מלא הרועים חלק ב שכד

לא חשוב רבים אף דהוא גם כן ס"ל כוותי' אעפ"כ לא חשוב רבים והראב"י סובר דהוי רבים. וכן הוא דעת הרא"ש בפ' לולב וערב' סימן א' גבי ערבה צריכה שיעור ועיין בשעה"מ פ"ג מהלכות יו"ט הלכה ה':

אימתי ובמה אי לחלק או לפרש א. ריב"ל ס"ל אימתי ובמה שאמר ר' יהודה במתניתין אינו אלא לפרש דברי חכמים סנהדרין כ"ד ב' כ"ה א':

ב. רבי יוחנן ס"ל אימתי לפרש ובמה לחלוק שם וראיתי במרדכי פ' ערבי פסחים שכתב וי"ל הפירוש אימתי הוא תמיד לפרש ובמה פעמים לחלוק ופעמים לפרש:

ג .רמב"ח ס"ל אימתי לחלוק שם גברא אגברא קרמית ובמה נראה פשיטא דהוא לחלוק דהא ר"י ס"ל אימתי לפרש ואעפ"כ במה לחלוק ואפשר לומר דלרמב"ח בהיפוך אימתי לחלק ובמה לפרש וצ"ע והתוס' חולין פ"ח א' כתבו דרמב"ח ס"ל אימתי לחלוק היכא דמוכח אך ממש"כ התוס' גיטין ז' ב' שכתבו דס"ל כרמב"ח והא התם אינו מוכח וע"כ דס"ל דלרמב"ח אפי' אינו מוכח הוא לחלוק:

ד. הרב בעל יבין שמועה בכלל קל"ח דף קנ"א כתב דהא ואמר ריב"ל כ"מ שאמר ר"י אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים כל דברי ריב"ל מדוקדקים אמר כ"מ שאמר ר"י למעט דר"י אין תנא אחרינא דאמר אימתי ובמה אינו נוהג כלל זה דאמר אינו אלא לפרש דברי חכמים לומר דוקא כי קאי ר"י אחכמים אבל כי קאי ר"י אתנא אחרינא לא ועיין בריש מס' מגילה אר"י אימתי בזמן שהשנים כתקנן ועיין בשער המלך פ"ה מה' יו"ט הלכה ד':

ה. התוס' בפ"ק דגיטין דף ו' ע"ב ד"ה אמר ר"י אימתי כתבו דהך כללא דכייל ר"י דאימתי לפרש היינו דוקא במשנה אבל בברייתא לא וכ"כ בחולין דף פ"ח א' ותימא דהתוס' בפסחים דף ק"ב א' ד"ה תניא כוותיה כ' וז"ל וי"ל דמש"ה לא מייתי סייעתא משום דאיכא דאמרי בסנהדרין דבמה נמי לפרש עכ"ל אלמא דס"ל דאפי' בברייתא איתא להאי כללא ועיין בשעה"מ פ"ה מה' יו"ט דין ה' מש"כ לזה ועיין באות שאח"ז:

ו. התוספות בביצה דף ט' ב' כתבו בד"ה ולא הוא דהך כללא דכייל רבי יוחנן דבמה לחלוק היינו דוקא במשנה אבל בברייתא לא ור"ל דבברייתא אף במה לפרש וכ"ז לרבי חייא שם אבל בני ר' חייא שם ס"ל דאף בברייתא במה לחלוק ובזה הוא דקטעו בני ר' חייא כך צריך לפרש יעיי"ש בסוגיא ולכאורה דברי התוס' הללו סותרים דבריהם שהבאתי באות הקדום שכתבו דאפי' אימתי דקתני בברייתא הוא לחלוק וכאן כתבו להיפוך לגמרי דאפי' במה דתני בברייתא הוא לפרש וראיתי בשעה"מ פ"ה מה' יו"ט הלכה ד' שכתב דהתוס' ס"ל דהך כללא דאימתי לפרש ובמה לחלוק הוא במשנה אבל לא בברייתא ובברייתא איכא הכי ואיכא הכי איכא אף אימתי דהוא לחלוק ואיכא אף במה דהוא לפרש ובעיקר קושיית התוספות בביצה שם אני תמה מאי מקשה ומנ"ל לחלק בין ברייתא למשנה אי משום ר"ח דאמר ר"י מילתא דת"ק קא מפרש דלמא כריב"ל ס"ל דס"ל אף במה לפרש אף במשנה ואיה"נ דלר"י דס"ל במה לחלוק אף בברייתא במה לחלוק ועיין בכ"מ פ"ד מה' ברכות דין ד' שפוסק כריב"ל דהלכתא כוותיה נגד ר"י דבמה לפרש וא"כ מאי מקשו התוס' ובעיקר הדבר דפוסק הכ"מ כריב"ל עיין בפי' המשנה להרמב"ם פ' חולין במשנה המתחלת נותן אדם שנראה מדבריו דפוסק כר"י דבמה לחלוק ועיין בש"ה שם ובעיקר החילוק שחלקו התוספת בין משנה לברייתא אין כן דעת הרי"ף והרמב"ם ודעתם דאפי' בברייתא אימתי לפרש ובמה לחלוק ומהך סוגיא דפסחים ק"ב א' מבואר דס"ל דאף בברייתא במה לחלוק ודהלכה כר"י דבמה לחלוק ולא כריב"ל דס"ל במה לפרש עיי"ש ודוחק לומר דסוגיא דהתם ס"ל כריב"ל דבמשנה הוא במה לפרש אך דבברייתא דוקא במה לחלוק דהיכן מצינו זה אדרבא בהך דביצה ט' ב' מבואר דר"ח ס"ל דבברייתא אף במה לפרש אלא ט"כ מוכח מהך סוגיא דפסחים דאין לחלק בין ברייתא למשנה ובשניהם במה לחלוק:

ז.רבי ירמיה ור"ה ואית דגרסי רבי זירא ס"ל דאימתי ג"כ לחלוק לחד שינוייא בתוס' גיטין ז' ב' ולאידך שינויי דבתוס' שם מצי סברי ג"כ אימתי במשנה לפרש אבל בברייתא אימתי לחלק ועיי"ש ועיין לעיל אות ה':

ח. ר' חייא לפמ"ש לעיל אות ו' ס"ל במה לפרש לפי דעת הרי"ף והרמב"ם שאין מחלקין בין משנה לברייתא אך י"ל דוקא התם דמוכת הוא לפרש כמ"ש שם בביצה ז' ב' מדקתני משובך לשובך אבל היכא דאינו מוכח ס"ל ג"כ במה לחלוק:

ט. רב ששת מבואר למדקדק במס' סנהדרין כ"ד ב' דס"ל במה לפרש ואפשר לדחות דס"ל לפעמים הוא לחלוק ופעמים לפר ושם הוא לפרש:

י. התוס' חולין פ"ח א' בד"ה רבנן כתבו דרב חסדא ס"ל בז"ב אימתי אף במשנה לחלוק היכא דמוכח וכתבו שכן נמצא בסנהדרין פ' ז"ב דף כ"ה ולא נמצא שם מרב חסדא כלל כ"א מרבב"ח כמש"ל אות ג':

יא .רבא אר"נ בכתובות ע"ז א' אמר הלכה כדברי חכמים משמע דס"ל במה לחלוק אך לפמש"כ לעיל אות ד' בשם הרב בעל יבין שמועה דדוקא על ר' יהודה הוא כלל זה כמ"ש שאמר כ"מ דאמר ר"י במה ואימתי לפרש א"כ י"ל דרבא ור"נ ס"ל כריב"ל רק דוקא על ר"י והתם בכתובות אינו ר"י רק רשב"ג:

הלכתא פסיקתא א. היכא דתני מילתא בין הילכתא פסיקתא ש"מ דהלכה כמותו ב"ק ק"ב א' ע"ז ז' א' ופירש"י היכא דשונה דבר עם דבר שאינו שייך לו כגון הך דכל המשנה ידו על התחתונה ששונה אותו ביחד עם כל החוזר בו שאינו ענין זה לזה וע"כ למפסק הלכתא הכי ודוקא היכא שאותו דבר שסומכין את הדבר הזה לו הלכתא כוותיה כגון כל החוזר בו שאין בו פלוגתא כלל לכך י"ל דלכך סמך התנא כל המשנה לכל החוזר לומר דכי היכי דבהך דחוזר הלכה כן ה"ה בכל המשנה אבל אי הך ג"כ אין ברור דהלכתא כוותיה אזי ל"א מדסמך זה לזה ש"מ דהלכתא כוותיה כך מבורר למעיין ברש"ל שם ועיין לעיל ערך סתם אות ד':

ב. דעת התוס' שם דהלכתא פסיקתא היינו היכא ששונה אותו בלשון הלכתא פסיקתא כגון כל המשנה ידו על התחתונה דמשמע דלמפסק הלכתא קא בעי:

ג. רב יוסי ס"ל הלכתא כהלכתא פסיקתא שם בב"ק ובע"ז:

ד. ר"ה קצת ראיה דלא ס"ל כהלכתא פסיקתא מדהוצרך לומר הלכה כריב"ק עיין ב"ק וע"ז שם אך י"ל לפירש"י דלר"ה לאו הילכתא פסיקתא הוא דהך דכל החוזר מוקי כרבי דוסא ור"ה תלמידי' דרב וס"ל כרב דס"ל בגמרא דאין הלכה כר' דוסא ולכך אין זה הילכתא פסיקתא לרש"י כמ"ש לעיל אות א' ועיין תוס' ב"ק ק"ב א' ד"ה גבי הילכתא פסיקתא ודוק. אך לדעת התוס' דהלכתא פסיקתא הוא הואיל ותני לה בלשון הלכתא פסיקתא יש ראיה דלא ס"ל הלכה כהלכתא פסיקתא:

שיטה א. רבינו חננאל ס"ל דאין הלכה כשיטה כ"כ התוס' בשמו בב"מ דף ס"א ד"ה אלא שיטה אתמר וענין שיטה הוא כשאומר אמורא א' דהנהו תנאי בשיטה חדא ס"ל ש"מ דס"ל דלית הלכתא כוותייהו דיחידאי נינהו ושאר תנאי פליגי עלייהו וכ"כ הרי"ף בפ' לא יחפור:

ב. הש"ך בסי' רצ"ד ס"ק ל"א ביו"ד כתב דאפשר דאין הלכה כשיטה הוא דוקא בתלמוד בבלי אבל לא בתלמוד ירושלמי יעי"ש וכל זה לדעת הרא"ש אבל לדעת הרמב"ם אינו כן יעיי"ש דמוכרח לומר כן ודו"ק:

ג. היכא דאיפסקא הלכתא כחד מינייהו או דסוגיא דעלמא אזלא כחד מינייהו הלכה כשיטה כ"כ הש"ך שם בסי' רצ"ד וטעמו