מלא הרועים חלק ב שטו

בק"ו שאר בהמות שיש להם זה הסי' טומאה ועוד סי' א' נוסף ע"ז שכ"ש שהם טמאים ובכה"ג עונשין מ"ה ואינו דומה לאחותו מן האב ומן האם דילפי' בק"ו מאחותו מן האב שלא מן האם ואעפ"כ אין עונשין מ"ה דהתם אינו מפורש הטעם עכ"ד ואני אומר דזהו הטעם דמרבי' עונש ואזהרה לאחותו מן האב ומן האם מדכתיב ערות אחותו גילה למדנו עונש ואזהרה ילפי' מדכתיב אחותך היא והכוונה דאין זה ריבוייא לערות אחותו מן האב ומן האם מדכתיב ערות אחותו גילה דבאמת הוא טעם על ערות אחותו מן האב שלא מן האם רק כוונת הש"ס מדפריש הכתוב טעם איסור אחות מן האב שלא מן האם מחמת שערות אחותו גילה וכיון דמפורש הטעם וזהו הטעם שייך מק"ו באחותו מן האב ומן האם ולכך שפיר עונשין וע' היטב בש"ס מכות דף ה' ע"ב ותבין ודו"ק ובזה נ"ל ליישב קושיית הרמב"ן בשורש הב' על הרמב"ם דס"ל בשורש י"ד דהיכא דמפורש העונש מזהירין מ"ה והוקשה להרמב"ן דהרי באחותו מן האב ומן האם מפורש העונש ואעפ"כ הוצרך יתורא דאחותך היא לאזהרה ולפמ"ש א"ש דבאמת אין כאן יתורא ללמד ממנו אחותו מן האב ומן האם דהא דכתיב ערות אחותו גילה הוא נתינת טעם על העונש וכמה פעמים מצינו כזה בתורה שמפורש טעם על העונש ואזהרה אך הכוונה במה שנלמד מערות אחותו גילה עונש אחות מאב ואם דכיון דמפורש טעם העונש באחות האב שלא מן האם וזהו הטעם עצמו נמצא יותר באחות שמן האב והאם מזה נודע העונש באחותו מאב ואם אין זה ממדת ק"ו כלל כמ"ש בקרבן אהרן שם שבכל ק"ו אין שיתוף ביניהם בטעם אלא באים ללמוד מכח הניגוד שביניהם שאם זה קל ותמצא בו חומרא כ"ש שתמצא בזה החמור והקולא והחומרא אינו טעם למציאות זאת החומרא ע"ד משל אם נאמר ומה מעשר הקל שהוא קדשים קלים אונן אסור בו קדשי קדשים לא כ"ש הנה כאן אין הקלות סבה לאסור האונן בה אדרבה הוא מנגד לזה כו' עיי"ש בקרבן אהרן שהאריך בדברים נכונים הנה נתבאר לך שמה שמפרש הטעם וזה הטעם נמצא ביתר שאת בדבר אחר בזה שפיר נוכל ללמוד דבר זה ואין ממדת ק"ו וזה פירוש הברייתא דמכות דף ה' ב' איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות אחותו גילה ר"ל לכך פירשה התורה הטעם בכדי שנדע דאף בדבר אחר שנמצא זה הטעם אזי ג"כ יהיה העונש זה ואין זה ממדת ק"ו כלל דהוי כאילו מפורש כיון דטעם זה גורם האיסור וטעם זה נמצא יותר שלם בדבר אחר וכמ"ש בקרבן אהרן וע"ז השיב התנא עד שלא יאמר יש לי בדין אם ענש על ב"א שלא בת אמו בת אביו ובת אמו לכ"ש הא למדת שאין עונשין מ"ה ר"ל עד שלא יאמר הטעם יש לי בדין כשאר ק"ו כיון שנמצא חומרא זו בקל כ"ש בחמור ולמה הוצרך לפרש הטעם בכדי שנלמוד בת או"א שלא במדת ק"ו רק מפני שזה הטעם נמצא בזה ביתר שאת הא בלא הטעם הוי ילפי' במדת ק"ו ועל זה משני שאין עונשין מ"ה ולכך הוצרך לפרש הטעם ובכה"ג עונשין מ"ה מפני שאין זה מדת ק"ו כלל ולפ"ז לא קשה על הרמב"ם כיון שמפורש העונש בכה"ג מזהירין מ"ה דבאמת אינו מפרש שעונש של אחותו מאו"א רק של אחותו מן האב שלא מן האם ודו"ק. וע"פ דברינו אלה יצא לנו דאפילו כשמפורש טעם המלמד אצל העונש דבכה"ג עונשי' מ"מ אין מזהירי' בזה דדילמא האזהרה לאו מטעם זה רק צריך ג"כ שיתפרש הטעם שנית על האזהרה ואם נאמר אם הזהיר הכתוב בזה בשביל טעה זה כ"ש בזה שנמצא בו הטעם יותר שלם ולכן גבי אחותו נכתב ג"כ אצל האזהרה אחותך היא ללמד טעם האזהרה בשביל קורבא דאחות וזה הטעם נמצא יותר שלם באחותו מן האב ואם ולכך מזהירין ודוק בכל זה:

כג בריש ספרי משמע דרבי אית ליה מן הדין גבי אם נדחו טמאים ממחנה לויה הקל בחד מילתא בשני מקומות משום דרבי אית ליה עונשין מן הדין עכ"ל הר"ש מקינון חלק ה' הנק' לשון למודים שאר ג' אות קי"ד וכעת אין הספרי תח"י לעיין בו בזה:

כד היכא דק"ו בא לגלות על הקרא דקרא איירי בכל ענין בכה"ג עונשי' ועיי' בערך מזהירין אות ח' שכתבנו דריב"ב ור"ש פליגי בהא דלר"ש אף בכה"ג אין מזהירין ולריב"ב בכה"ג דהק"ו הא גילוי מילתא מזהירין ואפשר בעונשין כ"ע מודו דבכה"ג עונשין והראיה דר"ש דס"ל שם אין מזהירין אף בכה"ג ס"ל עונשין בכל דוכתא כמש"ל אות א'. והנה בערך מזהירין שם כתבתי דזה תלי' בטעם דאין עונשין דלטעם מהרש"א שכתב לעיל אות ט' בכה"ג דק"ו מגלה אקרא עונשין ולטעם מדות אהרן דק"ו ניתן לדרוש מעצמו ושמא טעה א"כ אף היכא דק"ו מגלה אין עונשי' דילמא ק"ו פריכא הוא:

כה והנה היכא דאיכא היקשא או גז"ש והק"ו מגלה לאיזה דבר נקיש כמו בבב"ח דק"ו מגלה דנילף גז"ש דקדש מבשר קדשים שיצאו חוץ למחיצתן כמ"ש התוס' פסחים דף כ"ד ב' ד"ה אמרת לפמ"ש ג"כ תלי' בזה דלטעם מהרש"א עונשין כיין דק"ו מגלה אגז"ש ובגז"ש עונשין ולטעם מדת אהרן אין עונשין כמ"ש באות הקדום ונפלאתי על התוס' שם ד"ה הכל מודים שכ' דהא דלא קאמר הכל מודים בבב"ח משום דאין עונשין דהא לפמ"ש הק"ו מגלה אגז"ש ובכה"ג עונשין לטעם מהרש"א אך ז"א דע"כ התוס' לא ס"ל טעם מהרש"א דלטעם מהרש"א בכה"ג עונשין דליכא למימר כיון דהוא חמור שמא אינו מתכפר במלקות דהרי אכילה חמור מהנאה ואעפ"כ מתכפרת במלקות ודוק:

אות ק' קרא כדכתיב א. ר"א לא בעי קרא כדכתיב דס"ל במצורע שאין לו בוהן יד ובוהן רגל ואוזן דנותן על מקומו ודיו דלא בעינן קרא כדכתיב סנהדרין פ' נגמר הדין דף מ"ה:

ב. ר"ש לא בעי קרא כדכתיב דס"ל התם בפ' נגמר הדין דנותנו על שמאלו ודיו וכן פירש"י שם דר"ש לא בעי קרא כדכתיב ועמ"ש באות א' ומוכח מהכא לר"ש אף דאיכא ב' כתובים דהיינו רוצח וגואל הדם דלא בעינן קרא כדכתיב ור"ש דריש להו להני קראי בפ' אלו מציאות מוכח דאעפ"כ לא אמרי' דבעלמא נא בעינן קרא כדכתיב וזה טעם לשיטת רש"י ספ"ק דקדושין ועיין בתשובת נ"ב סי' ע"ח בדברי הרב דק"ק גלונא שכ' כן ודוק:

ג. ר' ישמעאל ס"ל דבעי' קרא כדכתיב דס"ל בסנהדרין קי"ג אין לה רחוב אינה נעשית עיר הנדחת והכי אמרי' בסנהדרין מ"ה ב' דר"י ס"ל דבעינן קרא כדכתיב:

ד. רבי עקיבא ס"ל ג"כ דבעי' קרא כדכתיב דס"ל באין לה רחוב עושין לו רחובה אבל אם אין עושין אין דנין בו דין עיר הנדחת דבעי' קרא כדכתיב הכי אמרינין בסנהדרין מ"ה ב' יעיי"ש:

ה. שמואל ס"ל דבעי' קרא כדכתיב דס"ל נקטעה יד העדים פטור סנהדרין מ"ה שם:

ו. רבי יוחנן נ"ל דבעי' קרא כדכתיב דס"ל לר"י הלכה כסתם ובסנהדרין קי"ב ב' סתם משנה אין לה רחוב עושין לו רחובה והיינו משום דבעי קרא כדכתיב כמש"ל אות ד' ומיהו אמוראי נינהו ואליבא דר"י אי ס"ל הלכה כסתם משנה כמו דאיתא בחולין מ"ג א':

ז. ר' יהודה דס"ל ב' כתובין מלמדין אזי לא בעי' קרא כדכתיב דילפי' מרוצת וגואל הדם עיין סנהדרין מ"ה שם דקאמר דהוי רוצח וגואל הדם ב"כ ואין מלמדין אבל מלמדין שפיר ילפי' מינייהו דלא בעי' קרא כדכתיב אך התוס' שם כתבו דאיכא ג' כתיבין ובכה"ג כ"ע מודו דאין מלמדין איברא לפמ"ש בסמוך דמאן דס"ל דבר' תורה כלב"א אזי לא בעי קרא כדכתיב ור"י ס"ל דברה תורה כלב"א כמ"ש בח"ב בערך דברה תורה ויתבאר זה בסמוך:

ח. נ"ל דמאן דס"ל דברה תורה כלב"א לא בעיא קרא כדכתיב ומנא אמינא לה דהנה בסנהדרין מ"ה שם דקאמר דהוי רוצח וגואל הדם ב"כ וברוצח כתיב מות יומת ובגואל הדם כתיב בפגעו בו ולמאן דס"ל דברה תורה כלב"א א"כ מות יומת אינו יתור דדברה תורה כלב"א וליכא אלא חד קרא דגואל הדם ולמידין מיניה ובזה מיושב, מה דר"ש לא בעי קרא כדכתיב ואף דב"כ הן ועמ"ש באות ב' אך למ"ש נכון דר"ש לשיטתיה דס"ל דברה