מלא הרועים חלק ב שטז

תורה כלב"א וליכא ב"כ ועיין תוס' בפ' א"מ דכתבו דר"ש דריש להני קראי ועיין בערך דברה תורה כלב"א אות א' ב' ומיהו קשה דלפמ"ש בירושלמי הבאתיו בע' ד"ת כלב"א אות ה' דרבי ישמעאל ס"ל ד"ת כלב"א א"כ היכי בעי קרא כדכתיב כמש"ל אות ג' הא כיון דליכא אלא קרא דגואל הדם ונילף מיניה ולש"ס דילן איפכא שמעי' להו כמ"ש בערך הנ"ל אות ו' דר"י ס"ל דל"א ד"ת כלב"א ור"ע ס"ל ד"ת כלב"א וקשה ג"כ דהא כתבתי לעיל אות ד' דר"ע בעי קרא כדכתיב וכן קשה על שמואל דס"ל בחולין ע"ט דחוששין לזרע אב ומאן דס"ל חוששין לזרע האב ס"ל לחלק לא צריך קרא כמ"ש בערך אב ומאן דס"ל לחלק לא צריך קרא ס"ל דברה תורה כלב"א כמש"ש וא"כ ס"ל לשמואל ד"ת כלב"א וליכא ב"כ והיכי בעי קרא כדכתיב וצ"ע ובמש"כ דמאן דס"ל ד"ת כלב"א לא בעי קרא כדכתיב דיליף מגואל הדם יתיישב קושיית התוס' חולין פ"ג ב' ד"ה אין בילה דמקשה אמ"ד בנקטעה יד העדים חייב דלא בעי' קרא כדכתיב נהי דלא בעי' כדכתיב ממש להיות יד העדים בראשונה מ"מ ראוי בעינן וכדאמרי' ראוי לבילה בעינן עיין במהר"ם שפי' כן כוונתם ולפמ"ש א"ש דמאן דלא בעי קרא כדכתיב י"ל משום דס"ל ד"ת כלב"א ויליף מגואל הדם דאף ראוי לא בעינן וכמ"ש התוס' שם בא"ד לענין סמיכה דיש למוד דלא בעי' אפי' ראוי וה"ה כאן והא דבבילה בעי' ראוי משום דשנה הכתוב כמה פעמים כמ"ש התוס' שם ונהי דאיכא דרש דבילה לא מעכב עכ"פ לזה מוקמינן יתורא דקרא דראוי מעכב ודו"ק:

ט. רב אשי נ"ל דס"ל דלא בעי' קרא כדכתיב מדדחי למר קשישא שאני התם דכולי' קרא יתירא הוא אך מדברי הר"מ דפסק בפי"ד מה' סנהדרין כשמואל משמע דס"ל דר"א לדחויא בעלמא אמר כן אבל לפי האמת י"ל דמודו לשמואל דבעי' קרא כדכתיב דאס"ד דר"א פליג אשמואל וס"ל דלא בעי' קרא כדכתיב הו"ל לפסוק כר"א דבתראה הוא:

י. מר קשישא בריה דר"א ס"ל שם דבעי' קרא כדכתיב דא"ל לר"א ומי לא בעי' קרא כדכתיב כו' ואפשר דקבל מר"א דחייתו ועיי"ש:

יא. ר' חייא לא בעי' קרא כדכתיב מדאמרינן בירושלמי פ"ג דסוטה סוטה גידמת ב' כהנים מניפין על ידים וכ"כ התוספות בסוטה די"ט א' ד"ה וכהן דהטעם דס"ל דלא בעי' קרא כדכתיב יעיי"ש בתוספות:

יב. ר' יוסי י"ל קרא כדכתיב עיין חולין קל"ז א' לקט ולא קטוף ושם מאן שמעת ליה דאי"ל האי סברא ר' יוסי כו' ומשמע דטעמיה דבעי קרא כדכתיב קציר דוקא ואף דמודה במידי דהיינו אורחיה היינו משום דהכא הוי זה קצירו:

קנסא מקנסא א. רב סבר קנסא מקנסא ילפינן בגיטין נ"ג א' ושם מיירי בקנס שקנסו חכמים במשנה ולא מיירי מקנס שקנסה תורה אך מסתברא דאידי ואידי חדא וכמו דיליף קנסא מקנס שקנסו חכמים ה"ה מקנס שקנסה תורה ואדרבא צד כ"ש הוא בקנס שקנסה תורה:

ב. שמואל ס"ל שם דלא ילפינן קנסא מקנסא:

ג. רבה ס"ל דלא ילפינן קנסא מקנסא לדעת התוס' בב"ק צ"ח א' ד"ה הא קמ"ל דס"ל דטעמא דפטר רבה צורם אוזן בכור משום דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק וקשה דליחייב במזיד כמו במטמא ומדמע דהוי ג"כ היזק שא"נ ואעפ"כ חייב במזיד וצ"ל דס"ל קנסא מקנסא לא ילפינן וכ"כ בפנ"י שם בב"ק אך כ' שם עוד תי' דרבא מיירי בשוגג ולפ"ז יש לומר דרבה ס"ל דילפינן קנסא מקנסא אך זה דוחק דרבה סתמא קאמר הצורם אוזן בכור משמע אפילו במזיד:

אות ש' שני כתובין הבאים כאחד א. ר' יהודה ס"ל שני כתובין הבאים כאחד מלמדין בסנהדרין דף ס"ז ע"ב א"ר זכריה עדא אמרה קסבר ר' יהודה ב"כ הבאים כאחד מלמדין ולכך יליף דמכשף בסקילה מאוב וידעוני ול"א דהוי אוב וידעוני ב"כ הבאים כאחד דאף ב' כתובים מלמדין:

ב. אף ר"י דס"ל ב"כ מלמדין בג' כתובין מודה דאין מלמדין קדושין דף ל"ח א':

ג. רשב"א ס"ל ב' כתובין אין מלמדין דלכך לא ס"ל תנאי כפול משום דאין לך תנאי בכתובין שאינו כפול והוי ב' כתובין גיטין ע"ו ואפילו לאידך לישנא שם דה"ק רשב"ג אין לך תנאי בכתובין שאינו כפול וגמרינן מינייהו אין הטעם דס"ל מלמדין רק כמ"ש רש"י ותוספות משום דאצטרך להו להנהו כתובין אך אין ראי' מהתם די"ל דס"ל ב"כ מלמדין רק התם איכא ג' כתובין ויותר ובכה"ג מלמדין כמו לר' יהודה ובגמרא לאו דוקא ב' כתובין קאמר ודו"ק ועיין בח"א ערך תנאי כפול אות ה':

ד. מאן דס"ל חליפי ע"ז אסור ס"ל ב"כ מלמדין ע"ז נ"ד ב' ובהא פליגי ר' ישמעאל בר' יוסי ורבנן ח"א חליפי חליפין אסור וס"ל ב"כ מלמדין וח"א מותר וס"ל אין מלמדין והנה הר"מ פוסק דחליפי חליפין אסור ותמה בכ"מ כיון דאנן קי"ל ב' כתובין אין מלמדין א"כ חליפי חליפין מותר ולענ"ד י"ל דבאמת התם לא חשוב ב"כ כמו שהקשו בתוס' ועיין תוס' קדושין נ"ח א' ובחידושי חולין שלי דף ד' ב' כתבתי די"ל דאף מאן דס"ל מלמדין הפי' דלמדין בעלמא מהם עיי"ש:

ה. ב' כתובין אין מלמדין אף דחד קרא לא הוי מצי למילף מאידך מ"מ כיון שהשני מצי למילף מן הראשון אף שהראשון לא מצי למילף מן השני כמו ע"א ושבועות דהוי ב"כ דשבועות לא מצי למילף מע"א דהא אסורי הנאה מ"מ כיון דע"א יכול למילף משבועות הוי ב' כתובין כך כ' התוס' קדושין נ"ח א' ועיי"ש:

ו. כתובין אין מלמדין אפי' בגז"ש לא ילפי' מב' כתובין אלו כך מבואר בזבחים נ"ז א' אמר אביי למה לי למיכתב סביב בעולה סביב בחטאת הוי ב' כתובין דלא נלמוד בכור מינייהו בגז"ש דזריקה זריקה וכ' רש"י שם ואע"ג דהכא לאו בבנין אב אנו באין ללמוד אשמועי' אביי דב' כתובין הבאים כאחד אין מלמדין אפי' בגז"ש אותו דבר שנכתוב בשניהם ולמדנו מזה אף דקי"ל אין גז"ש למחצה מ"מ בדבר א' שיש בלמד שהוא ב"כ אין מלמדין דבר זה דהא התם ילפי' גז"ש זריקה זריקה בכור מעולה דטעון מתן דמים כנגד היסוד ולא אמרי' דאין גז"ש למחצה ונילף ג"כ מעולה ב' מתנות שהן ד' וקאמר דלענין ב' מתנות הוי עולה וחטאת ב"כ ובכה"ג ילפי' גז"ש למחצה והיה מקום אתי לומר דבאמת למאי דקי"ל אין גז"ש למחצה אזי ילפי' אפי' מב"כ והראיה דהא בעצמות יוסף בקדושין כ' דאפי' בק"ו ילפי' מב"כ כמ"ש לקמן יעיי"ש באות י"א מכ"ש גז"ש דעדיפא ובפרט כיון דכבר דרשי' גז"ש למילתא אחרינא אמרי' אין גז"ש למחצה והא דאמר אביי שם הוי ב"כ משום דאביי לשיטתיה דס"ל יש גז"ש למחצה כמ"ש בערך גז"ש אות ט' ועיי"ש אך דלפי זה תיקשה לדידן נילף ב' מתנות בבכור מעולה מחמת גז"ש דזריקה זריקה וצ"ע שוב מצאתי בתוס' פסחים דף ס"ד ב' שכתבו דהכא כיון דהתם מצי למיגמר חטאת ואשם מעולה בגז"ש וכתב לתרווייהו א"כ מוכח דאף בגז"ש אין למידין ע"ש ועיין במהר"מ שם למידין מדבריהם דהיכא דב"כ אלו מצינן למילף בגז"ש חד מחבריה ואפ"ה כ' תרווייהו מוכח דאף בגז"ש אין למידין ממנה אבל היכא דבהך ב"כ לא הוי מצינן למילף חד מחברי' בגז"ש רק בשאר מדות אזי ליכא הוכחה על גז"ש ושפיר ילפינן מינה בגז"ש דאין גז"ש למחצה:

ז. לא הוי ב' כתובין רק אי כולן נכתבו בסגנון א' אבל שלא בסגנון א' לא ודבר זה למדתי מדברי התוס' שבת דף ע' שהקשו שם על הא דפירשו דלא ילפי' חילוק מלאכות מחריש וקציר דהוי ב' כתובין והקשו דאכתי היכי ילפי' מלא תבערו דהוי ג' כתובין ותי' דלא הוי ג' כתובין מדלא כתבינהו או כולהו בלאו או כולהו בעשה עיי"ש:

ח. והנה טעם דב"כ מלמדין לר"י יש בזה ג' טעמים הא' כתבו התוספות ביומא דף נ"ט וס' דכמה פעמים מצינו בתורה שנאמרה ונישנית פרשה אחת ולפ"ז כשיש ג' קראי אין כאן לומר דנישנית ג"פ דזה לא מצינו ולפ"ז י"ל אף דשני המקראות אינם