מאורי אש קה

הדברים אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני ופרש"י דברים משמע תרי הדברים לרבות חד אלה בגמטריא ל"ו הרי ל"ט נמצא רמזה לנו התורה בפ' זו ל"ט מלאכות וכולן ילפינן ממשכן כמ"ש התוס' ורש"י בפ' במה טומנין דף מ"ט ע"ב דאף למ"ד דל"ט מלאכות כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה יליף נמי ממשכן שהרי לכך נסמכה פרשת שבת לפ' משכן ומלאכת המשכן אינו דוחה שבת נמצא יהי' פי' הפסוק כך ויאמר אליהם אלה הדברים ר"ל ל"ט מלאכות אשר צוה ה' לעשות אותם ר"ל אצל המשכן מפורש ששת ימים תעשה אלו ל"ט מלאכות למשכן ששת ימים תעשה מלאכה אבל ביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון לה' שאסור לעשות מלאכה אפי' לעבודת המשכן אך שלא תאמר שבאותן ל"ט מלאכות יש מלאכה אחת שאינו חייב במזיד סקילה כדעת איסי ב"י לכך הזהיר הכתוב כל העושה בו מלאכה יומת ר"ל דכל מלאכה מהני ל"ט מלאכות כל העושה ביום השבת יומת כיון שחייב חטאת בשוגג חייב מיתה במזיד ודלא כאיסי ואיצטרך ג"כ להזהיר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ופרש"י יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאה וי"א לחלק יצאה ונראה רמז נפלא בזה דאמרי' בדף ס"ט תנן אבות מלאכות מ' חסר אחת והוינן בה מנינא ל"ל ואמר ר' יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל א' וא' היכי משכחת לי' בזדון שבת ושגגת מלאכות דאי בזדון מלאכות ושגגת שבת הא תנן אינו חייב אלא אחת וא"כ דידע לי' שבת במאי ומשני דידע בתחומין ואליבא דר"ע וכתבו תוס' בד"ה דידע לה בתחומין לא מצי למימר דידע לה בדאיסי דבההוא נמי חייב חטאת כדפי' בפ"ק עכ"ל ואני מתאבק בעפר רגליהם דהא אכתי איכא למידק למה לא אמר דידע לי' לשבת במחמ' אחר בהמתו דלרמי ב"ח בשוגג אינו חייב חטאת ובמזיד חייב סקילה ולר' יוחנן דס"ל במחמר אחר בהמתו בשבת פטור מכלום בשוגג לא מחי ב חטאת דהוקשה כל התורה לע"ז במזיד נמי לא מחייב דתנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה הא אין מחייבין על שגגתו חטאת אין חייבין על זדונו סקילה והא ליכא למימר דידע לי' בהבערה ואליבא דר' יוסי דסבר ללאו יצאה ואין בו חטאת וכרת כדדחי התם דקאמר מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה מאי ניהו לאו מחמר ומשני לא תחומין ואליבא דר"ע והבערה אליבא דר' יוסי וא"כ למה משני בפ' כלל גדול הבערה אליבא דר' יוסי ז"א קושי' כלל משום דדייק ממתני' דקתני מנינא ארבעים מלאכות חסר אחת וע"כ מנינא ל"ל אלא לומר שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כ"א וחשיב במתני' המכבה והמבעיר בכלל אב מלאכה וזה דלא כר' יוסי ולכך קאמר בתחומין ואליבא דר"ע ופרש"י בסנהדרין דף ס"ו ע"א דר"ע מודה נמי בתחומין דאין חייבין עליהם כרת דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ולא פליג ר"ע וניחא לי' לאוקמי כר"ע דאמרי' בסנהדרין סתם משנה ר"מ סתם תוספתא ר' נחמיא סתם סיפרא ר' יהודה וכולהו סתימתאי אליבא דר"ע ולפ"ז לא ניחא לי' לאוקמי דידע לשבת במחמר ואליבא דרמי ב"ח דניחא טפי לאוקמי סתם מתניתין אליבא דר"ע ובזה נוכל לומר דאין כאן ראי' לדברי התוס' דס"ל לאיסי חייב בכולן חטאת אלא דקאמר דאין חייב סקילה דר"ל דלגמרי קאמר איסי דיש אחד מל"ט מלאכות שאינו חייב חטאת והא דלא קאמר דידע לי בדאיסי דניחא לי' טפי לאוקמי מתני' אליבא דר"ע סתימתאי והנה במתני' דקתני אבות מלאכות מ"ם חסר אחת וע"כ מנינא אתי שחייבין בהעלם אחד על כל מלאכה וע"כ איירי בשגגות מלאכה וזדון שבת א"א לומר דידע בהבערה ואליבא דר' יוסי דהא מתני' חשיב להבערה לאב מלאכה אבל בקרא דמרמז ל"ט מלאכות אם נימא דמנינא דקרא אתי לחלק וע"כ מיירי בזדון שבת ושגגת מלאכה נוכל לומר דידע לי' שבת בהבערה ואליבא דר' יוסי דהא בקרא לא פרט ל"ט מלאכות איזה הם ובאמת בהאי מנינא דקרא כתבו התוס' בפ' כלל גדול דף ע' ע"א בד"ה יכול שאם עשאן כולן בהעלם אחד דריש הזורק משמע דהאי מניינא דקרא אתי לחלק ובמכילתא גרסי' לא תבערו אש למה נאמר לפי שנאמר ויקהל משה כו' שומע אני שלא יהיה חייב עד שיעבור ל"ט מלאכות ופירשו התוס' דאי לאו לא תבערו ה"א דמנינא אתי למימר שאינו חייב על אחת או שתים עד שיעבור כל ל"ט מלאכות ולכך כתיב לא תבערו דילפינן דחייב על כל אחת ואחת ואי אמרינן כגירסא דידן בפ' הזורק משמע דמנינא אתי לחלק וע"כ מיירי בזדון שבת ושגגת מלאכה דחייב על כל אחת וא' וע"כ לא תבערו ללאו יצאה ואי קיי"ל כר"ע דאמר תחומי דאורייתא נוכל לומר דידע לי' לשבת בתחומין ואליבא דר"ע אבל לדידן דקיי"ל דתחומין דרבנן עיין ברא"ש ספ"ק דעירובין וא"כ ע"כ מוכרחים אנו לומר דידע לי' בהבערה ואליבא דר"י דאמר הבערה ללאו יצא וזה שפי' רש"י לא תבערו אש יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת וי"א לחלק יצאת ולכאורה מאי רמזה בזה התורה בכאן אלא נראה ברור דאם דברים הדברים דרמזה התורה מנינא על ל"ט מלאכות שאם עשאן כולן בהעלם אחד שחייב על כל א' וא' וע"כ מיירי בזדון שבת ושגגת מלאכה ואם תחומין לאו דאורייתא קשה לן דידע בשבת במאי ומתרץ הכתוב לא תבערו דיש שאומרים ללאו יצא ואין בה חטאת וכרת וסקילה אלא לאו בעלמא וזה ידע ואם נימא דמהאי מנינא איכא למימר שאינו חייב עד שיעבור כולם לכך כתיב לא תבערו לחלק יצא מה הבערה שהוא אב מלאכה וחייבי' עלי' בפני עצמה אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה ודוק כי הוא כפתור ופרח

ואמרתי לכך מדייק בש"ס דף ע' ע"א אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני משום דבגמ' אי' בפ' ר"ע דף פ"ז ע"ב דפליגי דמר סבר אשבת אפקוד אתחומין לא אפקוד א"כ א"א לרמז ל"ט מלאכות שאם עשאן בהעלם אחד שחייב על כל אחת וא' כיון דא"א לאשכוחי אלא בזדון שבת ושגגת מלאכה א"כ יקשה דידע לה לשבת במאי וליכא לשנוי דידע בתחומין כיון דעדיין לא נפקוד על התחומין אבל בסיני שנפקוד על התחומין שפיר יש לנו לרמז ל"ט מלאכות שאם עשאן בהעלם א' שחייב על כל א' וא' ומיירי בזדון שבת ושגגת מלאכה וידע לה לשבת בתחומין ופשיטא לדעת התוס' שכתבו שם בד"ה אתחומין לא אפקוד וז"ל אין צריך לומר דאתיא כר"ע דאמר תחומין דאורייתא דהא משמע לכ"ע דבסיני לכל הפחות איפקוד אתחומין דלאו דוקא נקט תחומין אלא כלומר הוצאה שהי' מוליכין עמהם כל אשר להם ומר סבר אהוצאה לא איפקוד עכ"ל והוצאה עיקר בל"ט מלאכות דלא מספקא לן א"כ הי' נחסר מל"ט מלאכות הוצאה ולכך לא היה אפשר לרמז לנו ל"ט מלאכות אלא בסיני: אור פרשת ויקהל חדש

גרסינן במס' שבועות דף כ"ו ע"ב אמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו כו' מיתביה מוציא שפתיך תשמור אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב שאני התם דכתיב כל נדיב לב ופריך ונגמור מיניה ומשני דהוה ב"כ הבאים כאחד ואין מלמדין דגבי תרומה כתיב כל נדיב לב וגבי קדשים כתיב וכל נדיב לב עולות כן פרש"י ופריך הניחא למ"ד ב"כ הבאים כא' אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל ומשני הוה חולין מקדשים ולא גמרינן יעש"ה ותוס' פירשו דתרומה וקדשים הוה ב"כ היינו דבתרומה כתיב ונחשב לכם תרומתכם ובקדשים כתיב וכל נדיב לב עולות יעש"ה ולכאורה יש להוכיח כשיטת רש"י דהנה לכאורה יש כאן מקום לעיין מסוגי' דקידושין ריש פרק האיש מקדש דפריך שליחות בגירושין מנ"ל א"ק ושילח כו' ובקידושין ילפינן מהיקש דויצאה והיתה ופריך שם בתרומה מנ"ל דעושין שליח וכ"ת דיליף מגירושין שכן ישנו חול אצל תרומה ומשני דכתיב גם אתם לרבות את השליח ופריך שם שליחות בקדשים מנ"ל וכ"ת דיליף מהני שכן ישנו חול אצל קדשים ומייתי שם קראי ע"ז יעש"ה הרי עינינו רואות דשליחות הוא נחשב לגריעותא ומן הסברא דדוקא גבי חול עושה שליח ולא בקודש כדפרכינן מה להני שישנו חול אצל קדשים ואפ"ה כשבאים למילף מתרומה פרכינן שכן ישנו במחשבה וכמו כן אם אנו רוצים ללמוד מתרומה וקדשים ג"כ פרכינן שם מה להני שישנו במחשבה כדאי' שם וע"כ דגם מחשבה נחשב לגריעותא ומסיבה זו אנו מצרפין לעשות ממנו פירכא דבשביל שישנו במחשבה דין הוא לעשות שליח. ובהיות כן למה משני במכילתן על הא דפריך ונילוף מיני' דמהני מחשבה. דחולין מקדשי' לא ילפינן אדרבה ק"ו הוא מה בקדשי' דחמיר מועיל מחשבה כ"ש בחולין כמו דפרכי' שם לענין שליחות דנכנס בסוג אחד עם מחשבה שהרי עושים שם פירכא מן מחשבה לשליחות ולכאורה הוא תמוה מאד. אך אחר העיון