מלא הרועים חלק ב שב

אבל קולא גמרינן מהך מילתא דחדוש וא"כ כאן דהך דאין רואין בלילה קולא הוא דלא מטמא בנגע עד היום וכל הלילה טהור הוא א"כ שפיר גמרינן קולא מטומאת ביתו דאין רואין בלילה וא"ל דחדוש הוא דז"א דהא החדוש הוא חומרא וכיון דחזינן דאף בחומר הקילה תורה דלא מטמא בלילה כ"ש בקל ומיושב קושית התוס' ודוק. אך עדיין קשה דהיאך מצי למילף טומאת גופו מטומאת ביתו ובגליון ש"ס שלי ישבתי זה ע"ש:

והנה נ"ל דהך אי גמרינן מחדוש שהוא קולא אי גמרינן מיניה חומרא כגון בב"ח דהחדוש הוא קולא דאי תרו ליה כולא יומא כו' וכתבתי דפליגי בזה אביי ורבא אי ילפינן מיניה טכ"ע דהוא חומרא י"ל דתלי בזה אי גמרינן מחדוש בק"ו שכתבתי לעיל באות א' שיש מחלוקת בזה דהא גם כאן מצי למילף בק"ו מבב"ח ומה בב"ח דכבוש מותר אעפ"כ טכע"ק אסור כ"ש בשאר איסורים דכבוש אסור כ"ש דנימא טכע"ק ואמנם קשה לי נהי דנימא דלא ילפינן מחדוש אפילו בק"ו מ"מ נעביד ק"ו מטכע"ק לכבוש ומה כבוש שמותר בבב"ח אסור בכל האיסורים טכע"ק שאסור בבב"ח אינו דין שיאסור בכל האיסורים וי"ל דבב"ח אינו נעשה כלל בב"ח ע"י כיבוש ואין כאן איסור כלל דהא כל חד לחודיה שרי. אך לפ"ז יקשה על התוס' שהם כתבו דהחדוש הוא בבב"ח לקולא מה דתרו לי' כולא יומא ושרי דבאמת אין כאן חדוש דשניהם היתר רק הבישול הוא החידוש דשניהם היתר ונאסרו והנה אפשר לומר דבאמת בבב"ח החדוש הוא חומרא דהתם בחולין דף ק"ח פרש"י דהחדוש הוא דכל חד לחודיה שרי אך התוס' הקשו על רש"י דהא בפסחים ובנזיר אמרי' דהא לאו חדוש הוא דאף בכלאים הוא כן ויש ליישב דעת רש"י דהתם מסיק דהחדוש הוא תרו ליה כולא יומא בחלבא שרי בשיל ליה בשולא אסור והנה לדעת התוס' דהחדוש הוא מאי דתרו לי' כולא יומא שרי א"כ למה מסיק הש"ס בשיל לי' בשולא אסור דהא זה אינו מן החדוש לכך י"ל דבאמת החדוש הוא דכל חד לחודיה שרי והא דאמרת דאין זה חדוש דמחמת העירוב אסור כמו כלאים ע"ז מסיק שפיר דאי תרו ליה כו' דהא חזינן דאין העירוב אוסר ע"י כבוש וכיון דלאו מחמת העירוב הוא השתא הוי חדוש מאי דבשיל ליה בשולא אסור דהא חזינן דל"ד לכלאים דהתם העירוב אוסר אבל כאן חזינן דאין העירוב אוסר א"כ שוב הוי חידוש מאי דאוסר בבישול והוא רק גזה"כ לא נודע טעמו ונמצא שהחידוש הוא חומרא ולכך לא ילפי' מיניה חומרא דטכע"ק ודוק וא"ש דברי רש"י בחולין ק"ח במ"ש דהחידוש הוא דכל חד לחודיה שרי דגם למסקנא זהו עיקר החדוש והא דכ' רש"י אח"כ אלא ודאי לאו חדוש דאהכי קפיד רחמנא כמו כלאי הכרם כוונתי דאביי קאמר דאף הך דקאמר דאי תרו כו' אינו חדוש דאהכי קפיד דדוקא דרך בשול ליתסר ולא דרך כבוש כמו בכלאי הכרם ר"ל כמו בכלאי הכרם דקפיד אהשרשה ואם יהיו ביחד קודם ההשרשה אינו נאסר משום כלאים וה"ה כאן קפיד אבישול דוקא ועיין בפסחים דף כ"ה א' ברש"י ד"ה מה לכלאי הכרם שכ' שם דכלאי הכרם דמי לבב"ח בהא ע"ש:

ד. מספקא לי הא דאמרינן מחידוש לא גמרינן אי חדוש אחר גמיר מיניה והנה היכא דחידושיהן שוין כגון בב"ח וכלאים דחידושן דכל חד לחודיה שרי ובהדדי אסור בכה"ג ודאי דחד מחבריה ילפינן כי קא מיבעיא ליה היכא דאין חדושן שוה דזה יש לו דבר אחד שהוא חדוש שאינו בכל התורה וזהו חדושו בדבר אחר והנה מדברי רש"י בחולין ל"ח ב' שכ' להלכה דטכע"ק דרבנן דמנזיר לא גמרינן דהי"ל נזיר וגיעולי נכרים ב' כתובים א"כ ג"נ חדוש הוא ומשרת להיתר מצטרף לאיסור וקשה דלמה הוצרך לומר דמשרת להיתר מצטרף כיון דג"נ חדוש הו"ל למימר דג"נ ובב"ח ב"כ כדאי' בפסחים מ"ג ובחולין ק"ח דבב"ח טכע"ק אסור אלא ע"כ לומר דחידוש א' מחבירו לא ילפינן א"כ לא הוי ב"כ דמה טעם ב"כ אין מלמדין דה"ל למכתב חדא ונילף אידך מיניה והכא לא הוי מצי יליף חדא מחבריה דחדוש הוא ואף דגם בב"ח חדוש מ"מ לא ילפינן מיניה איברא דלפי האמת אין כאן הוכחה דרש"י לשיטתיה דס"ל בקדושין ל"ז דב"כ אינו מיעוט למעט דבעלמא לא ילפי' רק דמינייהו לא מצינן למיגמר ואי אשכחינן דוכתא אחרינא דמצינן למילף מיניה ילפינן ואם כן הוצרך רש"י לומר דמשרת להיתר מצטרף לאיסור, דאס"ד לטעכ"ק הוי ילפינן מינייהו לכל התורה ואף דג"נ ובב"ח ב"כ מ"מ היכא דמצינן למילף מדוכתא אחרינא ילפינן ויש לעיין בזה עוד:

ה. מש"כ לעיל אי גמרינן בק"ו מחדוש נ"ל דר"א ור' יהושע פליגי בזה דהנה בחולין דף ל"ד יליף ר"א דאוכל כמאכיל מנבלת עוף טהור ור' יהושע סובר דמעוף טהור לא ילפינן דחידוש הוא וקשה מ"ט דר"א דודאי חידוש הוא דבכ"מ טומאת סתרים לא מטמא והכא מטמא וצ"ל דס"ל דבק"ו ילפינן מחידוש והכא ק"ו הוא ומה נבלת עוף טהור דהמאכיל טהור ואוכלו טמא הכא דהמאכיל טמא א"ד שאוכלו יהיה טמא ור"י ס"ל דמקדוש לא ילפינן אפילו בק"ו:

חולין מקדשים לא ילפינן א. קיי"ל דחולין מקדשים לא ילפינן כדאיתא ר"פ אלו עוברים דחטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא ילפי' וצ"ל דוקא ח מרא לא ילפינן אבל קולא גמרינן במכ"ש מה קדשים דחמירי מקלינן בה כ"ש חולין ולכך יליף ר' יהודה מב"מ לא בטיל מדם הפר ושעיר דהתם קולא הוא דמכשירינן ההזאה ולא אמרי' דדם השעיר בטל ומה בקדשים דחמירי מקילינן כ"ש בחולין ומה לקולא אמרינן דמב"מ לא בטיל כ"ש לחומרא. אך קשה מהא דיליף בחולין כל איסורין שבתורה בס' מזרוע בשילה וקאמר שם בחולין דף צ"ח ב' אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטיל וקשה דהיאך ילפינן חומרא מקדשים דחמירי הן אמת דלדעת התוס' שם הוא אסמכתא בעלמא אך המעיין ברש"י שם בסוגיא יראה דס"ל דהוא ילפותא גמורה ואיך גמרינן חומרא מקדשים וי"ל דבק"ו גמרינן מקדשים אפי' לחומרא ושם יש ג"כ ק"ו ומה זרוע בשילה שהקילה בה תורה לבטל איסור לכתחילה כמבואר שם בסוגיא אעפ"כ אינו בטל בפחות מס' או ממאה שאר אסורי' שאין מבטלין אותן לכתחלה ק"ו דאינו בטל אם נפל ממילא בפחות מס' או ממאה אך י"ל דהיא הנותנת דהתם לבטל לכתחלה לא שרינן בפחות אבל נפל ממילא יובטל ברובא ויש ליישב ועדיין צ"ע ודוק:

אות ט' טעמא דקרא א. ר"ש דריש טעמא דקרא בב"מ קט"ו דס"ל באלמנה עשירה ממשכנין אותה אפי' בלא מפורש הטעם בקרא:

ב. ר' יהודה לא דריש טעמא דקרא רק היכא דכתיבא בהדיא יעיי"ש בב"מ דף קט"ו ובסנהדרין כ"א ובסוטה ח' א':

ג. ר' יוסי לא דריש טעמא דקרא פרה פ"ג משנה ז' ועיין ביומא דף מ"ב ע"ב דמפרש שם דת"ק דריש טעמא דקרא ור"י לא דריש ושם ביומא הגי' רבי אך במשניות הוא ר' יוסי:

ד. מדברי הרמב"ם פ"ד מפרה דין ב' משמע דדריש טעמא דקרא וכבר עמד בזה בתוס' י"ט פ"ג דפרה משנה ז' והרב בלח"מ בהלכות מלוה ולוה פ"ג דין א' מסיק שם דרמב"ם פסק כר"ש דדריש טעמא דקרא יעיי"ש שהאריך וכ"כ הב"י באה"ע סי' ט"ז דהר"מ דרש טעמא דקרא וכ' טעם לדבריו וע' במגיני שלמה בסוף הספר בענין דרשינן טעמא דקרא:

ה. רב ששת משמע דדריש טעמא דקרא בקדושין דף כ' ע"ב בעי מיניה ר"ה בר חיננא מרב ששת המוכר בית בבתי עיר חומה א"ל ממדרשו של ר"ש כו' ועיין ברש"י שם דר"ש דריש טעמא דקרא ומשמע דרב ששת פסק כוותי' והרמב"ם פי"ב מה' שמטה ד"ב פסק כרבנן דאינו לוה וגואל לחצאין וצ"ע דברוב מקומות פסק כר"ש דדריש טעמא דקרא וכמ"ש באות הקדום:

ו. היה נ"ל דבהא פליגי ר"מ ור"י בסוכה דף כ"ג א' בעושה סוכתו ע"ג בהמה דר"י פוסל דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לז' ור"מ מכשיר דמדאורייתא חזי וכיוצא בזה נחלקו ר"פ וראב"י בשבועות דל"א א' במשחק בקוביא אי חייל עליו שבועת העדות דר"פ ס"ל דחיילא דמדאורייתא חזי וראב"י ס"ל כיון דרבן