מנחם ציון קיט

אומרים קדוש קדוש וגו' בקול דממה דקה וכאשר קדושתם נמשך בכל העולמות נעשה מזה רעש ואז מתנשאים גם האופנים וחיות הקודש גם המה לעומתן רק שאינם עדיין במדריגה זו לפי שהוא ברעש ואין יכולין לומר קדוש רק ברוך עד אח"כ שנתגדל אש רשפי תשוקתם אומרים ג"כ קדוש. אשר לזאת מחוייב כל משכיל להשגיח איך שכל צבא מעלה מתנהגין עצמם ע"פ הסדר וילמד כמוהם שנאמר מסדר את הכוכבים: ולא לפחוז זה לפנים ממחיצתו של זה. וכמו כן מצינו במתן תורה נאמר הגבל את ההר וקדשתו וכי היה הבורא צריך לפינוי המקום הלא הוא מצמצם א"ע להשרות שכינתו על כל ישראל גם השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ואת השמים והארץ הוא מלא ואולם עשה כן מדאגה מדבר שאם ידחקו עצמם זה לפנים מזה יבלבלו ויטרידו זא"ז ע"כ צוה להגביל ההר שיהא המקום מורחב ופנוי בעוגל גדול

השמטה מפרשת נח

נח איש צדיק וגו' כ' רש"י יש דורשין לגנאי שאם היה בדורו של משה לא היה נחשב לכלום וצריך להבין מה לו לתנא דידן לספר בגנותו של צדיק ונ"ל לפי מ"ש בגמ' לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים הבל היה נרדף מקין נאמר וישע אלהים אל הבל ונח היה נרדף מבני דורו ונאמר אותך ראיתי צדיק לפני כי לעולם האלהים יבקש את הנרדף והיינו שכל צדיק יש עליו מקטריגים ומסטינים המניעים אותו מעבודת הבורא וא"כ היה על נח טורח גדול להשמר מהם לבלתי יתבטל, מעבודת הקודש ואם היה בדורו של משה בוודאי שהיה צדיק יותר ורק שלא היה נחשב לכלום לפי שהי' בדור ההוא צדיקים רבים. כתיב במדרש הלשון שאם היה בדור צדיקים לא היה צדיק פירוש שהיה חסיד גדול לפי ערך עבודתו בדור רשעים ולא למד ממעשיהם ולא נטרד מרשעתם אף כי בדור צדיקים שהיה לו תמוכין. עלה במעלה יותר להיות חסיד

עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים כ' במדרש שהמחול הזה יהיה בגיהנם: שהוא מקום רחבת ידים. וצריך להבין איך יהיו הצדיקים יכולין לדור באהלי רשע ואין אדם דר עם נחש בכפיפה והאמת הוא שהצדיקים יבקשו רחמים על הרשעים וימחלו עונותיהם

ועסותם רשעים וגו' פי' המפרשים שהוא לשון בעיטה על במות הרשעים ידרכו וקשה שלא מצינו בכל המקרא לשון זה והול"ל ותדרכו רשעים ונ"ל שהוא לשון עיסה שממרסין את הסולת ולשין אותה כך ילושו וירמסו המדות הגופניות ותאות רעות כהדוש מתבן במו מדמנה. ויורידו עליהם חיות והארה עליונה שיהיה גופם מזוכך ולא ימצאו בהם רק מדות טובות

השמטה מפ' בא ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי וכו' צריך ביאור מהו ענין חולו של מועד אם חול אינו מועד ואם מועד אינו חול (אך הענין הוא כי) כל פעל ה' למענהו וכאתערותא דלתתא גוונא דלעילא ומשל למה"ד ליום אפריון חתן וכלה שהכל הולכין לקבל פני החתן בשמחת לבב אף גילת ורנן והחתן מקביל פני הכלה בסבר פנים יפות ובנוהג שבעולם שכל הקרואים שמחים וטובי לב ועיקר השמחה הוא על הזיווג שישמח החתן בכלה שלו רעים דלא מתפרשין. והנה כשאבי החתן הוא חכם אינו מקפיד על קישוטי הכלה אף שאין לה ראי מוצק להתקשט בו וגם אין לה מנעלים כראוי. ואולם כמה פעמים רמו בה תיגרא שדודו של החתן מקטרג לפני אבי החתן וגחין לחיש ליה למה תעשה כזאת ומדוע תשתוק לזה במה תתקשט הכלה מחר הלא אין לה ראי וגם מנעלים חסירה ואבי החתן מתקצף בעבור זה ומתקוטט עם צד הכלה. ומכל מקום בין