מלא הרועים חלק ב רצח

בתורה להדיא ולא מהללמ"מ וכן האמת דהרי כמה דברים ילפינן מדאיתקיש כל התורה לתפילין כדאי' ספ"ק דקדושין וע"כ דוקא הכא לפי שהוא הללמ"מ מיהו למאי דקי"ל דס"ת שתפרה בפשתן פסול מבואר דקיי"ל דילפינן היקש מהלכה. ה' אי דרשינן א. ר"מ דריש ה' דריבויא לריבוי וה' דמיעוטא למיעוט כגון בסוטה דכתיב וכתב את האלות האלה אלות ריבוי הוא אזי ה' דהאלות גם כן ריבוי לרבות קללות הבאות מחמת ברכות אלה מיעוט למעט קללות שבמשנה תורה אזי ה' דהאלה ג"כ מיעוט סוטה י"ז א' ובתוספות שם מקשה דרבי מאיר בהוריות לא דריש ה' גבי קהל הקהל ועיי"ש בהוריות י"ב מגילה ט' ב' דריש ה' דהמשיח:

ב. רבי יהודה דריש אף ה' דריבויא למיעוט סוטה שם דדריש אף ה' דהאלות למעט ועיי"ש בתוספות שהקשו דבהוריות דף ה' א' דריש רבי יהודה ה' דהקהל לרבות עיי"ש:

ג. ר' יוסי דריש התם ה' דריבוייא לרבות ומשמע דה' לגבי מיעוטא למעט רק דהתם א"א למעט דכתיב את לרבות סוטה י"ג א' עיי"ש היטב ברש"י:

ד. ר"ש דריש ה' דריבוייא לרבות בהוריות דף ה' א' גבי קהל הקהל ועיי"ש:

ה .רבי דריש ה' דברים הדברים רפ"ב דברכות די"ג א' ורבנן דברים הדברים לא דרשי והלכה כרבי מחבירו משמע דלא דרשינן ה':

ויו אי דרשינן א. ר"א בר"ש לא דריש ו' ביבמות ע"ב דלא מרבה מו' דוביום השמיני מילה שלא בזמנה דתיהוי ביום ועיי"ש:

ב. אפילו מאן דלא דריש ו' ו"ה דריש כך ס"ל לר"א שם גבי והנותר דדרשי' לרבות נותר שלא בזמנו דאין שורפין אותו אלא ביום וכן ביומא דף מ"ה ב' קאמר ג"כ אפילו מאן דלא דריש ו' ו"ה דריש:

ג. ר' יוחנן משמע דס"ל דאף היכא דכתיב ו"ה לא דרשי' דלא דריש ו' דוהנותר לרבות נותר שלא בזמנו ועיי"ש ועיין באות ט' שכתבנו דע"כ הדר ביה ר' יוחנן ודריש ו' יעיי"ש עוד שהארכנו דלא דריש ו' ועיי"ש:

ד. התוספות כתבו בסנהדרין דף ד' דאף למאן דלא דריש ו' ו' למ"ד דריש גבי ולטוטפות ומשמע דה"ה לכל שאר אותיות הנכתבים עם הוי"ו דדוקא ו' לחודא לא דרשי' שדרכו להיות נוסף שהוא מן אותיות האמנתיו שנוספים לפעמים אבל ב' אותיות ס"ל דלדרשא אתי:

ה. ר' עקיבא לדעת ר' סימאי ור' ישבב דס"ל יש ממזר לרע"ק מחייבי לאוין דשאר ולר' ישבב ס"ל לרע"ק אף מחייבי עשה ע"כ דרע"ק דריש וי"ו דלא יגלה עיין יבמות ס"ט א' ובתוספות ד"ה הכל מודים בסוף הדיבור יעיי"ש אמנם לא צריכין אנו לראיה זו דבהדיא מצינו בסנהדרין דף נ"א ישמעאל אחי בת ובת אני דורש וביבמות דף ס"ח ב' כמאן כר"ע דדריש ווין ועיי"ש ובסוטה ר"פ כשם דף כ"ח מבואר דדריש ווין:

ו. ר' ישמעאל נראה בסנהדרין דף נ"א דדריש ג"כ ווין דקאמר שם ור' ישמעאל האי בת ובת מאי דריש ועיין ביבמות מ"ח ב' בתוספו' ד"ה כמאן שכתב לחד תי' דר"י דריש ווין ובסוף תי' די"ל דר"י לא דריש ווין כדמשמע מהך דיבמות שם ומתרצין מה דאמר בסנהדרין ור"י האי ובת כו' וע' בגליון ש"ס שישבתי זה שם בטוב טעם ובסוטה דף כ"ט א' מבואר דר' ישמעאל לא דריש ווין דלא דריש ו' דונטמאה עיי"ש וברש"י,:

ז. ר"ש משמע בפרק מרובה דף ס"ה ובסנהדרין נ"א דדריש ו' ובפ"ק דסנהדרין די"ד קאמר דלא דריש ו' ותי' שם התוספות דבאמת דריש ו' רק דהתם קאמר דלההיא דרשא לא דריש הו' ועיי"ש בתוס' וממ"ש התוספות שם ראייה דר"ש דריש ו' מהך דמרובה ס"ה יש ללמוד דמאן דלא דריש ו' לא דריש אף לערב הענין ולהוסיפו על הענין הראשון דשם קאמר ר"ש ו' ערבי' וילפי התוס' מהכא דר"ש דריש ו' ועיין בתוספות זבחים נ"א ב' ד"ה ו' לא דריש דרצו לחלק בתחלה דו' מוסיף סנהדרין דף ב' ד"ה לטוטפת שכתב דר"ש לא דריש ו' רק ו' למ"ד דריש וזה סותר לדבריהם לקמן בדף י"ד ועיין בסוטה ו' ב' ור"ש נהי דו' לא דריש יעיי"ש:

ח. ר' יהודה דריש ו' בסנהדרין דף י"ז ובב"מ והא דקאמר בתמורה ד"ב ורבי ו' לא דריש תי' התוס' בסנהדרין כמ"ש באות הקדום וע' במ"ק ח' א' דלאביי דריש ר"י ו' ולרבא משמע שם דלא דריש ו' אך התוס' כ' שם די"ל דגם רבא ס"ל דר"י דריש ו' עיי"ש:

ט. ר"מ דריש ו' בתמורה ב' דס"ל יורש ממיר מואם המר ימיר ואשה נפקא ליה מואם ו' לרבות האשה ועיי"ש ומכאן קשה לי על מ"ש באות ג' דר"י לא דריש ו"ה וכ"ש ו' והא בזבחים דף ה' ב' וא' ועיי"ש בתוספות ד"ד א' מימר מבואר שם דס"ל לר"י יורש מימר וע"כ דדריש ו' דאל"כ קשה דהאי ואם מיבעיא ליה לרבות אשה ויורש מנ"ל כמבואר בסוגיא ריש תמורה ב' ב' וע"כ ר' וו דריש ו' דואם לרבות האשה וצריך לומר דהך דיבמות דס"ל נותר שלא בזמנו נשרוף בלילה הדר ביה בתר דמקשה ליה ר"א תלמידו וקאמר ראיתי את ר"א שישב ודרש כמשה מפי הגבורה וכדמשמע בסוגיא שם:

אך קשה דלמה הוצרך ר"א להקשות לו מצד הסברא דאפי' מאן דלא דריש ו' ו"ה דריש ועיי"ש ביבמות ע"ב ב' עדיפא ה"ל להקשות דהא ר"י גופא דריש ו' מדס"ל בזבחים יורש ממיר וצ"ל דהך מימרא דבזבחים בתר הכי קאמר לבתר דשמע מר"א דדרשי' ו' ומעיקרא הוי ס"ל דלא דריש ו' אך עדיין קשה דהו"ל להקשות מסתם משנה הכל ממירין לרבות יורש ור"י ס"ל הלכה כסתם משנה ועיין בתוספות זבחים ו' א' דמהך סתם מתניתין דהכל ממירין נפקא ליה לר"י דיורש ממיר וא"כ ע"כ דדרשי' ו' ונלענ"ד ליישב בטוב טעם דהנה בש"ס ריש תמורה מקשה דבין לר"מ ובין לר"י צריך קרא לרבות האשה שממירה הא לא רבי' קרא הוה אמינא כי עבדה תמורה לא לקיא והאר"י אמר רב וכן תנא דבי ר"י איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כו' ומשני מהו דתימא ה"מ לאו שיש בו מעשה אבל תמורה דהוא לאו שאין בו מעשה הו"א דאשה לא מחייבא קמ"ל כך הוא גי' רש"י ולפי זה יצא לנו מזה דהא דמצרכינן קרא לרבות הנשים דלא ילפינן מהך דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה היינו משום דהוי תמורה לאו שאין בו מעשה והנה בתמורה דף ג' ב' א"ל ר"י לתנא לא תתני מימר משום דבדיבורא עביד מעשה ועיי"ש. וא"כ מבואר מזה דר"י ס"ל דתמורה הוי לאו שיש בו מעשה וא"כ לדידי' לא צריך קרא לרבות הנשים דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כיון דגם בתמורה יש בו מעשה ולפ"ז י"ל דר"י לא דריש ו' והא דקי"ל יורש מימר מואם המר ימיר נפקא ליה ולא קשיא אשה מנ"ל דליכא למימר מו' דואם דהא ר"י לא דריש ו' דר"י לשיטתיה דס"ל ממיר יש בו מעשה צריך קרא לאשה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה:

ובזה מיושב קושיית התוס' זבחים ו' א' ד"ה א' ממיר שמקשין דר"י ס"ל יורש ממיר וקשה דהא ר"מ ור"י פליגי בהכי ור"י ס"ל אינו ממיר ור"י קאמר בעירובין ר"מ ור"י הלכה כרבי יהודה ואיך פסק הכא כר"י דיורש ממיר ולפמ"ש יש ליישב דבריש תמורה פרכינן לר' יהודה דס"ל יורש אינו ממיר האי ואם מאי עביד ליה מיבעיא ליה לרבות האשה והיינו ע"כ דר"י ס"ל דתמורה לאו שאין בו מעשה הוא וא"כ לא מצי למילף אשה מהא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין די"ל דוקא לאו שאין בו מעשה כמ"ש בגמ' שם ור"י לשיטתיה דס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין ולכך לקי בתמורה אף דאינו מעשה אבל ר' יוחנן לשיטתי' דס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין ותמורה לאו שיש בו מעשה הוא דבדבורא קא עביד מעשה וא"כ א"צ קרא לרבות האשה וקשה האי ואם למה לי וע"כ בא לרבות יורש דעל אשה לא צריך קרא כמ"ש ודו"ק:

וגם לפי הגיר' שלנו בגמרא דמשני אהא דמקשינן למה לי קרא לרבות האשה תיפוק ליה דהשוה הכתוב אשה לאיש לעונשין