מלא הרועים חלק ב שכא

ששנה רשב"ג איכא למימר דס"ל ג"כ דבכ"מ הלכה כרשב"ג רק כיון דלא אמרי הך כללא צריכין לפרושי בכ"מ דכאן הלכה כרשב"ג אך ז"א דהו"ל גם כן למימר הך כללא ולא הוי צריכין לפרש בכ"מ בפרטות ועיין ברמב"ם פ"ב מה' שבת וטוש"ע או"ח סימן ש"ה ס"ז דפסקו דאין חמור יוצא באוכף אף שקשורה לו בע"ש כת"ק כרשב"ג בברייתא שבת ד' נ"ג א' ש"מ דאין הלכה כרשב"ג אף במשנה כמש"ל אות א':

י .רבב"ח אר"י כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה ב"מ ל"ח ב"ק ס"ט סנהדרין ל"א ורבה בר"ה אר"י ס"ל דאף בערב וצידון הלכה כרשב"ג חוץ מראיה אחרונה לבד סנהדרין ל"א א':

יא. רב יש קצת ראיה דס"ל דהלכה כרשב"ג במשנה מגיטין דף מ"א א' דמוקי פלוגתא כרשב"ג ורבנן במזיק שעבודו וכתב התוספות שם והא דלא מוקי פלוגתייהו בדד"ג דאפי' מאן דפטר גרמי אפשר דמחייב במזיק ולפי הפשוטו נראה דס"ל דהלכה כרשב"ג במשנה וס"ל גרמי פטור ולכך לא מוקי בגרמי דא"כ יסבור רשב"ג גרמי חייב והוא ס"ל הלכה כרשב"ג במשנה וס"ל הלכה גרמי פטור ויהיה קשה הלכתא אהלכתא אך לפמ"ש בחלק ראשון מזה החבור ערך גרמי אות ט' דרב ס"ל גרמי חייב קשה אמאי לא מוקי פלוגתייהו בגרמי:

יב. בחולין דף מ"ד ב' בהא דאיתא שם דר"א כי הוי מזמני ליה לא אזיל ור"ז כי מזמני ליה אזיל כתבתי שם בחידושי דפליגי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן בב"ב די"ג ב' ומבואר בחו"מ סי' קע"א ובסמ"ע שם ס"ק כ"ד ור"א ס"ל דהלכה כרשב"ג אף בברייתא ור"ז ס"ל דאין הלכה כמותו בברייתא ע"ש ודו"ק:

יג. הרי"ף ס"ל דל"א הלכה כרשב"ג אלא היכא דמסתבר טעמיה עיין ברי"ף פ"ק דב"ב ועיין ש"ך סימן שפ"ו וסימן קע"א ס"ק ט':

יד. אי אמורא בתרא חולק על דברי רשב"ג נראה מסברא דלא לפסוק כרשב"ג והלכה כבתראי והנה בכתובות דף י' ע"א דאיתא שם דלא קי"ל כר"נ רק סמכינן ארשב"ג דקי"ל הלכה רשב"ג במשנתינו מבואר דס"ל דאף דאמורא פליג עליו הלכה כרשב"ג והרא"ש כתב שם דקשיא שם הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכה כר"נ בדיני וקי"ל הלכה כרשב"ג משמע דאי אמורא אחר חולק ארשב"ג אעפ"כ הלכה כרשב"ג וצ"ע:

משנת ראב"י קב ונקי א. משנת ראב"י קב ונקי כתב הרא"ש בפ' בית כור סי' ב' ובנדרים ר"פ השותפין דהיכא דמוכח מגמ' קצת דלית הלכתא כוותיה לא אזלינן בתר האי כללא ולכך בהך דר"פ השותפין דס"ל לראב"י ברירה לא פסק כוותיה דבסוף ביצה מסקינן דבדאורייתא אין ברירה:

ב. אין הלכה כראב"י נגד רבותיו דאין הלכה כתלמיד במקום הרב כ"כ בתשובת ח"צ סי' יו"ד:

ג. הרב בכ"מ כ' במדידת עגלה דפסק הרמב"ם כר"ע ולא כראב"י משום דהך כללא דהלכה כר"ע מחבירו עדיף מהך כללא דמשנת ראב"י קב ונקי וכתב הרב בתשו' ח"צ דלפ"ז רשב"י שאמר לתלמידיו שלו מדותי שהם מדות תרומיות ממדותיו של רע"ק הלכה כמותו נגד ראב"י זולת היכא שנחלק רשב"י עם תלמידי רע"ק דאין הלכה כמותו ואח"כ סתר זה דראב"י ג"כ מתלמידי ר"ע וראוי לפסוק כמותו נגד רשב"י דמשנתו קב ונקי:

ד. הרב בכ"מ בה' ק"פ שם בהג"ה ובפ"ב מה' בית הבחירה דין י"ח פסק כרשב"י נגד ראב"י משום דהוא מארא דתלמודא טפי מראב"י ואי משום דמשנת ראב"י קב ונקי ה"מ במשנה אבל לא בברייתא עכ"ד והרב בתשובת ח"צ סימן יו"ד האריך לחלוק עליו דמצינו אף בברייתא נקטינן להך כללא דמשנת ראב"י קב ונקי ועיין באות שאח"ז וברשב"ם ב"ב קל"ח א' מבואר להדיא דאף בברייתא הלכה כמותו:

ה. עיין בכנה"ג ביו"ד סימן רצ"ד סעיף י"ז כתב גם כן דלדעת הרמב"ם לית הלכתא כראב"י בברייתא ולא כנגד רבים וכן דעת הר"ן בפ' שבועת הדיינים דלית הלכתא כראב"י נגד רבים אבל הרא"ש פסק כראב"י בברייתא וגם כנגד רבים בפ"ק דיו"ט עכ"ל וכוונתו למש"כ הרא"ש שם בסי' ז' באפרוחים שלא נפתחו עיניהם דהלכה כראב"י אף בברייתא ושם מבואר דדעת הרי"ף דאין הלכה כראב"י בברייתא אך י"ל דדעת הרי"ף ג"כ למפסק כראב"י אף בברייתא רק מה שפסק שם דלא כראב"י י"ל כמ"ש הר"ן דרב ור"י הלכה כר"י ור"י ס"ל התם דלא כראב"י ועיין בט"ז ביו"ד סי' ט"ו וגם הרא"ש באלו טריפות פסק בסי' ס"ד דלא כראב"י וסתר דבריו שבפ"ק דיו"ט ועיין במעד"מ שם ובט"ז סי' י"ט ביו"ד גם מ"ש בכנה"ג שם דהר"ן אפשר דסובר דאין הלכה כראב"י בברייתא אישתמיטתי' דברי הר"ן בפ"ק דיו"ט שהבאתי שכ' בהדי' דהלכה כראב"י בברייתא והנה מה שהוכיח הרא"ש דהלכה כראב"י בבריי' מיבמות דף ס' היה אפשר לומר דהתם קאמר הש"ס אליבא דרב יעיי"ש ורב באמת ס"ל כראב"י אף בברייתא כי היכא דס"ל בהך דאפרוח שלא נפתחו עיניו כמ"ש בשם הר"ן אבל לפי מה דקי"ל כר"י דלא פסק כראב"י בהא ש"מ דר"י ס"ל דאין הלכה כראב"י בברייתא אבל בהך דהחולץ דף ל"ז דקאמר שם אביי ורבא דמוקי לראב"י דנימא אליבא דהלכתא כי היכא דלא קשיא הלכתא אהלכתא מבואר שם דאביי ורבא ס"ל דאף בברייתא הלכה כמותו ואפשר לומר דאף דאין הלכה כמותו בברייתא מ"מ כיון שמשנתו קב ונקי ודבריו נקיים וברורים ראוי ליה לאוקמינהו אליבא דהלכתא אף בברייתא ואף דבברייתא אם ימצא חולק עליו רבו או רבים אין הלכה כמותו מ"מ כיון דחזי' דשלמה משנתו ראוי למיהדר למוקמינהו אליבא דהלכתא אף בברייתא והא דקאמר קשיא הלכתא אהלכתא לאו דוקא כנ"ל לדחוק לפי דעת הסוברים דאין הלכה כראב"י בברייתא ואפשר לומר דהנך דסברי דאין הלכה כראב"י בברייתא דוקא נגד רבים אבל נגד יחיד הלכה כמותו אף בברייתא אך קשה דביבמות דף ס' ול"ז נגד רבים נינהו יעיי"ש ואעפ"כ קאמר דהלכה כראב"י וצ"ע גם לפמ"ש הכ"מ שהבאתי באות הקדום ס"ל אף נגד יחיד אין הלכה כמותו בברייתא:

ו. וע' במג"ש דף פ"ז בדפוס אמשטרדם שהאריך בכלל זה דמשנת ראב"י ומסיק דנגד סתם משנה אין הלכה כראב"י יעיי"ש דבריו באורך ועיי"ש שהביא דברי הסמ"ג דס"ל ג"כ דאף בבריי' הלכה כמותו וראיה לדבריו מסוטה דף מ"ג דבמשנה א' הבונה בית התבן בית הבקר כו' וראב"י בברייתא שם פליג ואמר בית כמשמעו וכן בכרם פליג שם ואמר כרם כמשמעו ושם פסקו כל הפוסקי' כסתם משנה וצ"ל דהך כללא דסתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה עדיף מכללא דמשנת ראב"י קב ונקי:

סתם סתם ואח"כ מחלוקת מחלוקת ואח"כ סתם א. אמר רבב"ח א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה חולין מ"ג א' וע' רש"י שם דלא גריס רבב"ח וע' בסמוך אות ג' דרבב"ח לית לי' האי כללא אליבא דר"י כדמשמע במס' גיטין דף פ"א ב' וע' בגליון ש"ס שלי בב"מ נ"ה א' שצדדתי דוקא היכא דמפורש במשנה הכי ס"ל הלכה ולא היכא דנשמע מדיוקא דמשנה או ממשמעותא ועיי"ש שכתבתי תי' אחר ולתי' הב' אין חילוק והיכא דאיכא תרי סתמי דסתמי אהדדי אחרון עיקר היכא דיש סדר למשנה כגון בחד מסכתא אבל אי הוא חד בבא כגון ב' משניות סמוכים לזה שעוסקי' בענין א' כגון אלו טריפות בבהמה ואלו כשרות אזי אין סדר תוס' חולין שם ד"ה והאמר ר"י יעיי"ש ובכה"ג דאין סדר ולא ידעינן איזה מהן הוא בתרא אזלינן לחומרא כמבואר בקדושין ל"ז בסוגיא דחדש (וקושית התוס' בחולין שם ע' בראש יוסף בחולין שם שמיישב דבריהם) והיכא דאיכא טעמא לאלומי חדא מחברתה כי ההוא דסנהדרין ל"ד אזלינן בתר ההוא סתמא רש"י חולין שם:

ב. סתמא דרבים עדיף סנהדרין ל"ד ב' ר"ל היכא דאיכא תרי סתמי דסתרי אהדדי וסתם האחד סתמו רבי אליבא דיחיד דס"ל הכי וסתם הב' סתמו כרבים דפליגי על יחיד זה אזלינן