מלא הרועים חלק ב רפב

הגז"ש דמלת למדו קאי ארבותיהם דמשמע שרבותיהם קבלו מסיני איזה תיבה נלמוד בגז"ש רק שהם לא קבלו מרבותיהם איזה תיבה למדו רבותיהם ואם כדברי בעל מ"א הכי הו"ל למימר ולא קבלו איזה תיבה נלמד בגז"ש ודו"ק וכן הענין כאן דר"ע וריה"ג שניהם קבלו מרבותיהם דמפתה ואונס יש גז"ש ביניהם מסיני אך לא קבלו מרבותיהם מאיזה תיבה למד הגז"ש מסיני וריה"ג דריש ליה מבתול' כמ"ש שם בסמוך דריה"ג כמהר הבתולות דריש ועיין ריש פ' אלו נערות דבגז"ש בתולה בתולה דרשינן כמ"ש שם רש"י לר"פ ייע"ש ור"ע דריש ליה מאשר לא אורשה וע"ז מקשה לר"ע מנ"ל מאשר לא אורשה כו' וא"ל דלמא ר"ע קבל מרבו מלת אשר לא אורשה לדרשה דא"כ לא הוי פליג ריה"ג עליו כיון דגם ריה"ג ידע דניתן לידרש גז"ש אונס דמפתה ואי ר"ע קבל מרבותיו דמלה זו ניתנה לידרש מסיני בוודאי קבל מני' ריה"ג וא"ל דריה"ג קבל מלת בתולה לגז"ש דזה לא יתכן דא"כ קבלתו של חד שקר ח"ו וזה א"א שכיון רב מרב עד הלמ"מ אלא ע"כ דר"ע לא קבל אשר לא אורשה לגז"ש רק שקבל סתם דיש גז"ש לכך פריך מנ"ל דמלת אורשה דלמא מלת בתולה אבל באמת מסיני נתקבל בתיבות רק שלפעמים לא שמעו התלמידים מרבם התיבות דלא כהרב בעל מ"א ודוק. ואם נפשך לומר כיון דגם לדעתינו ר"ע לא גמיר מרבי' איזה תיבה נלמד בגז"ש ודן אותה מדעתו אלמא בכה"ג דן גז"ש מעצמו א"כ מדוע לא נאמר כדברי הרב בעל מ"א דאף מסיני לא נמסר איזה תיבות רק שניתנו לידרש בגז"ש והרשות ביד חכמים לידרש אותן מתיבות שיראו לפי דעתם דמה לי אם נמסר בסיני התיבה רק שהם לא קבלוהו מרבותם ודנו אותם לפי שכלם ומה לי אם לא נתקבל בסיני כלל אך האמת שהבדל גדול ביניהם דהטעם דגז"ש לא נתנה לידרש מעצמו (עיין רמב"ן בהשגות ועיין במדת אהרן שם שכ' טעמים שונים) לדעתי הוא שאין כח ביד חכמים לדון ולידרוש ולתור באותיות התורה אשר הם רומזים לסודות עמוקות כ"א כאשר הורשה להם מסיני מלה זו תדרשהו לגז"ש וא"כ כאשר ניתן רשות מסיני על תיבה זו אף שנשכח אח"כ מתלמידים איזה תיבה יכול לאהדורי בפלפולא דמתיבה זו ניתן רשות מסיני נמצא אינו דורש מעצמו רק הוא גילוי מלתא דמתיבה זו ניתנה רשות משא"כ כשלא נמסר מסיני בפירוש התיבה אין רשות לחכמים לידרוש תיבה זו לגז"ש ואף דע"כ ניתן רשות מאיזה תיבה לידרוש מ"מ כיון דלא נמסר בפירוש התיבה דא"כ מה הועילה בתקנתה שנמסרה בסיני דעדיין נתת תורה כאו"א בידו שכ"א ידרוש הדבר מתיבה משא"כ כשנמסר הדבר מסיני רק שנשכח מתלמידים אחרונים יכולים לפלפל ולהחזיר בפלפולם ודוק ועיין בראשונים הטעמים למה לא ניתן לידרש הגז"ש מעצמו ותבין שדברינו נכונים ולא רציתי להאריך יותר וראיתי להגאון ר"ש מקינון שם אות ג' שכ' וז"ל פעמים שהתנא לא למד מרבו איזה תיבה מיותרת לגז"ש והתנא מדקדק בלבו איזה הוא כההוא דפ"ק דשבועות רבי אומר אקרא אני חי' בהמה למה נאמרה קרי עליו דרבי דולה מים מבארות עמוקים דלא למד מרבותיו איזה תיבה מיותרת והוא דקדק מלבו עכ"ד והנה מזה ג"כ סעד לדברי דאם נאמר שכך המדה לפעמים לא נמסר בסיני רק הענין והם דקדקו התיבות מלבם מאי רבותא דרבי הלא בכמה גז"ש כך עשו החכמים אלא ע"כ דבכל הגז"ש נמסר להם התיבה רק שקרה לפעמים שלא למד התיבה ודנה אותה משכלה וא"ל דמנא ידע רבא דלא קבל מרבו א"כ קושיא זו קשה גם אם נאמר דלא נתקבל בסיני מנא ידע דבמקום הזה לא נתקבל דבכמה מקומות נתקבל כמו שכתוב במדת אהרן אלא ע"כ דידע:

כג והנה במנחות ד' א' אלא מעתה אשם יהא פסול שלא לשמו דגמיר עון מחטאת ומאי קושיא דדבר הלמד לא נתקבל לגז"ש וצ"ל דקים להו דנתקבל עון דכתיב בקדשים לגז"ש או י"ל כמש"ל אות ך' אצל חילול דכתיב בעבודה דכיון דניתן חילול דכתיב בעבודה לידרש מגז"ש דבמיתה כל חילול דכתיב בעבודה ילפינין בגז"ש ה"ה הכא כיון דגילתה התורה דעון דכתיב בקדשים ילפינין מחטאת ה"ה עון דכתיב באשם ילפינין אך י"ל דלא דמי דבשלמא התם גבי חילול כיון דגילתה התורה דלשון חילול עבודה חייב מיתה א"כ הכא דכתיב חילול חייב מיתה משא"כ בעון דבאשם וצ"ע ואם כסברות בעל מדת אהרן דלפעמים לא נתקבל הענין של הגז"ש רק המלות שב' מלות ניתנו לידרוש כגון ב' מלות עון וחכמים חקרו איזה מלות מאיזה ענינים נדרוש בגז"ש זו דזה יתכן במ"ש אלא מעתה אשם יהא פסול שלא לשמו דגמיר עון עון דמנ"ל דהך מלות עון דמנחת קנאות נדרוש בגז"ש דלמא הך עון דבאשם נתקבל לגז"ש דקים להו דגז"ש זו לא נתקבלה על ענין זה רק קבלו סתם דב' מלת עון ניתנו לידרש בגז"ש כדברי בעל מ"א:

אך גם לדבריו לא יתכן לפרש כן סוגיות הש"ס דא"כ הו"ל לאקשויי כן מנ"ל דמנחת קנאות מותרה נדבה נפסול שלא לשמו דלמא הגז"ש לאשם נתקבלה ומלשון הקושיא משמע דלא פריך אמנחת קנאות מידי רק דפריך דאשם ג"כ ניגמר בגז"ש וצ"ע וצ"ל כמש"ל דקים להו דנתקבל מלת עון דבאשם לגז"ש:

וכן צ"ע בת"כ פ' צ"ב פרשה זיין ד' פ"א ע"ב למדנו לתרומה שהוא א' מי' אבל אינו יודע מכמה הוא חלה הריני דן נאמר כאן לחם חמץ ונאמר להלן חמץ בשתי הלחם ו' או כלך לדרך זו נאמר כאן חלות ונאמר חלות בלחם הפנים והנה כאן קושיא בין לפמ"ש ובין לפמ"ש בעל מ"א דממ"נ אם נתקבל כאן גז"ש על הענין לא על התיבות א"כ צ"ל דנתקבל גז"ש דניליף תודה משתי הלחם בגז"ש ומאי מקשה דניליף מלחם הפנים הא לא נתקבל ואם נאמר על דרך ב' שכ' בעל מ"א שנתקבל התיבות צ"ל דנתקבל דניליף בגז"ש תיבות חמץ ומאי מקשה דניליף מחלות דלא נתקבל ולפי משמעות הת"כ צ"ל דגז"ש נתקבל דניליף תודה בגז"ש ולא נתקבל ממי נלמדה וגם לא מאיזה תיבה נדרש ודו"ק:

כד הרב במ"א פרק ג' כ' דעל שני פנים נתקבלה הגז"ש הפן הא' דלפעמים לא נמסר התיבות רק הענינים כגון באונס ומפתה נמסר דנלמוד אונס ממפתה ולא נמסר מאיזה תיבה נלמדם והפן הב' דלפעמים נמסר רק התיבות ולא הענין כגון שנמסר להם טומאתו טומאתו ניליף בגז"ש ולא נמסר להם איזה ענין שנכתב בו טומאתו ולכך נחלקו בזה חכמים מר דריש הגז"ש לענין זה שנכתב בו טומאתו ומר דריש לה לענין אחר עכ"ד. והנה על חפץ הראשון כבר הארכנו באות כ"ב ובארנו שאין הענין כך דבאמת בסיני נמסר הענין וגם המלות רק דלפעמים לא קבלו מרבם המלות ודנו אותן מדעתן כמו שהארכנו שם בזה ייע"ש ועל הפן הב' ג"כ קשה מכמה מקומות בש"ס ומדברי התוס' שבת כ"ז ועוד דוכתי טובא ועיקר ראיותו מדר' יוחנן דלית ליה גז"ש דטומאתו טומאתו ולפמש"ל אות י"ח דלא נתקבל בסיני אלא צד הלמד לק"מ דר' יוחנן יליף הך טומאתו לגז"ש אחריתא וכיוצא בו הרבה בש"ס כמבואר למעיין וא"צ להאריך בזה אלא העיקר כמש"ל אות י"ח ך' וכמבואר בדברי רש"י סנהדרין כמש"ל אות ך' ודו"ק:

כה דבר הבא מכלל אין דנין אותו בגז"ש סנהדרין פ"ד א' והענין כמו כהן הדיוט דאסור להקריב אונן דילפי' מדכתיב בכה"ג ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל ופריך דניליף חילול חילול מתרומה דלחייב מיתה כהן הדיוט המקריב אונן ומשני מי כתיב ביה חילול בגופא מכללא קאתי הוי דבר הבא מכלל וכל דבר הבא מכלל אין דנין אותו בגז"ש והתוס' שם בד"ה וכל דבר הקשו מהך דילפינן אסור חילין שנשחטו בעזרה מדכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב והוי דבר הבא מן הכלל ואעפ"כ יליף ר"ש גז"ש הך וזבחת מטבוח טבח והכן דשחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ואע"ג דהוא דבר הבא מכלל ותי' שם ותירוצם אינו מובן לכאורה ואבאר לך תורף תירוצם הוא דהיכא דיכולין אנו למילף הגז"ש ואח"כ נוציא הדבר מכלל בכה"ג דנין גז"ש וזה לא תמצא רק היכא שגז"ש אינו הוראות דין רק הוראות משמעות ופירוש הענין ואבאר לך הענין בהך דחולין שנ"ב דעיקר הגז"ש למילף דפירוש זביחה האמורה בתורה הוא דווקא זביחה ראויה א"כ אנו דנין מתחלה הגז"ש מטבוח טבח והכן דהך וזבחת ביאורו זביחה ראויה ואח"כ אנו דנין מן הכלל ברחוק מקום אתה זובח זביחה ראויה ואי אתה זובח בקרוב מקום זביחה הראויה נמצא ל"ש כאן דדבר הבא מן הכלל אין דנין בגז"ש דאין אנו דנין גז"ש זו על דבר הבא מן הכלל רק דמתחלה אנו דנין גז"ש על גופא דקרא לפרש פירוש המשמעות של מלת זביחה ואנו למידין בגז"ש דפירוש זביחה הוא זביחה ראויה ואח"כ אנו דנין הכלל דזביחה