מנחם ציון קד

להשי"ת שיסיר מעליו כל המקטריגים וירחם עליו כגודל חסדיו. וז"ש לעולם ימוד אדם עצמו אם יוכל להתפלל ואם לאו אל יתפלל אין הכוונה שאל יתפלל כלל. רק שאל יתפלל יותר בעומק מחשבותיו שהמתאבק עם מנוול מתנוול. רק שיסיר דעתו לגמרי ויפיל תחנתו לפני בעל הרחמים שיעזרהו להתפלל בכוונה שלימה וכמו שפרשנו כבר בפסוק בא אתה וכל ביתך אל התיבה שצריך לבוא עם כל פנימיותינו אל כל מלה ומלה. שכל תיבה היא היכל בפ"ע מאותן היכלות הקדושים הנעשים מצירופי אותיות. וזהו ביאור הכתוב וילך משה וידבר וגו' שהדעת שבכל א' מישראל מדבר עם כל כוחותיו וניצוציו ואומר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום רמז לק"ך זקנים שכל א' נקרא שנה וכל מקום שנאמר היום מורה על אותו היום שבכל יום הוא אומר כך לא אוכל עוד לצאת ולבוא לצאת מן המחשבות רעות ולבוא אל היכלות הפנימיות וה' אמר אלי לא תעבור וגו' וכ"מ שנאמר וה' הוא וב"ד פי' שכח אלקות שבאדם עם כל חיצוניותיו ופנימיותיו אומרים אליו לא תעבור את הירדן הזה שאינך יכול לעבור בתוך המסכים המבדילים האלו המורים לקטרוג הדין רק קרא את יהושע ר"ת ה' יושיעך שתתפלל לפניו שיהיה רוכב שמים בעזרך

ענין שעיר המשתלח שכשהכה"ג כשהיה מתוודה ביה"כ פתח שערי חרטה שערי עזיבת החטא. ובזה היה מעורר לב כל ישראל לאביהם שבשמים שכל א' היה מתוודה. וכל מי שיש לו עבדים ומשרתים רבים וא' מהם הוא איש עתי שעבודתו להוציא המאוס מחצרו. וכל עבד שעושה מלאכתו באמונה הוא מתפאר אח"כ לפני בעלו ומראה לו איך שעבד עבודה רבה כזו. אבל העבד הזה אינו יכול לבוא להתפאר לפני בעלו ולהראות לו איך שפנה מאוס הרבה שהיו מוציאים אותו בבהלה ודוחפי' אותו בבושת פנים כי אין לבוא לפני איש נכבד בגרף של רעי וע"כ הוליכו השעיר המשתלח לארץ גזירה ולהיכן הוא מוליך הצואה ההוא על אומתו שהם אוהבים דברים הללו כגון גזל וגניבות וניאוף שהם אומנתם

מה שאסרו נעילת הסנדל ביה"כ. הוא משום שביה"כ שהישראל עושין