מלא הרועים חלק ב שכו

ג' על דברי התוס' קדושין ועפמש"כ שם יתיישב קצת ועדיין צ"ע:

רבי חייא ורב ושמואל ורבי יוחנן אל רב ושמואל קיי"ל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדינא ועיין באות ה':

ב כרב ור"י הלכה כר"י וכ"ש שמואל ור' יוחנן דהלכה כר"י. ב היכא דרב ושמואל תרווייהו פליגי על ר' יוחנן מהרי"ף משמע דאין הלכה כר"י עיין בהרא"ש פ' חבית סי' ד' ובפרק הדר סי' כ' אבל הרא"ש בפ' כירה סי' א' כ' אע"ג דרב ושמואל פליגי עלי' הא קי"ל כרבי יוחנן נגד רב ושמואל ומדברי התוס' כתובות ד א' גבי דברים שבצינעא נוהג משמע דס"ל כהרא"ש ודו"ק:

ד רב ורבי חייא הלכה כרבי חייא שהיה רבו וכ"ש לגבי שמואל דהלכה כרבי חייא שרב גדול משמואל וכיון דהלכתא כוותיה לגבי רב כ"ש לגבי שמואל כ"כ מהרי"ק שורש ך' ענף ב' והנה יש לתמוה עליו דהא הלכתא כשמואל בדינא נגד רב וא"כ נסתר הק"ו שאמר דאם הלכתא כוותיה לגבי דרב כ"ש לגבי שמואל דהא בדינא שמואל עדיף מרב וא"כ אף באיסורא נהי דהלכה כרב נגד שמואל מ"מ יש לומר ר"ח נגד שמואל הלכה כשמואל ואין ראייה מזה דרב גדול משמואל דהא חזינן דאינו תלוי בגדלות דהא לענין דינא הלכה כשמואל ועכ"פ נראה ברור דלענין דינא אינו מוכרח לפסוק כר"ח נגד שמואל כיון דהלכה כוותיה בדינא ומשמע דנגד כולם הלכתא כוותיה בדינא ובאמת דברי מהרי"ק שם אמורים לענין ברכת השם דהוא איסורא אבל בדינא י"ל דגם מהרי"ק מודה די"ל הלכה כשמואל נגד ר"ח:

ה אף דקיי"ל כרב באיסורא וכשמואל בדינא היינו דוקא על עיקר השאלה היכי איתשל אי איתשל על איסורא או על ממוצא אבל כי איתשל על איסורא אף דנמשך ממנו פלוגתא גם לענין ממונא ואין לפסוק בהך מילתא גופא באסורא כרב ובממונא כשמואל דהוי תרתי דסתרי רק כיון דעיקר פלוגתייהו במלתא דאסורא אף הנמשך ממנו לענין ממונא הלכה כרב אך אם בעיקר הפלוגתא איכא אסור' וממונא כמו בקדשה אביה בדרך קדושין ע"ט הוי כאילו איתשיל אתרוייהו על אסורא וממונא כן יש ללמוד מחידושי ריטב"א קדושין ע"ט וכן מבואר ברא"ש ותוס' בכמה מקומות וע' בתשו' מהר"י בן לב ח"ג סי' צ"ח וע' בעצמות יוסף קדושין ע"ט:

היכא דפליג רב ושמואל באיסורי וגם ר"ל ור"י ור' יוחנן ס"ל כשמואל אף דהלכתא כרב באסורא נגד שמואל מ"מ הא קי"ל רב ורבי יוחנן הלכה כר"י וכן מבואר בתוס' ברכות דף ה' ב' ד"ה מסייע לי' שכ' לענין תפלת ערבית רשות דרב ור"י הלכה כר"י ומשמע דאף באיסורא הלכה כר"י נגד רב אך היכא דנחלקו בזה תנאי כגון ר"מ ור"י ור"ש ור' יהודה דקיי"ל הלכה כר' יוסי נגד ר"מ וכ"ש היכי דמסייע ליה ר' יהודה ור"ש ורב ס"ל כר"י ושמואל ור' יוחנן ס"ל כר"מ בזה נחלקו הר"מ והראב"ד דהר"מ ס"ל הלכה כרב דלא שבקי' רובא דתנאי ולמיעבד כר"מ והראב"ד ס"ל כר"י בפ"ד מה' מטמאי משכב ומושב דין ה' אך לטעם הר"י קורקס שהביא שם הכ"מ מבואר דמודה הר"מ דהיכא דרב ור"ל ור"י ושמואל הוי ידעי מפלוגתא דר"מ עם ר"י ור"י ור"ש ואמר רב הלכה כר"י ור"י אטר הלכה כר"מ דאז הוי פסקינן כר' יוחנן אך התם לא הזכירו רב ור"י מפלוגתא דתנאי ונראה דלא הוי ידעי מהברייתא דאיפלגי בה תנאי ואי הוי שמיע לי' לר"י דר"י ור"י ור"ש פליגי עלי' דר"מ בזה בודאי הוי פסק כוותייהו ולי נראה עוד טעם למה שפסק הר"מ שם כרב דבפ"ק דנדה דף יו"ד ע"ב בתר פלוגתא דרב ור"י קאמר כתנאי ומייתי הנך תנאי ר"מ ובר פלוגתיה ר"י ור"י ור"ש אלמא מדמייתי סתמא דהש"ס פלוגתא דתנאי בתר פלוגתא דהנהו אמוראי ולא הקדימו ברישא פלוגתא דתנאי ש"מ דדעת הש"ס לפסוק כפי מה שנראה מפלוגתא דתנאי ולא כפי מה שנראה מפלוגתא דאמוראי ודו"ק:

ז היכא דפליגי רב ור"י ומילתא דר"י לא פסיקא לן דאמוראי נינהו אליבא דר"י לענ"ד פשיטא דלא שבקינן ודאי דרב וניזל בתר ספקו דר"י ונפלאתי על הרב במשנה למלך פ"ז מה' כלים שכ' שהדבר צריך תלמוד ואפשר כיון דאפסיק הלכתא כר"י נגד רב והוי מלתא דרב כמאן דליתא ונשאר הספק בדברי ר' יוחנן ואין דברי רב מכריעים לצד א' דאת"ל דר"י לא אמר כרב והוי מילתא דרב כמאן דליתא ואין ספק בדברי ר' יוחנן:

ח. ר"י נגד רב ושמואל דעת הרי"ף בפ' חבית פכ"ב דשבת דאין הלכה כר"י נגד רב ושמואל לדעת ר"ח שם גבי סוחט אדם לתוך הקדירה דהלכה כר"י אפי' נגד רב ושמואל:

ר"י ור"ל בני ר' חייא א. רבא פסק בהחולץ דף ל"ו דהלכה כר"י נגד ר"ל לבד בג' מקומות הלכה כר"ל:

ב. התוס' בשבת דף ע' ע"ב ד"ה נודע לו כ' דאפשר דלא איירי רבא רק בדברים הנוהגין בזה"ז עכ"ד וזה סעד לדברי מהרי"ק שורש קס"ה ענף ד' שהבאתי לעיל בע' רע"ק ור' יוסי אות כ"א ויש ראיה לדברי התוס' משבת דף ע"ג א' אלא לרבא דאמר פטור היכא משכחת לה בזדון שבת ושגגת מלאכות הניחא אי ס"ל כר"י כו' אלא אי ס"ל כר"ל וקשה דהא רבא פסק כר"י בכל דוכתא אלא ש"מ דבדברים שאין נוהגין בזה"ז לא פסיק כוותיה:

ג. בני ר' חייא יהודה וחזקיה שמן רש"י ע"ז מ"ו והלכתא כוותייהו נגד ר' יוחנן אף לקולא כ"כ הכ"מ בפ"ח מה' עכו"ם דין ב' שזהו טעם הרמב"ם שפוסק באבני הר שנדלדלו שמותרין וכן משמע שם מהשגות הראב"ד עיי"ש ודוק:

ר"נ ור' ששת א. הלכה כר"נ בדינא פי' הרא"ש בפ' הזהב סי' כ"א דוקא נגד רב ששת ולא כנגד אחרים ובפ' המפקיד סי' י' כ' ואי משום דהלכתא כר"נ דוקא נגד בני דורו ולא כנגד רבותיו וראיתי במעד"מ שם שכ' דהא דאמר בפ' הזהב הנ"ל דדוקא נגד רב ששת לא אתי לאפוקי שאר בני דורו אלא אפי' נגד רב ששת שהיה גדול בדורו וכ"ש נגד שאר בני דורו הקטנים ממנו אבל כנגד רבותיו לית הלכתא כוותיה ובפ' הזהב הקשה במעד"מ על הך כללא מהא דכ' הרי"ף והרא"ש בפ' אע"פ ובפ' מציאת האשה ובפ' המדיר שפסקו רבינו ורי"ף כר"נ נגד רבי אסי ושמואל ור"י ועיין בתפארת שמואל בחידושיו על הרא"ש בפ"ק דכתובות ובזה נ"ל ליישב דברי השאלתות פ' משפטים דמביא ראיה דהלכתא כשמואל דשנים שדנו דיניהם דין מהא דאיפליגו רב ששת ור"נ בגיטין בפני כמה מבטלו ר"נ אומר בפני שנים דבי תרי נמי ב"ד קרי להו ש"מ דר"נ ס"ל ב' שדנו דיניהם דין וקי"ל הלכה כר"נ בדיני עכ"ל השאלתות והגאון מוהר"ר ישעיה פיק תמה עליו ולמה הביא ממרחק לחמו ולא הביא מסנהדרין ה' דשם מפורש להדיא דר"נ ס"ל כשמואל ועיי"ש ולפמ"ש לא קשה מידי דהתם לא פליג עם רב ששת אין ראיה דהלכה כר"נ אבל בגיטין דפליג עם רב ששת מביא שפיר ראיה דהלכה כר"נ נגד רב ששת ודוק (וע' בש"ך סי' ס"ו ס"ק קכ"ב) אך קשה דהתם במילי דאיסורא פליגי וראוי להיות הלכה כרב ששת וכבר הקשה זה הגאון מהרי"פ הנ"ל וצע"ג ובל"ז קשה למה הוצרך הגאון לומר דהלכתא כר"נ בדינא תיפוק לי' דבהדיא פסיק הגמרא שם ל"ד א' הלכתא כר' נחמן יעיי"ש וכן ברא"ש סנהדרין פ"ק סי' ג' כתב ואמר התם הלכתא כר"נ הלכתא כנחמיני ואולי הגאון מפרש דהלכתא כר"נ לא קאי אביטול בפני שנים דלא כפירש"י וכעת לא ידעתי כוונת הגאון בפי' הגמרא הנ"ל וצ"ע:

ב. היכא דנחלקו ר"נ ורב ששת בפסולי עדות דעת כמה רבוותא דהלכה כרב ששת דהוי מילי דאיסורא אך הרא"ש פ' ז' ב' סימן י"ג כ' דפסול לעדות דמי טפי לדינא מלאיסורא אך הרא"ש לא סמך שם אהך טעם לחוד רק עושה זה סניף לכמה טעמים שכ' ועי"ש:

ג. היכא שאינו חולק בהדיא רב ששת על רב נחמן רק שמקשה על דבריו כמו בהך דסנהדרין כ"ו עני מורי ארבעין בכתתי' וכשר אזי דעת הרא"ש שם דבכה"ג הלכה כר"נ כיון דרב ששת לא נחלק