מלא הרועים חלק ב שו

חשוב ואם הן מחולקים באיכותן אף שבכמות אינן אלא בב' צדדין חשוב א"כ לפ"ז סוגיא דעירובין דקאמר דלמ"ד בתרא עיקר מרבים דדמי לב' צדדין ולמ"ד קמא עיקר בעי ג' צדדין ממ"נ היכי מיירי הנך ג' וב' אי מיירי בכמות דהיינו מ"ש ב' היינו ב' שוין בכמות וגם באיכות הן שוין וכמ"ש התוספות באמת שם דהני ב"צ הוי ח"צ דנזיר דבאיכותן הן א' א"כ קשה דלענין הכמות למה נקיט החילוק בין למ"ד בתרא עיקר ובין למ"ד קמא עיקר דלזה בעי' ב' צדדין שוין בכמות ולזה ג"צ דע"כ צ"ל הך ג' צדדין דומיא דב' צדדין דהיינו ג"צ כמות וזה אינו דאף למ"ד בתרא עיקר היכא דשוים באיכות אף ד"צ כמות בעינן כההוא דחולין וע"כ לומר דהך ג"צ דקאמר למ"ד קמא עיקר היינו שאין שוין באיכות וא"כ היכא קאמר דלמ"ד ב"ע בעי' ב"צ דהיכא דאין שוין באיכות אף ב"צ לא בעי' כדמוכח מסוגיא דנזיר וכמ"ש התוס' וגם היאך נאמר דהך דקאמר ג"צ היינו שאין שוין באיכות דמה מקום לקרות ג"צ הכי אין כאן רק ב' צדדין החשוב והגרוע ודוחק לומר דמה דקאמר ג"צ כולל האיכות והכמות דהיינו שיהיה ג' בכמות וגם אין שוין באיכות (דאם תאמר דבעי' שיהיה ג' בכמות וגם אין שוין באיכות) דאם תאמר דבעינן שיהיה ג' בכמות א"כ מלת ג' צדדין קאי אכמות והאיכות חסר לגמרי דא"א לפרש ג' אאיכות דבאיכות אין כן רק ב' צדדי' החשוב והגרוע וע"ק לשיטת התוס' הו"ל למימר הכא והכא חד לישנא דממ"נ אי בתר האיכות אזיל הו"ל לקרותו גם בעירובין ח"צ ואי בתר הכמות אזיל הו"ל למימר גם בנזיר ב"צ ועלה בדעתי לומר דבאמת היכא דכללא בתרא דוקא לא מרבינן אלא ב"צ בכמות וצד א' באיכות ר"ל אף ששוין באיכות אעפ"כ לא צריך דלידמי רק בב' צדדין ודלא כתוספות נזיר והך דחולין אתי' כמ"ד כללא קמא דוקא כמ"ש התוס' בעירובין ולכך בעירובין קאמר ב"צ ר"ל ב"צ כמות ואתי לאשמעינן דיותר מב"צ בכמות אף בשוין באיכות א"צ דלידמי ובנזיר קאמר ח"צ לאשמעי' דבאיכות צריך שיהיה ח"צ שיהי' שוין ולכך א"א לומר הכא והכא חד לישנא דאי תני הכא והכא ח"צ הוה אמינא דאף בכמות לא בעי' רק דמי בח"צ ואי תני אידי ואידי ב"צ הוי אמינא דאף שהם ב"צ באיכות בעינן דלידמי לכך תני בנזיר ח"צ לאורויי על האיכות שיהי' ח"צ ובעירובין ב"צ לאוריי דבכמות אף שהוא ב"צ בעי' דלידמי ודוק. איברא דלפ"ז יקשה מ"ש בעירובין דלמ"ד קמא עיקר דבעי' ג"צ דהא כבר אוקימנא ההוא דעירובין על הכמות ובאמת בכמות בעי' אף ד"צ דלדמי עכ"פ למ"ד קמא עיקר דאל"כ הך דחולין דבעי דלדמי בד' צדדין כמאן אתיא וע"כ דלמ"ד ק"ע אף בד"צ בעי' דלדמי וא"כ מאי קאמר דבעי' ג"צ לאשמועי' רבותא טפי דאף ד"צ וא"ל דהכי קאמר דבעינן ג"צ אף באין שוין באיכותן דז"א חדא דעיקר חסר מן הספר דכבר כתבנו דבהך לישנא דג"צ אינו מבואר שינוי האיכות ועוד דהא דומיא דב"צ קאמר דהתם מיירי בשוין באיכות וצריך עיון:

ומה שנלענ"ד דבב' סוגיות אלו דבאמת פליגי הנך ב' סוגיות וכדעת רש"י שכתבנו לעיל אך בדרך אחר והוא עפמ"ש התוס' עוד שם בעירובין ובחולין ס"ו דיש להסתפק בזה דאמרינן דלמ"ד כ"ב עיקר היכא דשוין אי בעיא שוין לגמרי א"ד אף באין שוין לגמרי רק שצד א' גרוע מעט רק שאינו גרוע הרבה וקרובין להיות שוין ולמ"ד קמא עיקר אף באין שוין כלל והן רחוקים זה מזה מאד אעפ"כ בעיא דלדמי בכל הצדדים יעיי"ש דבריהם ונראה דבזה פליגי אלו הסוגיות דעירובין ודנזיר דהנה הסוגיא דנזיר ס"ל דלמ"ד ב"ע מרבינן דמי לב' צדדין רק שיהי' שוין לגמרי באיכות ולכך קרי לה ח"צ ולמ"ד ק"ע אף באין שוין לגמרי וסוגיא דעירובין ס"ל דאף באין שוין לגמרי בעי' דלידמי למ"ד ב"ע ולמ"ד ק"ע אף שאינו שוה כלל נמצא יש כאן ג"צ צד א' שוה לגמרי באיכות והב' שוה קצת והג' אינו שוה כלל ובזה א"ש מ"ש מ"ד ב"ע מרבה דשוי ב' צדדין דהיינו צד השוה לגמרי וצד שוה קצת ולמאן דאמר ק"ע מרבה ג"צ שוה לגמרי ושוה קצת ואינו שוה כלל ובזה א"ש הכל דב' הסוגיות מדברים מענין האיכות רק מחולקים בב' הסברות של התוספות שהיו מסופקים בו ובזה הותרו כל הקושיות ודוק כי נכון הוא מאד:

ה. היוצא מזה דבכופו"כ למ"ד ב"ע מרבינן מה דדמי מב' צדדין השוין וה"ה מד' צדדין רק שיהיו שוין ולחד דעה בתוס' בעי' שיהיה שוין לגמרי ולחד דיעה אף בשוין קצת ולפי מ"ש באות הקדום בב' הדיעות הללו מחולקים סוגיא דעירובין עם הסוגיא דנזיר דלסוגיא דעירובין אף בשוין קצת ולסוגיא דנזיר בעינן שוין לגמרי:

ו. ולמ"ד כללא קמא עיקר בכופו"כ מרבינן דדמי בג"צ וג' לד' ואף היכא דאיכא ד' צדדין בעינן דלידמי בב' צדדין ואף שאין שוין באיכות לדיעה א' אף שאין שוה כלל ולדיעה ב' באינו שוה לגמרי ויותר נראה דבכאן אף דיעה ב' דהוא סוגיא דנזיר מודה דאף באינו שוה לגמרי בעינן דלדמי למ"ד ק"ע וכההוא דקדושין כ"ד ב' דפריך מה הפרט מפורש בטל ממלאכה דגרוע טובא אך אין ראיה כ"כ די"ל ג"כ דאינו גרוע רק קצת וראיה מתו' עירובין ועיין שם:

ז. המהרש"א בעירובין בתוס' ד"ה אהני כללא הוכיח מדברי התוס' דס"ל דאף למ"ד ק"ע ובעי' דלידמי בג' צדדין ואף דאין שווין באיכות היינו דוקא כשב' צדדין מאלו הג' שוין והג' גרוע אבל ג' צדדין דאינן שוין ודאי לא בעי' עכ"ל ונראה דוקא היכא דג' אינן שוין שכ"א גרוע מחבירו אבל היכא שיש ב' חשובין וב' גרועין כיון דב' הגרועין שוין להדדי בכה"ג בעי' דלדמי בכל הד' צדדין ולא תימא דבעי' רק צד א' גרוע וכולן שוין בחשיבות אלא אף בכה"ג שב' גרועין כיון ששוין בגריעותן בעינן להו ולא מיעט רק היכא דאין שום א' דומה לחבירו הן בחשיבות הן בגריעות ודבר זה מבואר למעיין היטב בתוס' חולין ס"ו יתבאר לו דאף בב' גרועין וג' חשובין בעי' דלדמי כמו ההוא דחולין דאין לו זנב וראשו ארוך הן הצדדין הגרועים כמש"כ בתוס' יע"ש:

ח. ונסתפקתי לפמש"ל אות ו' דלמ"ד ק"ע אף באינו שוה בכל בעי' דלדמי היכא דיש ב' צדדים דאינן שוין לגמרי כל הג' אבל שוין קצת מי אמרינן דכ"ש היא מהך דאינו שוה כלל ואף דהתם חד הוא דאינו שוה כלל וב' שוים לגמרי מ"מ עדיף זה דאף דכל הג' אינם משתוים לגמרי מ"מ יש להם שווי קצת משא"כ התם דא' אינו שוה כלל א"ד גרוע מה שמחולקים כל הג' בשווי קצת ממה שמחולק א' בשווי לגמרי וראיתי דממקום שהוציא המהרש"א דבריו יש לדון בזה דעיקר ראיית מהרש"א שם בעירובין דלמה לו להתוס' לומר דהך ב' צדדין שוין דהיינו מומין שבגלוי ואינו חוזר לימא דאינן שוין ואתי כמ"ד קמא דוקא וע"ז תירץ דס"ל להתוס' דבעי' ב' שוין וחד גרוע דהיינו צד דבטל ממלאכתו ואס"ד דהיכא דג' החולקים בשיווי קצת דמי לא' דאינו שוה לגמרי הדרא קושיא לדוכתא נימא מומין שבגלוי ואינו חוזר ג"כ אינן שוין לגמרי רק שוין קצת דבטל ממלאכתו ג"כ אינו שוה לגמרי ושוה קצת ובכה"ג בעי' דלידמי בג' צדדין ש"מ דאף בכה"ג לא בעי' דלדמי כיון שכל הג' מחולקים שוב ראיתי דאין ראיה מכאן דע"כ אי אפשר להתוספ' לומר דהכא מיירי דכל הג' אינן שוים לגמרי ושוים קצת דא"כ בטל ממלאכתו שוה לחד מינייהו וקשה קושיית התוס' שם בעירובין מדקאמר לחפשי ישלחנו ריבוייא הוא ואם שוה הוא לחד מינייהו אמאי מרבינן ליה טפי מהיאך דילמא הריבוי קאי אהך דדמי ליה וע"כ לומר דבטל ממלאכתו גרע מכולן וא"כ אם נאמר דהב' צדדין דהיינו מומין שבגלוי ואינו חוזר נמי אינן שוים לגמרי רק א' גרוע קצת א"כ עכצ"ל דבטל ממלאכתו גרוע יותר אף מן אותו שהוא גרוע קצת דע"כ אין שום א' דומה לבטל ממלאכתו כמ"ש וא"כ בטל ממלאכתו גרע מן הגרוע קצת ומן המשובח הוא גרוע מאד ואינו שוה לו כלל ובכה"ג היכא דא' אינו שוה כלל שפיר כתב מהרש"א דבעינן שהב' יהיו שווין לגמרי אבל מה שנסתפקנו היכא דאין כאן שום א' שיהיה אינו שוה כלל רק ששלשתן מחולקים בשיווי קצת דהיינו שאמצעי שוה לזה בדבר א' ולזה בדבר א' ומחולק מזה בדבר אחד ומזה בדבר אחד וכן אחרון עם הראשון שוים בד"א ומחולקים בד"א באופן שבין כל אחד וא' יפול השווי קצת והשינוי קצת י"ל בכה"ג בעי' דלדמי אף בג' צדדין למ"ד ק"ע והנה להך דעה שכתבנו לעיל אות ו' דאף למ"ד ב"ע לא בעינן שב' צדדין יהיו שוים לגמרי א"כ לפ"ז למ"ד ק"ע דמוסיף צד הג'