מלא הרועים חלק ב רפא

כו' במאי קמפלגי ר"ע סבר דנין יומת מיומת ור"ע סבר דנין הדיוט מהדיוט והנה יש להקשות (מאי פריך) במאי קמפלגי הא אין אדם דן גז"ש מעצמו והנה ר"א דן כפי קבלתו מרבו אלא ע"כ דא"צ לקבל מרבו רק צד הלמד וכן הכא קבלו מרבם דמלת יומת שבוהזר הקרב יומת ניתן ללמד בגז"ש ור"ע צירף אותו אל יומת שבנביא שקר ור"י צירפו אל יומת של הקרב אל משכן ה' לכך שפיר מקשה במאי קמפלגי מה ראה זה לצרפו לכאן וזה לכאן וא"ש. וכן בהך דפ' ד' מיתות דס"ז א' דגמיר ריה"ג מכשפה לא תחיה מלא תחיה כל נשמה ור"ע גמיר מאם בהמה אם איש לא יחיה א"ל ריה"ג לר"ע אני דנתי לא תחיה מלא תחיה ואתה דנת לא תחיה מלא יחיה א"ל ר"ע אני דנתי ישראל מישראל כו' ומאי מקשי זה לזה כיון שכך קבלו מרבם כ"א דן כפי קבלתו וגם יקשה איך יתכן שא"כ קבלת א' יהיה שקר ח"ו. אך לפמ"ש א"ש דהם לא קבלו אלא צד הנלמד בגז"ש וכ"א צירפו אל המלמד שנראה לו ונתן טעם לדבריו למה צרפו אל המלמד הזה ודוק:

וכן בקידושין י"ז א' דמקשה על ר"ש ליליף נתינה מעבדים והוצרך לחזור בו דר"ש לא קבל גז"ש נתינה נתינה רק מיכה ואם נאמר דצד המלמד צריך לקבל בגז"ש א"כ מאי קשה ליה לימא דהכי קבל מרבותיו דעירוכין הוא צד המלמד ולא עבד אלא ע"כ דצד הלמד לחוד מקבלין לכך מקשה שפיר כיון דלא קבל רק דנתינה דהעיקר ניתן לידרש בגז"ש ולא קבל המלמד הו"ל ללמדו מעבד ולא מעירוכין ולפ"ז מוכח דלעולם אין מקבלין רק הלמד ולא המלמד דאל"כ למה הוצרך לחזור ולומר דמיכה מיכה גמור הו"ל לומר דבאמת נתינה נתינה גמיר מהא דלא יליף מנתינה דעבד משום דקבל מרבו דעירוכין הוא המלמד ולא עבד אלא ע"כ דלעולם לא מקבלין המלמד רק הלמד:

יט. ובזה יתיישב מה דאמרינן היקשא עדיף מגז"ש כמש"ל אות א' והנה הדבר תמוה כיון דקי"ל כל המדות אדם דן מעצמו לבד הגז"ש למה יהא היקש שנלמוד מעצמו עדיף מגז"ש שהיא מקובלת מסיני הניחא לתי' הראשון של התוספות שכתב באות א' דל"א היקש עדיף אלא היכא דאיכא למידרש הגז"ש למילי אוחרנייתא אבל לתי' הב' דמשמע דהיקש עדיף אפי' לבטל הגז"ש לגמרי קשה אך לפמ"ש א"ש דבאמת גם גז"ש אינה מקובלת אלא צד הלמד והיכא דאיכא היקש הסותרו אמרינן דצד הלמד המקובל לא נתקבל לצרפו לצד המלמד הזה באופן שיוסתר ההיקש רק לצד מלמד אחר באופן שלא יוסתר ההיקש וא"ש ודו"ק:

כ. והנה מהא דאמרינן בפ' הנשרפין דפ"ג ב' בטמא ששימש דיליף חלול חלול מתרומה ופריך וליליף חלול חלול מנותר מוכח ג"כ כמ"ש דצד הלמד לחוד נתקבל לידרש. אך ק"ל ממ"ש שם בדף פ"ד א' באונן דילפינן דמחלל מדכתיב בכה"ג ומן המקדש ולא יחלל ש"מ דהדיוט מחלל ופריך וליליף חלול חלול מתרומה דאם הקריב אונן ונתחלל ליחייב מיתה ומאי מקשה דהא לא קבל צד הלמד מרבו לדורשו בגז"ש וצ"ל דקים להו דהך לא יחלל ניתן לידרש בגז"ש או כיון דחילול דעבודה ניתן לידרש בגז"ש מתרומה להתחייב מיתה כמו בטמא ששימש וכיוצא בהן הרבה א"כ כל חילול דכתיב גבי עבודה הוי כאלו ניתנין לידרש בגז"ש ושפיר פריך ולילף מתרומה כיון דכתיב חילול גבי' וכל חילול דעבודה נדרשים בגז"ש מתרומה וצ"ע:

שוב מצאתי הדבר מפורש ברש"י פ' הנחנקין דפ"ט ע"ב במדיחי עיר הנדחת דגמיר ר"ש הדחה הדחה מנביא השקר ופריך וליגמר הדחה הדחה ממסית ופירש"י דבעיר הנדחת אגמריה רביה מסיני ליגמר הדחה הדחה ומסתברא דמנביא אגמריה הלכה למשה גז"ש זו כדיהיב טעמא למלתי' עכ"ל הרי מבואר דקבלה מרבו היה צד הנלמד והוא יליף מסברא לאיזה צד מלמד לצרפו ועי' רש"י שבת קל"ב א' ד"ה אלא מעתה אי הך גז"ש דאות נאמרה בסיני לידרש ליגמר מינה נמי לתפילין משמע דהמלמד נאמר בסיני ולא הלמד דאל"כ הו"ל לומר דאות שבמילה נאמר בסיני והוא הלמד ותו לא קשה מידי ייע"ש וצ"ע. וכן משמע מתוספות סוכה די"ג א' ד"ה מצות איזוב ייע"ש במ"ש לרבנן דלא ילפי' גבי לקיחה דלולב גז"ש ודוק:

אך קשה לפ"ז מחולין קל"ו ב' ואי יליף נתינה ממתנות נילף נתינה נתינה מתרומה וכן לעיל שם בראשית ראשית פריך אדרבא נילף ראשית מתרומה ואס"ד דצד המלמד קבל מרבו מאי קשיא הוא קיבל צד המלמד מתנות ולא תרומה אע"כ דצד הלמד לבד קבל ומקשה שפיר ומהך דחולין מוכח דיכולין אנו לעשות להלמד גז"ש מכמה מלמדים כמו דמקשה לילף נתינה מתרומה מבואר שם דאף מתרומה נילף דא"ל דקשה נילף מתרומה לבד ולא ממתנות דמאי חזית למילף מתרומה ולא ממתנות כיון דתרווייהו קולא נינהו אע"כ דמקשה כיון דהלמד ניתן לידרש יכולים אנו לדורשו עם כמה מלמדים ועיין תוס' פסחים כ"ד ב' ד"ה אמרתי מה שהקשה שם הר"י דאורליינוש:

כא והא דאמרינן בפ' דיני ממונות ד' י"ו ולא את נביא השקר מנ"ל אריב"א אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא והא הזדה כי כתיבא בקטלא היא דכתיבא אלא אמר ר"ל אתיא דבר דבר מהמראתו וקשה על ריב"א איך גמר גז"ש הזדה הזדה כיון שלא קיבל מרבו דהא בוודאי לא קיבל מרבו גז"ש זו דהא פריכא הוא אך באמת לק"מ דבאמת ריב"א לא גמיר גז"ש זו רק שהיה מהדר לפרושי טעמא דתנא במתניתין דאמר דנביא השקר בעי ב"ד של ע"א וריב"א ידע דמחמת גז"ש גמיר לה תנא דמתניתין וקאמר מסברתו דבגז"ש זו גמיר לה והגמ' מקשי ליה וכן כ' תוס' בכתובות נ"ח ב' ד"ה אימא בתולה ייע"ש שכתב לתרץ הך דסנהדרין כמ"ש:

וכן הא דאמרינן בכתובות ל"ח ב' ור"ע מאי חזית דאשר לא אורשה לגז"ש אימא בתולה לגז"ש והנה זה תמוה מאד כיון דאין אדם דן גז"ש מעצמו בודאי קיבל צד הלמד מרבו א"כ קבל דאשר לא אורשה ניתנה לידרש בגז"ש ומאי מקשה אימא בתולה לגז"ש וראיתי בתוספות שם שמקשה וז"ל תימא דתקשי ליה דאימא תרווייהו לגופייהו ולא לגז"ש וי"ל דהש"ס קים להו דחד מינייהו לגז"ש הואיל והמקראות סתומים לענין שקלים וחמשים הלכך פריך ואימא איפכא ולא פריך ואימא תרווייהו לגופייהו עכ"ל ואני תמה על דבריהם דאיך מקשים ליפרוך ואימא תרווייהו לגופייהו ולא לגז"ש דא"כ לא קבל ר"ע מרבותיו גז"ש ואיך דן גז"ש מעצמו אדרבא כך הו"ל לאקשויי לבעלי התוס' דמאי פריך אימא בתולה לגז"ש דלא קבל מלת בתולה לגז"ש אלא קבל מלת אשר לא אורשה:

כב וראיתי להרב בעל מדת אהרן פ' ג' חלק ג' שכ' כי לפעמים לא נמסרה בסיני התיבות אשר נלמוד מהן הגז"ש רק שנמסור שב' ענינים אלו ניתנו להשוות זה בזה ע"י גז"ש כגון באונס ומפתה נמסר בסיני שאונס ומפתה ניתן ללמוד זה מזה בגז"ש ולא נמסר באיזה תיבות ניתן להשוותן ומביא ראיה מסוגיא זו מדהקשה על ר"ע מנ"ל דאשר לא אורשה לגז"ש אימר בתולה לגז"ש משים דלא ניתן בסיני המלה אשר נלמד ממנו בגז"ש רק הענין עכ"ד אמנם נעלם ממנו דברי התוס' הנ"ל דלדבריו מאי מקשה התוס' דאימא דתרווייהו לגופייהו ולא לגז"ש תיפוק ליה דע"כ נמסר בכאן גז"ש רק הקושיא מנ"ל דהך מלה וגם למה הוצרכו בעלי התוס' לתרץ בדוחק דהש"ס קים להו דחד מנייהו לגז"ש הואיל והמקראות סתומים בל"ז תיפוק ליה דע"כ צריך להיות בענין זה גז"ש דאל"כ היאך דן ר"ע גז"ש מעצמו וגם אף לדברי בעל מדות אהרן קשה מנ"ל להש"ס להקשות אימא בתולה לגז"ש דהא גם בעל מדות אהרן מודה דלפעמים נמסר בסיני התיבות אשר ניתנו להדרש ולא הענין כמ"ש שם להדיא ועיין במ"ש בזה בסמוך באות שאח"ז א"כ דלמא הכי גמיר ר"ע מרבו דהך תיבה אשר לא אורשה ניתנה לידרש בגז"ש ומאי מקשה וראיתי להגאון ר"ש מקינון בס' כריתות חלק בתי מדות בית שני אות ה' שכ' וז"ל לפעמים קבלה הוא ללמוד דבר מחבירו אבל לא קבלו מאיזה תיבה למדו הגז"ש כדאיתא פרק אלו נערות אימא בתולה לגז"ש:

משמע שקבלו מרב גז"ש ממפת' לאונס אבל לא קבלו מאיזה תיבה ילפינין בגז"ש דאל"כ מאי פריך והא אין אדם דן גז"ש מעצמו עכ"ל:

הנה לכאורה מבואר הדבר כדברי הרב בעל מדות אהרן. וגם הוכחתו. ותמה אני על הרב האיך לא כתב הדברים בשם אומרן אך נראה דבאמת אין הענין כמו שהבין הרב בעל מ"א דלא נמסר בסיני התיבות אשר מהן נלמד הגז"ש רק דבאמת דבסיני נמסר התיבה ג"כ רק שלפעמים לא קבלו התלמידים האחרונים מרבם איזה תיבה נמסרת ועי"ז נפל מחלוקת ביניהם ודו"ק בדברי הגאון ר"ש ז"ל שכ' אבל לא קבלו מאיזה התיבה למדו