מאורי אש קד

עם המוקפים לכך הוצרך המקשה למפרך על שיתסר ושיבסר וזה ברור ופשוט ובהיות כן מיושב קושי' העולם ויעויין בספר פני יהושיע שהעלה דגם כפרים הסמוכים למוקפי' מקדימי' וקורים ליום הכניסה ובאמת הדין נותן לזה דאטו טעמא מאי הקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון כו' ואטו מגרע גרעי המוקפי' ולפ"ז מיושב שפיר קושי' הנ"ל דאצטריך לרבות י"א כגון להכפרי' הסמוכי' ונראי' אע"פ שאינם סמוכים למוקפי' שחל ט"ו בערב שבת ממילא ביום ה' אי אפשר להם לקרות דהא כתיב זמנם של זה דלא כזמנם ש"ז ואינם רשאים לקרות בפעם אחת עם הפרזים ובהכרח להקדים להם על יום ב' שהוא י"א ובכדי שיספקו מים ומזון כו' אמנם לפ"ז יקשה ל"ל קרא להורות זמנם ש"ז דלא כזמנם ש"ז תיפוק ליה בלא"ה דאי אמרת זמנם של זה כזמנם ש"ז קשה י"א היכא משכחת לה וא"ל אצל המוקפים קשה למה לא יקראו בי"ד שהוא ג"כ יום הכניסה והרי להם משפט הברירה אי בעי בארביסר אעכ"ל דדוקא בט"ו קורין ולא בי"ד א"כ ל"ל קרא דזמנם של זה דלא כזמנם ש"ז אבל באמת זה לק"מ דאי לא הוה כתיב זמניהם אלא זמנם לא הוה מוקמי' כלל לרבות י"א וי"ב אלא רק להורות זמנם של זה דלא כזמנם ש"ז לחוד הוא דאתא דהא דרש הראשון אנו מוקמי' ע"ז דזמנם ש"ז דכש"ז וכמו שפריך בראשונה האי מבע"ל דזמנם ש"ז דלא כזמנם ש"ז רק אחר שכבר מוכח מזמנם דזמנם ש"ז דלא כש"ז ממילא אנו מוקמי' דרשא יתירא דזמניהם לרבות י"א וי"ב ואין כאן מקום יתורא דקרא אפי' לרשב"נ דאיהו יליף י"א וי"ב מקרא אחרינא דכימים דזהו ודאי לא מורה על שום דרש כ"א לרבות י"א וי"ב לדידיה מוכח שפיר בהחלט דזמנם ש"ז דלא כזמנם ש"ז דאל"כ י"א היכא משכחת לה כנ"ל לכך דייק הש"ס בדקדוק גדול לר"ש ב"נ דזמן זמנם נמי לא דריש דלדידיה בלא"ה מוכרח דזמנם ש"ז דלא כש"ז כמ"ש (ובאמת קים לי' לש"ס דאי הוה דרש זמן זמנם כמו כן הוה דרש זמנם זמניהם נמי רק דבאמת לדידיה תרוייהו לא דרש לי' דבלא"ה מוכח לדידי' כנ"ל) ובהיות כן מיושב קושי' שהתחלנו דלמה לא משני הש"ס תיכף על פירכא קדמייתא ואימא מוקפי' בארביסר ובחמיסר א"ק זמניהם זמנם ש"ז דלא כש"ז כו' זה אינו דהוה הדרא הפירכא לדוכתיה לרשב"נ דלא דריש זמנם זמניהם כל עיקר כנ"ל אימא מוקפי' בארביסר ובחמיסר ושפיר משכחת לה ביותר י"א לכפרים הסמוכים למוקפי' וחל ט"ו בע"ש דע"כ מקדימי' ליום ב' הקריאה של יום ו' וא"ל יקראו ביום ה' ז"א דבאמת גם ביום ה' מחויבי' לקרות לפום דקיימי' השתא דמוקפי' בארביסר וחמיסר והוכרח הש"ס לשנוי' אליבא דרשב"נ אתא את ופסיק ליה אבל הפירכא שניה אימא מוקפי' אי בעי בארביסר אי בעי בחמיסר ע"ז משני שפיר א"ק זמנם ש"ז כו' ולרשב"נ בלא"ה מוכח שאין להמוקפי' משפט הברירה דאל"כ יקראו הכפרים הסמוכים למוקפים ביום ה' שהוא י"ד ואיך משכחת לה י"א בין לפרזים ובין למוקפי' היוצא מדברינו דשינוי' קמה אינה אלא לרשב"נ אבל לר' יוחנן אין אנו צריכים לזה ובלא"ה לק"מ דליכא למימר מוקפי' בי"ד ובט"ו דא"כ זמנם ש"ז דלא כש"ז דכתב למה לי כנ"ל. וא"כ קשה במסקנא לר' יוחנן ל"ל את לפסוק הא בלא"ה מוכרח מדכתב זמנם ש"ז דכש"ז ובהכרח לומר באמת ר"י לא ס"ל דאת פסיק ליה וא"כ י"ל דרש"י ז"ל מפרש אליבא דר"י דלדידיה ע"כ אין אנו דורשי' מיתורא דאת למיפסק כלל ולרשב"נ מוכח באמת מורחצו בתרא כמ"ש בהג"ה שם וי"ל דרש"י בחומש ס"ל כפי' הרא"ש אף דבמכילתן לא פי' הכא בפשטות י"ג זמן קהלה לכל היא עכ"ז בהרבה מקומות דברי רש"י בחומש סותרים לדבריהם בש"ס כס' הרא"ש וכל זה נאמר רק לפלפול בעלמא כי אחר העיון אמרתי שזה הבל ומה שראיתי שרבים בונים יסודות מכח קושי' העולם הנ"ל אין בו ממש דהא צריכן אנו להבין דברי חכמים וחידותם במה שאמרו שהכפרים מקדימים ליום הכניסה שעזרא תיקן שיקראו בתורה ב' וה' הלא זה ה היה אחר אנשי כנסת הגדולה ואיך תיקנו הם קריאת והקדמת הכפרים ליום הכניסה והלא בימיהם לא היה זה כלל הקריאה בב' וה' ובע"כ אנחנו מוכרחים לפרש שהם תיקנו זמנם כדי אם יראו אח"כ חכמים אחרים לעקור יום הקבוע מאיזה סיבה שיהי' ואין ב"ד יכולין לבטל כו' ע"כ הם אמרו והם אמרו ונתנו רשות להקדי' לאיזה צורך שני ימים לבד זמן המבואר במגילה ואח"כ ראו חכמים בשביל תיקון אנשי הכרך להספיק להם מים ומזון ונתנו שני הזמנים הללו להכפרים ובהיות כן לק"מ ג"כ קושית העולם דכי פריך ואימא י"ג ומשני שפיר ע"ז לא צריכי אנשי כנסת הגדולה לרבוי' דזמן קהלה לכל היא משא"כ על י"א לק"מ ל"ל כו' דאטו הם תקנו בשביל הכפרי' להקדים ליום הכניסה רק שהם תיקנו השני זמנים הללו לפי ראות עיני חכמים בתראי וזה ברור ואמת וכמה שנים הייתי רגיל לפרש כך ובשביל זה לא רציתי מעולם להעמיק בשמועה הללו והאיר ה' את עיני ומצאתי להדיא בירושלמי שפריך זאת וכי תיקנו אנשי כנסת הגדולה מה שעתיד עזרא לתקן ומשני ממש כנ"ל ועיין בפ"י ושמחתי שהנחני ה' דרך הישר עכ"ז העליתי כאן לחדד התלמידים בענינא דיומא וק"ל וחכם אחד מופלג השיב על דברי הנ"ל דבהיות כן כדברינו קשה למה תני במשנתינו לא פחות מי"א הא משכחת לה ג"כ שקורין בעשרה כגון שחל ט"ו בג' בשבת דאז הכפרים הנראים למוקפים אינם יכולים לקרות בי"ד שהוא יום ב' דזמנם ש"ז דלא כזמנם ש"ז ובהכרח להקדים על יום ה' שהוא עשרה והשבתי לו ע"פ מה שמקשים הפי' וא"ץ. לפי מה דאי' בזמן אנשי כנסת הגדולה לא הי' עדיין גזירה דרבה ורשאים לקרות המגילה בשבת א"כ י"א היכא משכחת לה דהלא אי חל באחד בשבת יכולים לקרות בשבת שקוראים ג"כ בו יעש"ה אבל לדברינו יובן את זה דהלא משכחת י"א לגבי כפרים דמוקפים באופן שחל ט"ו בע"ש ומיושב נמי קושי' החכם המובהק שזכרתי דלא משכחת לה עשרה בכה"ג דחל ט"ו ביום ג' דיכולים לקרות בשבת שהוא י"ב ודו"ק ובחידוד התלמידים הארכתי בזה:

כתנות פרשת ויקהל אור

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש כו' ואיכא למידק בהני מקראי קודש איך אמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות וכי צוה הקב"ה לעשות מלאכה ששת ימים הלא ביושב בטל נמי סגי ומלאכת שבת הכל בשב ואל תעשה ועוד למה הוצרך לומר כל העושה בו מלאכה יומת הלא כבר נאמר בפ' כי תשא כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת ועוד למה פרט כאן אזהרה דלא תבערו ולא מקודם

ואגב אורחי' נבאר גמרא ריש שבת דף ו' ע"ב אמר מר אם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת פשיטא ומשני מזיד ענוש כרת ונסקל איצטרך לי' הא נמי פשיטא הקמ"ל כדרב דאמר רב מצאתי מגילת סתרי' בי' ר' חייא וכתוב בה איסי בן יהודא אומר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב אלא אחת ופריך אינו והתנן אבות מלאכות מ' חסר אחת והוינן בה מניינא ל"ל ואמר ר' יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל א' וא' אלא אימא אינו חייב על אחת מהן והא קמ"ל הא מהנך דלא מספקא ופי' רש"י בד"ה אינו חייב על אחת מהן אחת יש בהן שאינו חייב עליה מיתה ולא פי' רבי איזה היא ואשמעינן תנא דמתני' דקתני נסקל דהא הוצאה והכנסה מהנך דלא מספקא הוא דעל זו לא אמר איסי ב"י עכ"ל ואיכא למידק מהיכן למד איסי שיש אחת שאין חייבים עליו מיתה כיון דל"ט מלאכות גמיר דלמא על כולן חייב מיתה ועוד דקאמר דהנך הוצאה והכנסה לא מספקא לן מהיכן ברור לי' שכולן נכנסו בספק והוצאה והכנסה לא מספקא לי'. והתוס' כתבו בד"ה הא קמ"ל מכאן מדקדק ר"י דלא קתני איסי דאינו חייב על אחת אלא אסקילה אבל חטאת מחייב אכולם דלא איירי איסי אלא בסקילה דלא פליג אמתניתין דכלל גדול דקתני מנינא למימר דחייב על כל א' וא' והא דאמרי' לקמן בריש פ' בתרא דף קנ"ד לרמי בר חמא דלמא ה"ק כל שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו סקילה אמר ריב"א דאליבא דרמי בר חמא אתיא ההיא ברייתא דלא כאיסי דלאיסי איכא דוכתא דחייב חטאת ולא סקילה עכ"ל נמצא למדין אנו מדברי תוס' דלאיסי יש מלאכה אחת בתוך ל"ט מלאכות שאינו חייב סקילה וחייב חטאת אבל לדעת רמי בר חמא כל מלאכה שחייב עליה בשוגג חטאת חייב במזיד סקילה וכן פסק הרמב"ם בפ' ז' מהלכות שבת דכל ל"ט מלאכות חייב עליהם סקילה וכר' במזיד ובשוגג חייב חטאת ובפ' כלל גדול דף ע' ע"א תניא ר' נתן אמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה ת"ל לפי שנאמר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אלה הדברים דברים הדברים אל