מלא הרועים חלק ב שז

שאינו שוה כלל קאי גם כן אהך ב' צדדין דאין שוין לגמרי ואף דאיכא ב' צדדין שאינן שוין לגמרי וצד ב' דאינו שוה כלל אעפ"כ בעי' דלדמי דהנך ב' צדדין דאינן שוין לגמרי כשוין דמי דהא בעי דלדמי אף למ"ד ב"ע דכחד צד חשוב להו וא"כ ע"כ למ"ד ק"ע מוסיף הוא על ב"צ שאינן שוים לגמרי עוד צד א' דאינו שוה כלל ואף בב"צ שאינן שוים לגמרי וצד א' אינו שוה כלל בעי' דלדמי כנ"ל ברור ואין להקשות דלפ"ז הדרא קושיית מהרש"א לדוכתא דנימא דהך ב"צ מומין שבגלוי ואינו חוזר שוים קצת ואין שוים לגמרי ובטל ממלאכתו אינו שוה כלל ואתי' כמ"ד ק"ע דז"א דבאמת לפי מאי דמסקו התוס' דבאין שוין לגמרי ושוין קצת אף למ"ד ב"ע בעי' דלדמי בודאי לא הוצרכו התוס' לומר דהנך ב"צ שוין לגמרי דאף באין שוין א"ש אף למ"ד ב"ע וע"כ כתבו כן לפי ס"ד דלמ"ד ב"ע בעינן שיהיה שוים לגמרי ולפי זה גם למאן דאמר ק"ע בעי' ששנים יהיה שוין לגמרי ואתי שפיר דברי התוס' וכסברת מהרש"א אך זה רק לפי הס"ד אבל למסקנתם דלא בעינן שוין לגמרי למ"ד ב"ע ה"ה למ"ד ק"ע לא בעינן שוין לגמרי אלו הב' דאף דאלו הב' אינן שוין לגמרי והג' אינו שוה כלל בעי' דלידמי בג"צ כן נ"ל נכון ודוק:

כלל בעשה ופרט בל"ת א. אמר ר' אבין א"ר אלעא כ"מ שנאמר כלל בעשה ופרט בל"ת אין דנין בכלל ופרט וכלל ופי' רש"י דאף דכתיב כלל בעשה בתר הפרט כגון בשביעית דכתיב שבת שבתון יהיה לארץ ה"ז הכלל בעשה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט בל"ת אע"ג דכתיב בתריה שבת שבתון אין לו דין דשאר כלל ופרט וכלל למדרש כעין הפרט דמרבי כל מידי דדמי לפרט אלא דיינינן ליה בכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט הואיל ונשתנה משאר כלל ופו"כ אמרי' אין בכלל אלא מה שבפרט עכ"ל רש"י במ"ק דף ג' ע"א:

ב. והתוס' שם כתבו גירסא זו דלא דנין בכופו"כ ופירשו הסברא הואיל והפרט הוא בל"ת הכלל האחרון אינו מוציא הפרט ממשמעותיו ודיינינן ליה בכלל ופרט וכ' ע"ז דלא נהירא דמנ"ל דר' אלעא ס"ל הכי אימא דהפרט שהוא בל"ת בטל והכלל עומד במקומו לפי דבריו ופירשו התוספות דהא דמייתי דר' אבין א"ר אילעא מיירי בכה"ג דליכא אלא כלל ופרט והכלל בעשה ופרט בל"ת ולא דיינין ליה בכלל ופרט למימר אין בכלל אלא מה שבפרט אלא אמרינן דהפרט בטל הואיל והוא בל"ת וכלל במקומו עומד עכ"ד. היוצא מזה ג. דהיכא דאיכא כלל ופו"כ וכללי בעשה ופרט בל"ת לרש"י אין דנין אותו בכלל ופו"כ לרבות כעין הפרט אלא דיינין ליה בכו"פ אין בכלל אלא מה שבפרט ולדעת התוספות הוא להיפוך דאמרינן דהפרט בטל והכלל עיקר ומרבינן כל מילי אפילו דלא דמי לפרטי:

ד. והיכא דאיכא כלל ופרט לחודא והכלל בעשה ופרט בל"ת לדעת התוספות הפרט בטל והכלל מרבה כל מילי אך לדעת רש"י בכה"ג לא אתפריש היך דיינין ליה והנה מצד הסברא נראה דלרש"י דיינין ליה כסדרו אין בכלל אלא מה שבפרט דכ"ש הוא מהיכא דכ' כללא בתרא דאיכא ב' כללי אעפ"כ לא מבטלינן הפרט והפרט גובר על שניהם ואמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט מכ"ש היכא דליכא אלא כלל א' ופרט בתריה דאמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט. איברא דממ"ש רש"י בשבת דף ע' ע"א גבי הא דנפקא ליה לר"נ חלוק מלאכות מבחריש ובקציר תשבות ומקשה ועדיין אני אומר על החרישה וקצירה חייב שתים על שאר מלאכות אינו חייב אלא אחת ופירש"י דלא דיינין ליה בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל משום דהוי כלל בעשה ופרט בל"ת וע"ש בתוס' ובמג"ש ועיין במש"כ לעיל בערך דבר שהיה בכלל אות ח' והיוצא משם דלרש"י דמי דבר שהיה בכלל לכלל ופרט דחד עניינא הוא כמ"ש במג"ש שם ולכך יליף רש"י כמו דאין דנין כלל ופרט היכא דל"ד כללא לפרטא שהכלל בעשה ופרט בל"ת כך אין דנין דבר שהיה בכלל בכה"ג שמעינן מהא דלרש"י אף כלל ופרט לחודא אין דנין בדבר שהכלל בעשה ופרט בל"ת והדרא הספק לדוכתא איך דיינין לרש"י בכה"ג שהכלל בעשה ופרט בל"ת דאין לומר דבטל הפרט ואזלי' בתר כלל דאם כן כ"ש דנעביד הכי היכי דאיכא תרי כללי ועיין בערך דבר שהיה בכלל וימ"ה אות י' ששם ישבנו דברי רש"י בטוב טעם אך היוצא משם דרש"י ס"ל דבכלל ופרט היכא דהפרט בלא תעשה וכלל בעשה אזלינן ג"כ בתר הפרט:

ה. היכא דאיכא פרט וכלל ופרט בל"ת וכלל בעשה או להיפוך לדעת רש"י הפרט מרע לכלל והוי כמו כלל ופרט דכמו בכלל ופו"כ לרש"י הפרט מרע הכלל דבתריה כן הכא הפרט מרע לכלל דבתריה ואין בכלל אלא מה שבפרט ואין לומר דטעמו של רש"י בכופו"כ דהשינוי של הפרט מגרע כח הכלל והתם דוקא שהיה מקודם כלל בעשה ואח"כ פרט בל"ת נמצא השינוי בהפרט ולכך מגרע כח הכלל דאמרינן לכך שינתה תורה בהפרט כדי דניזול בתריה לגרע כח הכלל אבל היכא דנכתב מקודם הפרט בל"ת ואח"כ כלל בעשה נמצא דהשינוי בהכלל שאחר הפרט שנשתנה מן הפרט א"כ ראוי לומר שהשינוי של הכלל מגרע הפרט אך ז"א דלעולם השינוי הוא בהפרט אף שנכתב מקודם שהפרט הוא ענף מן הכלל לכך בעינן שישתוה אל הכלל ואם יש שינוי ביניהם נחשב השינוי אל הפרט שנשתנה מכלל שלו והבן ועוד דטעמו של רש"י דהשינוי גורם למעט ריבויים ובין שהשינוי בכלל בין שהשינוי בפרט השינוי גורם למעט ריבויים לכך בפרט וכלל השינוי גורם להיות כלל ופרט שלא להרבות כעין הכלל ועי"ל בטעמו של רש"י דס"ל דהשינוי מגרע כח חבירו ולכך בכופו"כ השינוי בפרט גורם לגרע כח הכלל דאין לומר דהשינוי בפרט מגרע כח עצמו ובטל הפרט כדעת התוס' דא"כ לא לכתוב לא ו' ולא ה' למה לי הפרט ולמה לי השינוי לא לכתוב כלל ופרט אך דלפ"ז קשה בכלל ופרט והשינוי בפרט למה לי השינוי דבלא השינוי ג"כ מגרע כח הכלל דאין בכלל אלא מה שבפרט וצ"ע:

ו. לדעת התוספו' היכא דאיכא פרט בל"ת וכלל בעשה אם נאמר דלעולם תלינן השינוי בפרט הנה בזה גם כן מגרעין כח הפר ואמרינן הכלל עיקר ואם נאמר דהיכא דהכלל נכתב בתר הפרט תלינן השינוי בכלל א"כ בכה"ג מגרעין כח הכלל ומסתבר דתלינן השינוי בפרט כמ"ש באות הקדים ועדיין צ"ע:

ז. ר' יוחנן לדעת רש"י מ"ק ג' א' ס"ל לר"י לדעת הס"ד בש"ס דכלל בעשה ופרט בל"ת לא דיינין בכלל ופרט וכלל אלא כדעת רש"י דהוי כלל ופרט ולפי דעת התרצן דדחי דכ"ע לית להו דר' אבין ס"ל דדיינין בכופו"כ אף בכה"ג ודע דבש"ס הבבלי לא סיים מאן הוא מ"ד אינו לוקה אך בירושלמי סיים דר"י הוא דאמר אינו לוקה כמ"ש בכ"מ פ"א מה' שמיטה ויובל ועפ"ז תבין דברינו אלה ועיין בסוגיא היטב ודוק ודע דאף דדחי התרצן דכ"ע לית להו דר' אבין אין ראייה דס"ל למסקנא כן רק הוא דחי' בעלמא דליכא למשמע מכאן:

ח. ר' יוחנן לדעת התוס' ס"ל לפי הס"ד בש"ס דדיינין בכופו"כ אף דהכלל בעשה ופרט בל"ת ולפי המסקנא ס"ל דאין דנין כר' אבין אלא אמרינן הפרט בטל והכלל עיקר כדעת התוספות שכתבנו לעיל אות ב' כ"ז מתבאר לך מדברי התוס' מ"ק ג' א' ד"ה אין דנין וע"ש:

ט. ר' אלעזר לדעת התוספות בין לס"ד בין למסקנא ס"ל כר' אבין אין דנין בכו"פ היכא דל"ד להדדי תוספ' שם ד"ה אין דנין ולדעת רש"י בין לס"ד בין לפי המסקנא ס"ל דדיינין בכופו"כ אף דל"ד להדדי וע"ש:

אי דרשינן כללי ופרטי או ריבוי ומיעוטי א. רבי דריש כללי ופרטי רק היכא דב' כללות סמוכין זה לזה כגון במים במים שני פעמים וכגון ופדוייו מבן חודש תפדה דהוי ב' כללות סמוכין ס"ל כתנא דבי ר"י דבכה"ג אין זה כלל ופרט אלא ריבוי ומיעוט כך מבואר בבכורות פרק יש בכור דף נ"א א' ובקדושין דף נ"א:

ב. ר' בר יהודה דריש ריבוי ומיעוטי אף דליכא ב' כללות סמוכין