מלא הרועים חלק ב שיא

למידרש דרשי' וא"כ אף אם עי"ז הדרש סותר ההיקש דההיקש מורה שיצא ביובל והדרש מפיק ההיקש ודרשי' לעולם ממש ואמאי נימא ההיקש שיוצא ביובל ואף דבעי' ההיקש זה לענין קנין כסף ושטר וחזקה נימא אין היקש למחצה ונדרוש לעולם לעולמו של יובל ומילתא דאתיא בהיקשא טרח וכ' קרא אלא ע"כ דהיכא דאיכא מדרש דרשינן אף שסותר ההיקש:

מיעוט אחר מיעוט לרבות א. נסתפקתי אי לא כתיב בגופי' רק חד מיעוט ומיעוט הב' דרשי' מהיקשא אי דיינינן ליה במיעוט אחר מיעוט והנה לדעת הגאון רבי' שמעון שהביאו במדות אהרן דס"ל דלכך לא הביא ר' ישמעאל בי"ג מדות היקש משום דהיקש כמאן דכתיב דמי ואינו מדה שהתורה נדרשת דהוי כמאן דכתיב בהדיא ולפ"ז נר' לכאו' דהוי מיעוט אחר מיעוט בכה"ג כיון דהיקישא כמאן דכתיב דמי והוי מיעוט הב' לרבות. אך לפמש"כ הר"ן בנדרים הבאתי בע' היקש דמילתא דאתיא בהיקשא טרח וכ' לה קרא א"כ לפ"ז אין לדורשו במיעוט אחר מיעוט דמיעוט זה הנכתב בו אתי לגופיה למעט ואף דכבר אתיא בהיקשא הא אמרי' מלתא דאתיא בהיקשא טרח וכתב לה קרא ואף דקי"ל דהיכא דאיכא למדרש דרשי' זהו דוקא היכא דיש לדרוש שנאמר דאינו מיותר כלל אבל לדרוש דרש כזה דהוי מיעוט אחר מיעוט דאין אתה יכול לדורשו אא"כ תאמר דהוא מיותר לגמרי וזה אינו די"ל מילתא דאתיא בהיקישא טרח כ' קרא והבן זה דהא עיקר הטעם דהיכא דאיכא למדרש דרשי' בכדי שלא נאמר שהתורה כתבה שלא לצורך משא"כ הכא שאין אתה יכול לדרוש במיעוט אחר מיעוט אא"כ אם תאמר דהוא לגמרי שלא לצורך וז"א דיש לומר דטרח וכ' לה קרא ודוק וראיתי בתוס' דנזיר דף ס"ב א' ד"ה איש כי יפליא שכ' שם בשם ריב"א דמיישב גי' הספרים דלאתויי הוי לרבות ידים שאין מוכיחות דהכא וכי יפליא יתירא נדרש ע"ז קאמר ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ע"כ יע"ש:

והנה התם בנזירות גופא לא כתיב אלא חד כי יפליא רק דמהיקשא דנדרים הוי מצי לאתויי ואעפ"כ דריש ליה באין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אך י"ל דכוונת הריב"א כמו שהארכתי בחלק ראשון ערך ידים שאין מוכיחות אות ו' דידות ילפי' מנדרים וא"כ תרי כי יפליא כתיב בנדרים ושפיר הוי מיעוט אחר מיעוט יעיי"ש שהארכתי וצ"ע:

ב. רש"י בהוריות דף ג' א' הביא בשם הירושלמי הא דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דוקא בב' מיעוטין אבל היכא דאיכא ג' מיעוטים זא"ז בחד קרא כולהו אתי למעט כמו זאת תורת העולה הוא העולה שהוא ג' מיעוטין זאת העולה הוא ע"ש וקשה לי מגמרא סנהדרין דף פ"ו א' גבי הגונב חציו עבד וחציו בן חורין דר' יהודה מחייב דכתיב וגונב נפש מאחיו מבני ישראל ודריש ר"י מאחיו למעוטי עבדים ב"י למעוטי מי שחציו עבד מבני ישראל ג"כ למעוטי והוי מיעוט אחר מיעוט לרבות וקשה דלדברי רש"י היכא דאיכא ג' מיעוטים בפסוק א' כולהו אתי למעט וע"ק דרבנן קאמרי אחיו לא אתי למעוטי מידי רק ב"י למעוט עבדים מבני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וקשה כיון דלרבנן ליכא אלא ב' מיעוטים בחד קרא נימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אך י"ל דרבנן מודו דמאחיו הוא מיעוט רק דנא משמע למעט עבדים דעבד אחיו הוא במצות אבל מ"מ אתיא מאחיו למעט מידי ואיכא ג' מיעוטי בפסוק א' אף לרבנן ולכך כולהו אתיא למיעוטי אך על ר' יהודה קשה דהיאך אומר חין מיעיט אחר מיעוט אלא לרבות כיון דאיכא ג' מיעוטי בחד קרא ואין לומר דר"י לא ס"ל הך כללא דרש"י דהוריות ז"א דהא רש"י שם אליבא דר"י משני לה הכין דהך דזאת העולה הוא ר' יהודה קאמר לה התם וצ"ע:

ג. ובתוס' בהוריות שם (והן התוס' שנמצאים בכתיבת יד מוה' אלי' איטיגנין בעל המחבר ברית הלוי) כתב בשם הירושלמי דהיכא דהן זוגות כמו עשרה כהנים כתובים בפרשה דספ"ק דסנהדרין בכה"ג אמרי' אין מא"מ אלא לרבות אבל כשהן מספר נפרד כגון ג' ה' אתי כולהו למיעוטי:

ד. ובשם הרשב"א תי' בתוספת שם דדוקא היכא דד' מיעוטי אתי מעוטי דבר א' כגון בעשרה כהנים הנ"ל אבל היכא דכל חדא וחדא אתי למילתיה לחודי' כדהכא וגבי זאת העולה הוא שפיר אתי כולהו למיעוטי עכ"ל ובזה מתיישב הך דסנהדרין פ"ו שכתבתי לעיל אות ב' דלר"י אתי ב' מיעוטי על חציו עבד לכך אמרינן לרבות אבל לרבנן כל חד אתי למילתי' חד על עבד וחד על חציו עבד ולכך כולהו אתי למעט ודוק:

מקרא נדרש לפניו ולפני פניו א. ר' יוחנן ס"ל מקרא נדרש לפניו ולפני פניו חולין קי"ח ב' ולמאי דקאמר שם דבסברא פליגי אין ראיה ועיין תוס' ב"מ צ"ה א' ד"ה איתמר שכתב דאפשר למ"ד מקרא נדרש לפניו או אין נדרש לא אמרי' כן בכ"מ יעיי"ש:

ב. רב ס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו חולין שם ולמאי דקאמר בסברא פליגי אין ועמש"כ באות הקדום בשם התוס' שכתב דל"א כן בכל מקום:

ג. רב אחא ורבינא דפליגי בב"מ דף צ"ה א' בפשיעה בבעלים אי חייב או לא פליגי בהכי אי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו אזי פשיעה בבעלים פטור ע"ש וכל הפוסקים פסקו דפטור ש"מ דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו:

ד. ר' חייא בר אבא ור' יוסי דפליגי בשבת דף ל"ב ב' חד אמר בעון מזוזה בנים מתים וח"א בעון ביטול תורה פליגי בהכי דמאן דס"ל בעון ביטול תורה ס"ל מקרא נדרש לפניו ולפני פניו שם ועיין שם בתוספות ד"ה מקרא נדרש שהקשו דא"כ לחייבו נשים בתלמוד תורה מה"ט גברי בעי חיי כו' ועיין שם מה שתירצו. לפ"ז. ה. ר' יהודה הנשיא דקאמר בעון ביטול תורה ס"ל ג"כ מקרא נדרש לפניו כן נלע"ד ואף דמעיקרא קאמר דטעמיה משום דכתיב לשוא הכיתי היינו קודם דאסיק אדעתיה מקרא נדרש פני פניו אבל לבתר דאסיק אדעתיה עדיף למילף מדאורייתא מלמילף מדברי קבלה אך לפמ"ש שם בגמרא בתר דשמעה מראב"ש ס"ל בעון נדרים משמע דר"י הנשיא דהיינו רבי חזר בו וס"ל דלאו בעון ביטול תורה רק בעון נדרים דכן משמע שם בסוגיא ובתוספת ד"ה ר"י הנשיא דרבי חזר בו וס"ל בעון נדרים לחוד ולא בעון ביטול תורה. וע"כ ו. דר"י הנשיא דהיינו ר"י ס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו. וכן ז. ר"א בר שמעון דס"ל בעון נדרים ולא בעון ביטול תורה ס"ל ג"כ מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו שם בסוגיא וע"ש היטב:

ממונא מקנסא ומאיסורא לא ילפינן א. קי"ל דממונא מקנסא או מאיסורא לא ילפינן:

ב. הרב בעל שארית יוסף כ' דאף דממונא מאיסורא לא ילפינין היינו ע"י בנין אב ובמ"מ אבל ע"י ק"ו ילפינן הובאו דבריו בכללי סוגיית הש"ס דפוס ווין וכן כ' בס' עצמות יוסף דממונא מקנסא לא ילפינן וע"י ק"ו ילפינן וכ"כ עוד בס' הנ"ל בסוגיא סוף פ' כיצד הרגל דף קי"ד ועיי"ש והוא מבואר להדיא בקדושין פ"ק דף כ"ח א' ועיי"ש בתוס' ד"ה נאמרה דכתבו דכיון דגלי ק"ו דילפי' מאסורא אזי אף במ"מ ילפינן:

ג. עיין בס' באר יעקב שמיישב דעת הרמב"ם בהך דלא תצא כצאת העבדים דחולק על בה"ג דס"ל שהוא ל"ת והרב ס"ל שאינו אלא שלילה דלא נילף מעבד כנעני שיוצא בראשי איברים והרמב"ן השיג עליו דבעבד כנעני יציאת ראשי אברים הוא קנס ולא ילפי' מקנסא וכתב בספר באר יעקב דהר"מ ס"ל דעל ידי ק"ו ילפינין מקנס עכ"פ נשמע דעת הרמב"ן דאף ע"י ק"ו לא ילפינן מקנס וצ"ל דקנס חמור מאיסור דבאיסור ילפינן מק"ו כמש"ל:

ד. הא דלא ילפינן מקנסא היינו ללמוד עיקר הדבר מקנסא אבל היכא דידעינן עיקר הדבר רק שאין אנו למידין מקנס רק