מאורי אש קא

הוה ליה ותלו אותו ואת בניו על העץ ע"כ והנה אי' לדקדק דהמדרש מביא ראיה מה צוה ישוב מחשבתו הרעה כו' והוא הפסוק הכתוב אחר ויתלו את המן והיינו הפסוק הנ"ל ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו כו' ולא מביא הפסוק הקודם שהיא ויתלו את המן והוא המעשה עצמו וגם מה זה שדקדק לומר וכן הוה לי' ותלו אותו וכי לא ידעינן דהוה לו כן ועוד מדקדק כאן היפה ענף דמשמע דהמדרש מרמז דנתן הקב"ה בפיו של אחשורוש דבור זה הכסף נתון לך שהוא גימטרי' העץ דהרי אחשורוש לא דבר עמו בלשון הקודש ואין החשבון שוה אלא בלה"ק ונדחק שם לישב ונראה לישב דאי' שם במדרש מגילה ר' יודן ור' לוי אמר כל מקום שנאמר במגילה זו מלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכ"מ שנא' מלך סתם משמש קודש וחול ע"כ ור"ל דאמר אחשורוש והקב"ה ג"כ הסכים לדבר זה והנה כאן כתיב ויאמר המלך הכסף כו' דמשמע קודש וחול א"כ קשה מ"ש אח"כ מי זה אמר מי זה ויהי' וה' לא צוה המן צוה והקב"ה לא צוה דהא כתיב ויאמר המלך סתם דמשמש קודש וחול ע"ז אמר המדרש הכסף בגימט' העץ וא"כ מאי דמשמש קודש הי' הכונה בהיפוך ובזה מתורץ גם הדקדוק דיפה ענף דכוונת הפסוק הוא מרומז בהיפוך במלך הקב"ה אלא דעדיין צריך לישב הפסוק בענין זה מ"ש אח"כ והעם לעשות בו כטוב בעיניך אבל הנראה משום דיש עוד לדקדק בפסוק דקאמר והעם לעשות בו כטוב בעיניך דהל"ל והעם תעשה בהם כטוב כו' אלא דהפסוק כוונת רמז המלך סתם דהוא קודש דפרושו הוא הכסף הוא גמטריא העץ היינו העץ יהי' לך אלא דלא תאמר שיהי' לך היינו ממש שתתלהו עליו מרדכי ע"ז אמר הפסוק והעם לעשות בו דהיינו בעץ כטוב בעיניך היינו במחשבותיך לתלות עליו מרדכי המה יעשו בו כמחשבותיך וישיבו מחשבתך הרעה על ראשך. והיינו כדאי' בתרגום מגילה שמרדכי תלה את המן וזה העם לעשות בו כו' ונמצא הרמז שהעץ נתון לו לתלותו עליו. ובזה מיושב מ"ש במדרש הנ"ל מי זה אמר ויהי כו' והקב"ה לא צוה דמביא מהפסוק אמר עם הספר וישוב מחשבתו כו' ולא מביא מהפסוק ויתלו את המן משום דבא לתרץ הרמז הפסוק ויאמר המלך הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך דהוא מרמז לצוי הקב"ה שהעץ יהיה שלו והעם יעשו בו כמו שהי' להמן טוב בעיניו וכמחשבתו וז"ש המדרש וכן הות ליה ר"ל במדה זה שהי' רוצה לעשות לישראל נעשה לו וז"ש שם במדרש ג"כ וכן בפרעה שאמר הבן הילוד היאורה תשליכון ואח"כ נעשה מדה כנגד מדה ונער פרעה וחילו בים סוף וז"ש שם במדרש ג"כ וכן ביתרו הוא אומר כי בדבר אשר זדו עליהם אלא דבפרעה היה כמעשהו ובהמן כמחשבתו ומש"ה אמר וישב מחשבתו הרעה על ראשו וכן הוה ליה במדה זו שבקש למדוד ותלו אותו ואת בניו. ובזה מיושב מ"ש בגמ' הנ"ל ובבואה אל המלך אמר בפה מ"ש בספר היינו הה דכתיב בספר היינו במגילה משום דמקודם כתיב בספר ויאמר המלך הכסף נתון לך דזה רמוז העץ וקאי על מלך הקב"ה אבל אחשורוש לא אמר כן בפה רק כפשוטו אבל בבואה אסתר אל המלך אמר המלך ג"כ בפה מ"ש בספר הכסף נתון לך ודפח"ח

פרשת עקב ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ונראה דאכילה לשון כליה כמ"ד פ' בחקותי ואכלה אתכם אויביכם פרש"י אלו המתים בגולה ובפ' וילך והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאהו רעות רבות ועיין בחגיגה פ"ק דאסתר הזמינה את המן איתא בדף ט"ו ע"ב מבית אביה למדה אם רעב שונאיך האכילהו לחם כדי שיהי' להמן מפלה אך תפילת מרדכי גרמה ותורתו גרמה לבטל הגזירה כמ"ש בדף ט"ז ע"ב ליהודים היתה אורה א"ר יהודה אורה זו תורה וזה רמז מופלא ויענך וירעיבך ר"ל שע"י הגזירה גרמה לכם תענית ויאכילך את המן הנמסר בידכם למיתה ולא תאמר שע"י הלחם שהאכילה אותו אסתר נענש ונכשול למיתה ואנו לחיים ולכך אמר כי לא על הלחם לבד יחיה כי זה אינו גורם לנו חיים כי על כל מוצא פי ה' יחיה אדם ר"ל ע"י תפילה ותורה שלמדו והתפללו יחיה אדם בזמן שקול קול יעקב אין הידים ידי עשו וזה אהני לנו ואף בזמנינו כן אם אנו נחזוק את הלומדים שיכולים ללמוד אז אין הידים ידי עשו וק"ל: אור פרשת כי תשא חדש

גרסינן במס' חולין דף י"ג ע"א במשנה שחיטת עכו"ם נבילה ומטמא במשא. וכתב הרא"ש ז"ל בפירקן סי' ה' דבטעם הזה נחלקו ר"י והרמב"ם ז"ל דלדעת ר"י ילפינן לה מדכתיב וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו כו' והרמב"ם ז"ל כתב דילפינן לה מדכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו מכאן אתה למד שזבחו אסור יע"ש ונראה שהגאונים בשיטתייהו קיימו. דאי' עלה בגמרא רב אמי אמר שחיטת עכו"ם נבילה הא שחיטת מין לע"ז והקשה בתורת חיים מנ"ל לר"א למידק הכא דלמא לעולם גם שחיטת מין לא הוה כ"א נבילה וא"ל א"כ אמאי לא קתני במתני' שחיטת מין נבילה ז"א דלמא אי הוה תני שחיטת מין ה"א אבל שחיטת עכו"ם מותר לגמרי ותירץ משום דסברא החיצונה דכמו דמין אינו בר זביחה כמו כן עכו"ם דע"כ טעמא דשחיטת מין נבילה משום שאינו בר זביחה דא"ל משום דמחשבתו לע"ז א"כ ליתסר גם בהנאה אע"כ דאין מחשבתו לע"ז רק דאסור משום שהוא אינו בר זביחה ולענין זה עכו"ם ומין שוים הם יעש"ה ולכאורה איכא למידק לשיטת הרמב"ם דיליף מוקרא לך ואכלת מזבחו א"כ הדרא קושי' הת"ח לדוכתי' דלמא גם שחיטת מין הוה נבילה ואי הוה קתני במתני' שחיטת מין נבילה ה"א דוקא במין האדוק בע"ז הוא דאסר רחמנא משום דיש חשש דקרא לך ואכלת מזבחו ויסית לעבוד ע"ז משא"כ בסתם עכו"ם שאינו אדוק כ"כ ה"א דלא חיישי' לזה ויעויין בת"ש מזה רק דקושית ת"ח הנ"ל נראה ליישב באופן אחר דשם פריך בגמ' תהא שחיטת עכו"ם אסור בהנאה דשמא מין הוא ומשני אין מיני' באומות ופריך והא איכא ומשני אין רוב מיני' אומות יעש"ה והנה הרא"ש הביא אף דאמרי' בכ"מ דאזלינן בתר רובא מ"מ אם יש להדיא מיעוט ג"כ איזה חזקה אז סמכינן טפי על המיעוט והחזקה. והקשה הרא"ש מהך דריש מכילתין דקיי"ל רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם. ואמאי הא איכא מיעוט שאינם מומחים וגם חזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וראוי לסמוך טפי על המיעוט בצירוף החזקה ותירץ הוא ז"ל משום דהך מיעוטא דאינם מומחים הוי מיעוטי דמיעוטא ובמיעוטא דלא שכיח לא אזלי' בתרי' אף דאיכא חזקה בהדי' ואפי' ר"מ דחייש בכ"מ למיעוטא גבי מיעוט דלא שכיחא מודה דלא אזלינן בתרא כדאי' ריש גיטין יע"ש בדבריו ואי' במכילתין דף ט' ע"א לא בדק מאי כו' במתניתא תני נבילה ומטמא במשא דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ומוקמי' לה בחזקת איסור אמ"ה והשתא מתה מאליה ומש"ה מטמאה במשא יע"ש וכן פסק הרמב"ם ז"ל ולפ"ז מוכח שפיר לר' אמי דשחיטת מין אסור' בהנאה דאל"כ ליתני במתני' שחיטת מין נבילה וא"ל דה"א שחיטת עכו"ם מותר לגמרי ז"א דמותר לגמרי לא מצית אמרת דעכ"פ יהיה נשמע דאסור באכילה דניחוש שמא מין הוא וא"ל שאין רוב מינים אומות ז"א דאכתי קשה ניזול בתר מיעוטא דהם מינים וגם חזקה איכא להדיא המיעוטא דהיינו חזקה שבהמה בחייה בחזקת איסור אמ"ה עומדת ואסור באכילה והשתא מתה מאליה וממילא דמטמאה ג"כ ועכ"פ יהי' מוכח היטב דגם שחיטת עכו"ם נבילה ומטמאת במשא וא"כ אמאי לא תני שחיטת מין נבילה אעכ"ל דשחיטת מין ע"ז ואסורה בהנאה והשתא לק"מ תהי' גם שחיטת עכו"ם נאסר בהנאה דשמא מין הוא וניזול בתר מיעוט וחזקה הנ"ל ז"א דחזקה זו לא שייך לענין איסור הנאה דהא חזקת אמ"ה אינו כ"א לאסור באכילה ולא בהנאה דהא אמ"ה אסור בהנאה ואתא שפיר דיוקא דרב אמי ומיושב קושי' ת"ח הנ"ל בטוב טעם. רק דבהגהת הרא"ש הביא משם ר"י ז"ל דגם במיעוט עם חזקה לא אזלינן בתרא ובהיות כן הוה הדרא קושי' ת"ח לדוכתי' מנ"ל דשחיטת מין לע"ז וא"ל מדלא תני מין במתני' ז"א די"ל משום דה"א שחיטת עכו"ם מותר לגמרי דהא לא אזלי' בתר מיעוט וחזק' ג"כ לשיטת ר"י לכך הוצרך ר"י למילף שחיטת עכו"ם דאסורה מוזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה וממילא י"ל שפיר כסברת בעל ת"ח גופי' שזכרנו דלענין איסור אכילה שוים הם מין ועכו"ם כיון דתרווייהו אינם בני זביחה כל עיקר ושפיר שיטת הגאוני' בשיטתייהו דהרמב"ם י"ל דסובר דאזלי' בתר מיעוט וחזקה וי"ל כתירוצינו על קושי' ת"ח ויליף שפיר מוקרא לך כו'