מלא הרועים חלק ב רצא

תיבה א' אצל ענין א' לא דורשין הראשון דאצטריך לגופיה כגון בדיינים דיליף דבעינן שלשה דכתיב ג' אלהים ורבי יונתן פליג ואמר דראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות ר"ל אלהים הראשון אצטריך לגופא לסיפור הענין ואינו מרבה כלל ומפירש"י שם משמע דאף אלהים הראשון מרבה מומחין לרבי יונתן ובזה השיגו שם התוס' בד"ה אין דורשין והעלו דלמ"ד אין דורשין תחלות לא יליף מיני' שום דרשא עיי"ש בזה בסנהדרין ג' ב':

ב. רבי יאשיה בעי למימר מעיקרא דס"ל דורשין תחלות ואח"כ דחי דליכא למידק די"ל דס"ל דורשין ועדיין הדבר בספק לדידיה שם:

ג. לר"ש לאיקומתא בתרייתא בסוכה ז' ב' ס"ל דורשין תחלות ולכך בעי ג' כהלכתן ד' אפי' טפח יעיי"ש ולרב מתנא שם י"ל דס"ל אין דורשין וכן לאוקימתא קמייתא דמוקי טעמא דר"ש דס"ל יש אם למקרא וכן לאוקימתא דס"ל הילכתא להוסיף יעיי"ש לכולהו לישנא י"ל דס"ל אין דורשין יעיי"ש:

ד. רבי ס"ל אין דורשין תחלות למסקנא דגמרא סנהדרין ג' ב' בסוף העמוד דההיא דמקודם לא קחשיב דקסבר אין דורשין תחלות אך לפמ"ש שם ד"ד ב' רב אחא בר יעקב דכ"ע ס"ל יש אם למקרא ורבי סבר ירשיעון אלהים אחרינא לבד מאלהים האמור למעלה י"ל דדריש תחלות וס"ל דונקרב חדא עד האלהים תרי ירשיעון תני הא ד' ואין ב"ד שקול אך לפ"ז גם למעלה בדף ג' ב' למה הוצרך הש"ס לומר דרבי סבר נאמר אלהים למעלה ואלהים למכה מה למטה תרי בפשיטות הו"ל לומר אשר ירשיעון תרי ונקרב חד עד האלהים יבא חד הרי כאן ד' ואין ב"ד שקול ומדהוצרך הש"ס לומר אניבת דרבי דס"ל נאמר אלהים למטה ונאמר אלהים למעלה ש"מ דרבי לא דריש תחלות אך עדיין י"ל נהי דלא דריש תחנות מ"מ יכול למילף מונקרב כמו דאמרי' שם לרבי יאשי' שלא דריש תחלות ואעפ"כ יליף מונקרב מדלא כתיב אל השופט וצ"ל דהא פשיטא להש"ס דרשי למילף למעלה דומיא דלמטה ואי הוי דריש תחלות הרי כאן שש ודו"ק וראיה לזה ממה דקאמר ראב"י בדף ד' ב' דכ"ע ס"ל אם למקרא וטעמא דרבנן דבעי ג' דדרשי ירשיעון היאך והאי ומאי דחקי לאוקמי הכא בדוחק זה דירשיעון היאך והאי לוקמי בפשיטות דעד אלהים יבא חד וירשיעון תרי הרי ג' אלא ע"כ דאי ירשיעון תרי גם עד אלהים תרי למעלה דומיא דלמטה דהא פשיטא לש"ס דלמעלה דומיא דלמטה כדכתיבנא אך י"ל דבל"ז ליכא למימר הכא דעד אלהים חד וירשיעון תרי הרי ג' דא"כ רבנן לית להו ב"ד נוטה דאל"כ ג' למה לי למיכתב וכדאקשינן לרבי יאשי' שם ג' ב' ועיי"ש ולפ"ז מתיישב בפשיטות דלכך לא קאמר לרבי ונקרב חד עד אלהים חד ירשיעון תרי דהאיך נאמרו לרבנן ונקרב חד עד אלהים חד ירשיעון חד דירשיעון כתיב כדאמרינן התם א"כ קשה לרבנן לית להו ב"ד נוטה דאל"כ ג' למה לי לרבויי וע"כ צ"ל דרבנן ס"ל דלא דרשינין תחלות ולא מרבינין מונקרב א"כ מה"ת לו לרבות פלוגתא בין רבי לרבנן לכך קאמר הש"ס דגם לא דריש ונקרב רק דס"ל ירשיעון תרי ולמעלה דומיא דלמטה ודו"ק היטב והוא נכון:

דברה תורה כלשון בני אדם א. ר"ש ס"ל דיברה תורה כלשון בני אדם ב"מ ל"א ב' דס"ל ביש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו א"צ ליתן לו והא דכתיב העבט תעביטנו דיברה כלשון ב"א והתוספות פירשו דוקא הכא דמוכחי קראי דכתיב די מחסורו אשר יחסר לו משא"כ ביש לו ומביא ראיה מר"ה ד' -ח' ומוכח משם דר"ש אית ליה התם דל"א דיברה תורה כלשון ב"א היכא דלא מוכחי קראי ועיין תוספות סוטה ד' כ"ד א' שהאריכו בזה ולי נראה ראיה מערוכין ד' ל' ע"ב דר"ש דריש גאול יגאל שלוה וגואל וגואל לחצאין אלמא דל"א דברה תורה כלב"א והר"ש מקינון כ' דר"ש ס"ל היכא דהכפילות שוות כגון איש איש ס"ל לר"ש דל"א ד"ת כלב"א כמבואר בזבחים ק"מ וכשאין הכפילות שוות הוי לשון ב"א ע"ש:

ב. ראב"ע ס"ל דברה תורה כלשון ב"א קדושין פ"ק ובב"מ ל"א ב' דס"ל בלא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו והעניק תעניק דברה תורה כלשון ב"א והתוספות שם כתבו דוקא היכא דמוכחי קראי דכתיב אשר ברכך אבל בעלמא ס"ל לראב"ע דל"א דברה תורה כלשון בני אדם היכא דלא מוכחי קראי כך דעת התוס' שם:

ג. בירושלמי פ"ק דנדרים הלכה א' איש כי ידור מה ת"ל נדר מכאן שכינויי נדרים כנדרים עד כדין כרבי עקיבא דאמר לשונות רבויין הן כרבי ישמעאל דאמר לשונות כפולות הן והתורה דברה כדרכה הלך הלכת נכסף נכספת. היוצא לנו. ד. דר"ע ס"ל דלא דברה תורה כלב"א וקשה מפ' אין עומדין דל"א למ"ד שאם היתה יולדת בצער כו' מאי אם ראה תראה דברה תורה כלב"א ור"ע ס"ל התם יולדת דצער כו' ור"י ס"ל אם היתה עקרה נפקדת א"כ איפכא שמעינין להו דלר"ע צ"ל דברה תורה כו' ולר"י לא אמרינן וע"ש היטב אך לרבי ישמעאל אין ראיה דהוא לא דריש ראה תראה רק ד"ת אף דאיכא למדרש אך על ר"ע קשה דלדידיה צ"ל דברה תורה דליכא מידי למדרש שוב מצאתי שהרב במשנה למלך בהלכות דיעות פ"ו ד"ז עמד בזה והאריך בזה שם סוף דבר מש"ס דילן משמע דרע"ק ס"ל דברה תורה כלשון ב"א וצריך לחלק בין ההוא דירושלמי להך דברכות:

ה. ר"מ דריש בר"ה ד' ח' עשר תעשר משמע דס"ל דל"א דברה תורה כלב"א והקשו התוס' הביאו ג"כ הר"ש מקינון מהא דכריתות דף י"א אמרו אחרים דברה תורה כלשון ב"א ואחרים היינו ר"מ ותי' הרא"ש מקינון דבסוף ימיו כשקראהו אחרים חזר בו מעשר תעשר והנה התוס' בכמה דוכתי הקשו מר"מ על אחרים ותי' דכמה פעמים אחרים לאו היינו ר"מ ולדברי ר"ש מקינון י"ל דבסוף ימיו חזר בו ודו"ק:

ו.עיין בערך ידים שאין מוכיחות בחלק ראשון שהארכתי לבאר דהך דידים שאין מוכיחות אי הויין ידים תלוי בזה אי אמרינן דברה תורה כלשון ב"א ועיי"ש באות ו':

ז. רבי יהודה ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ובעי מילה לשמה דלא דריש המול ימול מ"מ ע"ז ד' כ"ז ועיי"ש בתוספות שכ' דאפשר דדרשת הוכח תוכיח העניק תעניק דריש וכ' דצ"ע מאיזה טעם אומר התלמוד פעמים כך ופעמים כך יעיי"ש ועיין באות י"א ועיין נדה ל"ב ב' דלא ס"ל לר"י דברה תורה כלב"א ועיין תוספות סוטה ד' כ"ד א' ד"ה ור' יונתן שתמהו ע"ז ועיין מש"ש ודברי התוס' בע"ז הנ"ל תמוהים שמביאים ראיה מר"ש והא מר' יהודה גופא איכא ראיה. ח. רבי יוסי ס"ל שם דל"א דברה תורה כלב"א דמכשיר מילה שלא לשמה מהמול ימול ע"ז שם והקשו מזבחים ק"ח גבי איש איש דס"ל דברה תורה כלב"א ותי' הר"ש מקינון משום דהכפילות שוות איש איש בכה"ג ס"ל דברה תורה כלב"א אבל המול ימול דאין הכפילות שוות לא ס"ל ד"ת כלשון בני אדם ועיין תוס' סוטה כ"ד א':

ט. רבי יונתן דס"ל לחלק לא צריך קרא ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם סנהדרין פ"ה ב' ועיין סוטה כ"ד ב' בתוס' שם י. עיין בערך לחלק אי צריך קרא ותמצא דמאן דס"ל לחלק צריך קרא דס"ל דל"א דברה תורה כלשון בני אדם ומאן דס"ל לחלק לא צריך קרא דאייתר להו איש איש ס"ל דברה תורה כלב"א ואף היכא דלא מוכח קרא יעיי"ש היטב ובסנהדרין פ"ה ותבין ועיין סוטה כ"ד א' ובתוס' שם:

יא מאן דס"ל חוששין לזרע אב וע"כ ס"ל לחלק לא צריך קרא כמ"ש בערך אב בחלק א' ולקמן בערך לחלק אי צריך קרא וא"כ ע"כ ס"ל דברה תורה כלב"א וקשה לפ"ז לפי מאי דמסקינן בר"פ או"ב ד' ע"ט דר"י ספוקי מספקא ליה אי חוששין ולעיל כתבנו באות ז' דר"י ס"ל דברה תורה כלב"א ולפמ"ש התוספות דלפעמים דריש ולפעמים לא דריש א"ש אך בל"ז י"ל דר"י מספקא ליה אי חוששין לזרע אב ומספקא ליה בהא גופא אי לחלק צרי קרא וממילא מספקא ליה ג"כ אי אמרינן ד"ת כלב"א דאי לחלק לא צריך קרא א"כ אייתר איש איש כמבואר בסנהדרין פ"ה וע"כ צ"ל ד"ת כלב"א וא"כ שפיר ס"ל דמילה שלא לשמה פסולה ואין