מלא הרועים חלק ב שכז

בהדיא לומר היפך מדברי ר"נ אך שם כתב הרא"ש טעם זה לסניף בעלמא ועיי"ש:

ו. דעת רש"י בגין פ' השולח דסתם ר"נ שבש"ס הוא רב נחמן בר יצחק ע"ש דף ל"א ע"ב והתוס' שם השיגו עליו ע"ש:

רבה ורב יוסף א. הלכה כרבה נגד רב יוסף בר מג' אלו שדה ענין ומחצה דהלכ' כרב יוסף ב"ב קמ"ד ב' ודעת רשב"ם שם דבכולי' ש"ס כל היכא דנחלקו רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר מהני תלת ודעת קצת מהגדולים דדוקא היכא דאיפליגו בב"ב הלכה כרבה בכל דוכתא בר מהני תלת אבל בשאר מסכתות איכא טובא דהלכה כרב יוסף נגד רבה אך הרא"ש בפ"ב דב"מ סי' י"ז דחה דבריהם וס"ל דבכל הש"ס אין הלכה כרב יוסף נגד רבה בר מהני תלת וכן הוא דעת הרי"ף בס"פ במה מדליקין:

ב. אי הלכה כרב יוסף היכא דפליג עם שאר אמוראי הרא"ש בפ"ב דב"מ סימן י"ז מסופק בזה ומקום הספק משום דאמר בב"ב קמ"ג ב' הלכה כרב יוסף בשדה ענין ומחצה ובמחצה לא נחלק עליו רבה רק אביי ומשמע דוקא בהא הלכה כרב יוסף נגד אביי הא בכל הש"ס אין הלכה כרב יוסף נגד אביי וה"ה נגד שום אמורא דמ"ש ועיי"ש ברא"ש פ"ב דב"מ מה שצידד בזה ותימא לי דהרי הרא"ש גופיה בפ"ק דמציעא סימן מ"ט כ' דהלכה כאביי אף נגד רבותיו א"כ אין ראיה מהך דמחצה דהוצרך לפרש דבהא הלכה כרב יוסף אף דאביי פליג עליה הא בשאר דוכתי הלכה כאביי נגד רב יוסף משום דהוא בתראה אבל היכא דאפליג רב יוסף עם שאר אמוראי אין ראיה מכאן דאין הלכה כרב יוסף נגדם רק נגד אביי יש ראיה מכאן דאין הלכה כמותו כנגדם מטעם הנ"ל דאביי הוא בתרא':

ג. היכא דאיפליגו רבה ורב יוסף מפי השמועה כגון בס"פ במה מדליקין דאיפליגו בשיעור ביה"ש דאמר רבה אר"י א"ש שלשה רביעי מיל ורב יוסף אר"י א"ש שני תלתי מיל נחלקו בזה אבות העולם דעת הרי"ף שם דאפילו הכא הלכה כרבה ורבינו יונה כ' שם דל"א הלכה כרבה אלא היכא דנחלקו בסברא דנפשייהו משום דרבה עוקר הרים אבל במה שנחלקו מפי השמועה ששמעו מרבותם אין הכרח שיהיה הלכה כרבה וכ"נ דעת הרא"ש בפ' ב"מ סי' כ"ז. אביי ורבא א. הלכתא כוותיה דרבא נגד אביי בר מיע"ל קג"ם וכ' המעדני מלך דוקא כשחולקים בסברת עצמן אבל אם חולקין בדברי האמוראים הקודמים מר אמר הלכתא כוותיה דמר ומר אמר הלכתא כוותיה דמר אזי בזה לא נכלל הכלל הלז דהלכה כרבא כ"כ המדע"מ בפ"ק דברכות סימן ה' לדעת הרא"ש ועיין ברא"ש עירובין פ"ק סי' ט' דמשמע דאפי' בנחלקו בדברי האמוראים הקודמים ס"ל הלכ' כרבא נגד אביי עיי"ש ובאמת לפי קושיית המעד"מ בפ"ק דברכות שם מוכרח לומר כדבריו ועיין בפנ"י ברכות שמקשה ג"כ קושיא זו על התוספת בדף ד' ב' ונעלם ממנו דברי המעד"מ שם ובחידושי על ברכות ישבתי קושיא זו באופן אחר ועיין באות שאח"ז:

ב. המהרש"א בחי' הלכות בקדושין ד' נ"ב כתב ג"כ דלא נכלל הכלל הזה דהלכתא כוותיה דרבא בר מיע"ל קג"ם רק היכא דפליגי אליבא דנפשייהו אבל בהך דתחלתו בפשיעה וסופו באונס דפליגי אליבא דרבה רבם עכ"ל אך מדברי התוספות שם מבואר דאף היכא דפליגי אליבא דרבה רבם הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם יעיי"ש ולפ"ז י"ל דקושיית הפנ"י הוא דוקא על התוספות דלא מתורץ בתי' המעד"מ דהתוס' לטעמם דס"ל דאף היכא דפליגי אליבא דאחריני הלכה כרבא ולכך הקשה שם בברכות על התוס' אך י"ל דאף לפי דעת המהרש"א דהתם דאין הלכה כרבא בכה"ג היינו דוקא משום דלא פליגי בשום סברא רק זה אמר מפי השמועה דכך שמע מרבה וזה אמר דכך שמע מרבה אבל היכא דפליגי בסברא דנפשייהו אף היכא דפליגי בפלוגתא דאמוראי קדמאי מר אמר הלכתא כמר ומר אמר הלכתא כמר מ"מ כיון דהכרעה זאת היא מסברת נפשם י"ל דהלכה כרבא דהוי חריף טפי כדאיתא בב"ב דף כ"ב ועיין בס' באר יעקב בכללות הסוגיות כלל מ"ג שישב בזה תמיהות התוספות גיטין מ"ה ב' ד"ה עד שיעבדם ובשבת קנ"ה א' ד"ה והלכתא ועיין במהרי"ק שורש קל"ז ענף ב' ועיין בש"ך יו"ד סימן ר"א ס"ק צ"ג שמחולק עם הב"ח דהא דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י דהב"ח ס"ל דאפי' היכא דלא פליגי אליבא דנפשייהו לא אתמר הך כללא והש"ך ס"ל דהיכא דלא פליגי אליבא דנפשייהו אתמר הך כללא ועיין בשיטה מקובצת ב"ק פ"ב ד' כ"ג ב' שכתב ג"כ בשם הרב המאירי דהיכא דכבר נחלקו במחלוקת זה תנאים הקודמים אף שהם לא פליגי אליבא דהני תנאים ולא הזכירו התנאים כלל כהך דהתם גבי תמול מתמול דלא הזכירו כלל פלוגתא דרבי ורשב"ג מ"מ כיון שמצינו בזה מחלוקת ראשונים ל"א בזה הלכה כרבא עיי"ש:

ג. והנה התוספות פסחים ק"ג א' ד"ה והלכתא כרבא כתב וז"ל משום אמוראים דפליגי עליה הוצרך לפסוק כרבא ולא משום אביי דקיי"ל בכולא גמרא כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם עכ"ל והנה לפי סברת המעד"מ דהיכא דפליגי במחלוקת אמוראי קמאי ולא בסברת עצמם ליתא להך כללא דהלכה כרבא נסתר דבריהם דהכא פליגי בפלוגתא דאמוראי קמאי וע"ק על התוספות שכתבו דמשום אמוראים הוצרך לפסוק כרבא דהא קי"ל מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי ולמה הוצרך לפסוק הלכתא כרבא ואי משום דגם רבה רבו דרבא נחלק שם עליהם ואין הלכה כתלמיד במקום הרב הא גם בזה יש מחלוקת רבוותא אי הלכה כאביי ורבא אף נגד רבותם כמו שאכתוב לקמן ועוד דלא הו"ל לתוספות לומר משום אמוראי רק משום רבה לחוד הו"ל למימר והנה לכאורה יש לפרש דברי התוספות ע"פ פסקא דמעד"מ דהיכי דפליגי בפלוגתא אמוראים ליתא להאי כללא דהלכה כרבא והנה שם פליגי בפלוגתא אמוראים לענין יקנ"ה ולענין זמן פליגי בפלוגתא דנפשייהו דאמוראי קדמאי לא פליגי בזמן כלל וז"ש משום אמוראים אצטרך לפסוק כרבא ר"ל לפי דפליגי בפלוגתא אמוראים קמאי לכך הוצרך לפסוק כרבא דבכה"ג לא אתמר הך כללא דהלכה כרבא ולא משום אביי לחוד דהיכא דפליג אביי לחוד עם רבא הלכה כרבא לכך נגד זמן דלא פליגי אמוראי קמאי רק אביי ורבא לחוד בזה לא הוצרך לפסוק כרבא דכללא הוא בכל דוכתא אך גם ע"ז קשה דהא לא פליגי אביי ורבא כלל בפלוגתת אמוראי דתרווייהו ס"ל דהלכה כרב דאמר יקנ"ה רק בזמן לחוד הוא דפליגי לכך נראה דס"ל להתוספות דאין הלכה כאביי ורבא נגד רבותם לכך כתבו דמשום אמוראי הוצרך לפסוק כרבא הואיל ורבה פליג עליה ולא משום אביי דפליג עליה לענין זמן לחוד דבההוא הלכה כרבא דבזה לא פליגי אמוראי קמאי כלל רק אביי ורבא לחוד פליגי בסברא דנפשייהו ובכה"ג פשיטא דהלכה כרבא:

ד. הא דנקטינן הלכתא כרבא נגד אביי דוקא במלתא דלא איירי בה אמוראי בתראי מינייהו אבל במילתא דאיירי בה אמוראי בתראי ואמרי מסתבר טעמא דהך הלכה כאביי כ"כ הרא"ש ביבמות פ' החולץ סי' י"ג:

רבינא ורב אשי ומר בר רב אשי א. רב אשי ורבינא דעת התוס' וסמ"ג במצוות קדושין הביאו מהרי"ק שורש ק"ס ענף א' דס"ל לרבינו יצחק בתוספות וכן להסמ"ג דהלכה כרב אשי נגד רבינא דעת ר' יוסף טוב טעם הביאו ג"כ במהרי"ק שם דהלכה כרבינא דהוא בתראה טפי מרב אשי ועיי"ש:

ב. ר"ח ושאר פוסקים פסקו הילכתא בכולא ש"ס כמר בר רב אשי בר ממיפוך שבועה וחוורי ועיין בפסקי תוס' פ"ב דכתובות סימן ס"ח מה שתמה שם הנקדן ועיין בש"ך חו"מ סימן מ"ו ס"ק קי"ז שכתב דאפשר דהך כללא הוא דוקא היכא דליכא משמעות בש"ס דלא כוותיה אבל היכא דאיכא משמעות בש"ס דלא כוותיה לית הלכתא כוותי' עיי"ש: