מלא הרועים חלק ב שכח

תלמיד במקום רב א .אין הלכה כתלמיד במקום הרב והיינו כשנשאו ונתנו פנים בפנים כיון דרבו לא קיבל דבריו וסימן לזה כשאומר א"ל פלוני אז נשא ונתן עם רבו ואין הלכה כתלמיד אבל כשאומר פלוני אמר אז לא נשא ונתן עמו והלכה כמותו כך מבואר בקצור כללי הש"ס שבמבוא התלמוד עיי"ש אך נראה דאין כן דעת הפוסקים דבכמה מקומות אין מספר כתבו אין הלכה כפלוני נגד רבו אף שלא דבר עמו פב"פ עיין ברי"ף פ"ב דב"ק וברא"ש שם סימן ה' רבה אמר כו' ורבא אמר כו' וכתב הרי"ף איכא מאן דפסק כרבה דהוא רבי' ואף דלא תני אמר ליה וכהנה רבות:

ב. אם האריך ימים התלמיד אחר הרב ונתגדל למה לא יהיה הלכה כמותו כ"כ הגאון מובא בקצור כללי התלמוד ונראה שזה הגאון בעצמו חולק על מה שהבאתי לעיל באות א' דע"כ מה שאמר הגאון דאם האריך ימים הלכה כמותו היינו שאח"כ כשמת רבו והאריך ימים ונתגדל בתורה וחלק על שמועת רבו הלכה כמותו דאין לומר דמיירי היכא דנחלק בחיים עם רבו ואח"כ האריך ימים דמה בצע בהארכת ימיו אח"כ כיון שבשעת הפלוגתא היה צעיר לימים כתלמיד לפני הרב ואין לומר כיון שלא חזר אח"כ מסברתו הלכה כמותו דא"כ הו"ל לגאון לפרושי בהדיא ולומר הכי דאם אחר כך האריך ימים ועמד בסברתו הלכה כמותו וע"כ מפשטות דברי הגאון משמע דאיירי שאחר מות רבו והאריך ימים חלק על סברת רבו ואז הלכה כמותו ש"מ דאם נחלק בחייו עם רבו ואף שלא נשא ונתן פב"פ אין הלכה כמותו ודוק איברא דגם סברת הגאון לא ברירא לי שלא מצאתי כעת לשום פוסק שחולק בכך:

הלכה כבתראי א. מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי אפי' תלמיד נגד הרב ובאביי ורבא עצמם אי הלכה כמותם נגד רבותם יש ב' דעות ברי"ף ורא"ש פ"ב דב"ק סימן ה' ובספ"ק דמציעא כ' דהלכה כאביי ורבא נגד רבותם ובפ' כלל גדול פסק כאביי נגד רבא ובפרק עושין פסין פסק בהיפוך ובפרק המדיר כ' שהגאוני' נסתפקו בזה אי הלכה כאביי ורבא נגד רבותם יעיי"ש ובפ"ג מה' נ"מ דין א' כ' שם הרב המגיד שהר"מ מסופק אי הלכה כרבא או כרבה והיינו הספק הלז אי הלכה כאביי ורבא נגד רבותם:

ב. הטעם שמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי אף נגד רבותם משום שמזמנם ואילך הוו מתנו הלכתא בי"ג מתיבתא כמ"ש בפ"ג דברכות ואספו ולקטו כל הברייתות והבינו שרבם הלך עפ"י ברייתות ר' אושעיא והם מצאו ברייתא אחרת שחולקת ע"ז ולכך חלקו על רבם כ"כ מהרי"ק שורש פ"ד ועיין בתוס' ורא"ש פ"ק דסנהדרין ד' ג' א' דדעת בה"ג שם דפסק כשמואל דשנים שדנו דיניהם דין ואף דרבא פליג עליו מ"מ ר"נ קאי כוותיה והלכתא כר"נ משמע דס"ל דהלכה כר"נ דהוא רביה דרבא ולא ס"ל הלכה כרבא נגד רבי' אך הרא"ש שם פסק כרבא ומשמע מזה ג"כ דפסק כרבא נגד רבותיו:

ג. ריב"ל ואביי הלכה כאביי דהוא בתרא רא"ש פ"ק דברכות סי' יו"ד:

ד. רב אשי ומר זוטרא הלכה כרב אשי כ"כ הרא"ש בפ"ק דמציעא סי' מ' אך הרי"ף שם לא פסק כרב אשי רק מטעם דסוגיא דשמעתא כוותיה עיי"ש:

. ה. לפעמים הלכה כאמורא קמא נגד בתרא היכא שהגמ' מזכירו לבסוף ואע"ג דבכל דוכתא הלכה כבתראי מ"מ כיון דחזינן דמו דמזכירו לבסוף ש"מ דהלכה כמותו כ"כ הרא"ש פ"ק דב"ק סי' ה' לדעת ר"ת דפסק כר"ה נגד ר"פ ור"ה בריה דר"י אך תירץ שם עוד תי' ולפ"ז אינו מוכרח ולדעת הרי"ף דפסק שם כר"פ ור"ה ברי' דר"י אין להוכיח דהלכה כבתראי אף דהגמרא מביא לבסוף אמורא קמא דיש לומר דלכך הביא הגמרא שם ר"ה לבסוף דאמתניתין קאי כמ"ש הרא"ש שם אבל היכא דאין לנו לתלות בשום דבר למה שהביא אותו בסוף יש לומר דלכך הביאו בסוף משום דהלכה כמותו:

ו. הלכה כעולא לגבי איסי בר נתן משום דמארא דתלמודא הוא טפי מיניה עיין ברא"ש פרק הרואה באחורי הגדר יפנה מיד עיי"ש ועיין בב"י או"ח סי' ג' ועיין באות שאח"ז :

ז. היכא דאמורא בתרא מתרץ דברי א' מקמאי החולק עם חבירו אף דבעלמא נקטינן הלכה כחבירו מ"מ בזה מדחזינן דאמורא בתרא מתרץ דבריו הלכה כמותו כך מבואר משיטת הרי"ף והרא"ש הנ"ל דפסקו כאיסי בר נתן בבקעה משום דר"ח מתרץ דבריו וכמ"ש בב"י שם אך לפעמים מצינו שאין משגיחין בזה מה שאמורא בתרא מתרץ דבריו וכן בהך דבקעה רבינו ירוחם מספקא ליה אי לפסוק כעולא או כאיסי ב"נ כמ"ש הב"י ולענ"ד נראה דלא מספקא ליה דא"כ הו"ל למפסק לחומרא כ"ז שאין חבירו רואה כאיסי ב"נ וע"כ דס"ל דהלכה כעולא אף בבקעה ואף דרב אשי מתרץ דבריו מ"מ לא ס"ל כוותיה ולכך כ' דבבקעה כ"ז שמתעטש או שאין חבירו רואה דבאמת עולא מודה דאין חבירו רואהו מהני אף ששומע קול עיטוש כמו באחורי הגדר דאף ששומע העיטוש שרי כיון שאין רואה פירועו כך נלענ"ד לפרש דברי רבינו ירוחם דלא כמו שהבין הב"י ועיי"ש בב"י ותבין כוותיה עכ"פ מבואר דאי זה כלל ונלענ"ד דאף לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דפסקו כאיסי ב"נ משום דרב אשי מתרץ דבריו נראה דוקא התם דלא מצינו להדיא דלהוי הלכתא כעולא לגבי איסי ב"נ רק מסברא אמרינן דעולא הוא מארא דתלמודא טפי לכך כשיש סברא כל דהוא להיפוך אזי פסקינן כמותו ובפרט שהוא מחמיר בבקעה אבל היכא דמבואר להדיא דהלכה כזה כגון הלכתא כר"נ בדינא אף אם ימצא בתרא שיפרש דברי החולק עם ר"נ לא מהני לכ"ע ועוד נ"ל דאין ראיה מהתם כלל דבאמת ראוי לפסוק כאב"נ דמחמיר והא דכ' הב"י דעולא הוא מארא דתלמודא טפי כלל זה לא ניתן לנו להכריע נגד הררי קדם לכך פסקו לחומרא בבקעה כאיסי ב"נ והא דלא פסקו כמותו גם באחורי הגדר משום דמצינו בגמרא ברכות ס"ב דא"ל ר"ז לשמעי' אזי מאן דאיכא אחורי בית חבריה דבעי למיפני ש"מ דא"צ להתרחק כלל רק מותר לפנות מיד אחורי הגדר כעולא ואף דהתם מיירי בלילה מ"מ לאב"נ גם בלילה צריך להתרחק שלא יהא שומע קול עיטוש שלו ודוחק לומר דר"ז לא היה נפנה סמוך לאחורי הבית רק היה מרחיק דהלשון משמע שהיה נפנה אחורי הבית דמחמת חשש העיטוש היה צריך להתרחק הרבה שלא יהא נשמע העיטוש ודע שמצאתי ראיה לדברי הנ"ל בפירוש דברי רבינו ירוחם דפוסק לגמרי כעולא ודלא כב"י ממה שפוסק שמדליקין בעטרן דלא כר' ישמעאל הביאו בב"י או"ח סימן רס"ד ואף דאמוראי שקלי וטרו לפרושי טעמיה מ"מ פוסק כחכמים אלמא דלא חייש לזה וה"ה בהך דבקעה לא חייש למה דרב אשי מתרץ דבריהם והנה ממה שפסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שם כר"י נגד רבים דפליגי עליה משום דאמוראי שקלו וטרי לפרושי טעמיה ש"מ דא דמבואר בהדיא דאין הלכה כמותו מ"מ היכא דמצינו דבתראי שקלו וטרי בדבריו הלכה כמותו דהא זה מבואר דאין הלכה כיחיד נגד רבים ואעפ"כ בהא הלכה כדבריו ועיין ברי"ף וברא"ש פ"ק דשבת דהרי"ף פסק כבן עזאי דמהלך כעומד הואיל ור"י מפרש דבריו והרא"ש חולק עליו ועיי"ש הרי מבואר דבמחלוקת שנוי' וי"ל דהתם יש ראיה להרא"ש דר"י גופיה לא ס"ל דבן עזאי מהך דהמפנה חפיצים יעיי"ש תדע דהא בהך דעטרן פסק כר"י משום דאמוראי מפרשי טעמיה ובביצה כ"ד ב' פליגי רב ולוי במילתא דר"ג דאמר מותרין הם ופירש"י ולאו דס"ל כר"ז אלא מילתיה הוא דמפרשי ועיין בתשובת הר"ן סי' מ"ט שכתב ג"כ דכל היכי דשקלי וטרי אמוראי אליבא דחד תנא כוותיה ס"ל יעיי"ש וכן בפ' ז"ב ד' כ"ו במימרא דר"נ החשוד על העריות כשר לעדות כ' הרי"ף והרא"ש שם סי' י"ג מדשקלו וטרו אמוראי אליבא דר"נ ש"מ כוותיה ס"ל אך לא כתבו זה שם רק לסניף בעלמא עיי"ש ובס' קרבן נתנאל הביא בשם הדרישה חו"מ סי' רל"ה ס"ק י"ט דהא דפסקינן הלכה פלוני מדמפרשי אמוראי בתראי דבריו היינו בברייתא או בדברי האמוראים אבל במשנה דרך אמוראים לפרש המשנה אע"פ שאין