מלא הרועים חלק ב רצה

דאסרה לנו דבר מה כגון חלב ודם ושאר איסורים אם יפול לנו ספק בדבר אחד אם הוא חלב או לא התורה התירה ספק זה דלא אסרה אלא הוודאי חלב ולא שנעשה ספיקו כודאי אף שדעת תורה ג"כ שנחמיר על עצמינו ובעל נפש יחוש לעצמו מ"מ אין מציאות בזה לאסור כוודאי שאף אם נחמיר לא יהיה אלא ספק שהרי אם יהי' נודע לבסוף שהו שומן בודאי הוא היתר וכיון שאין בזה מציאות לאסור כוודאי אמרי' שלא אסרה תורה אלא הודאי והספק לא היה בכלל האיסור אבל הכא בענין ההיקש שאינו מוכרע לא להקל ולא להחמיר ודאי אם ניזיל לחומרא יהיה איסור ודאי כיון דאמרינן דהכי דעת תורה להקיש לחומרא וזה ברור למבין ועוד דלא הקילה בספיקא רק בדבר שאינו תלוי בדעתינו רק במציאות החתיכה אם הוא חלב או שומן אבל בדבר התלוי בדעתינו להקיש ענין להקל או להחמיר ודאי דעת תורה שנקיש לחומרא ודוק:

ה. קי"ל דאין היקש למחצה אך דוקא בדבר הנאמר בפירוש בתורה בא' מהן אזי מרבינן אותו גם לשני דאין היקש למחצה אבל מידי דידעינן בא' מהן מצד הסברא ולא נכתב בפי' כגון הקישא דהויות דאיתקש להדדי וא"כ נימא דקטנה לא תתקדש בכסף ושטר כי היכא דאינה מתקדשת בביאה מחמת היקשא דהויות אך כיון דהך דאינה מתקדשת בביאה לא נכתב בפי' בתורה לא מרבינן לה לאידך כיון דהכא לא ידעינן לה אלא מסברא כ"כ בפנ"י ריש קדושין ובק"א שם אות א' ועדיין הניח שם בצ"ע הך דקטנה למה מתקדשת בכסף ושטר כיון דלא שייך בה ביאה ואף אי נימא דבכה"ג דידעינן מסבר ל"ש אין היקש למחצה מ"מ הך דאיתקש הויות להדדי עדיף מהיקש ומשמע דכל מה שיש בזה יש בזה יעיי"ש בק"א:

ו. ולענ"ד נראה דנ"ש אין היקש למחצה רק בדבר ששייך בשני דברים אשר בהיקש רק דאנו ממעטין אותו בדבר א' או מקרא או מסברא אבל אם דבר זה לא שייך כלל בדבר זה כגון ביאה בקטנה פחות מג' דאין אנו אומרים שאין קדושי ביאה מועילים בה רק דלא שייך בה כלל ביאה דאין ביאתו ביאה כלל נמצא דלא שייך לומר כמו דקדושי ביאה ל"ש בה ה"ה קדושי כסף ושטר דאטו ביאה אנו ממעטין אותו שלא תועיל אף דהוא במציאות רק שאנו אומרים דל"ש בה ביאה כלל ואין כאן ביאה והיאך נאמר דאין היקש למחצה דכסף ושטר נמי לא תועיל בה דהא כסף ושטר שייכים אצלה כמו בגדולה ומה דביאה אינו מועיל בה אינו מצד גריעות הביאה שלא תוכל לתפוס בה לקדושין רק מצד גריעות הקטנים דל"ש בה ביאה כלל ואין בזה ענין לומר כי היכי דקדושי ביאה ל"ש בה ה"ה קדושי כסף דודאי אי הוי בקטנה במציאות ענין הביאה היתה מועלת בה ודומה לזה דאמרינן דמהני שליחות בקידושי כסף ושטר ולא אמרינן הואיל וקדושי ביאה אינן בשליחות ה"ה כסף ושטר ועוד יש להביא סעד לזה למה שאמרו בקדושין דף ב' מה לאמה שאין קנינה לשום אישות ולא שייכא בה ביאה עיי"ש היטב ותבין וסברא זו נכונה וברורה מאד ועיין קדושין ה' בתוספת ד"ה מה הוי' ולענין ביאה ליכא למימר שלהתרחק ממנה הוא מגרשה יעיי"ש מכל זה תבין דהיכא דאין הדבר שייך כלל באיזה צד מההיקש לא ילפינן לאידך דשייך בה הא מילתא והבן:

ז. ובגוף הדבר ומש"כ הפנ"י דבמילתא דתליא בסברא א"ל אין היקש למחצה הנה התוספת קדושין ג' בד"ה ואשה, בפחות מש"פ בסוף הדיבור שהקשו נילף ע"ע מהיקש דאשה דלא מקניא בחליפין משמע דאף במידי דתליא בסברא אמרינן אין היקש למחצה דהא דאשה לא מקניא בחליפין מסברא ידעינן דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה והפנ"י כתב שם בחידושיו באמת ליישב קושיית התוס' משום דהוא מילתא דתליא בסברא ועיי"ש אך י"ל דגם התוס' מודים דבתליא בסברא א"ל אין היקש למחצה והתוספות לשיטתייהו שם באותו דיבור דחולקים על רש"י ולא גרסי פחות מש"פ לא מקניא נפשה רק לא מקניא וכתבו דהוא מצד הדין משום דבעינן כסף ופחות מש"פ אינו כסף ואם כן אינו מצד הסברא רק כאילו כתיב בהדיא כיון דילפינן בגז"ש דבעינן כסף ואפשר שמחמת מה סמכו התוספת קושיא זו דניליף ע"ע מהיקשא למה שכתב מתחלה לסתור דעת רש"י ועיי"ש דלשיטת רש"י לק"מ דלא מצינן למילף בהיקשא כיון דהוא מידי דתליא בסברא משא"כ לשיטתם ועיין שם ודו"ק:

אף באמת גם לשיטת התוס' הא מילתא דתליא בסברא הואיל וחליפין הם בפחות מש"פ לכך אף בש"פ אינם מטעם כסף אלא קנין אחר וזהו אינו מבואר בקרח רק מסברא אמרינן כן ועיין שם היטב:

ח. התוס' שם תירצו דריבוי קנינים ילפינן מהיקשא ולא מיעוט קנינים וכן כ' שם דלהחמיר נאמר גז"ש ולא להקל ועיין שם ודבריהן צריכין ביאור ואבאר לך בקוצר דחכמינו ז"ל היו מקובלים בהיקש זה אם נאמר לרבות הקנינים או למעט וכן בגז"ש וכן היו מקובלים אם נאמרו להקל או להחמיר ולפעמים נאמרה לשניהם להקל ולהחמיר אכן אנן לא ידעינן רק אם נמצא היקש שהובא בש"ס רק לרבות קנינים כגון היקשא דאמה עבריה לאשה שהוא מובא בש"ס לרבות קניני אשה שתהא נקנית בהם לבעלה אזי אין אנו יכולין למעט קנין חליפין מעברי' מהיקש דאשה מטעם אין היקש למחצה די"ל דלא ניתן ההיקש רק לרבות קנינים נמצא דל"ש לומר אין היקש למחצה דבאותו צד שניתן ההיקש באמת אינו למחצה דהיינו בצד ריבוי קנינים אינו למחצה והבן מיהו נ"ל דבענין הריבוי אם יש איזה ענין למעט שפיר מקשינן ואסברא לך בההוא דקדושין ט' א' ב' שטר אירוסין שכ' שלא שמה אינה מקודשת מהיקשא דויצאה והיתה מה יציאה לשמה כו' ואין לומר שלא ניתן ההיקש כי אם לרבות קנינים ולא למעט קנינים דהתם באמת הוא באותו הריבוי שאנו מרבין קנין שטר בקדושין בהיקש דיציאה אזי אמרי' אין היקש למחצה כמו דהכא בעינן לשמה ולא שייך לומר דלא ניתן ההיקש רק על ריבוי ולא על מיעוט דהכא ג"כ על הריבוי אנו דנין ובאותו ענין מקשינן שיהא דומה לריבוי קנין אשר בגיטין דבעי' לשמה והבן זה ואפשר לזה כיון רש"י ז"ל שם ט' ב' ד"ה הדר פשטה ויצאה והיתה שהרי עיקר השטר שקונה באשה כו' יעיי' שם ואפשר שכיון למש"כ ודו"ק היטב ועפ"י סברת התוס' הלזו יש ליישב קושיית הפנ"י שכתבנו לעיל אות ה' דלא תתקדש קטנה בכסף ושטר הואיל ואינה מתקדשת בביאה ולפמ"ש י"ל דלריבוי קנינים אתקיש הויות להדדי ולא למעט קנינים ודו"ק:

ט. אף דאמרינן בפ' כל שעה דף כ"ד כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי מ"מ בהיקש אף דאיכא למדרשי' לשאר מילי מוקמינן ודרשינן ליה גם כן ללאוי יתירי לעבור בב' לאוין משום דאין היקש למחצה הר"ן בנדרים ד' ג' ב' ד"ה אמר מר:

י. היכא דדבר הנלמד בהיקש לא כתיבא להדיא רק דאתי' מדרש' מיבעיא לן אי אמרינן אין היקש למחצה ואסברא לך כגון בהך דאיבעיא לן בפ"ק דנדרים דף ו' ז' אי יש יד לפאה ולצדקה כיון דאיתקוש לקרבנות או דילמא כי איתקש לבל תאחר ולא לענין יד וכ' הר"ן שם ואע"ג דאין היקש למחצה שאני פאה וצדקה דלא כתיבי בהדיא רק מדרשא אתיין ר"ל דאם היה לענין בל תאחר כתיב להדיא בתורה דקרבנות עובר בב"ת ובפאה וצדקה עוברים ה"א כי היכי דהיקישן לענין בל תאחר ה"ה לשא"ד דאין היקש למחצה אבל כיון דלא כתיב פאה וצדקה להדיא רק מדרשא אתיין מעמך זה לקט שכחה ופאה בפיך זו צדקה אזי מיבעיא לש"ס אי גם בזה אמרינן אין היקש למחצה אך לפי המסקנא נראה דאף בזה אמרינן אין היקש למחצה כיון דמסקינן שם את"ל יש יד לצדקה דאין היקש למחצה וכבר כתבו הפוסקים דהיכא דנקיט את"ל נפשטה האיבעיא וכן פסק הר"מ בפ"ח מה' מתנות עניים דיש יד לצדקה וכן בפ"ב מה' מתנות עניים די"ג פסק דיש יד לפאה וע"כ מטעם דס"ל אין היקש למחצה אף דאינו מפורש ובזה מיושב מה שהקשה, שם בכ"מ בפ"ב מה' מת"ע למה פסק יש יד לפאה כיון דאין האת"ל מפורש אך לפמש"כ כיון דעיקר האיבעיא אי אמרינן אין היקש למחצה וכיון דאח"כ בצדקה קאמר את"ל יש יד דאין היקש כו' הרי מפורש באת"ל דאין היקש למחצה וה"ה לענין פאה יש יד דתלי ג"כ בזה דאין היקש למחצה ונמצא דקי"ל דאף בדבר שאין מפורש אין היקש למחצה:

יא אף דאין היקש למחצה מ"מ היכא דבלמד אין סברא ושייכות לומר הך דינא אף דהיקשו למלמד לדינים אחרים אין למידין גם זה מהיקש כיון דלא שייכא ודבר זה תלוי אי יש שאלה