מאורי אש קב

אבל הר"י בשיטתו דס"ל דלא אזלי' בתר מיעוט אף עם חזקה ושוב הוצרך לומר כתירוץ של הת"ח שזכרנו ומש"ה הוצרך לשיטתו למיל' מוזבחת ואכלת כמ"ש וק"ל ולפי דרכינו למדנו להוכיח כשיטת התורת חיים בסוגיא דלעיל דף ו' ע"א דר"ג וב"ד נמנו על שחיטת כותי דדמות יונה מצאה להם כו' ור"ג וב"ד כר"מ ס"ל דחייש למעוטא כו' ושוב מסקינן דגם ר' אמי ור"א גזרי עלייהו ופריך הלא כבר גזרו עליהן ר"ג וב"ד ומשני גזרי אינהו ולא קיבלו מנייהו. אתו ר"א וקיבלו מנייהו כו' ופרש"י לא שאלו גדולים ממנו אלא שבדורו של ר"ג לא הי' רוצים להפריש מן הכותים שהיו רגילים בהם כו' יעש"ה והת"ח פירש משום דבימי ר"ג היו רק מיעוטא ובימי ר"א ור"א נתרבו יעש"ה דהנה קשה מ"ט גזר ר' אמי עליה' כיון שהוא גופי' ס"ל דלא חיישי' למיעוטא כמו דמשני הכא וניחוש שמא מין הוא ומשני אין רוב מינין אומות הרי דלא חייש למיעוטא כלל וא"ל דהאי מיעוט דמיני' הוה מיעוט דלא שכיחא ובהא גם ר"מ מודה דלא חיישי' לזה ז"א דא"כ הדרא קושי' הת"ח לדוכתי' מנ"ל לר"א דשחיטת מין לע"ז כנ"ל וא"ל דאל"כ ליתני שחיטת מין נבילה וממילא נשמע גם בשחטת עכו"ם דנבילה מטעם מיעוט וחזקה זה ליתא דהא מיעוטא דלא שכיחא לא מהני בהדי' חזקה אע"כ מוכרח דזה מיעוט מן אומות הוה מיעוט דשכיחא וא"כ מוכח שפיר דר' אמי לא חייש במסקנא למיעוט דשכיח ומ"ט גזר בי' ר' אמי על כותי' אלא ע"כ מוכח כפי' התורת חיים דבימי ר' אמי כבר היו רוב ודוק היטב

ואגב אמרתי לכתוב כאן כמה דברים מה שחדשתי יותר משמונה שנים בסוגי' דריש חולין ואמרתי לכתוב קצת מהם אחת אל אחת אי' במשנה הכל שוחטין ן ושחיטתן כשרה חוץ מחש"ו וכולן ששחטו ואחרים רואים אותן שחיטתן כשרה ופריך שם הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשרה דיעבד כו' יעש"ה בסוגי' שיש שם כמה אוקימתות לכולהו אסיקנא בקשיא וכולן ששחטו ואם שחטו מבע"ל אבל לרבה ב"ע ולרבינא מתוקמי שפיר גם וכולן דמתני' יעש"ה ופסק הרא"ש ז"ל דחרש השומע ואינו מדבר רשאי לשחוט לכתחילה כשאחר מברך. אבל מדבר ואינו שומע אינו רשאי לשחוט לכתחילה אבל דיעבד אם שחט שחיטתו כשירה והקשיתי לשאול א"כ נוקמי מתני' בהכא הכל שוחטין לכתחילה שומע ואינו מדבר מרבי' בהכל אבל מדבר ואינו שומע לא ישחט לכתחילה ואפ"ה אם שחט שחיטתו כשירה ואח"ז ראיתי שכוונתי בזה לדעת הגדול בעל מעדני מלך ז"ל. רק שרוצה ליישב הקושיא שדחיקא לי' להש"ס לאוקמי רישא וסיפא בתרי גברא ולפע"ד לא פלטינן אנחנו מזו הקושיא דעדיין קשה לוקמי רישא וסיפא בחד גברא הכל משומע ואינו מדבר והיינו הכל שוחטין אפי' שומע ואינו מדבר והוא כשאחר מברך והוה מחוסר תיקון לפמ"ש הט"ז ס"א אבל כשאין אחר לברך לא ישחוט ואפ"ה אם שחט בלי ברכה שחיטתו כשרה דקיי"ל אין הברכה מעכב דיעבד. אלא שנלע"ד ליישב קושי' זו דרך אמת ומקום הניח לי הגאון הנ"ל דהנה כתב הבית יוסף סי' א' וזה"ל וקשה לי על הרא"ש כיון דגמר מתרומה שאינו שומע לא ישחוט לכתחילה אמאי לא גמיר מתרומה נמי גבי נשתתק וכדמפרש טעמי' בירושלמי דאלם לא יתרום וי"ל דטעמי' דהרא"ש דמתני' דתרומות לא תני תקנתא אבל באמת אם בירך לו אחר כיון שהוא שומע רשאי לתרום אפי' לכתחילה עכ"ל הרי הרצון מבואר דתנא דמתניתין דתרומות לא רצה לשנות דחרש שאינו מדבר שוחט לכתחילה כשאחר מברך כיון שהוא ע"י תקנה א"כ לא יתכן לומר דהא דתני במשנתינו רבינו הקדוש הכל שוחטין מרבי' חרש שאינו מדבר דשוחט לכתחילה כשאחר מברך דתקשה מתני' סתמא דהכא. על סתמא דתרומות מ"ט הכא בחולין שונה לשון לכתחילה גבי אינו מדבר ע"י תקנה דאחר מברך ובתרומות שונה לשון דיעבד ואינו רוצה לשנות תקנתא דאחר מברך ופשוט הוא ויש בכאן לעיין לשיטת בעל הלכת ארץ ישראל שהובא בהרא"ש ובתו' דזבחים מדברכה מעכבת אפי' דיעבד קשי' מתני' דתני וכולן ששחטו ואחרים רואים אותן שחיטתן כשירה וקאי גם אחרש. וחרש סתם שדיברו בו חכמים שאינו לא שומע ולא מדבר והוא משנה ערוכה במס' תרומות. ואולי לא קאי וכולן ששחטו כ"א על שוטה וקטן. ובזה יובן לשיטת הבבלי דברכה אינה מעכב במהקנא דאסיק בקשי' וכולן דמתני' וידוע לבעלי סוגי' דבכ"מ שנאמר קשיא ולא תיובתא הי' איזה תירוץ לבעלי הש"ס ע"ז ולדברינו יובן די"ל אי הוה קתני ואם שחטו ה"א דלא קאי כ"א אשוטה וקטן. אבל בחרש אסור אף דיעבד משום ברכה לכך איכפל ותני וכולן להורות דקאי על חרש ולכאורה הי' נראה לפרש לשיטת הה"א י"ל הא דמכשיר מתני' שחיטת חרש מיירי בגוונא דאין הברכה מעכב כמו גבי שחיטת בן פקוע דלשיטת הר"ן א"צ כלל ברכה ובודאי לכ"ע אינו מעכב עכ"פ

רק דעדיין הי' קשה לאוקימתא דרבה ב"ע דסיפא דמתני' מיירי מקדשי' ולא שייך בי' בן פקועי (וביותר לפמ"ש בחידושינו על מס' זו דהא"י הי' לו הוכחת מאוקימתא דרבה ב"ע משום דבגמ' פרכי' עלה האי טמא במוקדשין מהכא נפקי' מהתם נפקא כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה כו' ומשני הכא עיקר והתם איידי דתני שאר פסולי' תני טמא במוקדשין יעש"ה והקשה במהדורא בתרא לפ"ז יקשה פירכת הש"ס בזבחים מ"ט תני ששחטו לשון דיעבד והא תניא ושחט מלמד ששחיטה כשירה בזרים כו' ומשני שם איידי דתני טמא במוקדשין תני לשון דיעבד ואי טמא במוקדשין גופא לא תני שם רק משום איידי איך תני איידי משום בבא דתני רק איידי יע"ש ובשביל זה פי' בעל הא"י דנשים לא ישחטו ג"כ לכתחילה וי"ל דתני שם לשון דיעבד איידי דנשים הרי דבעל הא"י קאי בשיטת דרבה ב"ע ועיין בזה) ובברייתא דושחט מלמד ששחיטה כשירה בזרים ונשים ועבדים אפשר תני לשון לכתחילה משום זרים ועבדים לשיטת הב"ח והש"ך ז"ל) וראיתי להב"ח ז"ל דהוכיח דעבדים שוחטין לכתחילה מתוס' דריש מס' שהקשו לבעל הא"י דנשים לא ישחטו לכתחילה א"כ אמאי משני הש"ס בזבחים דתני לשון דיעבד משום טמאים ואמאי לא קאמר משום נשים יע"ש ואם נימא דעבדים לא ישחטו לכתחילה עדיין קשה אמאי לא קאמר שם איידי דעבדים יע"ש ולכאורה איכא למידק איפכא מדברי תוס' שזכרנו דאל"כ מאי הקשו תוס' על שיטת הא"י אמאי לא אמר איידי דנשים דלמא לאו אורח ארעא למיתני תרתי ותלת אטו חדא כדרך הש"ס בשארי מקומות אף כי ידעתי קצת לחלק בזה מ"מ נראה דס"ל לבעהא"י דבאמת מה דקאמר שם איידי דטמאים נקיט בלשונו המאוחר ובאמת רצונו גם איידי דנשים והוה תרתי אטו תרתי וקשה לפ"ז מאי הקשו תוס' אעכ"ל דס"ל דעבדים ג"כ אינם שוחטים לכתחילה ושוב הקשו שפיר ה"ל למימר איידי דנשים ועבדים שהם שנויי' שם קודם לטמאים ועיין עליו. ואגב אזכיר מ"ש רש"י ריש מכילתין הכל שוחטין כו' למר לאתוי' טמא בחולין ולמר לאתוי' כותי או מומר כו' נראה דרש"י ז"ל ס"ל דהלכתא חולין שנעשה עטה"ק כקודש דמי מדלא הביאו ג"כ אוקימתא דרבינא ועכ"ל משום דלית הלכתא כוותיה דמסקינן בתר רבינא רוב מצויי' אצל שחיטה מומחין ומוחזקת הם וא"כ ע"כ שארי אוקימתא שהביאו רש"י להלכה. וזהו דלא כדעת הרמב"ם בה' אבות הטומאה פי"א דחולין שנעשה עטה"ק לאו כקודש דמי אלא כשיטת הראב"ד שם ולקמן אנופף ידי בזה ועיין: ה

כתב מ"ז הגאון ז"ל בשו"ת פנים מאירות ח"ב סימן פ' להקשות על הטור דפסק בקטן מומחה ויודע לאמן את ידיו אינו רשאי לשחוט לכתחילה אבל דיעבד שחיטתו כשירה ואם גדול עומד ע"ג שוחט אפי' לכתחילה. א"כ קשיא לוקמי מתני' בהכא הכל שוחטין אפי' קטן מומחה והוא שגדול עומד ע"ג אבל בלתי אחרים לא ישחוט ובדיעבד אם שחט אפי' בינו לב"ע שחיטתו כשירה יעש"ה ונלע"ד ליישב קושיא דהנה כתב שם הוא ז"ל אף דאסיקנא להני אמוראי בקשיא וכולן דמתני' מ"מ י"ל דמש"ה תני וכולן דאי הוה קתני ואם שחטו ה"א דבאמת שוטה וקטן שוחטי' לכתחילה באחרים רואים והאי דנקיט לשון דיעבד הוא משום חרש. שאינו שומע את הברכה יעש"ה ולפ"ז מיושב קושיתו הראשונה דלרבה ולרבינא לק"מ דאינהו מוקי וכולן דמתני' וגם לאינך אמוראי לק"מ דאי הוה מוקי להכל שוחטין על קטן. הוה קשיא במסקנא לד דהו ואם שחטו מבע"ל. וא"ל דה"א דשוטה וקטן שוחטין לכתחילה א"כ אף בלי מומחין רשאין הקטנים לשחוט לכתחילה באחרים רואים א"כ הכל דרישא לאתויי מאי וא"ל משום דבסיפא לא פסיקא מלתא דמשמע לכתחילה ז"א דעדיין קשה אם משמעותו דהכל שוחטין משמע לכתחילה בלי מומחין באחרים רואין אע"כ מאי ושחיטתן כשירה דבבלתי מומחים ואחרי' בודאי גם דיעבד פסול וא"ל דמיירי שהם מומחים ז"א דבבא דסיפא משמע בחיסר מעלה מלכתחילה ולא בהוסיף מעלה יתירה וזה פשוט וברור לכל מעיין בסוגיא: שם כולהו כרבינא לא אמרו רוב מצויי' אצל שחיטה מומחים הן ולאידך לישנא לעילופא לא חיישינן כו' יעש"ה ויש להקשות בכאן קושי' עצומה מנ"ל להש"ס לפרש דכולהו כרבינא, לא אמרי בין בלישנא קמא בין בלישנא בתרא לקולא מאחר דרוב. מצויי' א"ש מומחים הם או לעילופי' לא חיישינן דלמא להיפוך.