מלא הרועים חלק ב שיח

טעמא דכ' רחמנא נשר הא לא"ה לילף מפרס ועזני' הו"ל פרס ועזני' ב' כתובין והקשה דאצטרך נשר לגופי' לאסור נשר דלית ביה אפילו חד מסימני טהרה דהו"א דשרי כיון דמפרס ועזני' לא מצי למילף לאסור דהוי ב' כתובין ולפמ"ש א"ש דבאמת שפיר מצי למילף מפרס ועזני' נשר לאסור ואף דפרס ועזני' הוי ב"כ מ"מ מצי למילף בק"ו מה פ"ו דאית בהו חד סימן טהרה כ"ש נשר דלית ביה שום סימן טהרה אבל שאר עופות דאית בהו חד סי' טהרה שפיר קאמר דהוי פרס ועזני' ב' כתובין ולא מצי למילף מינייהו ודוק:

איברא דיש להקשות דפ"ו גופייהו הוי מצי למילף מעורב ושאר עופות טמאים בק"ו וע"כ דגלי קרא דאף ק"ו לא נילף וא"כ הדרא קושיית הת"ח לדוכתא דאי לא כתב נשר לא הוי ידעי' נשר גופא דאין לומר כמ"ש דהוי ילפי' בק"ו דהא גלי קרא דאף בק"ו לא ניליף ויש לתרץ דהשתא ס"ד דהך סי' א' דבפרס ועזניה ליתא בכל שאר עופות טמאים וא"כ ליכא למילף מינייהו בק"ו ודוק אך קשה לפ"ז מאי מקשה א"כ פרס ועזניה דכ' רחמנא למה לי כו' כיון דבפרס ועזני' ליכא הך סימן דבשאר עופות טמאים א"כ ליכא למילף בק"ו וצ"ע ועיי"ש היטב בסוגיא ותבין כי דברינו בזה נכוחים בטעמם ואמנם מה שאמרנו דהיכא דב' כתובים הוי מצינן למילף חד מחבריה ואפ"ה כתיבי תרוייהו אזי אף בק"ו לא ילפי' מהנך ב' כתובין זה יתכן אם נאמר דבב' כתובין אפי' לא מייתר רק א' הוי ב' כתובין אבל אם נאמר דלא הוי ב' כתובים רק אם שניהם הוי מצינן למילף חד מחבריה א"כ לא מצינן לאשכוחי ב"כ דהוי מצינן למילף חד מחבריה בק"ו דאם יש ביניהם ק"ו אם כן הקל לא הוי מצי למילף מן החמור להחמיר עליו וכן להקל לא הוי מצינן למילף החמור מן הקל ונמצא דחד מינייהו לא הוי מצי למילף מחבריה בק"ו ולא מייתר אלא חדא דהוי מצי למילף מאידך וע' מ"ש לעיל אות ה' בשם התוס' דג"ז הוי ב"כ:

יב. ר"מ ס"ל ב"כ הבאים כאחד אין מלמדין קדושין ל"ה א' ואפשר דלמסקנא י"ל דס"ל מלמדין ועיי"ש ודו"ק:

יג. תנא דבי ר' ישמעאל ס"ל אין מלמדין קדושין ל"ז ב':

יד. שמאי הזקן ס"ל ב"כ מלמדין קדושין מ"ג לחד שינויא ולאידך שינוייא קאמר ואבע"א דריש הוא ההוא ולהך אבע"א י"ל ג"כ אבע"א דס"ל ב"כ אין מלמדין והא דקאמר אבע"א דריש כו' משום דבהך סיים:

טו. למאן דס"ל ב"כ מלמדין צ"ל דס"ל דדריש הוא ההוא דאי לא"ה אין שלד"ע מנ"ל עיין קדושין מ"ג וי"ל דלעולם לא דריש הוא ההוא רק דיש ג' כתובין מעילה ושליחות יד וטביחה והגמרא אזלא לדעת ב"ש דלדידהו ליכא שליחות יד כמ"ש בע"י עי"ש היטב:

טז. והנה ביארנו למעלה דבק"ו ילפי' מב"כ היכא דב"כ אלו אין לילף חד מחבריה בק"ו ולפ"ז אית לן לספוקי היכא דיש כאן ג' כתובין ואם נבא ללמוד דבר אחד מב' מהם לא נוכל ללמדו בק"ו ואם נבא ללמדו מהג' נוכל ללמדו בק"ו היאך נדון כאן ומקום הספק אבאר כגון לענין שלד"ע דיש ג' כתובין מעילה וטביחה ושליחות יד דבהנך תלתא יש שליח והנה עד"מ היכא דשליח שוגג ממעילה וטביחה ליכא למילף בק"ו מה מעילה וטביחה שהוא מזיד דמעילה ג"כ שוגג וטביחה לא ידעי' רק דומיא דמכירה מה מכירה ע"י אחר וי"ל באמת ע"י אחר רק בשוגג ועיין בתוס' ב"ק ע"ט א' ד"ה נתנו אבל משליחות יד נוכל למילף שוגג בק"ו מה שליחות יד דהוא מזיד דשלוחו דומיא דידיה שהוא מזיד וע' סמ"ע סימן רצ"ב ס"ק י' ובערך שלד"ע הארכתי ואם בש"י במזיד יש שליח ק"ו שוגג ומקום הספק בזה הוא כמו שאבאר דהנה לדעת רש"י שכתבתי באות ח' דב"כ לא הוי מיעוט ליכא למבעי' כלל דודאי ילפי' מכתוב הג' בק"ו כי קא מיבעי' לי לדעת התוס' דס"ל דב"כ הוי מיעוט וכיון דמעילה וטביחה הוציאו כל דכוותייהו דאין בהם שליח כגון שוגג תו לא מרבינן שוגג בק"ו משליחות יד דכי אמרי דבק"ו ילפי' היכא דליכא גילוי למעט בכתובין אלו דבר זה אזי אמרי' דלא נכתבו ב"כ רק למעט דברים שיכול ללומדם בבנין אב ולא דבר זה הנלמד בק"ו אבל כאן יש גילוי בב"כ שלא נלמד דבר זה דהרי ב"כ מיעטו כל דכוותייהו וזהו נמי דכוותייהו א"ד אמרי' סוף סוף כיון דדין ב"כ אינו למעט דבר הנלמד בק"ו והטעם דק"ו אלים טובא א"כ גם כאן אינו יכול למעט והנה לכאור' יפלא המעיין על ספק זה דהא לפי מה שביארתי דהיכא דהב"כ גופייהי יכולין ללמוד זמ"ז בק"ו אזי אף בק"ו לא ילפי' מיניה והנה בכאן דמב"כ אין ק"ו ומן הג' יש ק"ו א"כ אלו הב' שוין לזה שאנו רוצין ללמוד וכמו דזהו אנו יכולין ללמוד בק"ו מהג' כך אלו הב' יכולין ללמדו מהג' וא"כ בכה"ג אף בק"ו אין למידין ואין מקום לספק הנ"ל אבל באמת עדיין במקומו אני עומד בספק הנ"ל דאשכחן דאלו הב' יש להם צד א' חמור מהג' וצד א' קל מהג' ומדבר שאנו רוצין ללמוד דהשתא ליכא למילף ב' אלו מהג' וגם דבר הנלמד מהם א"א למילף בק"ו הואיל ויש בו דבר א' קל מדבר הנלמד כגון בגוונא דאיירינן בה במעילה וטביחה אף דהן בשוגג אין לילף בק"ו משליחות יד שהוא במזיד ויש שליח די"ל מה לשליחות יד שכן נתמנה שומר עליו ופשע בשמירתו בלאו שליחות מתחייב מצד שפשע שהוא מחוייב לשומרו שלא ישלח בו אחר ידו ולא די שלא שמר אף. הוסיף פשע וצוה לשלוח יד משא"כ במעילה וטביחה דל"ש בהו הך סברא אבל אם רוצה ללמוד ממנו דבר שהוא ג"כ שומר עליו ושם ל"ש שליחות יד ואז שפיר יכול ללמדו מק"ו משליחות יד שהוא מזיד ק"ו כאן שהוא שוגג וא"ל מה לשליחות יד שפשע בשמירה דגם כאן מיירי שפשע בשמירה שהרי נתמנה שומר עליו ואם תאמר כיון דגם כאן מיירי בעסק שמירה רק שאינו שליחות יד דמפורש בקרא לרבות בו שליח רק מיירי בענין שאמר לשליח להפסיד דבר של חבירו שנתמנה שומר עליו כגון שהופקדו אצלו שטרות וצוה לשלוחו למסור לשר שיקח מאתו השטרות עש"ך סי' שפ"ח ס"ק ס"ה דבכה"ג לא שייך שליחות יד יעיי"ש הטעם ואעפ"כ הוא ק"ו משליחות יד דגם כאן פשע בשמירה וא"כ גם ממעילה וטביחה אפשר למילף בק"ו מה מעילה וטביחה שלא נתמנה שומר ע"ז חייב המשלח כ"ש כאן שנתמנה המשלח לשומר אינו דין שחייב מ"מ יש לצייר איזה פירכא שיש למעילה וטביחה איזה חומרא יותר מזה שאתה דן עליו ובכזה יש לקיים הספק ועוד חזון למועד לעיין בזה:

שונה הלכות ראיתי לבאר כאן כללים בהלכות שבש"ס בין מתנאים ואמוראים וגם כמה עניני סוגיית שבש"ס כיד ה' הטובה עלי:

ר"ע ור' יוסי ור"ש ור"מ ור' יהודה רבי ור' נתן א. ר' יעקב ור' זריקא אמרו הלכה כר"ע מחבירו וכר' יוסי מחביריו וכרבי מחבירו עירובין מ"ו ב':

ב. רב אסי אמר הלכה ר"ל דהלכה ממש קאמרי ר' יעקב ורבי זריקא למיגמר מעשה ולמיעבד כר"מ היכא דיחיד פליג עליו וכרבי יוסי אפילו במקום רבים ולמ"ד הלכה דרשי' בפרקי ברבים כך הוא דעת רש"י שם ודעת התוס' שם דלמ"ד הלכה אי עביד כאידך מהדרי' עובדא דהלכה פסוקה כזה והוא עביד כאידך:

ג. ר"ח בר אבא אמר מטין ר"ל ר' יעקב ור' זריקא לאו הלכה ממש פסקו אלא מטין ההוראה אחר ר"ע ור"י ואורויי מורינין ליחיד לעשות כמותם אבל מדרש בפרקי לא דרשי' כך הוא דעת רש"י שם והתוס' פירשו למ"ד מטין אורויי מורינן כמו זה ואם בא למיעבד כאידך מחינן בידיה ומיהו אי עביד כאידך לא מהדרינן עובדא תוס' עירובין שם:

ד. ר"י בר חנינא אמר נראין ר"ל אורויי לא מורינין כר"ע ור"י ורבי אך אי עביד לא מהדרי' עובדא כך הוא דעת רש"י שם ובתוספות הקשו עליו דאפילו לא איתמר נראין לא מהדרי' עובדא כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ופירשו בתוס' נראין אורויי מורינן כר' עקיבא ור"י ורבי ואי בעי למיעבד כאידך לא מחינן בידיה:

ה. ר' חייא מספקא ליה אי הלכה כרבי מחביריו ואפי' מחביריו