מנחם ציון ד

את קולו שעל ידי המן שהיה לחם מן השמים היה להם שמיעה להשיג בחינת הדבור בשבת ולזה אמרו ב"י מן הוא שהוא דבר הנשפע מלמעלה בחסד עליון שהדבור בלתי מושג לנו כי לא ידעו מה הוא שתיבת מה מורה על דבר שהוא חדש תחת השמש וע"כ נאמר בשבת ברכו במן וקדשו במן דלשון קדושה מורה על פרישות שבשבת היה מופרש לפי שכבר השיגו הדבור בהכנת כל השבוע (ואעפ"כ) (וע"כ) היה להם כפליים לתושיה. וזה"ש בס' יצירה המליך אות תי"ו בחן וגו' יצר בהם שבת בשנה ופה בנפש. והוא הדבר שדברנו כי כל הדבור יוצא באמצעות הך"ב אותיות מאל"ף עד תי"ו ובאל"ף הוא רק אחד ובשלימותו הוא אלף אבל בתי"ו יש ארבע מאות אלפים. לפי שא"א להגיע למדריגת הדבור בשלימותו לאמיתתו עד יום השבת. משא"כ בכל השבוע אין לו רק שמיעה להטות אזניו לדבר ה' ולא להמשיך בדבורים. ובזה כשישמור פיו ולשונו הוא ירא שמים ואמרו חז"ל כל מי שיש בו חן בידוע שהוא ירא שמים וזהו המליך אות תי"ו בחן וגו' מהם יסתעפו שבת ופה וכאמור

בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור באל"ף והוא קושי ההבנה דאם נשתנה אות אחת בתורה הוא פסול ואסור לקרות בו ומה שפירש"י שעל הגליון היה כתוב אור באל"ף גם זה יפלא כי אף על הגליון אסור לכתוב יתיר אות גם גופא דעובדא צריך ביאור כי האדם ואשתו תפרו להם עלה תאנה ויתיצבו כמו לבוש ולמה לא הניח להם הקב"ה אותו המלבוש הלא דבר הוא בכוונת הכתנות עור והענין הוא הגם אחרי שאדה"ר לא טוב עשה לבלתי השמר ממצו' בוראו עכ"ז רחמיו על כל מעשיו להמציא לנו עזר ותרופה לתקן העון אשר חטא בו והתיקון הוא האכילה אשר הוטבע בנפש האדם להעמיד חלקיו ולא יתפרדו ואין מאכל שאין בו שלש הויות שהם טעם ומראה וריח והמה מצורפים בנושא אחד וזה נקרא היכל כמו שעושין היכל לשמור כל הכלים שלא יתפזרו הנה והנה ויש היכל נהפוך מזה המה האוכלים למעדנים למלאות כריסם כמו הבהמות וגומלים לנפשם רעה שעושים לעצמם מלבוש יותר גשמי מהראשון