מלא הרועים חלק ב רפט

קיצור מחלקותם ואורך הדברים וטעמם עיין בערכו ולפ"ז י"ל עפ"י הנחה שהנחנו דבמדת דבר שהיה בכלל עיקר הלימוד מן הכלל כי הפרט מלמד דבר זה רק הכלל מרבה דבר זה מחמת השיווי אשר השוו כל הפרטים בכלל א'. והנה לפ"ז רש"י לשיטתי' דס"ל דהיכא דהפרט בעשה והכלל בל"ת או להיפוך זהו מורה לגרע כח הכלל שלא נדרוש בו המדה השייכת לו כמ"ש רש"י במ"ק להדיא הואיל דנשתנה משאר פרט וכלל כו' ועיי"ש א"כ ה"ה בדבר שהיה בכל שינוי הפרט מורה לגרע כח הכלל שלא נדרש בו מדה השייכת לו והוא מדת השיווי לכל הפרטים להיות דבר הנוהג בזה נוהג בזה אלא אמרי' דשינוי הפרט מורה לגרע כח הכלל שלא ישתוו הפרטים ולא ינהג הדבר אלא בפרט המפורש אבל לדעת התוס' דשינוי הפרט מגרע כח עצמו ולא כח הכלל א"כ כאן במדת דש"ב לא יזיק לנו גירעון כח הפרט שעיקר המדה נדרשת מן הכלל ודו"ק היטב ולפמש"ל דהא דאמרי' במדת דש"ב דמריבוי היא מן הכלל הוא לפן הא' שהמדה בא להוסיף אבל לפן הב' שהמדה בא לגרע אז הדרש היא מן הפרט ולפ"ז בכה"ג היכא דהפרט בעשה והכלל בל"ת י"ל דמודו התוספות דבכה"ג לא דרשינן כיון דבכה"ג עיקר הדרש מן הפרט ולדעת התוספות שינוי הפרט מגרע כח עצמו ולדעת רש"י י"ל דבכה"ג דרשינן דשינוי הפרט מגרע כח הכלל אבל הכא עיקר הדרש מן הפרט אך ז"א דמדה זו הנדרשת לגרע מן הכלל לא אזלינן לגמרי בתר הפרט דא"כ הוי אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט אלא הוי כמו כלל ופרט וכלל כמ"ש בס' כריתות דמדה הב' שהוא לגרע דמי לכופו"כ וא"כ המדה זו נדרשת מן הכלל ומן הפרט לרבות כעין הפרט כמו דמרבינן בהך דוהנפש אשר תאכל מזבח השלמים מרבינין כל קדשי מזבח א"כ המדה הלזו נסתייע מן הפרט להוציא קדשי ב"ה ונסתייע מן הכלל לרבות כל קדשי מזבח והוי כופו"כ והיכא דהכלל בעשה ופרט בל"ת כמו דבכופו"כ לדעת רש"י בכה"ג דאיכא שינוי בפרט מגרעינין כח הכלל ודרשינין ביה אין בכלל אלא מה שבפרט ה"ה במדה זו היכא דכלל בעשה כו' מגרעין כח הכלל ודרשינין אין בכלל אלא מה שבפרט אך זה ברור לענ"ד דבכה"ג שהמדה בא לגרע גם התוספות מודים דבכה"ג אין דורשין המדה היכא דהכלל בעשה ופרט בל"ת כיון דבכה"ג עיקר הלימוד מן הפרט שמגרע מן הכלל כמו בהך דשלמים שהפרט מגרע מן הכלל קדשי ב"ה וא"כ היכא דאיכא שינוי בפרט אינו יכול לגרע מן הכלל לדעת התוספות. ובזה נ"ל ליישב מה דקשה לי לדעת התוספות דס"ל במדדש"ב דנין אפי' כשהכלל בעשה ופרט בל"ת וקשה מההוא דמ"ק ד' ג' דפליגי אמוראי בחורש בשביעית אי לוקה וקאמר דפליגי בדר' אבין דמ"ד אינו לוקה ס"ל דרבי אבין דלא הוי כופו"כ דכלל בעשה ופרט בל"ת וקשה דנדרשנו במדת דש"ב כעין והנפש אשר תאכל מזבח השלמים דאמרינן דמרבה על הכלל קדשי מזבח והוציא קדשי ב"ה ה"נ נימא בהך דשדך לא תזרע זריעה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש מה זריעה שהוא עבודה במחובר אף כל עבודה שבמחובר יצאו מלאכות שבתלוש וא"כ חרישה דהוא עבודה שבמחובר יהא לוקה וא"ל דהוי כו"פ המקורבים דשדך לא תזרע סמוך לשבת שבתון יהיה לארץ דהוא הכלל ז"א דהא התוספות ס"ל דאף בכה"ג דרשינין בדש"ב מדמקשין בשבת דף ע' שם דכללא נמי בעשה אע"ג דהוא סמוך נכלל כמש"ל אות ז' יעיי"ש ולפמ"ש א"ש דבכה"ג דמדת דש"ב בא לגרע ולא ללמד דבר חדש מודו התוספות דלא דרשינין לה היכא דכלל בעשה ופרט בל"ת ולכך לא מצי ללמד במדה זו מיהו אין ראיה מכאן די"ל התוספות לשיטתייהו אזלי דמהפכי שם הגירסא דמ"ק יעיי"ש ולפי גירסתם בלא"ה לק"מ יעיי"ש ותבין ובלא"ה י"ל דלא מצינו למידרש שם במדת דש"ב לומר זריעה בכלל היתה כו' דגם קצירה בכלל היתה ויצאה והוי ב' כתובין ודו"ק והנה במה שביארנו הענין במדת דש"ב דיש לה ב' פנים הפן הא' דבא להוסיף על הכלל כהך דלא תבערו והפן הב' דבא לגרע כהך דשלמים דמגרע קדשי ב"ה ולכאורה תקשה איך יהיה במדה אחת ב' פנים הפכיים אך לפמ"ש א"ש דיש במדה זו ב' דברים הא' הכלל והב' הפרט וכאשר נבין שבא הפרט לחדש ענין א' אזי נרבה הדבר מחמת הכלל המשוה כל הפרטים והפרט אינו ממעט כלל שלא בא למעט רק למד ענין חדש והבן אמנם כאשר נראה שלא בא הפרט ללמד ענין חדש ע"כ צריך שנלך בתר הפרט למעט קצת ובתר הכלל לרבות דדמי לפרט וה"ז דומה לכופ"כ כמ"ש הר"ש מקינין ודו"ק:

י. ובמה שכתבנו וביארנו ענין זה יתיישב ג"כ מה שהערנו בע' כלל בעשה על דברי רש"י בשמעתין שכ' דהוי כלל בל"ת ופרט בעשה דמשמע דלרש"י בכה"ג בכלל ופרט אין דנין אותו בכלל ופרט לומר אין בכלל אלא מה שבפרט אלא אזלינן בתר הכלל וז"א דהא אף דאיכא תרי כללי כופו"כ ס"ל לרש"י דלא דיינין כעין הפרט אלא אזלינן בתר הפרט לחודא וכ"ש היכא דאיכא כלל ופרט לחודא דבודאי אנו דנין המדה הלזו כדינה דאין בכלל אלא מה שבפרט ואיך כ' רש"י דהוי כלל בעשה ופרט בל"ת דמשמע דבכה"ג אין דנין אותה כדינה ומינה יליף רש"י ג"כ למדת דש"ב כמ"ש במג"ש דרש"י ס"ל דחד דינא אית להו אך לפמ"ש א"ש דבאמת יליף רש"י מפרט וכלל היכא דהפרט בל"ת וכלל בעשה דאז אין דנין במדה הנדרשת נעשה הכלל מוסיף על הפרט רק אנו מגרעין הכלל ודורשין הפרט ובאמת פרט וכלל דמדה זו שוה לכלל ופרט דמדת דש"ב כמו דבמדת פרט וכלל אנו דורשין הכלל כן בכלל ופרט דבמדת דש"ב אנו דורשין הכלל וכמו דבמדת פרט וכלל היכא דנשתנה הפרט מגרעין כח הכלל כן במדת דש"ב מגרע כח הכלל ודברי רש"י נכונים עיין היטב ודוק ותבין וכעין זה יתיישבו דברי רש"י שבועות ז' א' ע"ש וא"ת כלל ופרט הוא והתוספות הקשו עליהם דפרט וכלל הוא ועפמ"ש יתבאר לך הענין אלא דשם הענין בהיפוך ועיין במדות אהרן פרק י' שיישב דברי רש"י דשבועות קרוב לענין שרמזתי לך:

והנה עיקר המחלוקת בין רש"י ותוספות הוא רק למ"ד דלא דרשינין כו"פ היכא דהכלל בעשה ופרט בל"ת אבל למ"ד דדרשינין כו"פ אף בכה"ג עיין בערך כלל בעשה ובמ"ק ג' א' אף רש"י מודה דדרשינין דש"ב בכה"ג וכמ"ש במג"ש שם דלכך כ' רש"י א"נ משום דהוי ב"כ דזהו למ"ד דס"ל דדרשינין כו"פ אף בכה"ג דאז ודאי דס"ל דדרשינין דש"ב בכה"ג לכך כ' רש"י טעם אחר משום דהוי ב' כתובים יעיי"ש:

יא. יצא לנו מזה דלמאן דלא דריש כו"פ היכא דפרט ל"ד לכלל לא דריש גם כן דש"ב לרש"י ולדעת התוספות אפילו למאן דלא דריש כו"פ דש"ב דריש ולמאן דדריש כו"פ אף בכה"ג פשיטא דדריש דש"ב אפילו היכא שפרט בעשה וכלל בל"ת או להיפוך ועיין בע' כלל בעשה מי הם הדורשים כו"פ בכה"ג ותלמוד משם לכאן:

יב והנה אחר שהמשכנו הענין בדברי רש"י ותוס' בענין חרישה וקצירה למה אין דנין אותו בדש"ב היה נראה לכאורה ליישב קושייתם בפשיטות אם נחזיק בטעם של המדות אהרן שכתבנו לעיל אות ג' דהיכא דיצא מן הכלל דבר קל שבפרטים ויוצא לבאר איזה חומרא מזה נדע שהחומר הזה נוהג בדברים החמורים שבכלל משא"כ כשהיוצא הוא דבר חמור עיין לעיל אות ג' ובזה היה נ"ל לבאר דברי התוספות שבת ד' ע' אשר הרא"מ בפ' ויקהל כ' עליהם שלא הבין פירושם וז"ל התוספות שם בד"ה הבערה ללאו יצאה וא"ת וה אצטרך למכתב לא תבערו משום סיפא דקרא דכתיב בכל מושבותיכם דדרשינין מיניה דאין רציחה דוחה שבת (ר"ל מיתת ב"ד) וי"ל דהוי מצי למיכתב בלישנא אחרינא ולא לכתוב לא תבערו עכ"ד והרא"מ בפ' ויקהל כתב וז"ל ולא זכיתי להבין פירושן דאם כיוונו לומר שהו"ל לכתוב במקום הבערה מלאכה אחרת משאר מלאכות אכתי הוי דרשי לה ר"נ ור"י מר לחלק ומר ללאו דמה לי הבערה ומה לי שאר מלאכות ושמא י"ל שכוונתם שהיה לו לכתוב לא תעשה מלאכה בכל מושבותיכם עכ"ד והנה מ"ש ושמא י"ל נעלם ממנו דברי התוספות מנחות נ"ה ב' ד"ה א"כ שכ' כן להדיא יעיי"ש אך ממה ששינו התוספות לשונם כאן וכתבו דהוי מצי למיכתב לישנא אחרינא יש להעמיד בכוונת דבריהם כמו שרצה הרא"מ לפרש דבריהם בתחלה שכוונתם שהו"ל לכתוב במקום הבערה מלאכה אחריתי ומה שהקשה הרא"מ דאכתי הוי דרשי ליה לחלק י"ל ע"פ מה שנודע דהבערה מלאכה גרועה הוא דהוי מקלקל ועוד למ"ד מלאכה שאצל"ג פטור הבערה הוא מלאכה שאצל"ג כמ"ש בפ"י שם ולפ"ז דווקא היכא דכתיב הבערה דהוא הקלה שבפרטים שפיר