מלא הרועים חלק ב רפה

זה אמרי' דנין אפשר מא"א דע"כ הקישן הכתוב ייע"ש בתו' ד"ה על כרחך ועיין מ"ש באות יו"ד:

טו. ר"א בר' שמעון ס"ל אין דנין דס"ל גר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף רק דמתיר בלילה ביבמות דע"ב א' ואפשר דראב"ש לא קא מהדר רק אקטן ולא אגר אך מתוס' יבמות ד' מ"ב ד"ה דרב אסי מבואר דראב"ש ס"ל בגר שנתגייר מהול צריך הטפה וש"מ דס"ל אין דנין אפשר משא"א מיהו י"ל דלאו משום הגירות נקט לה דבאמת לענין הגירות בטבילה סגי רק לענין המצוה של מילה כהך מילה של גיותו אינו כלום וכערל דמי ודוק:

טז. רב אחדבוי בר אמי ס"ל דאפי' בהיקישא אין דנין ולדעת התוס' אפי' היכא שאין ההיקש מלמד לשא"ד רק לדבר זה לא אמרי' היקש זה ואפשר דרב אחדבוי למ"ד אין דנין קאמר ולי' לא ס"ל ודוק נדה ל"ז ב':

יז. רב ששת לחד לישנא דנדה ל"ז ס"ל בהיקישא דנין לרש"י כמ"ש באות ט"ו וכן לתוס' כמ"ש שם ולאידך לישנא ס"ל לרב ששת דאפי' בהיקש דלא אצטרך לדבר א' אין דנין נדה שם ואפשר דלמ"ד אין דנין קאמר ליה ולי' לא ס"ל:

יח דבי ר"י ס"ל אין דנין אפשר משאי אפשר ומנא אמינא לה מב"ק ע"א קדושין מ"ג דבי ר"י תני או לרבות השליח הלא הך היקש דטבחו או מכרו לכ"ע הוא לכמה מילי שם בפ' מרובה ולמה לי קרא תיפוק לי' מהיקישא מה מכירה ע"י אחר וצ"ל דס"ל דנין אפשר משא"א דמכירה א"א רק ע"י אחר ומזה נלמד דס"ל לר"י דאף בהיקש היכא דההיקש אצטריך למילי אוחרנייתא אזי אין דנין כשיטת התוס' לעיל אות ט"ו מיהו י"ל דלעולם ס"ל דנין והא דלא יליף מטבחו או מכרו דהו"א ע"י אחר ובשוגג דהשליח שוגג כמ"ש התוס' ב"ק ד' ע"ט א' ד"ה נתנו לבכורות וע' ביש"ש ובש"ך חו"מ סי' שמ"ח וע' בכלל שלד"ע שהארכנו בזה לכך יליף מאו דלשוגג לא אצטרך דמהיקש יכול למילף לה אלא ע"כ אף במזיד לאשמעי' דיש שלד"ע וע' באות כ':

יט דבי חזקיה דיליף שם מתחת לרבות השליח י"ל כמש"ל באות הקדום או דס"ל אין דנין או דס"ל דנין וס"ל דבשוגג יש שלד"ע ואי מהיקשא דמכירה הוי מוקמי' בשוגג קמ"ל תחת לרבות המזיד מקרא יתירא דלשוגג לא אצטרך רק למזיד לאשמעי' דבטביחה יש שלד"ע ועיי' באות כ':

כ. רבא דקאמר בב"ק ע"א וטבחו או מכרו מוכח דס"ל דנין אפשר משא"א ומזה קשה על מ"ש באות י"א דרבא ס"ל אין דנין ונ"ל לחלק דהיכא דלא מצינו הך מלתא בשום מקום רק במקום א' ובמקום זה הוא לא אפשר לא ילפי' מיניה כגון כל הנך דלעיל לא מצינו בשום מקום רק במקום א' דבמקום זה הוא לא אפשר אבל הכא דבאמת מצינו שלד"ע במעילה ושליחות יד רק דלא נוכל ללמוד מינייהו דב' כתובין הן אם כן כיון דמצינו ללמוד מהיקישא ילפינן וא"ל אין דנין אפשר משא"א דהרי גם באפשר מצינו דבר זה אך קשה דהיאך קאמר במעילה וטביחה ב"כ דאיזה מהן לא נכתב אי לא כתיב טביחה הא הקישא דטבחו או מכרו אצטרך לכמה דברים דילפי' מיניה בפרק מרובה מה טביחה שאינה חוזרת מה טביחה דאהני מעשיו כל דליתי' במכירה ליתיה בטביחה ואלא דלא נכתוב מעילה וליתי מטביחה הא אי לא הוי כתיב בשום דוכתא דיש שלד"ע לא הוי ידעי' גם בטביחה דהא אמרי' אין דנין אפשר משא"א דהא אמרנו דדוקא היכא דמצינו זה במקום אחר אמרי' דנין וי"ל דבל"ז לא נוכל למימר דלא לכתוב מעילה דהא גם גז"ש דתחטא דמעילה מתרומה אצטרך לכמה דברים וע"כ צ"ל דהא דאמר שם ב"כ מעילה וטביחה היינו לתנא דבי ר"י דיליף טביחה מאו או לר"ח דיליף מתחת ואז שפיר יש לומר דלא לכתוב או ותחת וניליף ממעילה:

כא הך דאין דנין הוא בין לקולא בין לחומרא אין דנין כמו דלא דנין דסגי בטבילה לחוד לקולא וכן לחומרא אין דנין מפסח מצרים דלא יהא אלא מן החולין:

כב רציתי לחלק ולומר דל"א אין דנין רק היכא דהך מילתא דא"א הוא שלילה כגון מילה דאנו רוצין לשוללו הואיל ולא הי' באמהות וכן אנו רוצין לשלול פסח ממעות מעשר וכן אנו רוצין לשלול ימי ספירה מלידה וכן לשלול שליש במכות הואיל ומצינו בדברים הדומין להם שאין בהם זה הדבר ע"ז אנו אומרים באמת שזה הדבר חייב היכא דאפשר ושאני התם דא"א לחייבו אבל היכא דאנו רוצין לחייב דבר כגון בטביחה שאנו רוצין לחייב חיוב דו"ה בטביחה ע"י שליח הואיל ואשכחן חיוב זה במכירה א"ל אין דנין אפשר משא"א דהתם א"א להיות מכירה כ"א ע"י אחר דהיכא שייך לומר דבאמת מעשה שע"י שליח לאו מעשה הוא דהרי מצינו במכירה דהוא מעשה ואי משום דלא אפשר אס"ד דזה אינו מעשה וכי משום דלא אפשר לחשוב מעשה אמנם הדמיון שכתבתי אינו עולה יפה דבמכירה אינו ע"י שליח שהוא בעצמו הוא המוכר רק כתבתי עד"מ על ענין אחר היכא דבעי' למילף דדבר זה חשוב מעשה אף שלפי הדעת אינו מעשה הואיל ומצינו במקום אחר שחשוב מעשה ואף ששם א"א להיות חיוב זה כ"א ע"י מעשה זו וכאן יכול להיות בלא מעשה זה מ"מ מה בכך כיון דמצינו דהתם מתחייב על מעשה זו אלמא דזה חשוב מעשה ורציתי להביא ראיה לזה מפ"ק דשבת דס"ל לבן עזאי מהלך כעומד דמי ומקשה הירושלמי א"כ מעביר ד"א ברה"ר היכא משכחת לה ומאי קושיא דילמא ס"ל אין דנין אפשר משא"א ומיהו ז"א דהתם באמת אפשר כדמשני בקופץ ואדרבה יש להביא ראיה להיפוך לפמש"כ התוס' שם ד"ה ב' ד"ה בשלמא דתלמודא לא חייש להא פירכא דד"א ברה"ר הלכתא גמירי ור"ל לכך התם חייב דרך הילוך דכך הלכה וקשה נילף מהתם מה התם מהלך לאו כעומד דמי אף הכא נמי וע"כ צ"ל דאין דנין אפשר משא"א וא"ל דאפשר בקיפץ דהלכה הוא מהלך ומעביר ד"א ולא קופץ ואס"ד דבחיוב לכ"ע דנין אפשר משא"א ניליף מיניה ונראה דגם משם אין ראיה להיפוך די"ל דלעולם בכה"ג דנין רק דהתם א"א לומר דנדון דמהלך לאו כעומד דמי ממה דחזינן בד"א ברה"ר דמהלך לאו כעומד מנ"ל דילמא התם מהלך כעומד רק דאפילו עומד גופא חייב בד"א ברה"ר ואפשר לומר דזהו מספקא ליה לריב"א שם לבן עזאי במעביר ד"א ברה"ר ועמד לפוש אי חייב עיי"ש ועיקר כוונת הספק הוא לפי דברינו דמספקא ליה בהך ספיקא דידן אם נאמר בחיוב דנין אפשר משא"א וא"כ לבן עזאי למה מהלך כעומד ניליף מהתם וצ"ל דהתם כך הלכה דהוא חייב במהלך ואפי' שהוא כעומד וממילא מוכח דעומד ג"כ התם חייב או דנאמר דבאמת עומד גם התם פטור ומהלך חייב דלאו כעומד דמי וכ"ת ליליף מהתם דמהלך לאו כעומד דמי שאני התם דלא אפשר וס"ל דאפילו בחיוב אין דנין אפשר משא"א ואפשר ליישב בזה גם מה שהקשיתי באות א' על דר"י ס"ל מחוסרי כפרה א"צ דעת הא אין דנין משא"א וי"ג דהתם חיוב הוא שמחייב ומכשיר מעשה הקרבה בלי דעת שהרי מצינו בקרבן בניו ובזה אין אומרים אין דנים דאס"ד דמעשה בלי דעת לאו מעשה הוא היאך הכשירה התורה בקרבן בניו לא ליעביד כלל אך ז"א דא"כ גם במילה נימא הרי אס"ד מעשה הגירות בלי מילה לאו מעשה היאך הכשירה תורה באשה אלא צריך אתה לומר דהכא א"א ושללה התורה המילה ועקרה הדבר בשוא"ת ה"ה כאן שללה התורה הדעת במקום דא"א שוב ראיתי הדבר מפורש דאפילו בחיוב אין דנין דהרי כלי שרת של עץ פסול ולא יליף מאבובא דמשה דאין דנין אפשר משא"א וצ"ל טעם הדבר דבאמת אנו אומרים דשל עץ פסול הוא אף דיעבד בשאר דברים דיכולין לעשותו ממתכות והא דהכשירו הכתו' באבובא דמשה משום דא"א הקילה התורה מתחילה שיהיה נכשר בשל עץ אבל בזה דמתחלה הוא אפשר וגזרה התורה שיהיה של מתכות אף דעכשיו הוא א"א אין דנין אותה וחידשתי בזה כלל מחודש. והוא. כג. דאף דזה הוא ג"כ א"א עכשיו כיון דמתחלה הי' אפשר וחל עליו החיוב להיות של מתכות בזה הדרן לכללא דמאי בכך דא"א לא יעשה כלל רק בדבר דא"א לעולם צופה אחרית מראשית ראה והתירה ראה שא"א להתקיים דבר זה רק בשל עץ התירה מתחילה ותו לא ק' מה בכך דא"א לא יעשה דמה מועיל העשייה כיון שהוא פסול ז"א דמי שאמר דבכה"ג אינו מועיל הוא אמר דכאן מועיל וכשר הוא אבל בדבר דמתחלתו אפשר הוא רק דלדידן א"א כיון שמתחילה לא התירתו תורה דאפשר הוא א"כ פסול הוא בשל עץ ולכך אף במקום דא"א אין מתירין אותו כמ"ש בפ' לולב הגזול