מלא הרועים חלק ב שיז

מיותרים כיון דהג' מיותר סגי דכיון דנאמר ונשנה ב"פ הג למה לי ויש לסתור דמ"מ דרך המקרא לייתר פ"א הטעם הב' הוא טעם ס' כריתות דלכך ס"ל מלמדין דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא אבל בג' כולי האי לא טרח קרא ולפ"ז ברור דבג' כתובין בעי' תרי קראי מיותרים הטעם הג' נלע"ד דר' יהודה דס"ל מלמדין (דרש"י בסנהדרין כ' דבכ"מ דאמרי' ב"כ מלמדין הוא ר"י) ורבי יהודה לשיטתיה דס"ל כל המדות ניתנו לדרוש (עיין בכלל אי ניתנו י"ג מדות לדרוש מעצמן מש"ש) לבד מק"ו ולכך ב"כ מלמדין דליכא למימר לכתוב חדא ולילף אידך מיניה במ"מ דהא גם במ"מ או שאר מדות לא ניתנו לדרוש מעצמן וא"ל דהו"ל להקב"ה למסור למשה בע"פ לדרוש כאן מה מצינו ולא לכתוב בתורה דמה לי אם הוצרך לאומרו ע"פ או אם הוצרך לכותבו אבל בג' קראי קשיא שפיר למה לי למיכתב ב' קראי מיותרים היה לו לומר למשה בע"פ שידין במ"מ מכאן והוי מייתר ב' קראי ולפ"ז צריך להיות ג"כ שיהיו ב' קראי מיותרים שוב מצאתי בג"ו כלל י"ב שכתב טעם זה:

. והנה לכאורה יש להקשות לפי טעם זה דב"כ מלמדין משום דלא ניתן י"ג מדות לדרוש מעצמן כ"א בק"ו ולפ"ז צ"ל מאי מלמדין בק"ו דשאר מדות לא ניתנו לדרוש מעצמן וא"כ מאן דס"ל אין מלמדין אף בק"ו אין מלמדין וא"כ קשה על מ"ש לקמן אות י"א בשם עצמות יוסף דבק"ו למידין אף למ"ד אין מלמדין א"כ מאי בינייהו דבשאר מדות אף לרבי יהודה אין מלמדין ובק"ו אף לחכמים למידין בשלמא אם נאמר דהטעם דב"כ מלמדין כהתוס' או כר"ש מקינון שכתבתי לעיל אין להקשות דהא לא מצינו מאן דס"ל מלמדין רק ר"י ור"י ס"ל אין דנין י"ג מדות מעצמו רק ק"ו א"כ ע"כ צ"ל מלמדין רק בק"ו ואס"ד אף לרבנן בק"ו למידין מאי בינייהו די"ל דהא כבר כתבתי לקמן דאם אלו הב"כ הוי מצינן למילף חד מחבריה בק"ו אזי אף בק"ו אין למידין מב"כ בכה"ג וא"כ איכא בינייהו ב"כ דמצינו למילף חד מחבריה בק"ו דלר"י אף בכה"ג למידין בק"ו ולרבנן אין מלמדין אבל לפי טעם הג' שכתבתי דטעם דב"כ מלמדין דלא מצינן למילף חד מחבריה מעצמו דאין אדם דן י"ג מדות בעצמו א"כ היכא דמצינו למילף חד מחבריה בק"ו אף ר' יהודה מודה דאין מלמדין דהא ק"ו לכ"ע אדם דן מעצמו ונסתר טעמו של ר"י וא"כ היכא דמצינו למילף בק"ו חדא מחבריה ונכתבו שניהם אף לר"י אין מלמדין בק"ו והיכא דלא מצינו למילף חדא מחבריה בק"ו אף לרבנן בק"ו למידין מב"כ ובשאר מדות אף לר"י אין למידין דהא אין אדם דן אותם מעצמו וא"כ מאי בינייהו וי"ל דאיכא בינייהו היכא דכבר נמסר לדרוש כאן במדה עד"מ מעילה וטביחה ב"כ דיש שלד"ע לר"י מלמדין לפ"ז מעילה ותרומה דכבר נמסר גז"ש דחטא חטא למילף חדא מאידך מצינו למילף גם בתרומה שלד"ע ממעילה כיון דכבר נמסר גז"ש זו וכיוצא בזה בשאר דוכתין היכא דנמסר ההיקש כגון טביחה דאיתקש למכירה וטבחו או מכרו ילפי' דמכירה ג"כ יש שלד"ע ולרבנן אין למידין. איברא דלפי טעם זה למ"ד ב"כ למידין דוקא אם הב"כ אין יכולין ללמוד זה מזה בק"ו רק בשאר מדות לכך אמר ר"י דבכה"ג לא מייתרי דאין יכול לדרוש מעצמו אבל היכא דיכולין ללמוד זה מזה בק"ו למידין א"כ מאי מקשה בקדושין דף מ"ג על ב"כ דמעילה וטביחה למ"ד מלמדין מא"ל הא י"ל דס"ל כב"ה דהלכתא כוותייהו דבשליחות יד ג"כ יש שלד"ע ואיכא ג' כתובין ולכ"ע מלמדין וכן מצאתי בעצמות יוסף קושיא זו ואמנם בחידושי ישבתי קושיא זו עפמ"ש המהרי"ק דבאמת טביחה לא מייתר דאיצטריך למיכתב קרא לרבות אפי' טבח ע"י קטן ואליבא דאמת ליכא ג' כתובין רק ב"כ מעילה ושליחות יד ושפיר מקשה למ"ד מלמדין מא"ל כך ישבתי בחידושי וא"כ לפי טעם שכתבתי כאן תי' זה אינו עולה יפה דהא שליחות יד יכול למילף ממעילה בק"ו מה מעילה שלא נתמנה שומר עליו חייב ע"י שליח כ"ש שליחות יד שנתמנה שומר עליו וכמ"ש מהרי"ט בחידושיו ובכה"ג אף לר"י ב"כ אין מלמדין וצ"ע ליישב זה:

ט. דעת רש"י בקדושין ל"ד דב' כתובין הבאים כא' דאין מלמדין מהם ה"ה דלא ידעי' בעלמא להיפוך מהלמד מב' כתובין ולכך כ' דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג מתפילין דבלא תפילין לא הוי ידעי' בעלמא ואף דאיכא ב' כתובין לא ילפי' מינייהו דליהוי באחריני בהיפוך יעיי"ש:

י. ודעת התוס' שם דב' כתובין הוי כמו מיעוטא דדוקא בהנהו חייבין אבל בכולהו פטורין ויש. ראיה לשיטתם מסוגיא דנשר בחולין פ' א"ט דקאמר טעמא דכ' רחמנא נשר הא בלא"ה הו"א לילף מפרס ועזני' הא הו"ל פרס ועזני' ב' כתובין וקשה מה בכך נהי דאין מלמדין מהם לאיסור מ"מ איכא למילף מתורים דלא מכשר רק בד' סימנים של היתר ואף דגמרא דחי לעיל א"כ שאר עופות טמאים למה לי היינו מעיקרא דאזדא הסוגיא לפי המסקנא דכתיב נשר ואיכא למילף מהיפוך מנשר דלא מטריפי' רק כשאין בו סי' טהרה כלל אבל השתא דלא כתיב נשר י"ל דהו ילפי' מתורים עכ"פ דלא לכשיר בסי' א' של טהרה ונהי דמב' כתובין אין מלמדין מ"מ מתורים מצי למילף כיון דלא כתיב נשר דסותר לדיוק דתורים ש"מ כשיטת התוס' דהיכא דאיכא ב' כתובין אזי הוי כמו מיעוט דוקא הכא אסור אבל בעלמא שרי ודוק ואף שזקני בת"ח שם כ' דבאמת קושיית הגמ' הוא אף אי הוי כתב נשר עיין מ"ש בסמוך בס"ד דדבריו אין מוכרחי':

יא. הרב בע"י קדושין ל"ז כ' דוקא במה מצינו לא ילפי' אבל בק"ו ילפי' יעיי"ש דבריו ואיכא למידק מהא דכתבו התוס' חולין דף ס"א ע"ב ד"ה מכדי דהקשו שם דלמה לי קרא בפרס ועזני' דבחד מינייהו איכא חד סי' טהרה מהנהו תלתא דאיכא בשאר עופות טמאים וא"כ ניליף מק"ו משאר עופות טמאים דאית בהו הך סי' טהרה ועוד ב' נוספים מכ"ש הך דלית ביה רק חדא לחודא ותי' דשאר עופות טמאים הוא י"ט כתובי' ואין מלמדין מהם (ועיי"ש שכ' לפרש כל הסוגיא באופן אחר ואפשר לומר שזהו מחמת דקשי' להו על התי' הנ"ל מה שהקשיתי אך לבסוף מסקו שם כפירש"י וכמו שתי' לעיל יעיי"ש ודוק) ולדברי הרב בעצמות יוסף אף בכה"ג מלמדין בק"ו ונראה לתרץ דזהו דוקא היכא דב' כתובין גופייהו לא מצי' למילף חד מחבריה בק"ו רק במה מצינו ולכך אמרי' מדכתובין תרוייהו ש"מ דלא ילפי' להו חדא מחבריה במה מצינו אבל בק"ו שפיר מצי למילף מינייהו אבל היכא דהנהו ב' כתובין גופייהו הוי מצינן למילף חד מחבריה בק"ו ש"מ מדכתובין תרוייהו דאף בק"ו לא ילפי' מינייהו ודוק:

שוב מצאתי סברא זו בג"ו כלל י"ב ולפ"ז א"ש דהתם שפיר כ' התוס' דלא מצי למילף היכא דאיכא בהו חד מסימני טהרה דטמא מק"ו דשאר מיני עופות טמאים דיש בהו ג' סימני טהרה וטמאים משום דהוי י"ט כתובי' וא"ל דבק"ו מצי' למילף ז"א דע"ז כ' התוס' שם ולהכי נמי פרט בעורב דלא ילפי' מיניה כלל ועיי"ש בדברי התוספות ר"ל דהא בעורב אינו רק ב' סימני טהרה מהנך ג' דאיכא בשאר עופות טמאים ואעפ"כ לא ילפי' מינייהו ש"מ דאף בק"ו לא ילפי' מהנך י"ט כתובין ודוק:

מיהו שבתי וראיתי דבלא זה לא קשה על התוס' דהתוס' לא ס"ל כלל זה כמבואר בדבריהם ביומא דף נ"ט ב' ד"ה והרי שכתבו דאל"כ היכי נפיק בירושלמי מק"ו הא ב"כ אין מלמדין מבואר שם דס"ל דאף בק"ו אין מלמדין ואמנם אם זה הכלל שביארנו אמת הוא אזי יתיישב שם סוגיית הגמרא דתנא ר' חייא דעוף שיש בו סי' א' של טהרה טהור ומקשה וניליף משאר עופות טמאים דיש בהו ג' סימני טהרה ולא אכלינן להו וכ"ש תרי וחד ומשני א"כ עורב דכ' רחמנא למה לי ג' לא אכלי' ב' וחד מיבעי' והנה מה דמקשה משאר עופות טמאים הקשו התוספות דהא הוי י"ט כתובין ולא ילפי' מינייהו ומה שתירצו דעדיפא מזה פריך לא ידענא מאי עדיפא דאדרבה עדיפא למיפרך מיניה וביה א"כ כל הנך עופות טמאים למה לי לילף חדא מחבריה וע"כ דלא ילפי' מינייהו אך לפמ"ש א"ש דבאמת הגמרא ידע דאין מלמדין מי"ט כתובין אך הקושיא דעכ"פ תרי וחד דאיכא ק"ו מצי' למילף כסברת העצמות יוסף וע"ז משני כמו שתירצנו לעיל דהא עורב גם כן מצי למילף בק"ו וכתבה רחמנא וע"כ דגלי לן התורה דאף בק"ו לא ניליף מינייהו ודוק:

ובזה יתיישב קושית זקני בת"ח שם בסוגיא דמקשה אלא