שפיר כפרש"י ז"ל דהא דסגי במחשבה בהרמת תרומה אין ענין כלל לכאן כמו שהוכחנו. וזה דדייק רש"י מוציא שפתיך כו' בנודר להביא קרבן כתיב דמיניה יש שפיר למילף וכמו כן מתרומת משכן דתחילת עשייתו במחשבה הוא דמתפיס ועולה ועיין וגם קשה לי לשיטת התוס' דשני כתובים בתרומה וקדשי' דאמרי' היינו קרא דונחשב לכם תרומתכם. אבל קרא דתרומת המשכן לא נזכר כאן כלל דאפשר אין ללמוד ממנו כלל דאין דנין דורות משעה א"כ קשה בברייתא דאמר גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב למה דילג הוי"ו דבקדשים כתיב בר"ה וכל נדיב לב עולות אע"כ כשיטת רש"י ז"ל ומייתי' קרא דתרומת המשכן ללמוד מיניה גבי קדשים דסגי במחשבה דקדשים מתרומה ילפינן בק"ו כנ"ל והא דלא מייתי' להדיא קרא דקדשי' דוכל נדיב לב עולות י"ל דניחא למילף מדברי תורה מלהביא קרא דקבלה ועיין בזה

חולין דף ד' ע"א גופא אמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבן. בודק סכין ונותן לו. אמרוהו רבנן לרבא תנא דמסייע לך חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותרים מיד מפני שהם מחליפים סברוהו הא מני ר"י דאמר חמץ אחר הפסח דאוריי' כו' וממאי דלמא ר"ש היא דאמר מדרבנן כו' יעש"ה והקשה התו' הא אי מוקמי' לה כר' יהודא וס"ל דחמץ אסור בהנאה ומה בכך שמחליפים ותירצו דמיירי מבצק שמחליפים בבציקות של ע ע"וג יעש"ה. ויש להקשות לפ"ז למה לי הטעם דמחליפים הו"ל למימר מפני שיש לתלות דהם עצמו עשו הבצק אחר פסח ומותר מספק רק זה ליתא כיון דלר' יהודא אסור חמץ שאחר הפסח מדאורייתא א"כ לא מועיל לנו הספק שמא הם עשו הבצק דספיקא דאורייתא הוא לחומרא. וא"ל א"כ מאי קאמר ממאי דלמא ר' שמעון היא א"כ קשה שפיר ל"ל הטעם דהחליפו ולא קאמר הטעם דשמא הם עצמו עשו הבצק דלדידיה הוה ספיקא דרבנן ולקולא זה ליתא דלפום הך חלוקא דר"ש היא באמת ס"ל דלא מיירי מבצק כ"א מפת ממש דלק"מ קושי' התוס' הא אסור בהנאה אחר הפסח ז"א כ"א לר"י אבל לר"ש באמת מותר בהנאה חמץ של עכו"ם אחר הפסח. והתו' כתבו פירושם דמיירי מבצק היינו לפי ה"א דמוקמי' כר"י וזה ברור. ותו איכא למידק בזה על הא דקאמר לעיל אביי לא אמר כרב אשי לא ס"ל הא דרבא. והלא סייעתא לרבא מברייתא דחמצן של עוברי עבירה כנ"ל ובהכרח לומר דאביי סובר דאתי' כר"ש ובדרבנן הוא דסמכי' עלה ולא דייק הא דתני מפני כו' וא"כ עדיין קשה לוקמי' מתני' כר"א ומיירי מעוף ואתיא כמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ולא איכפת לן עכ"פ במה שניחוש דלמא בסכין פגום שחוט דסמכי' עלה בדרבנן ואולי י"ל לפמ"ש הגאון בעל תבואות שור דבדבר שעיקרו דרבנן א"צ ברכה עיין עליו א"כ י"ל כיון דלדידהו לא מתוקמי וכולן דמתני' ובהכרח לומר כמ"ש זקיני הגאון ז"ל הבאתי לעיל דמש"ה תני לה וכולן דלא נטעה לומר דכשר לכתחילה ונקיט לשון דיעבד משום חרש שאינו שומע הברכה א"כ אם אתי' כמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ומיירי מעוף א"כ א"צ ברכה כלל דגרע מבן פקוע שיש במינו טעון ברכה מש"ה צריך ג"כ גבי בן פקוע ברכה משא"כ בעוף וכמ"ש הת"ש יעש"ה. וכמו כן יש להקשות מה מייתי' סייעתי' לרבא ממתני' דהכל שוחטים אפי' כותי אפי' מומר דלמא מיירי מעוף וכמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ובדרבנן הוא דסמכי' וכמו שמדחה הגמ' גבי חמצן של ע"ע כנ"ל. ויש לישב מאחר דתני שם ג"כ כותי ואם אין שחיטה לעוף מה"ת י"ל דלא סמכי' עלה ומש"ה מייתי הש"ס ג"כ להאי אפי' כותי ודו"ק היטב כי קצרתי

שם דף ה' ע"א חוץ ממנסך יין ומחלל שבתות בפרהסי' וכתב רש"י ז"ל האי תנא חמירא ליה שבת מע"ז כו' יעש"ה ורבי' נתקשו בהבנת פרש"י ומורי זקיני הגאון ז"ל בתשובתו רוצה להגיה בדברי רש"י וכצ"ל חמירא ליה שבת כע"ז יע"ש ואפשר לקיים גירסא ישינה והוא דבמרדכי כתב דגם בע"ז בעינן בפרהסיא וי"ל דרש"י ז"ל סבירא ליה ג"כ כסברת המרדכי וקשה א"כ למה לא שנה ג"כ גבי מנסך יין בפרהסיא דהשתא איכא ליטעות ולומר דלא קאי כ"א אמחלל שבתות לכך כתבו רש"י דהאי תנא חמירא שבת מע"ז ולא צריך למיתני גבי מנסך בפרהסיא דכ"ש הוא משבת דחמיר בעינן בפרהסיא כ"ש במנסך יין ועיין בזה: כתנות פרשת פקודי אור

אלה פקודי המשכן משכן עדות ובצלאל בן אורי כו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה ופי' רש"י אשר צוה אין כתיב כאן אלא כל אשר צוה אפי' דברים שלא אמרו לו רבו הסכימו דעתו מתחילה צריכין אנו לישב גמרא דברכות דף נ"ה ע"א א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בצלאל לשם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכון ארון וכלים הלך משה והיפך וא"ל עשה ארון וכלים ומשכן א"ל משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אמר לי עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסן שמא כך א"ל הקב"ה עשה משכן ארון וכלים א"ל בצל אל היית וידעת א"ר יהודה אמר רב יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו שמים וארץ הגמרא הזאת תמוה מאוד חדא מה ראה משה באמת שהיפך דברי הקב"ה ועוד למה אמר לו בצלאל כלים שאני עושה להיכן אכניסן ולמה שבק ארון הי' לו לומר ארון וכלים להיכן אכניסן ועוד דסגי ליה בקושיא זו כלים שאני עושה להיכן אכניסן היה לו להמתין על תשובתו של משה ומאי לישנא דקאמר שמא כך שמעת ועוד דברי ר"י א"ר אינם מקושרים למעלה

ונ"ל לישב ע"פ מה דאי' במדרש רבה פרשת ויקהל וז"ל פתח דבריך יאיר מבין פתים ר' יהודה ור' נחמיה ר"י אומר האור נברא תחילה ואח"כ העולם ור' נחמיה אומר העולם נברא תחילה שאיל ר' שמעון בן יהוצדק את ר' שמואל בר נחמן ואמר לו האור נברא תחילה שכן כתיב עוטה אור כשלמה ואח"כ נוטה שמים כיריעה לפיכך פתח דבריך יאיר ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה אתה מוציא בשעה שאמר הקב"ה למשה שיעשה את המשכן אמר בצלאל מה המשכן הזה אמר לו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה א"ל בצלאל והיכן התורה ניתנה א"ל שאנו עושים את המשכן אנו עושים את הארון א"ל רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושים האורה ואח"כ המשכן עכ"ל המדרש. ובזה יתבא' הגמ' הנ"ל דבאמת לכ"ע צריכין להתחיל בארון תחילה דילפינן מבריאתו של עולם ואור נברא תחילה והקב"ה אמר לו לעשות משכן ארון וכלים הי' מצוה על עשייתם וכמו פי' מתנות כהונה בד"ה ואח"כ עשה את ארון ופי' מתנות כהונה סדר הצווי קאחשיב אבל במעשה עשה ארון קודם עכ"ל וא"כ חשיב משה דלא הקפיד על סדר עשייתו וכשם שארון ראוי לעשות תחילה א"כ אין קפידה ג"כ אם יעשה כלים תחילה ולכך לא שאל לו בצלאל על ארון אלא הכלים כלים על שאני עושה להיכן מכניסן שהוא נגד מנהג העולם ובודאי אלו שמע משה ארון ומשכן וכלים מסתמא לא הי' משנה מסדר צוואתן אבל אמר שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכון ארון וכלים וסברת כשם שהארון ראוי לעשות תחילה וע"כ אין קפידה בסדר הצוי כך אין קפידא בכלים ולכך תמה על הכלים שאני עושה להיכן אכניסן שזה נגד מנהג עולם והודה