מלא הרועים חלק ב רפג

ראויה זו דוקא ברחוק מקום ולא בקרוב מקום אבל בהך דכהן הדיוט אסור להקריב אונן דכתיב בכה"ג ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר חילל ופריך דנגמר גז"ש חילול חילול מתרומה הנה בכאן א"א למיליף הגז"ש מקודם על גוף הפסוק דולא יחלל כיון דאין הגז"ש הוראות משמעות ופי' הענין רק הוראות דין דחילול הוא במיתה ואיך ניליף הדין על ולא יחלל דכאן ואינו חייב מיתה וע"כ צריך למילף מתחלה הא אחר שלא יצא חילל וע"ז יתכן הגז"ש חלול חלול מתרומה דחייב מיתה על חלול א"כ כיון שא"א למילף גז"ש זו זו כ"א אחר שנוציא מכלל הא אחר שלא יצא חלול הוי דבר הבא מן הכלל ואין דנין בגז"ש אלו תורף דבריהם הקדושים ונכון הוא:

כו. אין דורשין גז"ש למיעקר קרא מפשטיה כתובות ל"ח ב' אל לר"ע דברייתא אתיא גז"ש ומפקא לקרא מפשטיה דבקרא כתיב אשר לא אורשה דמשמע דאורשה אין לה דין זה והוא דריש אשר לא אורשה לגז"ש וממעט פשט המקרא דס"ל דאין חלוק בין אורשה ללא אורשה וכה"ג לא דרשינין רק דדרשינין הפשט דאין מקרא יוצא מידי פשוט' ואם נשאר עוד דרש לידרש גז"ש דרשינן ועיי"ש בתוס' ד"ה מי אתיא גז"ש שהקשו מהך דתושב ושכיר ומתוך תירוצם מתבאר דאם ע"י גז"ש יש לן לפרש פשט הכתוב באופן אחר בכה"ג דרשינן גז"ש כגון בהך דתושב ושכיר דפסח דפשט הכתוב אינו אמת דתושב ושכיר אוכלין בפסח אך ע"י גז"ש דרשינן דפשט הכתוב מיירי בתושב ושכיר ערלים וע"ש ועדיין צ"ע:

והנה התוס' בשבת דקל"א ב' ד"ה שבעת כ' דאין לנו למידרש בגז"ש מילתא דלשון גז"ש מוכחא דאינו כן דימים משמע ולא לילות עכ"ד ור"ל דלא ילפינין גז"ש ימים ימים מסוכה מה להלן אפי' לילות כיון דמלת ימים גופא סותר זה וזה לכאורה דברי הש"ס דכתובות הנ"ל דאין דורשין גז"ש למיעקר קרא מפשטיה ותמהני על שהעלימו עין מדברי הש"ס הנ"ל ולא הביאו ראיה מהם והנה לכאורה קשה דהא התם בשבת בהך שמעתא גופא אמרי' אצטריך סד"א נילוף שבעת ימים מסוכה מה להלן אפי' לילות חזינין אף דימים משמע ולא לילות הוי ילפינן מסוכה אפילו לילות:

וי"ל דהש"ס לא קאמר דהוי ילפינן גז"ש ימים ימים מסוכה דבאמת גז"ש לא ילפינן מתיבה שסותר זה רק דהש"ס קאמר דהוי ילפינן במ"מ בבנין אב מה להלן ימים אפי' לילות ה"ה כאן:

והנה באמת מפשט לשון הש"ס דכתובות הנ"ל אתי' גז"ש ומפקא מפשטיה משמע דלא מטעם התוס' דשבת הנ"ל דעיקר. טעמם דאין לידרוש גז"ש בתיבה שהתיבה הלזו באמצע מורה ההיפוך מהדרש מגז"ש דתיבות ימים משמע ולא לילות ואיך תכתוב התורה תיבה זו למדרש מיניה אפי' לילות קטיגור נעשה סניגור ולכך בב"א בלי דרש תיבה זו שפיר ילפינן אף דלפי הדרש אין עוקרין מלת ימים מפשטיה מ"מ כיון דאין הדרש ממלת ימים לית לן בה כך הוא שיטת התוס' לחכם ומבין מדעתו ויורד לסוף דעתיהם:

אמנם משיטת הש"ס דכתובות מבואר דאף דהדרש דגז"ש אינו עוקר הפשט דהדרש הוא ענין אחר למילף מה להלן חמשים אף כאן חמשים מ"מ לא אלים גז"ש למיעקר פשט המקרא ועדיף לתפוס הפשט ולהניח הדרש כך יתבאר לך משיטת הש"ס דשם. אמנם עדיין יש בזה כמה ספיקות וכמו שאבאר די"ל בכה"ג דגז"ש ימים ולא לילות מודה הש"ס דרשינן מגז"ש אף דעוקרו מפשטן דע"כ ל"א בש"ס אתי' גז"ש ומפקינין מפשטי' היכא דמצינו לקיים שניהם דבאמת הדרש דדריש מגז"ש מה להלן חמשים אינו סותר לפשט דאורסה אין לה קנס או דקנסה לעצמה ויכול לקיים שניהם הגז"ש והפשט ומקש' שפיר מנ"ל דגז"ש אתי ומפקא מפשטי' אבל בכה"ג דגוף הדרש ועיקר הגז"ש לרבויי לילות א"כ כיון דנמסר' הגז"ש מסיני מה לנו בזה דפשט לא משמע כן דאם תלך אחר הפשט אין כאן גז"ש ולפ"ז י"ל דגם התוס' לא אמרו רק במלתייהו דהגז"ש אתי לאורויי דדוחה שבת כדאיתא שם רק דהתוס' מקשו דניליף ג"ז מגז"ש זו דאין גז"ש למחצה וע"ז משני שפיר דאין לנו לדרוש מלתא דלשון גז"ש גופא מוכחא דאינו כן כיון דגז"ש לאו להכי נכתב ואתי לאורויי דברים אחרים משא"כ אי לית לן למילף שום דבר בגז"ש רק זה שפיר ילפינן אף דלשון גז"ש אינו מוכח כן:

ובזה מיושב קושיא הנ"ל דקאמר שם ניליף שבעת ימים מסוכה דהתם אכתי לא ידעינן דגז"ש זו אצטרך למלתא אחריתא ובאמת לרבנן דר"א דקאמר התם אליבייהו אצטריך אזי לא דרשינן בגז"ש זו דימים שום דבר וא"כ ה"א דאתי למידרש ימים אפי' לילות ואף דהוא להיפוך מלשון ימים מ"מ כיון דעיקר הגז"ש להא לחודא אתי שפיר דרשינן בכה"ג. ובזה נתיישב לי מה דקשה לי על הסוגיא שם דלא אסיק לר"א איך יליף משבעת ימים ולא לילות הא אצטריך ס"ד לילף ימים מסוכות כדאמרינן לרבנן ולפמ"ש דר"א לשיטתי' דאפיק האי גז"ש למילף דדוחה שבת בסוכה ומכשירה מלולב בגז"ש דימים א"כ כיון דאית לן למידרש הגז"ש למידי דלא מיעקר הפשט דימים תו לא דרשינן ליה לדרשא אחריתא לעקור המשמעות דימים ולא לילות כס' התוס' ודו"ק. ובזה מיושב ג"כ הא דאמרינן בשבת קל"ב א' אלא מעתה תפילין דכתיב בהן אות לדחי שבת דלגמור גז"ש אות אות משבת וקשה לס' התוס' דלא ילפינן בגז"ש מלתא דלשון הגז"ש מוכח דאינו כן וקשה גם כאן דהא מההוא אות גופא דרשינן דשבת פטור מתפילין שהן גופן אות וא"כ איך רצה לידרוש מתיבה זו לחייב בתפילין דמשמעות מורה ההיפוך אף דיש לחלק דוקא היכא דפשט המשמעות מורה ההיפוך כגון ימים ולא לילות אבל אות פשט המשמעות אין מורה כ"כ לפטור שבת רק דזהו דרש יצאו שבת ויו"ט שהן עצמן אות אך לפמ"ש אין צריך לדחוק בזה רק כיון דגז"ש לא אתי לדבר אחר רק לזה שפיר דרשינן ליה אפי' שסותר הפשט. איברא דזה אינו דהתם לא ניתן הגז"ש רק על מלת אות דכתיב בשבת שנכתב ללמד ממנו לגז"ש שאר אות כמו שכתב רש"י שם וא"כ י"ל ג"כ דלמא לאו עבור למוד אות דתפילין נמסר רק עבור אות דמילה ויש לחלק וצ"ע ודו"ק היטיב:

כז. לדעת הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ובחו"מ סי' ב' דבדבר המפורש בתירה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור וז"ש לא לעבור על ד"ת ע"ש יש להסתפק אי הך דבר אינו מפורש להדיא רק דאתיא בגז"ש אי אמרינן דבכה"ג יש כח ביד חכמים לאסור או בגז"ש כמפורש דמי ורציתי לפשוט הספק הלז מהא דגרסינן בקידושין דט"ו א' ארנב"י לעולם יליף שכיר שכיר ואצטריך סד"א מוכר עצמו הוא דלא עביד אסורא כו'. וקשה כיון דאיכא גז"ש האיך ס"ד לחלק ביניהם בסברא בעלמא כיון דהתורה אקשינהו בגז"ש ואין גז"ש למחצה ואפי' פרכא גמורה קימ"ל דגז"ש למידין ואין משיבין וע"כ הך גז"ש דשכיר שכיר מופנה כמ"ש בחידושי ועיין בעצמות יוסף שם שחקר בזה אי הך גז"ש דשכיר שכיר מופנה וע"ש בע"ב בתוס' ד"ה מאי קאמר:

והנה היה אפשר לתרץ זה דס"ל דכיון דגז"ש אינו מפורש בתורה יש כח ביד חכמים לשנות לכך ה"א דמכרוהו ב"ד דעביד אסורא אימא נקנסי' ואף דגז"ש מורה שיהיה לו דין מוכר עצמו מ"מ יש כח בידינו לעבור על ד"ת ולקנסו כיון דלא מפורש בתורה לכך פירשה התורה וכ' לו קרא להדיא ושב אל משפחתו ושוב אין כח בידינו לקונסו לעבור על ד"ת המפורש בקרא כך יש לפר הסוגיא. ולפ"ז מוכח דגז"ש לא חשיב כמפורש ויש כח ביד חכמים לאסור אך י"ל דוקא בכה"ג דהך גז"ש לכמה מילי אחרנייתא אתי וא"כ לא חשוב כמפורש דמנ"ל דגז"ש להכי הוא דאתי ואף דאין גז"ש למחצה מ"מ ל"ח כמפורש כיון דאיכא כמה מילי אוחרנייתא דאתי גז"ש ללמד ומנ"ל דאתי לזה ג"כ אבל היכא דגז"ש לא אתי ללמד אלא על דבר א' הוי כמפורש ואין כח ביד חכמים לשנות הגז"ש כנ"ל ודו"ק:

כח גז"ש ילפינן מהדדי בין לקולא בין לחומרא כמ"ש התוספות בקדושין ד"כ ע"ב ד"ה גאולתו וע' בע' היקש שבארתי ענין זה וחלקתי בו חלוקים דאם מפורש בקרא דגז"ש דמיירי בחומרא או בקולא אזי תלוי בפלוגתא דרבא ואינך אמוראי ביבמות ח' א' דלרבא במפורש לחומרא לא מקשינן גם לקולא ולאינך אמוראי מקשינין אף לקולא ובמפורש לקולא אי מקשינין לחומרא לרבא נסתפקתי שם די"ל דרבא מודה דמקשינין לחומרא והיכא דבקרא לא יוזכר קולא וחומרא כלל או דבחד קרא מוזכר שניהם קולא וחומרא ובאידך צד מוזכר קולא לבד או חומרא לבד מקשינין בין לקולא בין