מלא הרועים חלק ב רצב

למילף היתרא מדכתיב המיל ימול די"ל דברה תורה כלב"א כיון דמספקא ליה ודו"ק וכעין זה כ' התוס' חולין ע"ט ד"ה עייל לר"א דמספקא ליה אי חוששין וע"ש ודו"ק:

יב ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בר ברוקה, ס"ל דברה תורה כלב"א נדה ל"ב ב' ערובין ג':

יג ב"ש ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ואפילו היכא דאיכא למדרש לא דרשינן נדה ל"ד ב' דרשי לזכר כ"ש זכר ולא נפקא להו מאיש כדלעיל נדה ל"ב ב' ש"מ דס"ל ד"ת כלשון בני אדם. יד ב"ה משמע שם דס"ל ג"כ דברה תורה כלב"א ואפילו היכא דאיכא למדרש שם בתוס' ד"ה וב"ה אך י"ל דבעי לאוקמי ב"ה ככולי עלמא אבל לפי האמת ס"ל דל"א ד"ת כלב"א היכא דאיכא למדרש:

טו. ראב"י ס"ל דל"א ד"ת כלב"א ב"ב קי"ח ע"ב בסופו ועיי"ש ברשב"ם:

טז ר"א ס"ל דל"א דברה תורה כלב"א בר"ה דף ח' דריש עשר תעשר בב' מעשרות ועיין תוספות ב"מ ל"א דדייקי מהכא דר"ש לא ס"ל ד"ת כלב"א ועיין לעיל אות א' ור"א זה הוא ר"א בן שמוע מדהזכירו יחד עם ר"ש דר"א בן שמוע ור"ש חבירים היו תלמידי רע"ק משא"כ ר' אליעזר סתם שבמשנה הוא ר"א בן הורקנוס רבו דרבו דר"ש והיאך הוזכרו יחד ר"א ור"ש אומרים ע"כ ראב"ש הוא:

יז ר' יוחנן דריש האכל יאכל חולין פ"א ב' ע"כ דס"ל דל"א ד"ת כלב"א דהאכל יאכל דומיא דהמול ימול עיין אות ז' ח':

יח רבא דס"ל שם בחולין אכילת מזבח לא שמה אכילה י"ל דלא דריש האכל יאכל דס"ל ד"ת כלב"א אך לפמ"ש התוס' שם חולין פ"א א' ד"ה עולה דלענין טומאה מודה רבא דאכילת מזבח שמה אכילה רק לענין שחיטה ועיי"ש א"כ צ"ל דגם רבא דריש האכל יאכל וי"ל דאליבא דר"ש קאמר דס"ל ל"א ד"ת כלב"א כמש"ל אות א' ועיי"ש בתוס' ודו"ק:

יט ר' יצחק נפחא ס"ל ד"ת כלב"א בסנהדרין ג' א' אך י"ל דאליבא דרבנן קא"ל התם ואיהו ס"ל כר"מ שם דדריש איש איש לרבות העכו"ם וצ"ע:

כ. ר' מיאשא לדעת רש"י בסנהדרין שם ד' נ"ו א' דהך איש איש מאי עביד קשיא בין לר' מיאשא בין לר' יצחק נפחא אזי ראיה דגם ר' מיאשא ס"ל דברה תורה כלב"א דעלה משני ד"ת כלשון ב"א ועיין תוס' שם ד"ה ואליבא דר"מ שכ' דהך קושיא דש"ס איש איש מאי עביד ליה לא קאי רק על ר' יצחק נפחא ולא על ר' מיאשא וא"כ אין ראיה ובל"ז י"ל דאליבא דרבנן קאמר ד"ת כלב"א ואיהו לא ס"ל:

כא אביי במכות דף י"ב א' אמר אביי מסתברא כמ"ד ד"ת כלב"א שלא יהא סופו חמור מתחלתו והנה דברים אלו תמוהים וכבר עמדתי עליהם בגליון ש"ס שם דממ"נ אי ס"ל לאביי בכל דוכתא כמ"ד ד"ת כלב"א א"כ א"צ סברא לזה ואי ס"ל דל"א ד"ת כלב"א א"כ מאי מועיל סברא כיון דגזה"כ אף ביצא בשוגג אין לו דמים וגם על גוף הסברא יש לדון כמ"ש בגליון שם וצ"ל דאביי קאמר מסתברא על גוף הדין דבשוגג אינו נהרג אבל באמת עיקר הדבר תלוי בזה אי אמרינן ד"ת כלב"א אי לא עוד נ"ל עפמ"ש התוספות לר"ש דהיכא דמוכחי קראי אמרי' ד"ת כלב"א וכן נ"ל לאביי דהיכא דאיכא סברא דלא לדרוש כאן הדרש אמרינן ד"ת כלב"א וז"ש מסתברא כמ"ד ר"ל דהכא איכא סברא לומר דברה תורה כלב"א ולא לדרש הדרש ולפ"ז יצא לנו מזה דאביי ס"ל דלא ד"ת כלב"א כי אם היכא דאיכא סברא לומר כן:

כב רב ס"ל במכות דף י"ב א' רוצח שיצא חוץ לעיר מקלט ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו א"כ ע"כ לית ליה דרשא דאם יצא יצא שם במכות לרבות א' שוגג וא' מזיד וע"כ דס"ל דברה תורה כלב"א אך י"ל דהא פשטי' דקרא דאם יצא יצא ורצח גואל הדם ע"כ צ"ל דלרב הכי פירושו דלאחר שעמד לפני העדה למשפט והתרו בו שלא יצא ואח"כ יצא פעם שנית אזי רשות ביד גואל הדם להורגו וא"כ י"ל דלכך כתיב אם יצא יצא דהיינו ב' פעמים וא"ל דא"כ עד עמדו למה לי תיפוק ליה מאם יצא יצא י"ל דהוי מרבי' אף שוגג נהרג וכמ"ד דסובר כן לכך אצטרך עד עמדו ומיהו א"ל דלרב ג"כ מרבה יצא יצא דבפעם ב' אף אם יצא בשוגג נהרג דז"א דכיון דלרב מתרין בו הב"ד שלא יצא במזיד אין סברא לחייבו כשיצא אח"כ בשוגג כיון דלא עבר התראה דשוגג הוא:

כב רבא לא ס"ל ד"ת כלב"א דבסוף חולין דף קמ"א א' דריש שלח תשלח לדרשא ול"א ד"ת כלב"א אך י"ל דהיכא דאיכא למדרש דרשינן אך קשה מאי מקשה שם לר' יהודה דס"ל שלח מעיקרא כו' ע"ש ומאי קושי' ר"י ס"ל ד"ת כלב"א וכמש"ל אות י':

כד מאן דס"ל מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש ע"כ ס"ל ד"ת כלב"א דהנה בחולין שם דריש תשלח יתירא דשילוח הקן אפילו לדבר מצוה ופריך למה לי קרא מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ומשני סד"א הואיל וגדול השלום ומצורע אסור בתשמיש ופי' רש"י כמ"ד מצורע בימי חלוטו אסור בתשמיש וקשה למ"ד מצורע בימי חלוטו מותר במ"ק דף ז' ב' א"כ תשלח למה לי וצ"ל דס"ל ד"ת כלב"א. וא"כ לפ"ז:

כה רבי דס"ל שם ימי חלוטו מותר בתשמיש ע"כ צ"ל דס"ל ד"ת כלב"א. וכן:

כו ר' חייא דס"ל שם חלוט מותר בתשמיש ע"כ ס"ל דברה תורה כלב"א כמש"ל.:

דון מיניה ומיניה א ר"מ ס"ל דון מיניה ומיניה שבועות ד' ל"א ב':

ב וחכמים פליגי עליה וס"ל דון מיניה ואוקי באתריה שם. ג. רבי ס"ל דון מינה ואוקי באתרא זבחים צ"א ב' ואף דהתם דחי לה דרבי ג"כ ס"ל דון מינה ומינה רק דרבי מחזרת יליף אך במנחות ק"ז א' מסיק דתניא בהדיא דרבי מקרבן יליף וס"ל דון מינה ואוקי באתרא. ד. וחכמים ס"ל דון מינה ומינה שם בזבחים וי"ל דחכמים דרבי דוקא בהיקישא ס"ל דון מיניה ומיניה אבל בגז"ש מודי וכאשר נאריך בזה לקמן בס"ד ועיין בשושנת העמקים כלל י' וע' במהרש"ל ומהרש"א ב"ק כ"ה ועיין בשושנת העמקים שם מה שתמה עליהם ולקמן נאריך בזה בס"ד:

ה. רבי יהושע ס"ל דון מיניה ואוקי באתרא בגז"ש עיין חולין ק"כ ע"ב:

ו. ר"א ב"ר שמשון ס"ל דון מינה ומינה כך נ"ל ומנא אמינא לה מהא דאמר ר' חנילאי אמר ר"א בר' שמעון דנוגע בש"ז בעי כעדשה נדה מ"ג ב' והתם מבואר דר"פ ס"ל דזה תליא בפלוגתא אי דון מינה ומינה דנוגע בש"ז ילפינן משרץ ואי אמרי' דון מינה ומינה ילפינן מה שרץ בכעדשה אף נוגע בש"ז בכעדשה אבל למאן דס"ל דון מינה ואוקי באתרא אזי נוגע בש"ז במשהו טמא ש"מ דר"א בר' שמעון ס"ל דון מינה ומינה וא"ל דס"ל כר"ה ברי' דר"נ שם בנדה אך ז"א דלר"ה בריה דר"נ אפילו למאן דס"ל דון מינה ומינה טמא במשהו א"כ ר"א בר"ש דלא כמאן ובאמת צ"ע בש"ס למה לא מקשה לר"ה בריה דר"נ ר"א בר"ש דלא כמאן ויש ליישב אך עכ"פ היוצא לענינינו דר"א בר שמעון ס"ל דון מינה ומינה:

ץ ז. ר' אליעזר ס"ל דון מינה ומינה חולין ק"כ ע"ב והתם היקישא הוא דיליף תרומה מבכורים דהקישן הכתוב דכתיב ותרומת ידך אלו הבכורים וי"ל דבגז"ש מודה וכמש"ל אות ד' ועיין ברש"י שם שכ' להדיא דאף בגז"ש אמרינן כן:

ח. נסתפקתי למ"ד דון מינה ומינה היכא דלא אפשר למילף הך מילתא אחריתא אם נאמר כיון דלא אפשר למילף כ"א מלתא דליהוי דמי לגמרי לא גמריני' כלל או עכ"פ מה דאפשר לאגמורי ומילף ילפינן ומאי דלא אפשר לא אפשר ועיין מ"ש מזה בחלק הראשון ע' בעור חמץ אות י"ב ומיהו בגז"ש מופנה מסתבר דילפי' מאי דאפשר למילף כיון דמופנה הוא ולמידין ואין משיבין:

ט. במה מצינו אי אמרינן גביה דון מינה ומינה הנה באלו מקומות שהבאתי לא מצינו כ"א בגז"ש ובהיקש אבל במה מצינו לא מצינו ומסתברא דג"ש הוא מגז"ש והיקש שנכתב יתור