מלא הרועים חלק ב רצט

ומשני מהו דתימא עונש השוה בכל אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור עושין תמורה אשה נמי כי עבדא לא לקיא קמ"ל ע"כ יצא מזה דהטעם דצריך לרבות אשה דהוי עונש שאינו שוה בכל דצבור לא לקי והנה הר"מ בפ"א מה' תמורה כ' דאף בקרבן צבור ושותפין שהמירו לקי ועיין בלח"מ שם שהקשה מהך גמרא דמשמע דצבור לא לקי לכך הוי עונש שאינו שוה בכל וראיתי בראש יוסף ריש חולין שכתב על התוספות חולין ג' א' ד"ה וסופק דהא דאמרינן דציבור לא לקי היינו לאביי דס"ל כל מילתא דא"ר ל"ת אי עביד מהני דאי לא מהני למה לקי וא"כ בצבור שהמירו דאין תמורתן תמורה ולא מהני לכך לא לקי אבל לרבא דס"ל אף דלא מהני לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ י"ל דאף צבור דלא מהני תמורתם לקי ולכך פסק הר"מ דאף בצבור לקי והנה לפ"ז י"ל דר"י ס"ל כרבא דאי עביד לא מהני וא"כ אף צבור לוקין בתמורה והוי לאו השוה בכל ותו ל"צ קרא לרבות נשים דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ולפ"ז י"ל דר"מ ור"י דצריכי קרא לאשה ס"ל כאביי דאי עביד מהני ור"י ס"ל כרבא ול"צ קרא לאשה אבל באמת לא דריש ו' אף דס"ל יורש ממיר אך לפמ"ש בח"א ערך כל מילתא דא"ר ל"ת אות ג' דמאן דס"ל שינוי קונה ס"ל כאביי דמהני והנה ר"י ס"ל שינוי קונה ב"ק צ"ד וא"כ ע"כ ס"ל כאביי ועיין בח"א ערך שינוי אות ז' דלמאן דס"ל דלא אמר ר"י הלכה כסתם משנה אזי י"ל דס"ל לר"י שינוי אינו קונה ודו"ק. סוף דבר דאכתי לא מכרעא מילתא מהך דס"ל לר"י יורש ממיר אי דריש ו' די"ל דלא דריש ו' ואעפ"כ ל"צ ריבוי לאשה וכמ"ש מתרי טעמי ודוק:

והנה יש עוד ראיה דר"מ דריש ו' דהנה בסנהדרין נ"א מבואר דר"מ ס"ל בת כהן נשואה בשריפה. וע"כ צ"ל דדריש ו' דובת כמ"ש ר"ע שם דף נ"ב ב'. אך י"ל טעמא דר"מ דסקילה חמור וע"כ הך ובת כהן בנשואה מיירי דאי בארוסה לא גרעה מארוסה דבת ישראל דהיא בסקילה החמורה ועיי"ש בגליון ד' נ"א ב' ודף נ"ב א' שישבתי דלא מצי מיירי בפנויה עיי"ש וע' ביומא דמ"ה א' ור"מ איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מנ"ל נפקא ליה מואש ורבנן ו' לא דרשי מבואר דר"מ דריש ו' עיי"ש:

י. רבי לא דריש ווין בסוטה דף כ"ח א' ורבי תלתא קראי כתיבי ופרש"י שם דרבי לא דריש ווין יע"ש שכן הוא מוכרח בסוגיא וצ"ל דוקא ו' לא דריש אבל שאר אותיות יתירים דריש דברפ"ב דברכות דריש רבי דברים הדברים. והנה עפ"ז נ"ל ליישב קושית התוס' במ"ק דף ח' א' ד"ה מה שהקשו שם על רבא דלמה חולק על אביי דסובר דר"י דריש ו' הלא אשכחן בכל דוכתא דר' יהודה דריש ו' ולמה חולק רבא על אביי שם ולענ"ד נראה דמטעם אחר חולק רבא שם ורבא לשיטתיה ואביי לשיטתיה דהנה לעיל שם במ"ק ז' ב' פליגי שם ר"י ורבי ואמר אביי שם משמעות דורשין א"ב ורבא דבר הרשות א"ב ועיי"ש דמסיק לרבא דר' דורש דבר מצוה מוביום רק רשות יליף מוצוה הכהן וע"ש דמצריך שם הגמרא צריכותא דצריך לרבי תרי קראי חד וביום הראות למצוה וב' וצוה לרשות ולפ"ז א"ש דרבא לשיטתיה לא מצי למימר דו' וביום דרשי' דקשה התינח לר"י דדריש ו' אבל לרבי דלא דריש ו' היכא יליף מהכא למצוה וע"כ הוצרך רבא לומר דלא מו' דריש רק דביום גופיה מיותר אבל אביי לשיטתיה דס"ל משמעות דורשין א"ב ורבי לא יליף כלל מוביום כמ"ש התוס' שם ד"ד ב' בד"ה משמעות דורשין דרבי ס"ל דוביום אצטרך ביום ולא בלילה ו' לא משמע ליה א"כ הן דרשה דוביום רק לר"י א"כ אביי לשיטתיה שפיר יליף מו' דר"י דריש ווין אבל רבא לשיטתיה דס"ל דגם רבי דריש מוביום למצוה ורבי לא דריש ווין לכך ל"ל דלאו מוי"ו דריש רק מוביום ומיושב קושיית התוס' ובזה מיושב ג"כ עוד קושית התוס' שם בד"ה נפקא שמקשו דהכא דריש רבא ביום ולא בלילה מכנגע ולא מוביום ובסנהדרין יליף ביום ולא בלילה מוביום כאביי ולפי מ"ש מיושב דע"כ לא הוצרך רבא לומר דביום אתי למידרש יש יום שאתה רואה אלא לרבי דלא דריש ו' וצ"ל דמגופא דקרא יליף מביום ואם כן ביום ולא בלילה מנ"ל וצ"ל מכנגע אבל למאן דדריש ו' א"כ הך דרשא דיש יום מו' שמעינן לה ומלת ביום אתי לאורויי ביום ולא בלילה וא"כ בסנהדרין שם דר"מ קאמר לה ור"מ דריש ו' כמ"ש באות ט' ואם כן שפיר יליף מביום ולא בלילה מביום דמיותר דלאו הך דרשא דיש יום שאתה רואה כו' מו' נפקא ודוק:

ובזה מיושב ג"כ דברי הרמב"ם בפ"ט מה' טומאת צרעת דין ו' דיליף דאין רואין הנגעים בלילה מביום כאביי ולא כרבא ולפמ"ש א"ש דרבא גופא לא קאמר אלא לרבי דלא דריש ווין אבל למאי דקי"ל דדרשינן ווין מביום נפקא לן ומיהו בלא זה תמיה לי סוגיית הש"ס דמ"ק שם למה הוצרך לומר דרבא דריש ביום ולא בלילה מכנגע נראה לי הא טובת ביום כתיבי בפ' נגעים וראהו הכהן ביום השביעי בבהרת וכן בנתק כתיב וראהו הכהן ביום השביעי ויכול למעט מיני' ביום ולא בלילה שוב מצאתי בת"כ פרשת תזריע פ' ב' ריש פרשה בשביעי יכול בין ביום בין בלילה ת"ל ביום ולא בלילה וכן ריש פרשה ט' שם בשביעי יכול בין ביום ובין בלילה ת"ל ביום ולא בלילה וא"כ תימא רבה על הגמ' למה הוצרך לדחוק דרבא יליף מכנגע נראה לי והוצרך למילף טומאת גופו מטומאה דלאו גופי' הא בטומאת גופי' מצינו בפ' ביום ולא בלילה וכדדריש ליה בת"כ ונ"ל דמהתם לא מצינו למילף ביום ולא בלילה לומר דלילה לא חזיא לראיית נגעים די"ל דבאמת לילה חזיא לראיית נגעים והא דאמר ביום ולא בלילה ר"ל דלכך הוצרך לכתוב וראה הכהן ביום השביעי דאי כתב בשביעי סתמא הוי משמע דליל שביעי כבר מטא זמנא לראותו דכבר היה מוסגר ז' ימים קמ"ל ביום השביעי ולא בלילה דעדיין מחוסר זמן הסגר דהתורה הקפידה שיהיה מוסגר שבעת ימים דוקא ומקצת יום שביעי ככולו אבל לילה אינו מועיל להשלים זמן שבעת ימי הסגר אבל באמת לילה לא פסול מצד שאינו ראויה לראיית הנגע ולכך בפעם ראשון שרואה הנגע הו"א דיכול לראותו בלילה וכן לאחר הסגר שבעת ימים יכול לראותו בליל שמיני ולא מיעטה תורה רק ליל שביעי דיום שביעי כתיב ולא ליל שביעי לכך הוצרך רבא ללמוד מכנגע אך קשה דבת"כ פ"ט דדריש ביום ולא בלילה בנתקים וקשה לי' דהא כבר כתיב בנגעי עור בשר ביום ולא בלילה ואיתא שם וז"ל יכול עור הבשר שמטמא בד' מראות יהא צריך יום נתקים שאין מטמאין בד' מראות לא יהו צריכין יום ת"ל ביום ולא בלילה עכ" ופי' בקרבן אהרן דלכך הוצרך למעט לילה בנתקים דהו"א דוקא עור בשר שצריך נהורא בריא להבחין בין ד' מראות שאת כצמר לבן בהרת כשלג כו' אבל נתקים שא"צ לזה הבחנה שכל המראות טמאות הו"א דאפי' בלילה יוכל להבחין כו' עכ"ל וא"כ לפ"ז הדרא קושיא לדוכתה לילף דלילה אינו ראוי למראות נגעים מביום ולא בלילה ואין לומר כמ"ש דהו"א ביום למעט ליל שביעי דעדיין מחוסר זמן הסגר אבל ליל ח' ראוי לראיית נגעים דז"א דא"כ קשה למה הוצרך לכתוב שנית ביום ולא בלילה בנתקים הלא כבר גילה דלילה מחוסר זמן אלא ש"מ דטעם המיעוט דלילה משום דלילה אינו ראוי לראיית נגעים ולכך אצטריך למכתב שנית בנתקים וכדאצטריך לה בת"כ משום דהו"א דוקא בעור בשר שצריך הבחנה בין ד' מראות וא"כ מוכח דהטעם משום דלילה אינו ראוי ואין לתרץ דה"פ דת"כ דאי לא הוי כתיב רק בעור בשר הוי אמינ' דהא דמיעטה תורה בלילה לאו משום דמחוסר זמן הסגר ז' ימים רק משום דצריך הבחנה בין ד' מראות אבל בנתקים שאין צריך הבחנה כשר בליל שביעי דלילה אין מחוסר זמן קמ"ל בנתקים ומינה ידעינן דהטעם דמיעוט לילה משום דעדיין מחוסר זמן הוא דליכא למימר משום הבחנה דהא כאן א"צ הבחנה אך באמת אי אפשר לומר כן דא"כ תיקשי להיפוך לכתוב ביום השביעי בנתקים למעט לילה וממילא ידעינן בנגעי עור בשר למעט לילה אלא ע"כ צ"ל דאי כתיב בנתקים לחוד הו"א דדוקא ליל ז' אמעוט משום דהוא מחוסר זמן אבל ליל ח' יכול לראות הלילה ראוי לראיית נגעים קמ"ל בנגעי עור קרא יתירא ביום למעט כל לילות משום דאינן ראויין כלל ואם כן הדרא קושיא לדוכתא דמביום יתירא דנגעי עור ידעינן דלילה אינו ראוי ולמה הוצרך רבא למילף מטומאה דלאו גופיה מכנגע נראה לי אך יש ליישב לפמ"ש בת"כ פ"ט מנגעי עור ליכא למילף לפי שמטמא בד' מראות וצריך הבחנה וא"כ לא נדע אכתי נגעי הראש וזקן שא"צ הבחנה דאין לילה ראוי לראייתן לכך הוצרך