מלא הרועים חלק ב שיט

ב"ב קכ"ד ב' אך התוספות כתבו שם דדוקא בהך דהתם לבד מספקא ליה הלכה כרבי אפילו מחביריו אבל בעלמא פשיטא ליה דמחביריו לא:

ו. רב פשיטא לי' דהלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ב"ב קכ"ד ב':

ז. רב נחמן ס"ל הלכה כר' מחבירו ואפילו מחביריו ב"ב שם אך התוספו' שם כתבו דוקא בהך דהתם אפי' מחבירו אבל בעלמא מודה דלא מחביריו:

ח. רבא ס"ל התם הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו אך אי עביד כרבי אפילו מחביריו לא מהדרי' עובדא ב"ב שם כפי פירוש רשב"ה בפי' מטין וכן פירשו התוספ' בעירובין מ"ו ב' יעיי"ש:

ט. רבי ורבי נתן דעת רש"י דהלכה כרבי נתן דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ודעת התוס' דהלכה כרבי מחבירו ועיין רש"י ב"מ נון ע"ב ד"ה ומחזיר ובתוספ' שם ד"ה אמר רבא עיי"ש:

י .ר"ל ס"ל הלכה כרבי עקיבא אפילו מרבו ורבי יוחנן ס"ל ולא מרבו וזהו לחד לישנא בכתובות פ"ד ב' ולאידך לישנא כ"ע ס"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מרבו אלא דבהא פליגי:

יא. ר"ל סובר הלכה איתמר הלכה כר"ע ואי עביד כאידך מהדרי' עובדא שם:

יב. ורבי יוחנן ס"ל מטין איתמר מטין ההוראה אחר ע"ע ואי עביד כאידך לא מהדרי' עובדא שם:

יג. ר"י אמר שמואל ס"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו כתובות כ"א א':

יד. אמר ר' יוחנן ר"מ ור"י הלכה כר"י רבי ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואצ"ל ר"מ ור' יוסי דהלכה כר' יוסי השתא במקום ר' יהודה ליתא במקום ר"י מיבעיא עירובין מ"ו ב' ועיין לקמן באות כ"ד מש"ש:

טו. א"ר אסי ר' יוסי ור' שמעון הלכה כר' יוסי:

טז. דא"ר אבא א"ר יוחנן ר' יהודה ור"ש הלכה כר"י השתא במקום ר' יהודה ליתא במקום ר' יוסי מיבעיא עירובין שם:

יז. איבעיא להו ר"מ ור"ש מאי תיקו עירובין שם ובירושלמי רפ"ג דתרומה פשיטא להו דהלכה כר"ש נגד ר"מ ולפי מ"ש הש"ך ביו"ד סי' קמ"ה ס"ק א' דהיכא דבבבלי מספקא לן ובירושלמי פשיט' לן לא שבקינן פשיטותיה דירושלמי משום ספיקא דבבלי א"כ הי' ראוי לפסוק כר"ש נגד ר"מ בכל דוכתא ומבוא התלמוד פסק דהלכה כר"ש נגד ר"מ וראיתי בתשו' נ"ב ח' יו"ד סימן נ"ו שתמה עליו דגמרא איבעיא להו ולפמ"ש לא קשה מידי ונעלם מהגאון בעל תשובת נ"ב דברי הירושלמי אלו והנה דבר זה יהיה תלוי בפלוגתא שבין הר"מ והראב"ד בפ"ח מה' עכו"ם באבני הר שנדלדלו דהר"מ דפסק שם דמותר כפשיטותי' דירושלמי כמ"ש הש"ך סי' קמ"ה אזי הלכה כר"ש נגד ר"מ כפשיטותי' דירושלמי והראב"ד שמשיג שם וס"ל דספיקא דבבלי עדיף מפשיטותי' בירושלמי א"כ עדיין ספק אי הלכה כר"מ או כר"ש וראיתי בס' באר יעקב ביו"ד סי' קמ"ה א' שמקשה מדברי הר"מ בפ"ב מה' טומאת צרעת דפסק כר"מ לחומר משום דמספקא לן בבבלי אי הלכה כר"מ או כר"ש ונקטינן לחומרא אלמא דס"ל דלא נקטינן כפשיטותי' דירושלמי ותי' דבאמת טעם הר"מ לפסוק כר"ש נגד ר"מ כפשיטותי' דירושלמי אך במה שפסק שם כר"מ משום דס"ל כמ"ש מהרי"ק בשורש קס"ה ענף ד' דלא אתמר הך הלכתא בגמרא רק על דינים הנוהגים בזמנינו אבל לא על דינים שאין נוהגים בזמנינו ויתבאר בסמוך דירושלמי הנקבע בא"י ושם נזהרים בנגעים כמ"ש בברכות הא לן והא להו ועיין שם בתוס':

יח. רב לית ליה להני כללי דכייל ר' יוחנן דר"מ ור"י כר"י ור' יהודה ור' יוסי כר' יוסי ור"ש ור"י כר' יהודה ורב לית ליה להנך כללי עירובין מ"ז ב':

יט. ר' יוחנן ס"ל להנך כללי דר"מ ור"י ור' יוסי וכ"ש אפילו בברייתא עירובין מ"ז ב':

כ. הרב בתשובת מהרי"ק שורש קס"ה ענף ד' כתב דהנך כללי דהלכתא לא ירדו לסוף כל מחלוקת ומחלוקת לומר דבכל מחלקותן הלכה כמותן אלא על הרוב נאמר דע"פ הרוב הלכה כזה ויש ראיה לזה ממ"ש בעירובין מ"ו מ"ז דלמא היכא דאתמר אתמר ש"מ דיש מיעוט דלא כהך כללא ואין להקשות דא"כ מנ"ל דרב פליג אהנך כללי מדאצטריך למימר סיים בה נמי הלכה כר' יהודה ומאי קושיא כיון דאיכא מיעוט דאין הלכה כר"י לכך צוה לסיים הלכה כמותו אבל באמת ס"ל להך כללא ע"פ הרוב דהלכה כר"י אך ז"א דאם עפ"י הרוב ס"ל דהלכה כר"י לא הוצרך לסיים הלכה כר"י וא"ל שלא יטעה שמא הלכה זו מן המיעוט דאין הלכה כר"י דאי לא הוי הכא הלכתא כר"י הוי מפרש בהדיא דהא זהו חידוש ומדלא מפרש דאין הלכה ממילא ידעינן דהוא הלכה כמו ברוב דוכתא דהלכה כר"י ומדהוצרך רב לסיים הלכה כר"י ש"מ דס"ל דברוב דוכתא אין הלכה כר"י ודו"ק:

כא. עוד כתב מהרי"ק בתשו' שם דלא נאמר הך כללא אלא בדינים הנוהגים בזמנינו אבל לא על דינים שאין נוהגין עכשיו וכבר השיג עליו בספר לקט יוסף הנדפס אצל ס' כריתות ד' אמשטרדם ועיי"ש גם בתוי"ט פ"ג דכלים משנה ב' הביא דברי מהרי"ק ובתוספות חדשים שם השיג עליו מכמה מקומות בש"ס יעיי"ש והנה מה שהשיג מדברי רש"י מנחות נ"ב א' ד"ה הי מינייהו אחריתי יפה השיג אך מה שהשיג עוד ממנחות נ"ב ב' דפריך שם ומי אר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה אף שאין נוהג בזמנינו נראה לענ"ד דאין מכאן השגה דהא חזינן שם דר"י אמר הלכה כאבא יוסי בן דוסאי אף דהוא הלכתא למשיחא וכמו שהקשו בתוס' שם א"כ ע"כ צ"ל דר"י ס"ל אף בהלכתא למשיחא פסקינן הלכתא או דס"ל דיש ג"כ איזה נפקותא האידנא באיזה צד רחוק שראה בחכמתו או דס"ל למסבר קראי דרשי' הלכה כמ"ש בפ"ק דיומא וא"כ על ר"י גופא שפיר מקשה והאר"י הלכה כסתם משנה דע"כ ר"י ס"ל דאפי' הלכתא למשיחא דרשי' הלכתא וא"כ אף הך כללא דהלכה כסתם משנה כייל אף בדברים שאין נוהגין עתה דהא עיקר טעמיה דמהרי"ק דלא נאמר על דברים שאין נוהגין עתה משום דהוי הלכתא למשיחא כמ"ש מהרי"ק שם והרי ר"י פסק הלכתא למשיחא עוד נ"ל דלא אמרו מהרי"ק רק על הנהו כללא דכיילי אמוראי ר"ה ור"י הלכה כר"י וכיוצא בהן אבל במ"ש ר"י הלכה כסתם משנה עיקר טעמיה דר"י לא מדעת עצמו רק מדסתם רבי כן ש"מ שעלה במוסכם חכמי המשנה בימי רבי לפסוק הלכה כן וכך היה הלכה רווחת בימיהם דאל"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש הפלוגתא א"כ בודאי אף בדברים שאין נוהגין אין לומר כיון דאין נוהגין הך הלכתא למשיחא דא"כ קשה למה סתם וא"ת דסתם אף שאין הלכה כן א"כ נימא מדחזי' דלא הקפיד רבי בסתימתו דהרי בכל סדר קדשים וטהרות סתם אף שאין הלכה כן וא"כ מנ"ל גם בשאר סדרים דהלכה כסתם דהרי חזינן דלא הקפיד אך דזה יש לדחות דבשלמא בסדר קדשים וטהרות כיון דלא נ"מ האידנא לדינא לא הקפיד אבל בשאר סדרים דנ"מ לדינא הקפיד ועיין במג"א סי' רי"ח ס"ק ג' הביא דברי הל"ח דס"ל ג"כ דהך כללא אינו בדברים שאין נוהגין עכשיו והשיג מתוס' זבחים דף ו' ונעלם ממנו כל המקומות. כב ר' אבא בר יעקב ורב פפי ס"ל ג"כ ר"מ ור' יוסי הלכה כר"י אבל היכא דסתם תנא הלכה כר"מ הלכתא כר"מ סנהדרין כ"ו א' ב':

כג. רב הונא נלענ"ד דלית ליה הך כללא דר"מ ור"י הלכה כר' יהודה דהוא תלמידיה דרב ורב רבו לא ס"ל הנך כללי כמ"ש אות י"ח ובזה מיושב קושיית התוס' ע"ז א' ד"ה פשיטא שהקשו למה ליה לאקשויי מחמת מחלוקת ואח"כ סתם תיפוק ליה דר"מ ור"י הלכה כר"י ולפמ"ש י"ל דהתם הקושיא על רב הונא ורב הונא תלמידיה דרב כרבו ס"ל כדאמרי' בסנהדרין ו' ב' ורב לא ס"ל להני כללי כמש"ל. כד. הב"ח ביו"ד סי' ר"א ס"ל דלא אתמר הך הלכתא כר"י ור' יוסי נגד ר"מ רק היכא דאפליגו אליבא דנפשייהו ולא היכא דפליגי אליבא דאחריני זחדיני והש"ך שם ס"ק צ"ג חולק עליו וס"ל דאפילו היכא דפליגי אליבא דאחריני הלכה כר"י ור"י נגד ר"מ:

כה. עולא לא ס"ל להך כללא דר"י ור' יוסי הלכה כר"י מ"ק י"ז ב' ועיין בתוס' שם ד"ה ושמואל:

כו. היכא דרבי יהודה חולק עם ר"מ ור"ש הלכה כוותייהו אף ע"ג