מלא הרועים חלק ב שיג

ילפי' קנס מממון דהקנס חידוש ואין לך בו אלא חדושו וצ"ע בזה:

מלתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן א. הרב בס' הליכות אלי כלל תק"ו כ' דהא דמלתא דלא שכיחא לא גזרינן היינו היכא דא' שכיח והב' אינו שכיח כגון בריש ביצה דף ב' ע"ב בצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן והטעם דליגזור ביעים במעי אמן דל"ש אטו נולדה דשכיח לא גזרינן אבל היכא דשניהם אינן שכיחים גזרינן כהך דגזרי' ביצת נבילה שנמצא בה אטו ביצת טריפה שנמצא בה משום דשניהם ל"ש עכ"ד וקשה לי על דבריו מהא דאיתא במס' ביצה די"ח א' דפריך אביי על רבא דגזר יו"ט אטו שבת ומי גזרינן והתנן ושוין שמשיקין את המים כו' וא"א נגזור השקה אטו הטבלה ומשני כיון דלית ליה מזהר זהיר ביה והוי טימאתן מלתא דל"ש והרי שם גם הטבילה מלתא דל"ש דהרי גם הטבילה הוא לטהר מימיו שנטמאו וע"כ דלית ליה והוי טומאתן מילתא דל"ש וי"ל דבאמת הטבילה הוא מלתא דשכיח דע"כ ל"א דהוי מלתא דל"ש דאי אית ליה מים יפין הני למה ליה למיעבד להו השקה וכיון דלית ליה מזהר זהיר בהו וכ"ז בהשקה שאינו מטהר כ"א מימיו אבל בהטבלה י"ל דאית ליה מים אחרים וע"כ לא נזהר בזה ונטמאו והוי טומאתו מלתא דשכיח ולא קשה אי דאית ליה הני למה למיעבד להו הטבלה דבאמת עיקר כוונתו לטהר הכלי אגביהן דסובר דבכה"ג יכול לטבול גם הכלי אגב מימיו אבל באמת אית ליה מים אחרים וא"כ שפיר הוי כאן מלתא דל"ש אטו שכיח ובכה"ג לא גזרינן אבל ל"ש אטו ל"ש י"ל דגזרינן והנה עיקר ראיית הרב מהך דגזרו ב"ה ביצת נבילה אטו טריפה כמ"ש התוספות בביצה דף ו' ב' והנה לפ"ז יש לומר דב"ש דפליגי התם אב"ה בהא פליגי. ב. דב"ש ס"ל דלא גזרינן לא שכיח אטו ל"ש וב"ה סברי גזרינן בכה"ג והנה כ"ז מחמת קושיית התוספות דלמה אסרי ב"ה ביצת נבילה דחשוב כבשר ולענין לאוכלה בחלב לא הוי כבשר ומותר לאוכלה בחלב וה"ג תי' בזה דעוף בחלב דרבנן והתוספות הקשו בחולין נ"ח א' ע"ז התי' דלמ"ד עוף בחלב דאורייתא וקשה והוצרכו לחלק דב"ה גזרו ביצת נבילה אטו טריפה אמנם למ"ד עוף בחלב דרבנן א"צ לתי' הזה ושפיר י"ל למ"ד עוף בחלב דרבנן דלא גזרינן ל"ש אטו ל"ש והא דאסרי ביצת נבילה משום דנבילה דאורייתא עשאוהו כבשר משא"כ לענין עוף בחלב דהוא דרבנן לא עשאוהו כבשר ודו"ק ועיין בערך עוף בחלב אי דאורייתא בחלק ראשון ומשם תלמוד לכאן:

ג .הרב רבינו אפרים חולק על כלל זה דמפרש הא דאיתא בביצה דף ב' ב' דנאסור ביצים במעי אמן ופי' דנגזור ביצים אטו במעי אמן הנמצאים ביו"ט שאחר השבת דאסורין מדאורייתא יעיי"ש ולפ"ז לפי מה דמשני מילתא דל"ש הוא ול"ג מבואר דאפילו מל"ש ללא שכיח ל"ג וכ"כ בשעה"מ פ"ג מה' יו"ט דין י"ח:

אות ע' עונשין מן הדין א. ר"ש ס"ל עונשין מן הדין סנהדרין דף ע"ד דס"ל עע"ז ניתן להצילו בנפשו ק"ו מפגם הדיוט יעיי"ש. ב. ר"א בן שמעון ס"ל ג"כ עונשין מ"ה שם בסנהדרין דס"ל אף מחלל שבת ניתן להצילו בנפשו ועיי"ש:

ג. אביי ס"ל בסנהדרין נ"ד וע"ה דעונשין מן הדין בבתו אך התוס' כתבו דאין ענין לשאר עונשין מן הדין דהתם גילוי מילתא בעלמא ועיין לקמן אות י"ד:

ד. רבי יצחק ס"ל עונשין מן הדין באחותו בת אביו ובת אמו כריתות דף ע"א ושם קאמר ג' אבע"א יליף עונש מאזהרה ר"ל דלעולם ס"ל אין עונשין מן הדין כו' ועיי"ש ברש"י. ה. במכילתא מבואר דעונש ממון ג"כ אין עונשין מן הדין דקאמר כי יפתח וכי יכרה אם על הפתיחה חייב על הכריי' לא כ"ש אלא מכאן שאין עונשין מן הדין הביאו התוס' בב"ק דף ב' א' בד"ה ולא זה וזה ומיהו התוספות שם כ' דבגמרא דילן ס"ל דעונשין ממון מן הדין והך דכי יפתח וכי יכרה מיבעי' לן להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון והרשב"א בחידושי ב"ק שם כ' הא דאין עונשין דוקא בור ולא ילפי' שאר אבות מיניה לפי דבור חידוש דאינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו ועיין בס' באר יעקב כלל י"ח דהרשב"א לא קאמר כ"א לדעת המכילתא דס"ל אין עונשין ממון מ"ה וקאמר דוקא בבור אבל תלמודא דידן ס"ל דאף בבור עונשין ודבריו פשוטין ומוכרחים מסוגיא דב"ק שהבאתי באות זה ובאות שאח"ז:

ו. ועיין היטב בב"ק דף מ"ט ג' ונ"א תמצא מבואר דר' ישמעאל ור"ע ורבי ורבה ורב יוסף כולהו ס"ל דעונשין ממון מ"ה דשם מוקי רבה ורב יוסף פלוגתא דר"י ורע"ק שם וכולהו ס"ל דהוי ילפי' כרי' מפתיחה בק"ו ש"מ דעונשין ועיי"ש בתוספות דף מ"ט ע"ב ד"ה על הכרי' ובדף נ"א מבואר דרבי ס"ל ג"כ עונשין מדקאמר הני מצרך צריכי ולא קאמר בפשיטות דאין עונשין מן הדין ועיין באות יו"ד שכתב דנראה דעת רבינא הקדמון דס"ל ג"כ עונשין. ואמנם אינו מוכרח ז. אי אמרינן עונשין מן הדין עדים זוממין חייבין אף בשכבר הוציאו ממון על פיהם דבד"נ הרגו אין נהרגין ואף דאיכא ק"ו מ"מ אין עונשין מן הדין אבל בד"מ עונשין כ"כ התוס' ב"ק דף ד' ב' ד"ה ועדים זוממי' אך הריב"א כ' שם דאף אי אין עונשין ממון מן הדין מ"מ חייבין אף כשכבר הוציאו ממון דל"ש בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה דאפשר בחזרה:

ח. הר"מ בפ' אמור כ' על מ"ש רש"י וכל איש אשר יקרב מכל זרעכם אין קריבה זו אלא אכילה כו' וא"א לומר שחייב על הנגיעה שהרי כבר נאמר כרת על אכילה כו' וכתב הר"מ וליכא למימר דאין עונשין מן הדין שלא נאמר כן אלא על עונש האדם אבל כרת שהוא דיני שמים עונשין מן הדין כו' עיי"ש והנה יצא הרב לדון בדבר החדש שבכרת וכל שאר מיתות בידי שמים עונשין מן הדין וע' בס' באר יעקב בכללות הסוגיות כלל י"ח שהאריך להשיגו מתוס' חולין קט"ו ודבריו נכונים ונ"ל דהר"מ ס"ל כסברת מהרש"א שאכתוב באות שאח"ז שהטעם דאין עונשים שמא מפני שזה חמור לא מתכפר בכפרה המפורש בקל ממנו וס"ל דזה שייך בדיני אדם דשמא מפני שזה חמור לא ניתן להתכפר בידי אדם וענוש יענש בידי שמים אבל בעונש שמים פשיטא דילפי' חמור מקל דאין לומר דוקא הקל יענש אבל החמור שמא לא יתכפר בעונש שמים דאם בידי שמים לא יתכפר במה יתכפר ובוודאי יש כפרה לכל חטא ועון ע"י עונש וא"ל שמא לא יתכפר בעונש קל כזה רק בעונש חמור ממנו ז"א שהרי כרת הוא חמור מכל העונשין שבידי שמים כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה הגדולה שבנקמות הוא אבדון הנפש כו' שנאמר הכרת תכרת ולפ"ז י"ל דוקא לענין כרת אמרה הרב אבל מיתה בידי שמים שקל מכרת לא ילפי' בק"ו דשמא שהוא חמור לא סגי לי' במיתה בידי שמים רק צריך כרת שהוא חמור ממנו וכ"ז דחוק ובפרט לפמ"ש באות שאח"ז שסברת מהרש"א הנ"ל דחוי אין מקום לקיים דברי הרא"מ הלזו ודוק:

ט. המהרש"א בסנהדרין ס"ד מזרעך ולא כל זרעך כ' הטעם דאין עונשין מן הדין משום דמפני שזה חמור ממנו אינו מתכפר בכפרה המפורש בקל, ממנו וצריך עונש חמור מזה וע' לקמן אות ט"ו מ"ש בזה וכ' בס' באר יעקב דלפי דבריו דבר הלמד בבנין אב שאין זה חמור מזה לפ"ז ראוי שנענש עליו אך הוא ז"ל שם דחה סבר זו וכ' דלפי ועם בעל הליכות עולם דלכך אין עונשין מן הדין לפי שק"ו ניתן לדרוש מעצמו ושמא טעה בו ולכך אין עונשין ולפי טעם זה אף בבנין אב אין עונשין ועיין בערך בנין אב מה שביארנו בזה יעיי"ש אות ג':

י. רבינא הקדמון לכאורה דס"ל עונשין מן הדין דקאמר במצמצם בהמת חבירו לתוך השמש דחייב מק"ו מרוצח סנהדרין ע"ו אך י"ל כמ"ש בחיבורי זה ח"א ערך גרמי אות י"ח עיי"ש:

יא:

ר' יהודה בסנהדרין דף נ"ד איכא ב' דעות ולחד דעה ס"ל עונשין מן הדין:

יב. הא דאמרינן אין עונשין מן הדין היינו דלא מצינו למילף