מלא הרועים חלק ב שכ

דר"מ ור"י הלכה כר"י ור"ש ור"י הלכה כר"מ מ"מ היכא דשניהם יחד פליגי על ר"י טובים השנים מן האחד כך מתבאר מש"ס ביצה כ"ז א' גבי השוחט הבכור ואח"כ הראה מומו כמ"ש רש"י שם:

הלכה כר"מ בגזרותיו א. הלכה כר"מ בגזרותיו ובתשובת שבות יעקב סי' ל"א רצה לומר דדוקא נגד רבי יוסי הלכה כר"מ בגזרותיו ולא נגד רבי יהודה ושוב חזר בו דבפרק בכל מערבין מבואר דרבי יוסי עדיף לענין הלכתא מרבי יהודה והשאיר הדבר בצ"ע ואני מצאתי הדבר מפורש ואציע לפניך הענין במנחות פ' התכלת דף מ"א אמר רחבא אמר רב יהודה טלית שנקרעה תוך ג' לא יתפור תניא נמי הכי טלית שנקרעה כו' תוך ג' רמ"א לא יתפור וחכמים אומרים יתפור כך היא גירסת הרי"ף והרא"ש וכתב בהגה"מ החדשות פ"א מה' ציצית והביאו הב"י בטוא"ח סי' ט"ו מר"מ מייתי ראיה ואף דחכמים פליגי עליה הלכה כר"מ בגזרותיו ע"כ הרי דאף נגד חכמים דר"מ דהוא רבי יהודה הלכה כר"מ בגזרותיו אך גי' הנ"י בהלכות ציצית הוא דחכמים אומרים לא יתפור וכ' דאתי' רב יהודה כחכמים דהלכתא כוותייהו עכ"ד ואם נאמר דהנ"י בכיון שינה הגירסא ממ"ש הרי"ף והרא"ש דחכמים אומרים יתפור משום דקשה ליה היכי מייתי ראיה לרב יהודה מר"מ ע"כ לומר דס"ל לנ"י דאין הלכה כר"מ בגזרותיו אך האמת יורה דרכו דנ"י לא שינה הגירסא שהרי לא הביא כלל גי' אחרת רק שכך היה הגירסא לפניו דחכמים אומרים לא יתפור ור"מ ס"ל יתפור ובכה"ג ודאי דלית הלכתא כר"מ דאינו מחמיר אדרבא מיקל ולכך הלכה כחכמים וכן מוכח בתוספות ביצה כ"ז א' ד"ה אלא וכתב שם דפסק ר"י דהלכה כר"י ואע"ג דהלכה כר"מ בגזרותיו כו' מבואר דאף נגד ר"י הלכה כר"מ בגזרותיו:

ב. הלכה כר"מ בגזרותיו ולא בקנסותיו תוספות ביצה כ"ז א' ד"ה אלא:

ג. הלכה כר"מ בגזרותיו אף נגד רבים כדמוכח בכתובות נ"ז גבי הא דאמר ר"מ אסור להשהות אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה וכ"כ התוס' בשבת ט' א':

ר' שמעון שזורי א. רבין בן חנינא אמר עולא א"ר חנינא כ"מ ששנה ר"ש שזורי במשנתינו הלכה כמותו חונין ע"ה ב' ועיין בתוס' שם ד"ה אלא כי האי ס"ל דמדבריהם שם מבואר דס"ל דאף בברייתא הלכה כמותו דאל"כ מאי כ' ואהא סמכי' להדליק נר בכל השמנים הא אפי' למ"ד הלכה כר"ש שזורי דהתם לא פליג ר"ש שזורי במשנה רק בברייתא אלא ש"מ דס"ל דאף בברייתא הלכה כמותו:

ב. רבי יונתן ס"ל דאין הלכה כר"ש שזורי רק במסוכן ותרומת מעשר של דמאי אבל בשאר דברים אין הלכה כמותו חולין שם ומשמע מדברי התוס' הנ"ל באות הקדום דאף בברייתא מיעוט ר' יונתן דאין הלכה כמותו:

ג. רב אשי ס"ל דאין הלכה כר"ש שזורי רק במסוכן ותרומת מעשר כרבי יונתן דלעיל חולין שם:

רשב"ג א. רבה בב"ח א"ר יוחנן ס"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו (ב"מ ל"ת ב' ב"ק ס"ט) ועיין ברא"ש פ' שור שנגח את הפרה סימן ה' שכ' דלרב אלפס לית ליה ההוא כללא דרבי יוחנן דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכן דעת הרמב"ם שם בפ"ד מה' חובל ודעת התוס' ור"ח ור"ת לפסוק הלכה כרשב"ג במשנה וכן בברייתא כמבואר בדבריהם ברכות י"ז ב' ב"מ ס"ט א' ועוד דוכתי טובא ועיין ברמב"ם פ"ז מה' חובל שכתב הה"מ שם לענין מזיק שעבודו של חבירו שפסק כרשב"ג דס"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכבר תמה שם בלח"מ דהא הרמב"ם לית ליה ההוא כללא ונ"ל דבאמת לית לן כלל זה אך עכ"פ יש לנו דברי רבי יוחנן דס"ל הכי וכ"מ שמצינו רשב"ג במשנה נדע דרבי יוחנן פסק כוותיה ואם נמצא מי שחולק עליו צריכין אנו לעיין אם הלכה כמותו נגד רבי יוחנן ולפ"ז במזיק שעבודו של חבירו דאוקי רב פלוגתייהו דחכמים ורשב"ג במזיק שעבודו דס"ל לרשב"ג מזיק שעבודו של חבירו חייב ועולא ס"ל דלכ"ע מזיק שעבודו של חבירו חייב ועיין בפ"י שם ומוקי פלוגתייהו בהיזק שאינו ניכר ולפ"ז לרבי יוחנן ועולא מזיק שעבודו חייב בודאי לר' יוחנן דאף אי מוקי כרב מ"מ הא פסק הלכה כרשב"ג ולעולא לכ"ע חייב ולרב נהי דס"ל דאין הלכה כרשב"ג מ"מ קי"ל רב ור"י הלכה כר"י ומכ"ש דר"ח קאי כוותיה אך לפמ"ש בסמוך דאליבא דר"י גופא איכא פלוגתא לא א"ש ומ"מ יש ליישב ודוק ועיין באות ו':

ב. ר' אבא בר יעקב א"ר יוחנן לית ליה ההוא כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו שם בב"מ ל"ח ב' אמוראי נינהו ואליבא דר"י:

ג. רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לית ליה ההוא כללא מדאמר בשבת ובביצה כ"ד א' הלכה כרשב"ג ש"מ דלא ס"ל דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו דבכה"ג פריך בב"מ ל"ח ודייק מיניה דר"ח בר יעקב לית ליה ההוא כללא אליבא דר"י ועיין באות ט' וכ"כ התוס' להדיא בע"ז דף י"ב ב' ועיין רשב"ם ב"ב קל"ג ב' שכ' דשמואל לית ליה ההוא כללא:

ד. רבא אמר רב נחמן לית ליה ההוא כללא דפסק בב"מ ל"ח כחכמים נגד רשב"ג וכן בסנהדרין דל"א בהגהת הרא"ש כ' דר"נ לית ליה ההוא כללא ועיין רשב"ם בב"ב קל"ג שכתב דרבא לית ליה ההוא כללא ויש הוכחה לזה מדאמר בע"ז ס"ט ב' הלכה כרשב"ג הואיל וסתם לן תנא כוותיה משמע דבל"ז אין הלכה כרש"ג אף במשנה:

ה. עולא עיין בחיבורינו חלק ראשון מזה הספר ערך היזק שאינו ניכר אות ט' שצדדנו לומר דדעת התוספות דעולא ס"ל כר' יוחנן רבי' דהלכה כרשב"ג במשנתינו אך השארנו הדבר בצ"ע שם:

ו. ר' אבוה נראה דס"ל ג"כ דר"י רבי' לאו כללא כייל דהלכה כרשב"ג במשנה דהא במגילה ט' ב' א"ר אבוה אר"י הלכה כרשב"ג משמע דבכ"מ לית הלכתא כוותיה כדדייק גמרא ב"מ ל"ח על רבי אבא בר יעקב כמ"ש באות ב' יעיי"ש:

ז. בתוספות דב"מ ס"ט א' ד"ה אלא שיטה אתמר מבואר שם דאף בברייתא הלכה כרשב"ג ומבואר שם דר"י אף דאמר במשנתינו ה"ה בברייתא ועיין מ"ש בגליון הש"ס שלי כתובות דף ס"ו א' תימא ע"ז וכן דעת הש"ך בחו"מ סי' קע"א ס"ק ט' כתוס' וכן כתב בתשובת חוות יאיר ובמרדכי גיטין פ' מי שאחזו סימן תל"א כתב דוקא במשנה ולא בברייתא וברא"ש פ"ג דנדה סי' ג' כתב ג"כ דדוקא במשנתינו פסק ר"י הלכה כרשב"ג ולא בברייתא ובתהה"א בית שביעי שער ראשון דף קס"ה ב' כתב ואע"פ שאמרו כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה הא אסיקנא בכתובות דמשנתינו דוקא קאמר ולא בברייתא ועיין בשבת דף נ' דפליג שם רשב"ג עם חכמים ורב פסק שם כתנא ושמואל פסק כרשב"ג דא"צ מעשה והיה אפשר לומר דפליגי בהא דרב ס"ל דאין הלכה כרשב"ג בברייתא ושמואל ס"ל הלכתא כוותיה אף בברייתא אך ז"א דכבר כתבנו אות ג' דשמואל לית ליה ההוא כללא דהלכה כרשב"ג אף במשנה וכ"ש בברייתא רק דהתם נ"ל לפסוק כרשב"ג מאיזה טעם שהיה לו. אך עכ"פ:

ח. דרב ס"ל עכ"פ דאין הלכה כרשב"ג בברייתא ועיין לקמן אות י"א ומיהו מהא דתני שם רבב"ח ואמר הלכה כרשב"ג יש קצת הוכחה:

ט. דרבב"ח אליבא דנפשיה ס"ל דאין הלכה כרשב"ג בברייתא דאל"כ למה לי למימר הלכה כדדייק בב"מ כמש"ל אות ב' ולכאורה י"ל דאין ראיה מהך דב"מ בשלמא ר"י דאמר בהדיא כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו מקשה שפיר למה אמר הלכה כרשב"ג אבל בשאר אמוראי דלא מצינו דאמרי בהדיא כ"מ