מלא הרועים חלק ב רפ

ואין להוכיח להיפך מדריה"ג דיליף שם גז"ש מלא תחיה כל נשמה דמכשפה בסייף ולא יליף מאוב וידעוני דהוא דבר שיצא מ"ה ללמוד על הכלל כולו דמכשפה בסקילה ש"מ דס"ל גז"ש עדיף מדבר שהיה בכלל וכן תיקשי לר"ע למה הוצרך ללמוד גז"ש מלא יחיה דכתיב בסיני נילף מאוב וידעוני אלא ש"מ דגז"ש עדיף לכך אי לאו דיליף גז"ש מנא יחיה הוי ילפינן גז"ש מלא תחיה דמכשפה בסייף אך באמת אין זה ראיה דלריה"ג ור"ע לא נוכל למילף מאוב וידעוני דהוי ב' כתובים כמבואר בש"ס שם ודוק וגם אין להוכיח דגז"ש עדיפא מדבר שהיה בכלל מהך דאמרי' בש"ס שם דלא נוכל למילף באוב וידעוני משום דב' כתובים אין מלמדין ור"י דגמיר ס"ל מלמדין. והנה בסנהדרין דנ"ג גמרינן כל הנסקלין מאוב וידעוני בג"ש דדמיהם בם ול"א דאוב וידעוני הם ב"כ ואין מלמדין אך ז"א דהטעם דלא ילפי' דבר שהיה בכלל מב"כ משום דב"כ הן במנין זה ממש דקשה לן לכתוב אוב לחודא ואנא ידענא ידעוני משום דאוב הוי דבר שהיה בכלל ויצא מ"ה אלא מדכתיב ידעוני ש"מ דאתי לאורויי דלא נתנה מדה זו בדבר שהיה בכלל לידרש כאן אבל על מדת גז"ש אין ראיה דלא ניתנה לידרש מדלא כתיב אלא אוב לחודא דאטו ידעוני מאוב בגז"ש הוי גמרי' לה:

יז אין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו ונסתפקתי אי צריך לקבל שני הצדדים של הלמד והמלמד כגון בשוכב עם בהמה דילפינן גז"ש דבסקילה דכתיב ואת הבהמה תהרוגו מהר תהרגנו דמסית אם נאמר דצריך לקבל שני הצדדים דהך מלת תהרגנו דבשוכב עם בהמה ניתנה לידרש גז"ש וגם מלת תהרגנו דמסית ניתנה לידרש לגז"ש או דא"צ לקבל רק צד א' דניתן לידרש בגז"ש וצד השני יכול לדון מעצמו ואם נאמר דצריך לקבל ב' הצדדים איכא לאסתפוקי עדיין אי צריך לקבל דהך מלה ניתנה לידרש בגז"ש עם הך מלה כגון דהך דשוכב עם בהמה צריך לקבל דהך תהרוגו ניתנה לידרש בגז"ש עם תהרגנו דמסית אי דסגי בקבלה לכל א' בפ"ע כלומר כיון שקיבל דמלת תהרגנו דשוכב עם בהמה ניתנה לידרש בגז"ש ומלת תהרגנו דמסית ניתנה לידרש בגז"ש אע"פ שלא קבל שב' אלו ניתנה לידרש זה בזה יכול הוא בעצמו לחברן ולדורשן זה בזה. והנה מהא דאמרי' בשבת דצ"ו גז"ש לא גמיר והקשו שם בתוס' ולגמרי' מר"ע דהוא קבלה מרבו ואומר ר"ת שהיה להם בקבלה מנין הגז"ש שבתורה וזה היתה יתירה על החשבון לכך לא קבלה ע"כ דבריו. והנה לכאורה מזה היה ראיה דצריך לקבל ב' צדדי הגז"ש ושניתנו לידרש זה בזה דאל"כ ניהו שקיבל מנין הגז"ש שבתורה עד"מ שקבל מאה גז"ש יש בתורה והוא קבל מרבו מאתים מצות שנתנו לידרש בגז"ש וצירפן למאה גז"ש נמצא הך דר"ע יתירה על החשבון אך ז"א כיון דלא קבל מרבו שמלה זו ניתנה לידרש בזו בגז"ש רק הוא צירפן מעצמו א"כ י"ל שטעה בצירופן כי ב' מלות נלמדים ממלה א' בגז"ש כמו דילפי' כמ' דברים בסקילה בגז"ש דדמיהם בם דבאוב וידעוני כמבואר בסנהדרין דף נ"ג אם כן יכול להיות דמאתים מלות אלו הן רק שבעים גז"ש שבתורה נמצא דהך דר"ע אינה יתירה על החשבון וקשה למה לא קבלה וע"כ לומר דצריך לקבל כל צדדי גז"ש גם צירופן מרבו וא"ש דברי התוספ' אך מזה אין ראיה דבאמת י"ל כנ"ל דקבל רק המלות שניתנה לדרוש וצירפן מדעת עצמו והשלימן למאה גז"ש נמצא הך דר"ע יותר על החשבון ואי קשיא למה לא קבל הך דר"ע דלמא טעה בצירופן דז"א דר"י לא רצה לחזור מדעת עצמו בשביל קבלת ר"ע דמסתמא היה לו טעם לצרף הגז"ש באופן שצירפן לכך לא רצה לחזור מסברתו ומעיקרא קשיא להו להתוספו' כיון דלא איכפת ליה לקבל הגז"ש מר"ע לגמרי' מר"ע ותי' דזה היתה יתירה על החשבון שלו לכך לא קבלה דלא רצה לחזור מדעתו וסברתו. וע"כ צריך לפרש כן דאם נאמר דקבל כל הגז"ש וצירופה מרבו כה היתה הקבלה רב מרב עד למשה מסיני א"כ איך יתכן שיפול בזה המחלוקת דלפי קבלות ר' יהודה כבר היה לו מאה גז"ש מקובל מרבו ורבו מרבו והך דר"ע לא היתה מהן נמצא הך דר"ע היה ח"ו שקר אע"כ דעיקר הקבלה לא היה אלא התיבות שניתנה לידרש בגז"ש והם צירפו הדברים מדעת עצמן ולכך יפול בהן המחלוקת. אך עדיין לא נח דעתי בזה דממ"נ אם ר' יהודה לא קבל מרבותיו דמלת במדבר שדרש ר"ע גז"ש ניתנה לידרש בגז"ש לקבלי' מר"ע כיון שהוא קבלה רבו מרבו עד הללמ"מ ואי משום דכבר היה לו מנין גז"ש שניתנה לידרש בודאי טעה בצירופ' דלפי דבריו לא נשאר מקום למלת במדבר לידרש בגז"ש:

והנה בודאי מלה זו ניתן לידרש בגז"ש שכן קבל ר"ע רב מפי רב עד הלמ"מ ואם נאמר דהוא ג"כ קבל מלה זו של במדבר לגז"ש אך שצירפה אל מלת במדבר אחר ודרשה לגז"ש אחר' א"כ למה הוצרכו התוס' לומר שהי' להם קבלה מנין הגז"ש וזו היתה יתיר' על החשבון בל"ז ל"ק מידי די"ל דקבל הוא ג"כ מלת במדבר כמו ר"ע רק שהוא צירפה אל גז"ש אחרת כיון שהצירוף ניתן לידרש מעצמו. וי"ל דלא ניחא להו להתוס' לפרש דהוא ג"כ קבל מלת במדבר רק שצירפה לגז"ש אחרת מדקאמר בגמרא גז"ש לא גמיר משמע דלא גמיר' כלל דאל"כ לימא ר"י מפיק לי' לגז"ש אחריתי אלא משמע דלא גמיר כלל הך מילתא לגז"ש ואי קשי' כיון דלא גמיר הך מילתא בגז"ש לגמרי' מר"ע ואי דכבר היה לו מנין הגז"ש ודאי טעה בצירופן כמו שהקשיתי לעיל י"ל דהא ר"ע ג"כ לא גמיר כל צדדי הגז"ש וצירופה מרבו רק דקבל שמלת במדבר שבמקושש ומלת מדבר שבצלפחד ניתנו לידרש בגז"ש והוא צירפן זה לזה א"כ לא רצה לקבל ר' יהודה כיון דהיה לו מנין הגז"ש והי' סבור דאף שהאמת שמלת אלו ניתנו לידרש בגז"ש מ"מ ר"ע טעה בצירופן ושמא ניתנו לצורפן עם מנין הגז"ש שהי' מקובלות לן באופן שלא יוסיפו על מנין הגז"ש דכבר כתבנו דג' מלות נדרשים ממלה אחת בגז"ש וזה לא חשוב אלא גז"ש אחת כמו מלת דמיהם בם דבאוב וידעוני הוא גז"ש אחת לצרף אלי' כל המקראות האמורים בהם דמיהם בם שהם בסקילה ודוק היטב:

יח והנה נתבאר מזה דא"צ לקבל צירוף הגז"ש מרבו דאל"כ לא יובנו דברי התוס' וכי ח"ו שקר הוה קבלת ר"ע כמש"ל. אך עדיין מספקא לן אם צריך לקבל ב' צדדין של הלמד והמלמד או דסגי בחד צד ואם נאמר דסגי בחד איכא לאסתפוקי אם מקובל צד הנלמד בגז"ש או צד המלמד בגז"ש או אין קפידא באיזה צד משניהם שקיבל סגי וע' בתוס' סוטה ד"ג א' ד"ה וענית וברש"א שם ותבין שאין חילוק בין למד למלמד והנה מהא דאמרי' בפ"ד מיתות דנ"ג א' א"ל ר"ז לאביי שאר הנסקלין דגמרי' מאוב וידעוני מדמיהם בם גמרי או מבמות ימותו גמרי כו' א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא ואי במות יומתו גמרי מאי קא קשי' לי' אילימא אשת איש קא קשי' ליה ליתי וליגמור מות יומת מאוב וידעוני כו' ואם נאמר דצריך לקבל הגז"ש מרבו מב' צדדין קשה מנ"ל דדמיהם בם גמיר דלמא מות יומתו גמיר ואי קשיא ליגמר גם אשת איש דלמא לא קביל מלת מות יומת דבא"א לידרש בגז"ש אלא ש"מ דא"צ לקבל ב' הצדדין רק צד א' ואי דקביל מות יומת דאוב וידעוני לידרש בגז"ש ליגמר מניה ג"כ מות יומת דבא"א. ולפ"ז נפשוט ג"כ ספק הב' דע"כ צד המלמד צריך לקבל דאל"כ עדיין תקשה מאי מקשה ליגמר מא"א דלמא לא קבל צד המלמד דהיינו מלת מות יומת דבאוב דהוא המלמד רק קבל צד הנלמד דהיינו מות יומת דבשאר נסקלים דניתנו לילמד בגז"ש ומלת מות יומת דבא"א לא קבל ללמוד בגז"ש ומאי מקשה א"א ליגמר מאוב אלא ע"כ דצד המלמד צריך לקבל ושפיר מקשה ודו"ק:

אלא דלפ"ז קשה מ"ש שם א"ל שאר הנסקלים גופייהו קא קשיא ליה אדגמרי' מאוב וידעוני ליגמרי מאשת איש. והנה לפמ"ש דדבר המלמד צריך לקבל בגז"ש מאי קשי' להו לגמרו מא"א די"ל דצד המלמד באוב קבל לגז"ש משא"כ צד המלמד שהוא א"א לא קבל לגז"ש. וי"ל דדוחק דבזה פליגי המקשן והתרצן בש"ס דרב אחא מדיפתא הוי ס"ל דצד המלמד צריך לקבל מרבו והתרצן השיב לו דר"ז ס"ל דצד המלמד צריך לקבל מרבו לכך הוי קשיא ליה דאי מות יומתו גמרו שקבל מלה זו בצד הלמד לידרש בגז"ש אדגמרי מאוב ליגמרי מא"א כיון דאין נפקותא בצד המלמד אי קבלו ודו"ק. כך יש ליישב בדוחק. נמצא לפ"ז לפום מה דהשיב לו התרצן מוכח דצד הלמד צריך לקבל בגז"ש וכן יש להביא ראיה מהא דאמרי' ס"פ הנשרפין זר ששימש במקדש תניא ר"י אומר נאמר כאן והזר הקרב יומת ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים. ר"ע אומר נאמר כאן ימות ונאמר להלן והנביא ההוא כו' יומת מה להלן בסקילה