מאורי אש קג

דהלא עינינו רואות דרבינא בל"ק דייק הכל שוחטים מומחים אע"פ שאינם מוחזקי' ובלישנא בתרא דייק מוחזקי' אע"פ שאינם מומחים. האי אע"פ דאמר הוא לשפת יתר ובהכרח לפרש משום דלא תקשה הכל לאתוי' מאי לזה קאמר בלישנא קמא אע"פ שאינן מוחזקים ובלישנא בתרא אע"פ שאינם מומחים ולפ"ז י"ל דמש"ה לא מוקי כולהי כרבינא דס"ל דחיישינן לעילופי וגם לא אמרי' רוב מצויי' א"ש מומחין הם וא"כ ליכא לאוקמי מתני' בהכא דתקשה הכל לאתוי' מאי כנ"ל וזה כשמנה שנים שנתאכסן אצלי הגאון המפורסם בדורו בעל שו"ת שאגת ארי' ושמחתי שכוונתי לדעתו בזו הקושי' ואמרתי ליישבו בדרך אמיתי דהנה אי' לקמן דף י"ב ע"א לימא רוב מצויי' אצל שחיטה מומחין הם תנאי היא דתניא הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטים בשוק ר"י אוסר ר"ח מתיר כו' ומסיק דכ"ע רוב מצויי' אצל שחיטה מומחים הם כו' ולפ"ז ע"כ ר"ח דמתיר ע"כ ס"ל רוב מצויי' א"ש מומחין הם דאל"כ בודאי בלי ספק שהוא אסור וכמו כן ע"כ ס"ל דרובן מוחזקין הם ולעילופי לא חיישי' דאל"כ ניחוש שמא נתעלף. רק דרבינא מוקי לה כמאן דאוסר וס"ל דפליגי בזה אם ר"מ א"ש מומחין או לאו ולא כמו שמסיק דכ"ע ר"מ א"ש מומחין הם. ולפ"ז אין כאן מקום לומר דכולהו כרבינא לא אמרי דס"ל רוב מצויי' א"ש אינם מומחין וחיישינן לעילופא זה ליתא דקשיא אלא כמאן ס"ל דהא מאן דמתיר ס"ל דרוב מצויי' א"ש מומחין הם ומוחזקים וא"ל דס"ל כמאן דאוסר דס"ל דלא אמרי' רמא"ש מומחין הם ופליגי בזה עדיין מנ"ל לעשות כ"כ פלוגתא רחוקה דמאן דמתיר ס"ל דלא חיישינן לעילופא וגם רמא"ש מומחים הם א"כ מאן דאוסר די לנו אם נאמר דלא פליג כ"א בחדא אי מצד מומחים או מצד עילופא ועכ"פ מאיזה צד שיהי' אסור ועדיין מנ"ל דפליג בתרווייהו במומחים וגם בעילוף והדבר מסור בידינו תמיד דאפושי פלוגתי' לא מפשינן לכך הוצרך לומר דס"ל מומחים הם וגם לעילופא לא חיישינן וי"ל שפיר דס"ל ככ"ע וכסברת הש"ס דכ"ע רוב מצויי' אצל שחיטה מומחים הם וזה פשוט וברור

שם אנא שחיטתן כשירה קשיא לי כו' רש"י ד"ה תרתי דיעבד ל"ל כו' ואי קשיא בתמורה נמי תני והדר מפרש כו' ודרך חידוד אמרתי ליישב קושי' רש"י ז"ל וגם הקושי' המפרשים במאי הי' מחולקים המקשן עם התרצן עד הנה וגם יש לדקדק על אריכות לשון המקשן הו"ל לפרוך דרך קצרה תרתי דיעבד ל"ל. ומה שהערני ליישב כל זה הוא מה שנתקשה לי דקדוק אחד והוא מ"ש אנא שחיטתן כשירה כו'. למה דילג הוי"ו של ושחיטתן כשירה ובאמת בראשונה פריך הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשירה דיעבד. אלא נ"ל דהנה תוס' מקשים במשנתינו על הא דדייק בגמרא שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו ש"מ אין מוסרים להם חולין לכתחילה לשחוט אפי' אחרים רואים אותו דקשה הא מסיפא שמעינן לה דתני וכולן ששחטו ואחרים רואים אותו שחיטתן כשירה משמע דוקא דיעבד ולא לכתחילה יע"ש. ותירץ מ"ז הגאון האמיתי ז"ל בתשובתו הנ"ל דאי מסיפא ה"א ה"ה לכתחילה והא דתני לשון דיעבד משום חרש דטעמא אחרינא אית ביה שאינה שומע הברכה אבל לעולם ה"א דמותרי' לשחוט לכתחיל' לכך תני יקלקלו יעש"ה והנה לכאורה יש לדקדק למה הקשו תוס' על יתורא יו"ד דיקלקלו ולמה לא פריך להיפוך למה לי האי בבא דוכולן ששחטו כו' כלל הא מרישא נשמע דתני שמא יקלקלו דאין מוסרים לכתחילה לשחוט באחרים רואי' ש"מ דבדיעבד מותר ועכ"ל משום דהא לק"מ דהוה מקום למיטעות באמת דהא חוץ מחש"ו שמא יקלקלו כל פירושו הוא רק לכתחילה וקאי אבבא דרישא דתני הכל שוחטים לכתחילה חוץ מחש"ו רק אחר דתני בסיפא וכולן ששחטו ואחרי' רואי' אותו שחיטתן כשירה דיעבד ש"מ דהאי חוץ דתני מקודם פוסל אף דיעבד רק ביו"ד דיקלקלו קמ"ל נמי דגם בשוטה וקטן אף אם אחרים רואים אותן פסול לכתחילה עכ"פ וזה פשוט וברור הוא ולפ"ז ניחא דכל זה אי הכל שוחטין משמעותו לכתחילה שפיר י"ל דהוה מקום לטעות דחוץ מחש"ו קאי ארישא משא"כ אם גם הכל שוחטין דיעבד שוב ע"כ הפירוש דחוץ מחש"ו דגם דיעבד פסול והא דתני שמא יקלקלו ע"כ לפסול לכתחילה באחרים רואים ומוכח ע"כ דעכ"פ דיעבד כשר אם אחרים רואים אותם והדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' א"כ סיפא דוכולן ששחטו ואחרים רואים אותן שחיטתם כשירה ל"ל הא מיקלקלו מוכח דבדיעבד מותר והן הן פירכת הש"ס דדייק במתק לשונו אנא שחיטתן כשירה קשיא לי כלומר מה שהקשיתי מקודם הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשירה דיעבד לא הי' כוונתי על ושחיטתן דרישא דמתני' רק דכוונתי הי' על שחיטתן כשירה דסיפא דמתני' (והוי"ו נוספת הי' מדברי המקשין כלומר דכאן משמע לכתחילה ע"כ דהא שחיטתן דסיפא דיעבד) דתני וכולן ששחטו כו' שחיטתן כשירה א"כ אי הכל דרישא דיעבד קשה שחיטתן כשירה דסיפא ל"ל תרתי דיעבד דכבר מוכח דבדיעבד כשר מרישא דיקלקלו ש"מ דיעבד שפיר דמי וא"ל דה"א דקאי כל הבבא רק לאסור לכתחילה וקאי ארישא דהכל שוחטי' ז"א כיון דקיימי' דגם הכל דרישא דיעבד ומיושב קושי' רש"י ז"ל ועוד כמה קושי' ודקדוקים כאשר נראה למעיין היטיב בסוגי' כנלע"ד דרך פלפול התלמידים ודוק היטיב

ברש"י בפרשתן בפסוק ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. ופרש"י בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו וכך שנינו בזבחים כיצד קידוש ידים ורגלים כו' וכתב הגאון בעל שו"ת שער אפרים ז"ל סי' מ"ח שנשאל בכאן מסוגי' ערוכה דריש מגילה דגרסי' שם דף ב' ע"ב בפיסקא כרכין המוקפים חומה מימות יהושיע כו' מנה"מ אמר רבא דא"ק ע"כ היהודים הפרוזים היושבים בעת הפרזות וכו' מדפרזי' בי"ד מוקפי' בט"ו ופריך ואימא פרזים בי"ד מוקפים כלל וכלל לא ומשני ולאו ישראל נינהו כו' והדר פריך ואימא פרזים בארביסר מוקפי' בארביסר ובחמיסר כדכתיב להיות עושים את יום י"ד לחודש אדר ואת יום ט"ו בכל שנה ומשני אי הוה כתיב את יום ארבעה עשר וחמשה עשר כדקאמרה השתא דכתיב את יום י"ד ואת יום ט"ו אתי את ופסיק יע"ש. הרי מוכח להדיא מסוגי' זו דאת פסיק לה ואיך כתבו רש"י בכאן דאת הדר ערבינהו לומר שיקדשו בב"א ובנו הרב הגאון מוהרי"ל ז"ל שם בהגהתו רוצה לפרש דהכא מוכח שפיר דאת לא פסיק לה מדכתיב בתריה ורחצו ידיהם ורגליהם ולא נאמר שם את אבל עדיין קשה דהוה ליה לרש"י לציין שם בקרא השני ולא בכאן יע"ש שהניח הדבר בצ"ע ואמרתי ליישב תמיהתם בפלפול הלכה דשם הדר פריך לה ואימא פרזים בארביסר מוקפים אי בעי בארביסר אי בעי בחמיסר ומשני א"ק להיות עושים ימי הפורים האלה בזמניהם זמנם של זה דלא כזמנם ש"ז ע"כ ואיכא למידק למה לא משני תיכף על פירכא ראשונה כשפריך ואימא מוקפי' בארביסר ובחמיסר ח"כ ל"ל דכתב זמנם ש"ז דלא כזמנם ש"ז כיון דבפרזים מקרא מלא דיבר הכתוב דקורים בי"ד ומוקפי' בשניהם. וא"ל דהיא גופא קמ"ל קרא דלא תימא דיש למוקפי' ברירה או בי"ד או בט"ו לכך כתיב קרא דזמנם ש"ז דלא כזמנם ש"ז כלומר דיש למוקפי' זמן אחר בהכרח והיינו ט"ו מלבד שזהו דחוק קשה והלא מסברת החיצונה כך הוא דמוקפי' קורי' בי"ד וט"ו כמה שאומר המקשן כדכתיב להיות עושים את יום י"ד כו' ובכדי שנביא להעי"ר נבאר מקודם מה דאי' שם ע"א דפריך מגילה נקראת בי"א ובי"ב מנ"ל כו' ומשני ר' יוחנן א"ק להיות עושים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים. ופריך האי מבע"ל דזמנם של זה דלא כזמנם ש"ז ומשני א"כ לכתוב קרא זמנם מה זמניהם ש"מ תרתי ופריך ואימא תריסר ותליסר ומשני כדאר"ש ב"ל י"ג זמן קהלה לכל היא ולא צריך קרא לריבוי' ה"נ כו' ופריך ואימא שיתסר ושיבסר ומשני ולא יעבור כתי' ר"ש בר נחמני אמר א"ק כימים אשר נתן בהם היהודים ימים כימים לרבות י"א כו' ופריך ורשב"נ מ"ט לא אמר כר"י מבזמניהם. ומשני זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה עכ"ל הגמ' יעש"ה וגם בכאן יש מקום לדקדק על לשון הש"ס דזמן זמנם זמניהם לא דריש הלא ע"כ מידרש דרש לזמן זמנם להורות דזמנם של זה דלא כזמנם ש"ז והוה ליה להש"ס לומר זמנם זמניהם לא דריש וזה דקדוק גדול בעיני ואמרתי לחדד התלמידים משום דהרא"ש ז"ל מפרש הך דמשני י"ג זמן קהלה לכל היא משום שמתאספין לומר סליחות ותחנונים בתענית אסתר יעש"ה ומקשים העולם א"כ ל"ל קרא לרבות י"א איך משכחת לה כלל אם לא שחל י"ד באחד בשבת א"כ תענית אסתר בשבת ונדחה על יום ה' אליבא דדינא ולא צריך לרבוי' דזמן קהלה לכל היא ביום ה' שלפניו כמו י"ג בשארי שנים ונראה ליישב קושי' הנ"ל דהנה צריכין אנו למידק בגמ' דפריך ואימא שיתסר ושיבסר למה לא אמר ואימא חמיסר ושיתסר כיון דלא ידע עדיין מלא יעבור וא"ל דחמיסר זמן קהלה לכל היא זה ליתא לשיטת הרא"ש דקיימי' אליבי' דטעמא דזמן קהלה לכל כדי לומר סליחות בת"א וזה לא שייך בט"ו כלל ועיין בסוגיא ובהכרח לומר דמש"ה פריך ואימא שיתסר ושיבסר. דחמיסר ליכא למיטעה אחר דכתיב זמנם של זה דלא כזמנם ש"ז בודאי אין הכפרים הסמוכים לפרזים יכולים לקרות ביומא חדא