מלא הרועים חלק ב שא

פרט א' דטעמו חשוב כעיקר למידין מבב"ח כמו דמצינו התם דטכ"ע ה"ה הכא וצ"ע:

ג. היכא דהחדוש הוא שהחמיר בו חומרא מה שאינו בשאר אסורין אזי לקולא גמרינין מיניה בק"ו וראיתי בג"ו שם שמסתפק בזה ונעלם ממנו ש"ס חולין צ"ח ב' דקאמר שם על זרוע בשילה דחדוש הוא ומקשה א"ה למאה וששים נמי לא נגמור מיניה ומשני אטו אנן קולא גמרינין חומרא גמרינן ופירש"י דלחומרא גמרינן בק"ו זרוע בשילה שהקיל בו בדבר דהוא חדוש כו' שוב ראיתי בג"ו שם שגם הוא הרגיש בזה שוב מצאתי מפורש במ"ק ח' בתוס' ד"ה נפקא ליה בסוף הדבור שכ' דמהתם מוכח דאפי' דהיכא דחדוש הוא חומרא לא ילפינין קולא ומייתי ג"כ הך דחולין ק"ח דטעמו ולא ממשו שהביא בג"ו ונעלם ממנו דברי התוס' אלו ובחי' הריטב"א שם מצאתי דס"ל דרבי ור"י פליגי בהא דרבי יהודה ס"ל דאפילו היכא דהחדוש הוא חומרא לא גמרינן מיניה קולא ורבי ס"ל דקולא גמרינן מיניה עיי"ש. ולענ"ד נראה דבהא פליגי גם אביי ורבא אך צריך להקדים לזה הך דחולין ק"ח דאמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו דאורייתא דאס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחדוש הוא אי חדוש הוא אפילו לא נ"ט נמי ורבא אמר דרך בשול אסרה תורה והנה רש"י פי' דהחדוש בבב"ח הוא דכל חד לחודיה שרי והתוס' מקשים על זה דהא כלאים כן הוא ג"כ כל חד לחודיה שרי וכתבו דהחדוש הוא אי תרו ליה כולה יומא וקשה לדברי התוס' דא"כ איך אמר אביי אי חדוש הוא כו' וכלומר ש"מ דלאו חדוש הוא והא באמת חדוש הוא בשלמא לרש"י א"ש דבאמת לאו חדוש הוא דגם בכלאים כל חד לחודיה שרי אבל לפי' התוספות תיקשי הא באמת חדוש הוא וגם לרש"י קשה נהי דכל חד לחודיה לאו חדוש הוא מ"מ בב"ח הוא חדוש מחמת דאי תרו ליה כו' אלא צ"ל דס"ל לאביי דהיכא דהחידוש הוא קולא גמרינן מיניה חומרא וא"כ אף דבב"ח חדוש דאי תרו ליה שרי וא"כ החדוש הוא קולא מ"מ גמרינן מיניה חומרא וז"ש דאס"ד חדוש הוא ולא גמרינן מיניה אפילו חומרא אף דהחידוש הוא קולא א"כ אפילו לא נ"ט נמי ואין לומר דיליף מזרוע בשילה דשרי בלא נ"ט דהא לדידך אף דהחדוש הוא קולא לא גמרינן מיניה חומרא ה"ה דלא מצינן למגמר להך דהוא חדוש קולא ממקום אחר די"ל חדוש הוא ואף דהחידוש הוא קולא וא"כ כ"ש דראוי להקל בו גם קולא זו מ"מ כיון דלדידך ס"ל דחדוש לא גמרינן מיניה כלל וה"ה דלא גמרינן ליה שום דבר ממ"א הן קולא הן חומרא אלא מדחזינן בבב"ח דבלא נ"ט שרי ע"כ אף דחידוש הוא גמרי' ליה מזרוע בשילה קולא וה"ה דגמרינן מיניה חומרא וכיון דחידוש הוא קולא ורבא חולק ע"ז וס"ל דבאמת מחידוש לא גמרינן כלל הן קולא והן חומרא והוא הדין דלא גמרינן לחדוש ממקום אחר הן קולא והן חומרא ולא קשה א"כ אפי' לא נ"ט נמי דדרך בישול אסרה תורה ומזה ילפינן דבעינין נ"ט כמ"ש רש"י שם יצא לנו מזה דאביי ס"ל דמחדוש ילפינן צד שהוא היפוך החדוש דאם החדוש חומרא ילפינן קולא שהוא הפכו וכן בהיפוך וה"ה דגמרינן לחדוש ממ"א זהו הצד שהוא חדושו דאם חדושו קולא גמרינן ליה ג"כ קולא אחרת ממקום אחר ולרבא לא ילפינן כלל מחדוש. ובזה נ"ל ליישב ג"כ סוגיא דמ"ק דף ז' ב' דפליגי ר"י ורבי דר"י יליף מוביום הראות בו דממתינין לחתן ז' ימי המשתה מלראות נגעו ור' יליף ק"ו מוצוה הכהן ופנו הבית אם ממתינין לדבר הרשות כ"ש לדבר מצוה ואמרינן מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין א"ב ורבא א' דבר הרשות א"ב דרבי יליף מוצוה דאפי' לדבר הרשות ממתינין ור"י ס"ל מוצוה לא ילפינן דחדוש הוא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו הכא מטמאו וקשה דלמה דחיק אביי לומר משמעות דורשין א"ב כיון שנוכל למצוא חילוק ביניהם בדבר הרשות אך לפמ"ש א"ש דאביי לשיטתיה דס"ל דהיכא דהחדוש חומרא ילפינן מיניה קולא וא"כ היאך נאמר דלרבי יהודה לא גמרינן מוצוה דחדוש הוא החדוש הוא חומרא ויכולין למילף מיניה קולא אלא ע"כ דגם לר"י ילפינן מוצוה דבר הרשות רק דמשמעות דורשין א"ב דר"י יליף דבר מצוה מוביום ואע"ג דמצי למילף בק"ו מ"מ מלתא דאתיא בק"ו טרח וכ' קרא ועיין בתוספות שם במ"ק דף ח' ד"ה נפקא ליה שכתב ג"כ כן ודבר הרשות יליף באמת גם ר"י מוצוה ורבא לשיטתיה דס"ל גם היכא דהחדוש חומרא לא ילפינן קולא וא"כ שפיר אמר דבר הרשות א"ב דר"י ס"ל דחדוש הוא ולא ילפינן מיניה אפילו קולא ורבי ס"ל דלקולא מצינן למילף מחדוש ונמצא לפ"ז לרבא הך אי ילפינן מחדושו היפוך חדושו תלי' בפלוגתא דר"י ורבי ולאביי לכ"ע ילפינן היפוך חידושו והא דמשני רבא בחולין דרך בישול אסרה תורה הוא ליישב אליבא דר"י דס"ל דמחדוש לא גמרינן כלל וקשה לר"י אפילו לא נ"ט נמי כדמקשה אביי וע"ז משני דר"י מצי לילף מגופיה דבב"ח דדרך בישול אסרה תורה ודו"ק היטב מיהו נ"ל להוכיח דרבא ס"ל דאפילו לר' לא גמרינן מחידוש כלל רק דהתם גבי טומאת בית ס"ל לרבי דלא חדוש הוא כלל דהתם דף ח' א' קאמר לר' אצטרך תרווייהו דאי כתב וביום הראות לחוד כו' וקשה דבל"ז אי לא הוי כתיב וציוה לא הוי ידעינן בטומאת בית דממתינין דמטומאת גופו לא הוי ילפינן די"ל טומאת בית חדוש הוא דאפילו עצים ואבנים מטמאו והיכא דהחדוש הוא חומרא לא גמרינן לה קולא אפי' לרבי דבזה כ"ע מודו אלא ע"כ טעמא דרבי דס"ל דלאו חדוש הוא כלל ושפיר הוי גמרינן טומאת בית מטומאת גופו שוב ראיתי שיש לפרש הסוגיא במ"ק דגם ר"י מודה דמחדוש שהוא חומרא לא גמרינן קולא דהסברא פשוטה הוא כך והתם ה"פ דרבא משני דבר הרשות א"ב ולפי פשוטו הפי' דבר הרשות בטומאת גופו אבל בטומאת ביתו דכ"ע מודו דאפי' לדבר הרשות ממתינין וכן פירש התוס' שם וקשה דהו"ל למימר דבר הרשות בטומאת גופו ולכך נ"ל דבאמת פשט הגמרא דס"ל לר' יהודה דאפי' בטומאת בית לא שרינן ליה להמתין אלא לדבר מצוה והך דפינו כלי הבית אין לך מצוה גדולה מזו דהתורה חסה על ממונן של ישראל (ואע"ג דר"י ס"ל בפי"ב דנגעים דאפילו חבילי קש ותבן צריך לפנות י"ל דס"ל דאפילו אלו מקבלין טומאה וכדעת התוס' במ"ק ח' ד"ה דהא וכמ"ש במשנה למלך בפי"ד מה' טומאת צרעת דין ד' אך עי"ש במש"ל שתמה ע"ז) ולכך קאמר רבא סתם דבר הרשות א"ב דר"י ס"ל דלדבר הרשות אין ממתינין אכילו לטומאת בית וע"ז קשה דא"כ לר"י למה לי ופנו תיפוק ליה מוביום הראות דבשלמא אם נאמר דבבית אפי' לרשות ממתינין אצטריך ופנו לרשות וכדס"ל לרבי אבל לר"י דס"ל ופנו רק למצוה אתי א"כ למה לי ופנו ותיפוק ליה מוביום הראות וע"ז משני מהתם לא גמרינן ר"ל מוביום הראות לא גמרינן טומאת בית להקל עליו דחדוש הוא ר"ל דטומאת בית חדוש הוא דהחמירה תורה עליו דאפי' עצים ואבנים מטמאו והו"א דנחמיר לענין זה ג"כ דלא נמתין אפילו למצוה לכך אצטרך ופנו וא"ל דקשה להפוך ולכתוב ופנו ולא בעי וביום ונילוף לטומאת גופו דממתינין לדבר מצוה מופנו ושוב אין לומר דחדוש הוא דהא לפי סברתינו ס"ל לר' יהודה דהיכא דהחדוש הוא חומרא גמרינן מיניה קולא וא"כ נגמור מיניה קולא דממתיני' לדבר מצוה ולמה לי וביום הראות וי"ל דזה לק"מ דס"ל לר' יהודה דטומא' גופו לא גמרינן מטומאת בית דטומאת גופו חמור שכן מקבל טומאה בכל הטומאות ועוד שהוא טומאה עצמיית בגופו ובזה מיושב מה שיש להקשות לפי' שפירשו רש"י ותוס' דהכוונה לתרץ דר"י לא גמיר טומאת גופו מטומאת ביתו משום דטומאת בית חדוש וקשה למה הוצרך לדוחק זה לומר דמחדוש שהוא חומרא אפילו קולא לא גמרינן בפשיטות הו"ל לומר דס"ל דטומאת גופו שהוא חמור לא גמרינן להקל מטומאת ביתו דקיל וכמו דאמרינן שם דף ח' א' לרבי אבל לפי פירושנו באמת גם לר' יהודה לא ילפינן גופו דחמור מביתו דקיל רק דהקושיא הוא להיפוך ניליף ביתו דקיל מגופו דחמור בק"ו ועז"א דחדוש הוא ולא ילפינן ליה מדוכתא אחרינא אפי' בק"ו ולפי זה יהיה הוכרח מזה דאפי' בק"ו לא ילפינן חדוש מדוכתא אחרינא וא"כ י"ל דה"ה דלא גמרינן מיניה אפי' בק"ו ונפשט בזה ספק בעל ג"ו שכתבנו באות א' ובמה שכתבתי לפרש הסוגיא דשם נתיישב עוד קושיית התוספות שם דף ח' ד"ה נפקא ליה וז"ל ותימא דהא לעיל אמר רבא לר' יהודה חדוש הוא ולא גמרינן מיניה ור"ל היאך יליף כאן נגעי גופו מנגעי בתים לענין דאין רואין בלילה ולפמ"ש דהא דאמר ר"י חדוש הייני דלא גמרינן קולא להך מלתא דחדוש הוא הואיל וחדוש הוא ואחמור בה תורה אימא להך מילתא נמי נחמיר