מלא הרועים חלק ב שכה

ונימוקו עמו כיון דהלכה כחד מהנהו תנאי כי אמר אמורא כללא דהנהו כולהו תנאי בחד שיטתא קיימא הלכה ככולם ולכך חברינהו ס"ב ב' ס"ג א' דקאמר אביי ראב"י ורבי ור"מ כולהו ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל והרי ראב"י סוגיא דעלמא אזלא כוותי' דקיימ"ל משנת ראב"י קב ונקי ואף בברייתא הלכתא כוותי' כמש"ל בערך משנת ראב"י עיי"ש א"כ מדאביי כללינהו בחדא שיטה ש"מ למיפסק הלכה כוותייהו ואנן קי"ל להלכה דאין אדם מקנה דשלב"ל וקשה עוד יותר דהתוס' כתבו שם דאין הלכה כראב"י אף דמשנתו קב ונקי משום דר"נ ס"ל אין אדם מקנה והלכה כר"נ בדיני וקשה לי על דברי התוספות ממ"נ אי ס"ל דאין הלכה כשיטה אף היכא דסוגיא דעלמא אזלא כחד מנייהו א"כ למה להו לאתויי מדר"נ תיפוק להו דאביי דהוא בתראה טפי מר"נ וכללינהו בחדא שיטה ש"מ דס"ל אין הלכה כמותם לכך כללינהו (שוב מצאתי שבעל עצמות יוסף הקשה כן) ואי ס"ל להתוס' כשיטת הש"ך דהיכא דסוגיא דעלמא אזלא כחד הלכה כשיטה א"כ למה פסקו כר"נ הא מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי ואביי ס"ל הלכה דאדם מקנה דשלב"ל מדכללינהו בחדא שיטה וקיימ"ל הלכה כראב"י ש"מ דהכא אביי כללינהו למפסק ככולהו ונראה לפרש דכוונת התוס' ג"כ לזה דלא נימא כיון דסוגיא דעלמא אזלא כראב"י א"כ כי כללינהו אביי בחדא שיטה למפסק ככולהו כללינהו לכך כתבו דר"נ ס"ל אין אדם מקנה והלכה כר"נ בדיני ולפ"ז סוגיא דעלמא לא אזלא כראב"י בהא כיון דר"נ פליג עליו וא"כ כי כללינהו אביי בחדא שיטה הוא שלא לפסוק כשום א' מהם דאין הלכה כשיטה היכא דסוגיא דעלמא לא אזלי כחד מינייהו ובזה מיושב מה שיש להקשות על התוספות דכ' אף דמשנת ראב"י קב ונקי מ"מ כיון דר"נ פליג הלכה כר"נ וקשה מאי אולמא דהך כללא מהך כללא וכמו שהקשה הט"ז ביו"ד סי' ט"ו כיוצא בזה על הר"ן בפ"ק דיו"ט אך לפמ"ש נכון דבאמת התוס' לא פסקו כר"נ מטעם דהלכתא כוותיה רק שכ' דכלל זה סותר לכללא דראב"י משנתו קב ונקי וא"כ כיון דהני כללי סתרי זא"ז ליכא למימר דאביי כללינהו למיפסק כוותייהו כיון דס"ל כראב"י דראב"י גופא לא ידעינן אי נפסוק כוותיה כיון דר"נ פליג עליה וע"כ כיון דסוגיא דעלמא לא אזלא כראב"י אין הלכה כשיטה לכך פסקו התוספות דאין הלכה כראב"י משום דאין הלכה כשיטה ולא קשיא מה שהקשינו והבן אך כ"ז כתבנו ע"ד הפלפול אבל לפי האמת רחוק שיהיה זה כוונת התוס' דהתוס' לא כתבו דבריהם אמימרא דאביי רק לעיל מיניה ובלא"ה יש לתרץ מה שהקשינו מה אולמא דהך כללא מהך כללא די"ל הדרינן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים ורבים פליגי עלייהו דת"ק דראב"י משמע דלא ס"ל אדם מקנה וכעין מה שתירץ הט"ז ביו"ד סי' ט"ו סוף דבר מדברי התוספות האלו ליכא לאקשויי על הך כללא דהש"ך וכמו שבארנו ודו"ק:

איברא דקשה לי מהך דב"מ ס"ט דקאמר לאו הלכה איתמר אלא שיטה אתמר וקשה דמאי נ"מ נהי דשיטה אתמר מ"מ כיון דרשב"ג הוא בהך שיטה וקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו וכיון דסוגיא דעלמא אזלא כחד הלכה כשיטה וביותר קשה על התוספת שם דהביאו שם דאין הלכה כשיטה והרי התוס' ס"ל להך כללא דהלכה כרשב"ג כמש"ל ערך רשב"ג מדברי התוס' דהכא וא"כ הכא הלכה כשיטה והיה אפשר לומר דר"ח חולק על כלל זה וס"ל דאין הלכה כרשב"ג בברייתא ואמנם יותר נראה לענ"ד דהתם ר"נ קאמר השיטה ור"נ לשיטתי' דס"ל אין הלכה כרשב"ג כמש"ל ערך רשב"ג אות ד' עיי"ש ולדידיה סוגיא דעלמא לא אזלא כרשב"ג שוב ראיתי בס' באר יעקב בתשוב' לחלק ח"מ שיישב כעין זה לחבירו, אשר הקשה לו קושיא זו אך כתב שם שמצא בהגהות הרא"ש דר"נ לא ס"ל הך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג כו' וכתב שלא ידע מנין לו ואשתמיט מיניה גמרא דב"מ דל"ח דמבואר שם דר"נ לית לי' ההוא כללא כמש"ל ערך רשב"ג שוב מצאתי שם בתשובה אחרת דאדרבה מהך דב"מ מוכח דס"ל הלכה כרשב"ג דאל"כ למה הוצרך ר"ג לומר הלכה כחכמים פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים והאריך לפלפל שם בזה ולדידי לא קשה מידי דמשום דר"א בר יעקב קאמר הלכה כרשב"ג קאמר איהו הלכה כחכמים כדי לאפוקי מדר"א בר יעקב:

ד. הרמב"ן בפ"ק דסוכה במלחמות והר"ן שם בהא דכולהו ס"ל סוכה דירת קבע והר"ן פ"ק דקדושין הביא בשם ר"מ דל"א שיטה אלא היכא דאמר כולהו ס"ל אבל לא היכא דאתמר פלוני ופלוני אמרו דבר א' זה לא מחשיב שיטה ויכול להיות דהלכתא כוותייהו ועיין בתשו' חוות יאיר סי' צ"ד שהביא בשם בעל שארית יוסף שכ' ג"כ דהיכא דאתמר אמרו דבר א' לאו שיטה הוא אך בעל חות יאיר הוכיח שם דהרשב"א בתשו' סי' תל"א וסי' תרפ"ח כ' להיפוך דהיכא דאמר כולהו ס"ל הכי לאו שיטה הוא כ"א היכא דאמר אמרו דבר א' ועיי"ש ועיין בתוס' נדרים דף יו"ד ועיין בתוי"ט פ"ד דפסחים משנה ג':

ה. הרב בס' באר יעקב כ' דהיכא דאמרינן דאין הלכה כשיטה היכא דחמר פלוני ופלוני אמרו דבר א' והיא מילתא דפשיטא ולא מצינו בש"ס דבר המתנגד לזה וע"כ לומר דאתי להורות לן דלית הלכתא כוותייהו אבל במקום דמצינו להדיא בש"ס סברות מתנגדות לזה ואיכא להעלות על לב דלא אמרו דבר א' צריך האי מאן דאמר לאשמועי' דאמרו דבר א' להוציא מסברות אותו פלוני ולאו משום דלאו הלכתא כוותייהו ועיי"ש שהאריך ודבריו נכונים אך יש לעיין בזה מהא דב"מ דף ס"ט דאמר שיטה אתמר והתם יש לומר דהוא גופיה משמיענו דריב"י ס"ל כאבוה ופליגי בנסיובי ותותרי ולא ניטעי דריב"י דוקא בגיזה וחלב קאמר וכס"ד דש"ס שם וצ"ע:

ו. לפי סברת באר יעקב הנ"ל נראה לי דגם לסברת הש"ך דהיכא דסוגיא דעלמא כחד מינייהו אזי הלכה כשיטה הוא ג"כ היכא דאין בש"ס סברא מתנגדת לזה וע"כ דאתי לאשמועינן דהלכתא כוותייהו אבל היכא דאיכא בש"ס סברא מתנגדת לזה י"ל דהוא גופא אתי לאשמועינן דאמרי דבר א' ולאו דהלכתא כוותייהו אם יש לנו לחלק בשום סברא למימר דאף דבזה הלכה כזה דהלכתא כוותי' בכל דוכתא אבל בזה אין הלכה כאידך תנא ודוק:

ז. ביבין שמועה כלל תצ"ד הביא בשם הר"ן דהך דפסחים ל"ב דאמר אביי ראב"י ור"ע וריב"ן כולהו ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה דההא לאו שיטה הוא דלא חשיב ג"כ ר"י דאוסר בהנאה אלא העיקר להורות לן דברי ריב"ן ופירושו דלא תימא דס"ל כריה"ג יעיי"ש והרב בס' באר יעקב ח' חו"מ סימן תי"ד דחה זה דלא מצי למחשב ר"י דר' יהודה אף אחר זמנו אוסר בהנאה ולדידהו לא ס"ל לאחר זמנו ועיין בחלק ראשון ערך חמץ בהנאה אות י"ט שהארכנו בזה אך אעפ"כ אין לדחות דברי הר"ן בפרט שסברתו נראה לענ"ד נכונה דהא הטעם דאין הלכה כשיטה מדפרט כל התנאים דס"ל הכי אתי לאשמעינן דשאר החכמים מלבד אלו פליגי עלייהו והיכא דשייר עוד תנא דס"ל כוותיה ואפ"ה לא חשבי' לי' איכא למימר מאי שייר דהאי שייר ויש לומר דאיכא עוד תנאים דשיירינהו מיהו נ"ל דוקא היכא דשייר תנאים אבל היכא דשייר אמוראי דס"ל הכי לאו שיורא הוא כיון דפורט התנאים דס"ל הכי וכל החכמים פליגי עלייהו אין כח ביד אמורא לפסוק כיחיד נגד רבים ולא צריך למחשבינהו ולכך הך דאביי בקדושין ס"ב אף דלא חשיב אמוראי דס"ל ג"כ אדם מקנה כדחשיב להו רנב"י ביבמות ל"ג לאו שיור הוא ואף דשייר רע"ק דחשיב ליה ביבמות ג"כ דס"ל אדם מקנה י"ל דאביי ס"ל כאידך מ"ד ביבמות דפליג שם וס"ל דרע"ק ס"ל אין אדם מקנה כו':

ח. הרשב"א בתשובה סימן תל"א ותרפ"ח וברי"ף ור"נ פ' קמא דקדושין דהיכא דאיכא אמורא דפסק כחד מינייהו לא אמרינן ההוא כללא דאין הלכה כשיטה אף שהאמורא דפסק כחד מינייהו הוא קדמון ליכא למימר כיון דאמורא בתרא אוקמי' בשיטה פליג על מאן דפסק כחד מינייהו והלכה כוותיה דבתרא הוא אעפ"כ אין אומרים כן וע' בס' באר יעקב שם בחו"מ סי' תי"ד בתשובה ובאמת טעמא ע"ז לא ידענא כיון דנקטינן דאמורא דאוקי מילתא כשיטה לאורויי לן דלית הלכתא כוותייהו א"כ אף שהאמורא קדמון ס"ל דהלכתא כוותיה אית לן למיזל בתר בתרא ועיין מש"כ אות