מנחם ציון קכ

החתן והכלה עצת שלום ביניהם שמכניסין אותן לחדר להתייחד שיהא לבו גס בה וגם האבות מתפשרים יחד אח"כ שהזיווג הוא מוכרח על כל פנים. ומכניסין הזוג להחופה וכל הקרואים שמחים ונשכח כל המריבות והשטנה שהיה כבר היה ואח"כ מייחדין הזוג לחדר להזדווג ובאותו הפעם שואלים הקרואים יינות שמנים ומיני מתיקה ועל כרחם נותנין להם כל משאלותם. ככל הדברים האלה תדעו ותבינו מוסדות הארץ כי מבשרי אחזה אלוה וכל מנהגי העה"ז הם להורות לנו דוגמא של מעלה התנהגות השכל בעה"ב. ואפריון עשה לו המלך המרומם והמתנשא והיינו הך שז' ימים הללו הם שבעת ימי המשתה ובערב פסח וביו"ט הראשון מקבלין פני השי"ת במצות רבות וחדות לבב ואח"כ כשבודקים המקטריגים בקישוטי הכלה שאומרים שחסרה הכלה תכשיטין וזה נקרא חולו של מועד שהשמחה נתחללה קצת שיש יריד בחה"מ. ומכל מקום הזיווג הוא מוכרח שישמח החתן בכלה ואינו מקפיד על הקטרוג וע"כ ביום השביעי הוא משתה ושמחה ויו"ט וכבר ביארתי מ"ש בתפלה ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו. כי ביו"ט אסור לומר שום תחינה שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולקטרג ולומר שאיננו עושה רק בשביל עצמו וצועק הב הב ומ"מ הלא צרכי ישראל מרובין ואי אפשר בלא הרחבת ענייני עה"ז וע"כ מכניסין השאלה הזאת באמצע כמו שני אוהבים שמתעלסים באהבים ומספרים יחד ובתוך הדברים אומר לו בעבור אותו דבר הידוע שאני צריך בוודאי אל תמנע ממני וז"ש ובדבר ישועה ורחמים שאנחנו צריכין להוושע חוס וחננו ורחם עלינו כי אין לנו על מי להשען ולזאת ביום השביעי מקרא קודש שתוכלו לקרות כל מה שאתם צריכין הכל ינתן לכם שהרי מנהג העולם הוא כך שאחרי הכנסת החתן וכלה לזיווג שואלין הקרואים כל משאלותם ומחוייבין ליתן להם כמו כן עתה יהיה לכם כל משאלותיכם שאתם צריכים בריאות הגוף וחיים טובים וארוכים ופרנסה בהרחבה הכל כאשר לכל כל שבצרכיכם לא יבצר דבר אכי"ר

השמטה מפ' בשלח ויאמר משה הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש וגו' את אשר תאפו אפו וגו' ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר ויאמר משה אכלוהו היום וגו' היום לא תמצאהו בשדה מקראות הללו צריכין ביאור ליישב כל הדקדוקים ואין להאריך כי רבו מאוד. וביאור הענין הוא כך שיש שני מיני מדריגות האחת היא אמת והשנית אמונה פירוש שאמונה היא שאינו מאמין עדיין באמת לאמיתו שלא ראה עדיין הדבר למראה עינים. רק שהולך בדרך אמונה ומבקש להאמין אבל האמת הוא דבר שכבר נתאמת אצלו בראיה גמורה בלי שום ספק כמ"ש והיו עיניך רואות את מוריך. שיוסרו כל המסכים המבדילים ובכל דבר קטן או גדול עין בעין יראו את אור ה' צבאות והארה העליונה המלובש בו והמחיה אותו מאין ליש. ויקבלו עליהם אמונת אלהי עולם באמת וגלל כן כשנתאמת אצל הישראל האמונה ע"י האותיות והמופתים וקריעת ים סוף נאמר בהם ויאמינו בה' וביאור הדבר שידוע שנשמות האדם חצובות מתחת כסא הכבוד ומדריגתה למעלה מכל המלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש שיודעים רבונם ידיעה גדולה וע"כ תשוקתם רבה מאוד לשרת ולברך בשמו והם גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שלכך עושים דברו בגבורה וזריזות גדול כדי שיצוה אותם עוד איזה שירות ומכ"ש הנשמה שהיא ממחצב גבוה יותר מאוד ומשגת יותר ביקר תפארת השי"ת ע"כ היא ששה ושמחה מאוד על ירידתה לזה העולם שתוכל לקיים תרי"ג מצות והיא למעלה מן הזמן ובעבור כן אינה יכולה לצייר בנפשה איך אפשר שחומר האדם יעכבנה ויעצרנה הגשם מלעשות רצון קונה אף כי להמרות עיני כבודו ית"ש ח"ו ומ"ש על כרחך אתה חי פירוש שאין רצונה וחפצה בירידתה. היינו אח"כ כשכבר נתגלגלה ויודעת מן ההרכבה אבל קודם לכן עוז וחדוה לפניה. ואולם אחרי ירידתה תתהלך באשר תתהלך ישנם צדיקים שבדור הדביקים תמיד ביוצרם ולא יתפרדו ממקומם הראשון שהם עצמם המרכבה לשכינה וכל יום אצלם שבת אבל בני עליה הללו מועטים מאוד רק מדת הבינונים הוא ואחריהם כל אדם ימשך שכל דבר צריך לחזור לשרשו כמו כל מזון האדם שהאלהות המהווהו והמחזקו הוא חוזר לשרשו ע"י הברכות של תחלה וסוף והמותרות נדחה לחוץ.