מלא הרועים חלק ב שיב

מצד חומר א' שפיר ילפינן כ"כ בעצמות יוסף בסוף ספרו בסוגיא דס"פ כיצד הרגל יעוי"ש בדף קי"ד ויש לעיין בזה קדושין ג' ב' דאמר שם וכ"ת ניליף מקנסא ממונא מקנסא לא ילפינן דלפי פירוש התוס' שם ידעינן דכסף קדושין לאביה היכא דקדשה אביה רק בקדשה עצמה רצה למילף צד חומר דאעפ"כ יהיה לאביה ואעפ"כ קאמר ממונא מקנסא לא ילפינן ואפשר דהתם ג"כ חשוב ילפותא בעיקר הדבר דכסף קדושין יהא שייך לאביה בקדשה עצמה ודו"ק ועדיין צ"ע ונראה דיש להביא ראיה לסברת בעל עצמות יוסף שבזה מיושב קושיית התוס' בקדושין כ"ח א' ד"ה נאמרה דהקשו למה לי ק"ו לעיל וי"ל דלעיל לא מצי למילף במ"מ דממונא מאיסורא לא ילפינן אבל השתא דכבר ידעינן עיקר גלגול בממון מק"ו אזי שפיר מצינן למילף פרט א' במ"מ ודו"ק:

ועוד נ"ל להביא ראיה לסברת בעל ע"י דהיכא דמפורש עיקר הדין צד חומר א' ילפינן מאיסורא מהא דאמרינן ר"פ האיש מקדש דמעילה וטביחה הוי ב"כ והנה הטעם דב"כ דהו"ל למיכתב חד ונילף אידך מיניה והנה ליכא למימר דלא לכתוב מעילה וניליף מטביחה דמעילה לא כתיב קרא בהדיא רק גז"ש דתחטא תחטא מתרומה והך גז"ש אצטרך לכמה דברים אחרים דילפינן מעילה מתרומה ותרומה ממעילה רק דהכוונה צ"ל דלא נכתוב טביחה וניליף ממעילה (והוא למאן דיליף מאו ותחת דלמאן דיליף מטבחו ומכרו ג"כ אינו מיותר דאצטרך לכמה דברים מה טביחה שאינה חוזרת מה טביחה דאהני מעשיו) וקשה דהא ממונא מאיסורא לא ילפינן אלא ש"מ כדעת בעל ע"י דכיון דמפורש עיקר שליחות יד דמחייב רק דאנו רוצין ללמוד צד חומר א' דהיינו אף בשולח יד ע"י שליח יתחייב זהו ילפינן שפיר מאסורא ויש לדחות זה לפמ"ש באות ב' בשם שארית יוסף ובעל ע"י גופיה דדוקא בבנין אב לא ילפינן מאסורא אבל ע"י ק"ו ילפינן והתם יש למילף טביחה מק"ו ממעילה עפמ"ש בחידושי מהרי"ט דבשליחות יד ראוי להתחייב יותר ע"י שליחות כיון שנתמנה שומר עליו ופשע ויליף לה בק"ו ומה בממון שלא נתמנה שומר חייב ע"י שליח במעילה ק"ו בשליחות יד שנתמנה שומר עליו כ"ש דראוי להתחייב ע"י שליח וכן בטביחה יש למצוא ק"ו כמ"ש מהרי"ט שם וכמ"ש בסמוך אך אם נאמר דאין עונשין ממון מן הדין א"כ תו ליכא למילף בק"ו לענוש ממון וע"כ צ"ל דהיכא דעיקר הדין מפורש ילפינן צד חמור ממונא מאיסורא ובזה יש ליישב קושיית מהרש"א שם דמקשה היאך קאמר שם למ"ד מלמדין ב"כ נילף ממעילה וטביחה דיש שלד"ע ומשני דכתיב הוא בשחוטי חוץ והקשה מהרש"א למה לי הוא בש"ח דבלא זה לא מצינן למילף ממעילה וטביחה דאס"ד דילפינן מינייהו למה לי שליחות בגירושין ותרומה ופסח למילף מינייהו בכל התורה לילף בק"ו ממעילה וטביחה דאף לדבר עבירה יש שליח ולפמ"ש לא קשה מידי דמטביחה ליכא למילף כמ"ש מהרי"ט בחידושיו שם דטביחה לאו מדין שליחות הוא דאפי' טבחו ע"י קטן חייב דומיא דמכירה דלא קפיד קרא אלא במה שנהנה בין מן הבשר בין מן הדמים וכן משליחות יד ליכא למילף כמש"ל דהתם ג"כ לאו מטעם שליחות רק משום שנתמנה שומר עליו ופשע ותו ליכא למילף אלא ממעילה ולא הוינן מצינן למילף גירושין ודכותייהו שהן ממונא דאף גירושין אסורא דאית ביה ממונא הוא משום כתובתה וכ"ש שאר שליחות בדבר של ממון ממש לכך אצטרך למכתב שליחות בגופייהו ואז כיון דעיקר שליחות נכתב בגופייהו שוב איכא למילף צד חומר א' דהיינו שליח לד"ע מאסורא ודוק ומ"מ יש לעיין בזה דהא קילא בעי למילף דמצי משוי שליח ולקולא י"ל דילפינן ממון מאיסורא ונבאר עוד בזה להלן והנה לכאורה לאו מילתא הוא דאמרי דהא ממ"נ אם נחשוב מה דכתב עיקר הדין שליחות יד רק שאנו לומדין פרט א' דהיינו שליחות ונאמר שזה חשוב פרט א' ולא עיקר הדבר א"כ אף אם לא נודע שליחות בכל דוכתא נילף מהכא ואע"ג דאנו לומדין עיקר השליחות בממון מאיסור מ"מ הא עיקר הדין נכתב בממון רק שאנו לומדים פרט א' דהיינו שליחות בכה"ג ילפינן ואם תאמר דזה חשוב לימוד עיקר הדבר כיון דילפת עיקר השליחות מהכא א"כ גם אם נכתב שליחות בתרומה מ"מ כיון דבשליחות יד לא ידעינן שליחות כלל ואתה רוצה ללמוד שליחות ממעילה הוי לימוד בעיקר הדבר דילפת עיקר שליחות להכא דמה בצע שנכתב שליחות בדוכתא אחרינא כיון דלא מצינו למילף מהתם להכא הרי אתה צריך ללמוד עיקר השליחות מאיסורא ויש לחלק דבשלמא אם לא נדע כלל דמצי משוי שליח הנה צריכין אנו למילף דין מחודש ועיקר א' דכל מעשה שמחייב או שמצוה לעשותו יכול לעשות ע"י ואם יעשה מצוה ע"י שליח יקבל שכר עליה וכן אם עבר עבירה ע"י שליח נענש עליה כאילו עשאה בעצמו אבל אש נדע זה ממקום אחר דשלוחו של אדם כמותו רק שאנו מסתפקים בדבר עבירה די"ל בכה"ג לא ניליף משום דיש סברא לומר בכאן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין הנה יכולין אנו ללמוד מאיסור דלא אמרינן סברא זו וכיון דאנו לומדים פרט זה משם דל"א סברא זו דדברי הרב כו' ממילא ידעינן שליחות מתרומה משא"כ אם לא נדע שליחות כלל חשוב עיקר הדבר דרצית למילף שולח יד ע"י שליח דליחייב כמו שחייב במועל ע"י שליח וע"ז אמרינן ממונא מאיסורא לא ילפינן אבל עכשיו אין אנו לומדין החיוב משם רק לומדין דל"א דברי הרב כו' וממילא ידעינן שליחות מתרומה ולפ"ז אפשר לומר דאין מכאן ראיה כלל לסברת בעל ע"י די"ל דאף פרט א' לא ילפינן כהך דכיצד הרגל דבעינין למילף רגל ושן ברה"ר לחייבם מקרן י"ל ממונא מקנסא לא ילפינן כיון דלא ידעינן בהו חיוב כלל ברה"ר משא"כ הכא דאין אנו לומדין חיוב דבל"ז ידענו שלוחו של אדם כמותו רק דלדבר עבירה יש סברא דדברי הרב ע"ז אנו לומדין שאין זה סברא דהרי במעילה חייב ול"א דברי הרב אך באמת מ"מ הם דומים לגמרי דגם התם י"ל כן דהא ידענו מה"ת דחייבתו התורה על נזקי בהמתו בשן ורגל רק דאין אנו יודעין בר"ה דשמא בר"ה זה גורם הפטור כיון שיש רשות לבהמתו לילך שם וזה אנו לומדין שאין זה סברא שהרי חייבה התורה על נזקי קרן בר"ה אף שיש לה רשות להלוך שם אך זה יתכן על ק"ו דנקיט הגמרא שם דף כ"ה ב' לחייב שן ורגל בר"ה אמנם על הק"ו שבמשנה שם שכיוון עליו בעל ע"י שם שהקשה היכא יליף מקרן בר"ה למ"ד פלגא נזקא קנסא כיון דממונא מקנסא לא ילפי' לכאורה דבריו תמוהין דהא אדרבא יליף קרן משן ורגל לחייבו ברשות הניזק נזק שלם מה שן ורגל שפטורים בר"ה חייב ברשות הניזק נזק שלם כו' אך י"ל דהסברא של בעל ע"י כיון דיליף קרן מקרן קרן ברשות הניזק מקרן בר"ה כמ"ש קרן שחייב בר"ה א"ד שיתחייב ברשות הניזק וקרן בר"ה הוא קנס וברשות הניזק כיון דלדידיה משלם נ"ש הוא ממון וא"כ הוי ממונא מקנסא כנ"ל כוונת דבריו שם איך שיהיה עכ"פ התם אנו למידין דין חדש לחייב גז"ש ברשות הניזק ול"ד לכאן דאין אנו למידין רק גילוי מילתא דל"ש לומר דברי הרב כו' ואז ממילא ידעינין שליחות אך י"ל דהתם ג"כ אינו רק גילוי מילתא דמצינו שחייבה התורה על נזקי ממונו ברה"י נ"ש רק דהו"א דקרן גרע משאר נזקים לכך יליף ק"ו דקרן לא גרע משאר נזקים שהרי מצינו שהחמיר בו הכתוב בר"ה יותר משאר נזקים וממילא ברשות הניזק חייב גז"ש כשאר נזקים ויש לדחות ואין כאן מקומו להאריך:

ה. איסורא מקנסא ילפינן זה מזה:

ו. לפעמים ילפינן אסורא מממונא לקולא כגון היכא דמצינו בממון אפילו בחד דרגא יתירא מקילין א"כ באסור נחתינן דרגא ולמידין מממון דאפילו בדרגא יתירא מקילין ודבר זה יש ללמוד מדברי התוס' יבמות קט"ו ב' ד"ה והא אביי עיי"ש דתירצו דמדמה רבא ממונא היכא דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו:

ז. אי ילפינן קנסא מממונא צ"ע דיש לומר דלא ילפינן חומרא בקנס ממון די"ל דוקא בממון החמירו לפי שהוא חייב בו מדינא אבל קנס אין לך בו אלא חידושו כיון דהוא גופיה אינו חייב בו מן הדין ולפ"ז קשה היכא יליף ר"ט קרן בחצר הניזק משן ורגל הא קנס מממון לא ילפי' ועיין באות ג' שכתבנו דלהרמב"ם אפי' בק"ו לא ילפי' ועיין בערך חידוש שכתבנו דטעם דקנס לפי שהוא חדוש ובק"ו ילפי' מחידוש עיי"ש. אך זה למילף מחידוש אבל למילף חידוש מיניה י"ל אין לך בו אלא חדושו אך עיין בב"ק דף כ"ה א' בתוס' ד"ה אני לא אדון ובפ"י שם שכתב דר"ט ס"ל פ"נ ממונא וא"ש אך עדיין קשה על רבנן למה להו למינקט משום דיו בלא זה לא