מלא הרועים חלק ב רצו

בהפרה דמבעיא לן בנדרים ס"ט א' ועיי"ש בר"ן שכ' דאף בהפרה ל"ש שאלה כיון דאיתקש להקם ומיבעיא לן מי אמרי' נהי דלא שייכא שאלה בהפרה מ"מ אתקושי אתקש להקם א"ד למילתא דהפרה לא חזי' ליה לא אתקיש ומסקי' מדר"י דלענין שאלה לא איתקש והיינו מטעם דלא אמרי' אין היקש למחצה דאין לזה הדין שייכות בכאן בלמד הזה ועיי"ש היטב:

יב בצל"ח פסחים כ"ח ב' ר"ל דאף דאמרי' אין היקש למחצה דוקא בסגנון א' כגון היכא דהיקש ללמד חמץ ומצה אזי למידין כל דבר חמץ ממצה אבל שנאמר כיון דאין היקש למחצה ניליף להיפוך ג"כ מצה מחמץ זה ל"א די"ל דההיקש רק ללמד חמץ ממצה ולא מצה, מחמץ וע"ש ולכאורה זו סותר למ"ש בקדושין דף ה' א' אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה ופריך ולקיש נמי יציאה להויה אלמא דאף להיפוך מקשינן וכן בפסחים כ"ה ב' מקיש רוצח לנערה מאורסה ונערה מאורסה לרוצח וקשה כיון דבהיקש מבואר להיקש נערה המאורסה לרוצח דכתיב כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש. אם כן מנ"ל ללמוד בהיפוך להקיש רוצח לנערה המאורסה ואי משום דאין היקש למחצה הלא לסברת הצל"ח כיון דאינו בסגנון א' ל"א אין היקש למחצה אך י"ל דרש"י נזהר בזה במ"ש כרוצח כנערה כמו כעם ככהן עיי"ש וצ"ע:

רב קיי"ל לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וכתבו התוספת בב"ק ד"ג ע"א ד"ה דומיא דמדה הוא בתורה ל"ש באיסורא ול"ש בממונא והרשב"א בחי' ב"ק דדוקא בנזקין ספיקא דידהו להחמיר לכך מקשינן לחומרא אבל בעלמא מקשי' לקולא ולתי' הב' שתי' שם אף בנזקין אמרי' לקולא יעיי"ש ועיין בספר באר יעקב בכללות הסוגיות כלל ל"ז שכתב דדוקא בדבר הנלמד בלתי היקש ס"ל לרשב"א דלקולא דיינינן אבל בהיקש מודה דלחומרא מקשי' כדעת הר"ת בתוס' הנ"ל אך כתב בעצמו שם שזהו דוחק:

יד דעת הריטב"א דבקרבן ל"א לחומרא מקשי' כיון דאי אמרי' לחומרא מביא קרבן והוי חולין בעזרה ועיין בס' באר יעקב בכלל מ"ה שהביא ראיה לדבריו מתוס' שבת כ"ח:

טז אף דקיי"ל לחומרא מקשינן מ"מ היכא דאיכא סברא למילף יותר מזה ההיקש דלקולא אז ילפינן לקולא כדאיתא בחולין קל"ו ב' ולילף צאן צאן מבכור לחומרא מסתברא ממעשר הו' למילף כו' עיי"ש ואף דהתם בגז"ש בהיקש כן:

מז ומצינו עוד רבותא יתירא דהיכא דאיכא סברא לדחות ההיקש דחינן ההיקש כדאיתא בקדושין דף ל"ד א' בתוס' ד"ה גברי שהקשו דהא גם בת"ת כתיב למען ירבו ימיכם ותי' דכיון דבת"ת כתיב קרא מפורש למעט נשים אזי דחינן הסברא דגברא בעי חיי אבל במזוזה דלא כתב קרא להדיא רק היקשא דחינן ההיקש מפני הסברא דגברא בעי חיי אלמא דסברא דוחה ההיקש לגמרי ובאמת מצינו כמה פעמים דהיקש וגז"ש הוי כקרא מפורש כדאיתא בשבת דף צ"ז א' ואלא הא גמיר גז"ש פירש"י וא"כ לא כסתו התורה דהוי כמפורש אלמא דגז"ש הוי כמפורש וכ"ש היקש דעדיף מגז"ש ובתוספת קדושין דף י"ד ב' ד"ה ולא אזנו שכתב דהוי ילפינן מגז"ש דשכיר שכיר אע"ג דלא מצי למימר אהבתי עיי"ש ומשמע דדרשינן גז"ש אף לעקור הסברא ולא עוד דהתם הגז"ש אצטריך לכמה מילי אחרנייתא כדאיתא בסוגיא שם רק דאמרי' אין גז"ש למחצה ובזה עקרינן הסברא כ"ש דהיקש או גז"ש גמורה עוקר הסברא ואיך כתבו בתוספות קדושין דף ל"ד הנ"ל דמשום הסברא דחינן את ההיקש לגמרי ואין לומר דהך דבעי אהבתי את אדוני שכתב התוס בקדושין דף י"ד ב' אינו סברא גמורה ולכך דחינן לה מפני גז"ש ז"א דהא בקדושין כ"א ב' גבי אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום ומקשה בש"ס למה לי הך טעמא תיפוק ליה דבניו' אהבתי את אדוני משמע דהך טעם דאהבתי את אדוני עדיף מסברא גמורה דהא הך סברא מפני שנעשה בעל מום סברא גדולה הוא כמ"ש שם בש"ס למוחזק שבמשפחתו אלמא דהך אהבתי עדיף מסברא גדולה ואיך דחינן ליה מפני גז"ש אף דהגז"ש נדרשת לכמה דברים אחרים ובאמת קשה ג"כ מהש"ס שאם קדושין דף ט"ו א' דאיתא שם אבל מכרוהו ב"ד דעביד אסורא אימא נקנסי' אלא דאינן גז"ש דשכיר שכיר אא סברא בעלמא ובקדושין דף י"א ב' בתוספת ד"ה והרי טענה כתב שם דדחינן הך כללא דכסף האמור בתורה הוא כסף צורי משום דאין היקש למחצה אלמא דדחינן כלל מפורש דודאי עדיך מסברא בשביל אין היקש למחצה גם מדברי רש"י שם שחולק אינו רק משום דנוכל לומר כי אתא היקשא למה כלים שנים אף כסף משמע הא אי לא תוי מצי לאוקמא ההיקש לד"א היה ההיקש דוחה הכלל דכסף האמור בתורה כו' כ"ש דהיקש דוחה סברא בעלמא ונ"ל דבהא פליגי אביי ורבא בקדושין דף ה' א' במ"ש שם ונקיש נמי יציאה להויה מה הויה בכסף אמר אביי יאמרו כסף מכניס כו' רבא אמר קרא וכ' לה כו' נראה דלאביי סברא דוחה היקש ולרבא אין סברא דוחה היקש ולכך הוצרך ללמוד מוכתב לה. ובזה יתיישב קושיית התוספת בקדושין דף צ"ו א' ד"ה תפילין גופייהו דהקשו דסוף סוף ניליף קרחה מתפילין דאין גז"ש למחצה דר"ל דאביי ורבא שם לשיטתייהו דאביי לשיטתיה דס"ל דסברא דוחה ההיקש שלא לומר אין היקש למחצה וה"ה דסברא דוחה גז"ש שלא לומר אין גז"ש למחצה ושם איכא סברא דכתיב כי עם קדוש אתה דמרבה נשים כמ"ש התוספת שם בד"ה אי לאו גז"ש עיי"ש ורבא לשיטתיה דס"ל אין סברא דוחה ההיקש וה"ה גז"ש ואמרינן אין גז"ש למחצה עייש"ה אך קשה מקדושין מ"ב ב' דיליף במעילה חטא חטא מתרומה דיש שליח לד"ע והא הך דג"ש דחטא חטא צריכי לכמה דברים אחרים כדאיתא במעילה וכמ"ש רש"י שם אלא משום דאין גז"ש למחצה ואמאי נימא דהסברא דדברי הרב ודברי התלמיד מפיק מהך דאין גז"ש למחצה (ועיי"ש בתוספה דמיירי בנזכר שליח ושייך ביה דברי הרב כו') וקשה לאביי וצריך עוד לעיין בכלל זה הרבה ליישב כל המקומות על מכונם:

רץ ג' מיני היקשים יש הא' מה דכתיב בחד קרא תרי ענינים כהך דאחיך העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה הב' ו' מוסיף על ענין ראשון דהוי הקישא הג' היכא שהקשו הכתוב בפירוש כהך דואת השני יעשה עולה כמשפט חולין כ"א והך דכאשר יורם מזבח השלמים ועיין לקמן אות י"ט ועיין מש"ל בערך אי י"ג מדות ניתנה לדרוש מעצמן אות ז' דאף אם נאמר דכל המדות לבד מק"ו לא ניתנו לדרוש מעצמן מ"מ בהך היקשא דכתיב מפורש בתורה להקיש דכתיב כמשפט לזה א"צ קבלה מסיני:

יח דעת הרב בס' גינת וורדים כלל י"ג דאף למ"ד גז"ש עדיפא מהיקשא דוקא מהיקש שאינו מפורש דהיינו הב' היקשים הראשונים שכתב באות הקדום אבל בהיקש הג' שמפורש דכתיב כמשפט בכה"ג ודאי עדיף מגז"ש דמ"ט גז"ש עדיפא משום דהיקש ניתן לדרוש מעצמו אבל היכא דמפורש בקרא ההיקש אזי ההיקש עדיף עכ"ד:

יט ויש להסתפק אי עדיף היקש מפורש אף מגז"ש מופנה ולכאורה י"ל דבכה"ג גז"ש עדיף כיון דמופנה הוי כמפורש בקרא וכמ"ש רש"י בגיטין מ"א אך י"ל דשוין הם דהא אף ההיקש מפורש בקרא וי"ל היכא דגז"ש מופנה מב' צדדים עדיף מהיקש מפורש דבהיקש מפורש כגון כמשפט עדיין לא ידעינן צד המלמד דלא נדע אי כמשפט חטאת בהמה או כמשפט חטאת העוף אבל בגז"ש מופנה מב' צדדים הרי כאלו מפורש בקרא צד הלמד והמלמד מיהו הך היקשא דכאשר יורם משור זבח השלמים ג"כ הוא מבאר ב' הצדדים ושוה לגז"ש ונ"ל דהך היקשא דכאשר יורם לאו היקשא הוא כלל דהוי כמפורש בקרא להדיא וראיה לזה מסוגיא דזבחים דף מ"ט ב' דקאמר דלכך כתב כאשר יורם לאוקמא באם אינו ענין על פר העלם דבר דלהוי כמפורש בגופא דפר העלם דבר כי היכי דמצינן למיגמר מפר העלם דבר שעיר ע"א דאי הוי היקש קי"ל דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים ועיי"ש היטב ותבין דזהו לא חשיב היקש כלל רק כמשפט ועיין מ"ש בערך תורת הקדשים אות ה' שפירשנו שם הסוגיא דזבחים הנ"ל באופן אחר באופן שי"ל דגם במפורש להדיא הוי היקש יעיי"ש:

כ. מצינו בהיקש שצריך להיות מופנה ביומא דף נ"ח א' לא יאמר למטה בשעיר דלא צריך דגמיר ממטה דפר למה נאמר לאקושי על ללפני כו' אדרבא לא יאמר למעלה בפר למה נאמר לאקשויי לפני לעל ופירש"י ד"ה למה נאמר לאקושי לפני דפר לעל דפר שהמופנה