מלא הרועים חלק ב שי

ט. עיין בערך כללי ופרטי אות י"א שכתבנו דמאן דס"ל לחלק צריך קרא צ"ל דדריש ריבויי ומיעוטי כדמסקינן שבועות כ"ז ב' לר' יאשיה דמיבעי' או לחלק וצ"ל כר"ע ס"ל יע"ש דאל"כ מנ"ל דאין שבועה חלה על דבר מצוה:

י. מאן דס"ל מערבין לקרנות צ"ל דס"ל לחלק לא צריך קרא עיין יומא נ"ז ב' מבואר כן וע"ש בתוס' ד"ה תניא די"ל אפי' מאן דס"ל לחלק לא צריך קרא יכול לסבור מערבין משום דכתיב אחת יע"ש:

יא. הך דדשיל"מ לא בטיל לטעם הר"ן בנדרים נ"ב דילפינן מולקח מדם הפר א"כ ע"כ ס"ל מערבין לקרנות וע"כ ס"ל לחלק צריך קרא אך י"ל כמ"ש באות הקדום כפי סברת התוספות דס"ל ל"צ קרא לחלק ושאני התם דכתיב אחת:

יב. עיין בחי' רשב"א קדושין דף ט' ב' גבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה דס"ל לרבי לחלק לא צריך קרא דמשמע שניהם כא' ומשמע א' בפ"ע ולכך יליף ביאה מובעלה ול"א עד דמקדש והדר בעיל משום דמשמע כ"א בפ"ע ובל"ז מוכח דרבי ס"ל לחלק לא צריך קרא דרבי דריש כללי ופרטי עיין בערך כללי ופרטי יג ר' יוחנן ס"ל לחלק צריך קרא ולכך קאמר שם בקדושין דהוי אמינא עד דמקדש והדר בעיל כ"כ הרשב"א בחידושיו שם ולפ"ז א"ש ר"י לשיטתיה דס"ל ש"ד דמאן דאמר לחלק צריך קרא ס"ל ש"ד :

יד. עיין בח"א ערך ש"ד אות מ"א דהך אי ש"ד תלי' בזה אי לחלק צריך קרא דלמ"ד לחלק צריך קרא ס"ל ש"ד ע"ש:

אות מ מזהירין מן הדין א. אפילו מאן דס"ל עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין רק איסורא בעלמא איכא מכות דף י"ז ע"ב:

ב. עיין בערך בנין אב אות ג' שהארכתי שם אי מזהירין מבנין אב:

ג. לענין קרבן מזהירין מן הדין כמ"ש ביבין שמועה דף מ"א א' בשם הריטב"א וע' בבאר יעקב בכ"ה כלל י"ח מ"ש ע"ז ועיין בערך עונשין מ"ה אות י"ב:

ד. הר"מ בשרשיו למנין המצות שורש י"ד כתב דהא דאמרי' אין מ"ה דוקא כשאין העונש מפורש אבל כשהעונש מפורש יכולין להוציא האזהרה מ"ה והרמב"ן בהשגותיו לשורש ב' השיג עליו וס"ל דאף בעונש מפורש אין מזהירין מן הדין והרב במגילת אסתר יישב דברי הר"מ שם יע"ש וע' באות ו':

ה. היכא דהאיסור מפורש בלאו הבא מכלל עשה או כיוצא בו מזהירין מ"ה ה"ה בפ"ב מה' מ"א דין א' ועיין בע' עונשין מ"ה אות ט"ו ט"ז י"ז י"ח י"ט שביארנו כמה חלוקים בענין זה והבאתי דעות החולקים על זה והארכנו שם:

ו. והרב בס' ג"ו כלל נו"ן כתב דהא דכתב הר"מ הבאתיו באות ד' דכשהעונש מפורש מזהירין מן הדין הוא רק לחזק מאמרם לא ענש אא"כ הזהיר ומהני הק"ו לאזהרה על העונש המפורש אבל שנאמר שאזהרה הבאה מכח ק"ו הוי כלאו גמור ללקות עליו זה לא אמרי' דדי לן כשנפעול עם הק"ו מדריגה אחת למילף מיניה אזהרה על העונש המבואר בקרא כגון באחותו בת אביו ובת אמו דיליף בפ"ק דמכות ד"ה עונש מערות אחותו גילה וכיון דהעונש מפורש היינו יכולין ללמוד האזהרה מק"ו מה אחותו בת אביו שלא בת אמו מוזהר עליו בת אביו ובת אמו לא כ"ש ומזה השיג הרמב"ן בשורש ב' על הרמב"ם דלדעת הרמב"ם למה לי אחותך היא לאזהרה על אחותו בת אביו ובת אמו כדאי' במכות שם כיון דהעונש מפורש יכולין ללמוד האזהרה מק"ו ולדעת הרב בס' ג"ו א"ש דבזה לא היינו לומדים מק"ו רק אזהרה על העונש המפורש דהיינו עונש כרת היינו לומדים אזהרה ע"ז מק"ו אבל מלקות לא היינו לומדי' מק"ו משא"כ כשנכתב בתורה אחותך היא לאזהרה אזי לוקין על אזהרה זו דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים אבל היכא דליכא עונש אחר כ"א מלקות ובה האיסור מפורש בלאו הבא מכלל עשה כהך דהה"מ שכתבנו באות הקדום בכה"ג מזהירין מן הדין ללקות עליו דאל"ה ק"ו מאי מהני הא בלא"ה איכא איסור וע"כ דק"ו מהני לענין מלקות כ"ז כ' הרב בג"ו שם. ויש לעיין בזה עוד:

ז. היכא דהק"ו אתי לגלויי דקרא איירי בכל ענין אע"ג דפשטי' לא משמע אלא דאיירי בחד ענינא מ"מ כיון דהק"ו אתי לגלויי אקרא בכה"ג מזהירין והראי' משבועות דל"א מפי אחרים חייב מפי עצמו לא כ"ש עכ"ל ר"ש מקינון בחלק ה' הנקרא לשון למודים שער ג' אות קי"ד ועוד כ' שם דבתוספתא דשבועות איכא כי האי טעמא דתנא התם שמע מפי אחרים מפי עצמו מנין ת"ל כי תחטא דברי ר"ש רבי יהודה בן בתירא אומר א"צ ק"ו הוא ומה אם נדרים שאין חייבים עליהם מפי אחרים חייבין עליהם מפי עצמו שבועה שחייב עליו מפי אחרים א"ד שחייב מפי עצמו א"ר יהודה נמתי לפני ר"י בן בתירא וכי עונשין מ"ה א"ל בתחלה אין עונשין אלא כ"מ שתפס הכתוב מוציאו ועונשין מ"ה משמע דר"ש אית ליה אין מזהירין מ"ה בשום ענין:

ח. מבואר מזה דר"ש וריב"ב פליגי בהא דלר"ש אף היכא דהק"ו גלה אקרא אין מזהירין ולריב"ב בכה"ג מזהירין ונ"ל דזה תלי בטעם אין עונשין מ"ה דלסברת מהרש"א מפני שזה חמור אינו מתכפר בעונש זה לפ"ז היכא דק"ו מגלה אקרא בכה"ג עונשין ולסברת בעל הליכות עולם מטעם דק"ו ניתן לדרוש מעצמו ושמא טעה ולפ"ז אף בכה"ג אין עונשין שמא טעה אך כ"ז על עונשין אבל על מזהירין ל"ש זה ועיין בערך עונשין אות כ"ד שהארכנו בזה:

מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא א. מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא מיהו היכא דאיכא למדרש דרשי' קדושין דף ד' ע"א וע"ב. ועיין פסחים דף ע"ז ב' דמשמע דר"א ור' יהושע פליגי בהא דלר"א אפי' היכא דאיכא למדרש לא דרשינן עיי"ש:

ב. בס' כריתות חלק ה' כ' דבבנין אב וק"ו והיקש מילתא דאתיא מינייהו טרח וכתב לה קרא לבד מילתא דאתיא בגז"ש לא אמרינן טרח וכ' קרא וטעמו כתבתי לעיל ערך גז"ש אות י"ג אך הר"ן ס"ל בנדרים דף ג' דאף בגז"ש אמרי' מילתא דאתיא בגז"ש טרח וכתב קרא והתוספות ס"ל כר"ש מקינון וביארתי כ"ז לעיל שם. ויש ראייה לדעת הר"ן ממס' יומא דף מ"ג א' אלא למ"ד לדורות בכה"ג השתא כה"ג בעי בגדי כהונה מיבעיא ומשני מלתא אתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא וקשה דהא לעיל יליף לדורו' בכה"ג בגז"ש חוקה חוקה מיה"כ וכיון דאין גז"ש למחצה ליגמר נמי הא מלתא בגז"ש מה יוה"כ בבגדי כהונה אף כאן אע"כ צ"ל דמלתא דאתיא בגז"ש טרח וכ' לה קרא ונראה לענ"ד לחלק דהא טעם הס' כריתות דס"ל דדוקא בבנין אב וק"ו והיקש אמרי' טרח וכתב קרא ולא בגז"ש דבק"ו ובנין אב והיקש ליכא יתור קרא אבל בגז"ש דע"כ הוא מופנה מצ"א עכ"פ וע"כ מדכ' התורה קרא מיותר לא צריך תו למכתב קרא אחרינא וכל זה היכא דאין ללמוד שום דבר אחר מגז"ש זו א"כ כיון דכ' קרא גז"ש מופנה למה לי אבל היכא דגז"ש צריך בל"ז כי הכא דגז"ש הוא ללמוד חוקה חוקה דבעי לדורות כה"ג א"כ תו הגז"ש לא מייתר ואיכא למימר אף דמצינן למילף עוד מגז"ש זו לענין בגדי כהונה טרח וכ' קרא כיון דכבר גז"ש לא מייתרא א"כ דמי לבנין אב וק"ו דאמרינן טרח וכתב כיון דלא מייתר עי"ל דלא מצי למילף בגדי כהונה מיוה"כ דהוי אמינא דון מינה ומינה מה התם בד' בגדי לבן אף כאן בד' בגדי לבן:

ג. יש להסתפק אי היכא דאיכא למדרש דרשי' אפי' בדבר שיהיה סותר להק"ו או להיקשא או נימא דבכה"ג לא דרשינן ועדיף למימר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' קרא והנה בקדושין כ"ב ב' יש שם היקשא דעבד כנעני לשדה אחוזה לענין שנקנה בכסף ושטר וחזקה כשדה אחיזה ומקשה אי מה שדה אחוזה יוצא ביובל אף עבד כנעני יוצא ביובל ת"ל לעולם בהם תעבודו ומקשה בת"י שם ואין לומר לעולמו של יובל כמו בע"ע דכתיב לעולם ומפרשינן לעולמו של יובל ותירצו התוספות דא"כ לא אצטרך לעולם ולשתוק קרא מיניה ונילף משדה אחוזה לכך אמרי' דלעולם היינו לעולם ממש ולאפוקי מהיקשא דאחוזה וקשה נימא דלעולם היינו ליובל כמו בע"ע דכתיב לעולם ואי קשיא למה לי הא ילפי' מהיקשא דשדה אחוזה י"ל מלתא דאתיא בהיקשא טרח וכ' לה קרא וצ"ל דהיכא דאיכא