מלא הרועים חלק ב רצז

בא ללמד וכוונת רש"י במ"ש שהמופנה בא ללמד דקשה לו בסוגיא זו למה הוצרך המקשן לומר אדרבא לא יאמר למעלה בפר ה"ל להקשות אף לפי הסברא דידיה דלא יאמר למטה בפר ויקשה דמנ"ל דההיקש בא לאקושי על ללפני אדרבא שמא ההיקש בא לאקושי לפני לעל ובפרט דקי"ל לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וי"ל ההיקש הוא לחומרא שצריך שיגע דוקא בכפור' לכך תי' רש"י דלעולם המופנה בא ללמד וא"כ ברישא דאמר לא יאמר למטה בשעיר א"כ למטה הוא המופנה א"כ ע"כ למטה הוא הלמד ולא המלמד וע"כ צ"ל לאקושי על ללפני וע"כ לא היה יכול להקשות אדרבא דלמא מקשינן לפני לעל כיון דלפני הוא המופנה ללמד הוא בא ולא להיות למד וע"כ צריך להקשות לא יאמר למעלה בפר כו' ולמה נאמר לאקושי לפני לעל כיון דעכשיו על הוא המופנה כך הוא כוונת רש"י ונמצינו למידין מסוגיא זו שני דברים א' דאף היקש צריך להיות מופנה והב' דלעולם המופנה בא ללמד ולא להיות למד וקשה לי על הכלל ב' דמופנה בא ללמד ולא להיות למד מיומא דף פ"א א' לא יאמר עונש בעינוי למה נאמר מופנה להקיש ולדון ממנו גז"ש מה מלאכה ענש והזהיר אף עינוי ענש והזהיר הרי דעינוי הוא מופנה אעפ"כ הוא למד ולא מלמד תו קשיא לי ממ"ש בנדה דכ"ב ב' לר' ישמעאל מאי איכא בין מופנה מצד א' למופנה מב' צדדים ומשני דנ"מ דהיכא דאיכא מופנה מצד א' ומופנה מב' צדדים שבקינין מופנה מצ"א וילפינן ממופנה מב' צדדים ואלו לסברת רש"י דהמופנה בא ללמד דוקא למה הוצרך לומר נ"מ היכא דאיכא מופנה מצ"א הלא מינה ובה איכא נ"מ דבמופנה מצ"א לא גמרינן המופנה משאינו מופנה רק האינו מופנה מן המופנה משא"כ במופנה מב' צדדין גמרינן תרווייהו מהדדי ויש ליישב דע"כ לא כ' רש"י שהמופנה בא ללמד אלא למעט שהמופנה יהיה להיות למד לחוד דא"כ הו"ל להפנות המלמד ולא הלמד אבל היכא דכבר המופנה הוא מלמד יכול אח"כ להיות למד ועדיין צריך ישוב בזה:

כא ר"ש ס"ל דאין דם שחיטה מכשיר ול"א אין היקש למחצה וכתבו התוספות בחולין ל"ה ב' כיון דכתיב תשפכנו כמים לא אתקוש למים אלא לענין שפיכה דלא ליבעי קבורה ולא כיסוי אבל לא לענין הכשר דל"ש מידי לשפיכה ולפ"ז רבנן דילפי גם להכשר ס"ל דאין היקש למחצה אף בכה"ג ולא אמרינן כיון דכתיב תשפכנו למידי דשפיכה אקשי' ולא לדבר אחר וקשה דבב"ק נ"ד ב' קאמר אלא מעתה אדם ליתסר בכלאים ומשני למען ינוח עבדך להנחה הקשתיו ולא לדבר אחר וצ"ע:

כב היכא דא"א להקישו לגמרי לחבירו אזי לא מקשינן אף מה דאפשר להקיש כ"כ התוס' יבמות פ"ו א' ד"ה אף והענין דשם היקש בפסוק מעשר ראשון לתרומה וס"ל לר' מאיר דההיקש מורה כי היכי דבתרומה אסורה לזרים כך מעשר ורבנן סברי דהיקש כי היכי דתרומה טובלת כך מעשר והקשו בתוספות לימא אין היקש למחצה וכ' כיון דלא אפשר לאקושי לגמרי לתרומה דהא תרומה אסורה ללוים ומעשר מותר לכך לא מקשינן ליה כלל אף לענין איסור זרים עכ"ד נמצא לפ"ז פליגי רבי מאיר ורבנן בהא מילתא דלרבי מאיר אף דלא מצי לאקושי לגמרי מכל מקום מקשינן מה דאפשר כמו הכא דא"א להקיש מעשר לגמרי לתרומה לאסור אפי' ללוים מכל מקום מקשינן עכ"פ לאסור לישראלים ורבנן סברי דלא מקשינן כלל כיון דלא מצי לאקושי לגמרי:

כג עוד כתבו התוספות שם דמסתבר לאוקמא היקשא אמאי דאסר קרא בדוכתא אחריתא כמו טבל דילפינן לאו מלא תוכל לאכול בשעריך ואית בהו לאו ואתי היקשא לאתויי נמי מיתה אבל לאוקמי בה אסורא דלא אשכחן לא מקשינן עכ"ל ודברים אלו אין מובנים לי כלל דטובא אשכחן דילפינן מהיקש אסורי דלא אשכחן לה במקום אחר רק מההיקש ילפינן לה:

כד י"ל אף דאין היקש למחצה מ"מ י"ל דלא אקשינהו אלא לחומרא ולא לקולא וכמ"ש התוספות ביבמות ח' א' ד"ה רבא דלענין אסורא אקשינהו דבהכי איירי קרא ולא לענין היתרא מיהו הש"ס שם קאמר דסד"א תיתי מהיקשא להיתרא מאשת אח ש"מ דס"ל דאמרינן אפילו לענין היתרא אקשינן ונמצא דבר זה מחלוקת אמוראים רב אחא מדיפתי ורבינא ס"ל שם דאפי' להיתרא עיי"ש דא"ל ר"א מדיפתי מכדי איכא לאקשינהו ואפי' רבינא לא מהדר ליה רק כיון דאיכא היקש לחומרא לחומרא מקשינן אבל אי לא הוי היקש לחומרא גם הוא מדה דגם לקולא מקשינן ודע דהא דכתבו התוס' דלרבא לא מקשינן לקולא היינו היכא דקרא לא איירי כי אם לאיסורא כמ"ש התוס' דבהכי איירי קרא והיינו היקשא דהתם כתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות הנה ההיקש מיירי באיסור ולא בהיתר אבל בסתם היקש דלא נכתב בו לא חומרא ולא קולא י"ל דלכ"ע מקשינן בין לקולא בין לחומרא וראיה מדברי התוס' קדושין דף כ' ע"ב ד"ה שכ' דלאו גז"ש גמורה הוא דאי גז"ש גמורה הוא מאי קאמר לקולא לא אמרינן כיון דהוי גז"ש הוא בין לקולא בין לחומרא עכ"ל אלמא כיון דבהך קרא לא כתיב קולא וחומרא רק גאולתו גאולתו גמר ילפינן בין לקולא בין לחומרא וה"ה בהיקש דאיכא למ"ד דהיקש עדיף מגז"ש ואפי' למ"ד גז"ש עדיפא מ"מ בהא לא מסתבר לחלק כיון דכמו דאין גז"ש למחצה כך אין היקש למחצה ונראה דגם היכא דמפורש בחד צד מגז"ש לקולא ולחומרא ובחד צד רק לקולא או רק לחומרא מ"מ כיון דבחד צד מפורש בין לקולא ובין לחומרא גמרינן בין לקולא ובין לחומרא כמו בהך דגאולתו גאולתו דקדושין דבשדה אחוזה כתיבא כדי גאולתו ויש בזה קולא וחומרא קולא דגואל וחומרא דאינו גואל לחצאין דכתיב כדי ובעבד עברי כתיב ישיב גאולתו הוי קולא לבד ואעפ"כ כ' התוס' דגמרינן בין לקולא ובין לחומרא (ועיי"ש דף כ"א א' בעי מיניה ר"ה ב"ח מרב ששת המוכר בית בערי חומה נגאל לקרובים גאולתו גאולתו משדה אחוזה גמרינן א"ד כי כתיב גאולה לחצאין הוא דכתיב בקרובים לא כתיב עיי"ש ברש"י ומשמע דהגז"ש זו לא נכתב כ"א לחומרא ולא גמרינן מיניה קולא ומשמע דבגז"ש לא גמרינן רק להך מילתא דכתיב בה ואפשר משום דהתם לאו גז"ש גמורה הוא כמ"ש התוס' הנ"ל). היוצא מזה דהיכא דכתב בהיקש או בגז"ש סתם או שהוזכר בחד צד קולא וחומרא אזי גמרינן מהדדי קולא וחומרא אף דבצד א' לא הוזכר אלא קולא אבל היכא דההיקש או הגז"ש לא מיירי אלא מקולא לבד או מחומר לבד לא גמרינן אלא קולא לחוד או חומרא לחוד ובאמת עדיין יש להסתפק בזה היכא דההיקש הוא לקולא אם נקיש גם לחומרא די"ל דע"כ לא כתבו התוס' אלא דאם ההיקש הוא לחומרא לא מקשינין לקולא אבל בהיפוך היכא דהוא לקולא מקשינין לחומרא שפיר ותדע דהא לרבינא ור"א מדיפתי אפילו בהיקש הכתוב לחומרא מקשינין וא"כ האיך נשוה פלוגתא רחוקה בינם לבין רבא ולומר דרבא ס"ל דאפילו בהיקש לקולא לא מקשינין לחומרא וצ"ע בזה שוב ראיתי דאף בהיקש הכתוב סתם י"ל דוקא לקולא אתמר ולא לחומרא או להיפוך וראיה מדברי התוס' קדושין דף ג' ע"ב שכתב דריבוי קנינים ילפינן מהיקשא ולא מיעוט קנינים ומייתי שם הך גז"ש דחלול חלול וכתב ג"כ דלא נאמרה גז"ש כ"א להחמיר ולא להקל עיי"ש ומה שכ' בהך דגאולתו גאולתו כיון דגז"ש הוא בין לקולא ובין לחומרא היינו דשם בהך מילתא גופא דנגאל לחצאין איכא קולא וחומרא שם וקאמר שם דלקולא גמרינן ולחומרא לא גמרינן להך מילתא גופא וע"ז שפיר כתבו התוספות כיון דילפינן הך מילתא דאינה נגאל לחצאין משדה אחוזה הוי בין לקולא ובין לחומרא וכ"כ בפנ"י שם אבל לעולם י"ל דאמרינן דלא ניתן הגז"ש כ"א לדרוש בה לקולא או בהיפוך שלא ניתן כ"א לחומרא ודוק בכ"ז:

כה אי דנין היקש מהלכה יש להסתפק דקיי"ל אין דנין ק"ו מהלכה וי"ל דהיקשא עדיף מק"ו ודנין אף מהלכה שוב מצאתי במס' מכות דף י"א גבי ס"ת שתפרה בפשתן דפליגי ר"מ ור"י וקאמר שם דמאן דפסל משום דהוקשה כל התורה לתפילין ותפילין הללמ"מ שיהיו נתפרות בגידין אלמא דדנין היקש מהלכה ומאן דמכשיר ס"ל כי אתקוש למותר בפיך להלכותיו לא אתקוש ופירש"י להלכותיו לדבר שאין כתוב בתורה ובתפילין גופייהו לא גמרינין ליה אלא מהללמ"מ לא ילפינין לה בהיקשא עכ"ל משמע מלשונו דטעמא דלא ילפינן היקש מהלכה וי"ל דהתם לפי שההיקש כתיב אצל מותר בפיך ס"ל דלא קאי ההיקש רק על מותר בפיך אך מלשון רש"י משמע דיכול ללמוד בהיקש אף שא"ד רק מה שכתוב