מלא הרועים חלק ב שט

לא"ה הוי דרשינן בכלל ופרט ואף דמרוחקין מ"מ לסברת התוס' דנין מהם למעוטי ואהני הא דמרוחקין לרבויי קצת וי"ל דרב אדא בר אהבה מקשה על ר' אפוטריקי דע"כ ס"ל לר' אפוטריקי דאין דנין כלל דאל"כ תיקשי מנ"ל לרבות כל מלאכת אפי' לישה ועריכה וקיטוף אימא לא תעשה כלל לא תאפה פרט ואף דמרוחקין מ"מ נמעט ואהני הא דמרוחקין לרבויי קצת כגון לישה ועריכה עכ"פ נוציא קיטוף מהך כלל ופרט דלאו מעשה הוא כמ"ש רש"י. וע"כ לומר. ט.דר' אפוטריקי ס"ל דכו"פ המרוחקין אין דנין כלל לכך מקשה רב אדא בר אהבה שפיר דמהך דושחט מוכח דעכ"פ דנין קצת דאל"כ ושחט למה לי כיון דמכלל ופרט לא ילפינן מידי וממילא אתרבי כל מילי. ונמצא לפ"ז יצא לנו מזה י. דרב אדא בר אהבא אפשר דס"ל דכו"פ המרוחקין אין דנין וכסברת התוספת לא דאין דנין כלל רק דדנין קצת והריחוק מהני לרבויי מידי:

יא והנה היה אפשר לומר דסברת התוס' דדנין קצת אך בכו"פ המרוחקין הוא דוקא המרוחקין והוא בחד עניינא אבל בתרי עניני אין דנין כלל והך דנגמר הדין הוא כחד ענינא אך ראיתי שהתוס' בב"ק דף פ"ה ע"א ד"ה כלל ופרט מסופקים בזה אי הך דנגמר חשוב כחד ענינא או כתרי עניני ודע דהתוס' במנחות נ"ה כ' בפשיטות דהך דנגמר הדין הוי כתרי עניני ואין דנין והא דדריש התם הוא משום דמגדף היה בכלל ויצא מן הכלל יע"ש מוכח דלא ס"ל להתוס' במנחות לחלק וגו' דאף דאין דנין בכו"פ המרוחקין מ"מ דנין קצת רק ס"ל דאין דנין כלל ודוק:

כל לוכ כי כל אי דרשינן א. ר"א דריש כל בר"פ אלו עוברין דמ"ג ע"ב דמחייב על חמץ דגן גמור ע"י תערובות מריבויי דכל:

ב. חכמים לא דרשו כל ופוטרין על עירוב חמץ וכ' התוס' דוקא היכא דאין סברא לרבות כגון עירוב חמץ ונשים אבל היכא דאיכא סברא לרבות אזי דרשי' כל שם בתוס' דמ"ג ב' ד"ה מאן שמעית ליה:

ג. כי כל דרשי אף חכמים ולכך מחייבי נשים על אכילת חמץ ולאכול מצה:

ד. ר"ע דריש כל בזבחים דפ"ב א' דדריש כל וגם וכל שם בחטאת דכ' וכל חטאת אשר יובא מדמה אל הקודש פנימה ומרבה מריבוייא דכל וכל כל קדשי קדשים וקדשים קלים וע"ש:

ה. ר"י הגלילי דריש ג"כ שם כל וכל ומרבה חטאת צבור וחטאת זכר שם פ"ב:

ו. ר' יוחנן לא דריש כל בפסחים מ"ג ומ"ד והא דדריש חצי שיעור מכל חלב פירשו התוס' דלא מרבה רק לאיסורא אבל להתחייב מלקות כמו בכשיעור לא:

ז. ר"ל במכות דף י"ד דריש בכל לרבות קדשים לפני זריקה ואפשר דדוקא בכל דריש וכל לא דריש וע"ש בחידושי שכתבתי דר"י שם לשיטתיה דלא דריש כל ע"כ לא דריש שם ג"כ בכל יעי"ש :

ח. ר"ש נ"ל דדריש כל או כי כל ומנא אמינא לה מדפריך בפסחים צ"א ב' דאמר ולית ליה לר"ש הא דאמר ר"א נשים חייב באכילת מצה ומאי קושיא הא הך דחייבות במצה ואסורות בחמץ מכל נפקא לן בפסחים דמ"ג א' ב' ע"ש דאי לאו כל הו"א דנשים פטורות ממצה ומותרות בחמץ ע"ש בתוס' ד"ה סלקא דעתך ע"ש אלא ע"כ דפסיקא להו להש"ס דר"ש דריש כל אך י"ל דלעולם לא דריש כלל רק כי כל וכדאמרינן בפסחים שם לרבנן דלא דרשי כל נשים מנ"ל ומשני כל לא דרשי כי כל דרשי וכן י"ל לר"ש דכל לא דריש רק כי כל דריש:

כל אי כולו משמע או מקצתו א. ר' יהודה בן בתירא ס"ל דכל נפש מקצת נפש משמע סנהדרין דף ע"א א' ולכך בהכוהו עשרה בני אדם כאחד האחרון חייב מפני שקירב מיתתו דכתיב ואיש כי יכה כל נפש כל דהוא נפש וע"ש:

ב. וחכמים פליגי עליה שם וס"ל כל נפש עד דאיכא כולו נפש משמע ע"ש:

ג. ר' יהודה משמע דס"ל דכל מקצתו משמע בכורות דף ג' אך יש לדחות דטעמא משום דבכור משמע כולו כתב כל דאפי' מקצתו ואפשר משום דהוי ריבוי אחר ריבוי כמו דס"ל לר"י בנטוע לרבים בפסחים פ' כ"ש וע"ש בבכורות ד"נ ובתוס' שם ולפ"ז אף לר"י בן בתירא י"ל דזהו טעמו דס"ל נפש כולו משמע וכ' רחמנא כל דאפילו מקצתו אך לפ"ז רב אשי בפסחים דף ס"א ע"ב דמקשה ממאי דהאי כל ערל כולו משמע דילמא מקצתו משמע כמאן ס"ל דהא כולהו ס"ל דכל כולו משמע רק הכא משום דבכור כולו והכא נפש כולו משמע אבל ערל ודאי לא משמע כולו ר"ל שיהיה כל המנויים לפסח ערלים אדרבה רק ערל א' בתוך המנויים כ' רחמנא כל דווקא כולו ערלים ולא ערל א' ולמאן דס"ל שוחטין הפסח על היחיד אפשר לומר דערל כולו משמע ר"ל דערל א' לא יאכל הפסח הנשחט בשבילו אך זה דוחק לומר דקושיות ר"א שם יהיה אליבא דיחידאי ועוד דאף אי שוחטין על היחיד מ"מ פשטא דקרא מיירי היכא דנשחט על הרבים כמ"ש ושחטו כל קהל עדת ישראל וא"כ אי כתב ערל לחודא הו"א דאפי' מקצתו פסולה כ' רחמנא כל דאפי' כולו ובההוא כ"ע מודו דכל כולו משמע דדוקא בנפש ובבכור דבלאו כל משמע כולו אזי כתב רחמנא כל דהוי כריבוי אחר ריבוי או כמיעוט אחר מיעוט משא"כ הכא דערל לא משמע כולו ועיין שם בפסחים בתוס' אלא ע"כ לומר דרב אשי ס"ל דטעמיה דר"י בן בתירא לא משום דנפש כל נפש משמע רק דס"ל דמשמעות כל מקצתו משמע ודוק:

ד. רב חסדא ורבה ס"ל כל כולו משמע בפסחים דף ס"א ב' יעוין שם:

ה. רב אשי ס"ל כל מקצתו ערלה משמע שם אך י"ל דלא בא אלא לדחות דבריהם ולומר דברייתא אתיא כמאן דס"ל כל מקצתו אבל הא לא ס"ל דכל מקצתו משמע וע"ש בתוס' ודוק:

אות ל לחלק אי צריך קרא א. רבי יאשיה ס"ל דהיכא דכתב ב' ענינים וכללן כא' בחד לאו או עשה צריך קרא לחלקם כגון במקלל דכתיב ואיש אשר יקלל את אביו ואת אמו די"ל דאינו חייב רק כשמקלל שניהם קרא אחרינא אביו ואמו קלל דסמיך קללה לאמו לחלק דעל כ"א בפ"ע חייב וענין מחלוקת זה הוא בב"מ צ"ד ובסנהדרין ס"ה חולין ע"ח ע"ב:

ב. רבי יונתן ס"ל דלחלק לא צריך קרא דבלא"ה משמע שניהם כא' ומשמע כ"א בפ"ע עד שיפרוט לך הכ' יחדו וכמו בכלאים דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו שם בב"מ ובסנהדרין ובחולין:

ג. אביי ס"ל כר' יאשי' דלחלק צריך קרא בב"מ צ"ד:

ד. רבא ס"ל כר' יונתן דלחלק לא צריך קרא ב"מ שם:

ה. מאן דס"ל חוששין לזרע האב ס"ל דלחלק לא צריך קרא עיין בחלק א' ערך אב:

ו. ומאן דס"ל דברה תורה כלשון ב"א ס"ל לחלק לא צריך קרא ע' לעיל ערך דברה תורה אות י"ג י"ד:

ז. רבי נתן דס"ל בב"מ דף צ"ד בו לרבות שבוי' בשואל דחייב לכאורה דס"ל לחלק ל"צ קרא דאל"כ מיבעיא ליה או לחלק אך עיי"ש דף צ"ה א' די"ל דס"ל לחלק צריך קרא בעלמא אך שם מסברא ידעינן לחלק מה לי קטלא כולה מה ני קטלא פלגא יע"ש:

ח. עיין בחלק א' ערך כל מילתא דא"ר ל"ת אי עביד מהני פלפלנו בזה דזהו תלי' בזה אי לחלק צריך קרא או לא דרבא לשיטתי' דס"ל לחלק ל"צ קרא כמ"ש באות ד' לכך ס"ל אי עביד לא מהני ואביי לשיטתיה דס"ל לחלק צריך קרא כמ"ש אות ג' לכך ס"ל אי עביד מהני אך כתבנו עוד שם דלפי סברת התוס' מנחות כ"ב ב' ד"ה ור' יהודה אינו מוכרח די"ל דלא תליא זה בזה יע"ש שהארכנו בזה.