מנחם ציון ג

עלינו לשום לב להתבונן בגדולותיו ונוראותיו ונפלאותיו המתגלים אלינו ע"י ברואיו אשר חכמתו הרבה והעצומה שצמצם בהם מתפרסמת על ידיהן ובזה נוכל להעלות הכל לבחינת הדבור דהיינו מן הדומם לצומח ואח"כ להחי עד נפש המדברת שפתי רננות יהלל פינו לשבח לפאר לשם קדשו ולסיבה זו הוטבע בנפש האדם שחיותו והתחברות נשמתו עם גופו מתחלת בריאתו עד כל ימי חלדו לא יעמוד בלתי מאכל מלבד משה רבינו עליו השלום שנתעלה כמלאכי מרום בעבור שע"י האכילה יתעלו כל הברואים וידיו תביאנה להחזירן לשורשן ולזה נאמר לאדה"ר מכל עץ הגן אכל תאכל כפל המלות להורות שלא היתה כוונת הציווי רק על אכילה גשמיית אכן על מלת אכל אותו יהיה לכם לאכלה רצונו בזה בחינת הדבור וכמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא להתוודע ולהגלות פרסום אלוקותו ודעת דרכו נחפוץ איך צמצם חכמתו בברואיו. והנה בצאתנו ממצרים אמנה גדולה היתה בעם עד שבכח האמונה ההיא הספיקו להם העוגות שהוציאו ממצרי' לס"א סעודות ואולם מחמת שהקב"ה רצה לנטלם לנשאם ולהעלותם למדריגה יתירה מזה נתן להם מאכל להחיות במדבר שלא נעשה באמצעות יד אדם כלל והוא המן שכולו רוחני ושכלי לחם מן השמים והנה לכל זה לא הוצרכו רק בימות החול כי אי אפשר להגיע לאמיתת בחינת הדבור עד יום השבת אבל בימות החול כל מעשיו הטובים ועסקיו המה רק בבחינת שמיעה ואינו רשאי להרחיב הדבור שלא ימשוך לדברים בטלים רק צריך להכין א"ע לקבל קדושת יום השבת ואז יוכל לדבר דברים טובים ונחומים כאות נפשו לפאר ליוצרו וכ"כ ביצירת האדם אחר כל בהמה וחיה עד קרוב ליום השבת שכבר עשה ה' הששת ימים ושמים וארץ כי לא נאמר בששת ימים רק ששת ימים עשה ה' ואז נברא האדם לרוח ממללא ומ"מ לא היה בו כח הדבור שאע"פ שהשי"ת דבר עמו אבל לא היה יכול להשיב כי עדיין לא היה שבת בעולם בעבור שבימות החול האדם רק בבחינת שמיעה להקשיב אזניו לדבר ה' המעורר את לבבו לעבודתו וביום השבת יפתח פיו בלתי לה' לבדו: וזה"ש מן השמים השמיעך